לילה בלי אמא וקנלוני בשר וגבינה מנחם

אתמול הבית שלנו נמלא בקולות צחוק וב-OMG קולני. הרבה זמן לא היה שמח בבית שלנו. בעצם, הרבה מאד זמן. מיכל ומעין באו לבקר אותנו, שתי קרני שמש מחממות, שריצדו בבית שלנו וגבו חיוכים.

גבו? כי בהתחלה לא שחררנו בקלות. את מעין ומיכל אני מכירה מאז שהן בנות שבע ושמונה. "אין לך מושג מה היית בשבילנו" הן נזכרות בימים שמטפלת בקיבוץ היתה סגניתה של אמא, לפעמים סגניתו של אלוהים. חשבתי שהן לא יודעות מה הן היו בשבילי ואולי כן. מעין מניחה על ירכי את ראשה הזהוב ואני מלטפת אותה שעה ארוכה. כשפגשתי אותה היא היתה בת שבע, אז עוד חשבתי שתהיה לי ילדה, בעצם שיהיו לי כמה ילדות. רציתי ילדות זהובות שיער, עם פוני וצמות. אם זה היה תלוי בגנים שלי, שום זהב לא היה משתרבב לראשים היפים של הילדות החמודות שחיו במחשבתי, אבל היה גם הבריטי, שאצלו דווקא הסתובבו כמה וכמה גנים שיכלו לייצר ילדות עם שיער ארוך, גולש וזהוב כמו של אילנית.

"הייתי בטוחה שיהיו לך המון ילדים" מיכלי, הדעתנית, שולחת אליי מבט נוקב. "הספקתם לי מעל ומעבר" אני צוחקת וגם היא ושתינו מבינות שאנחנו לא נכנסות למקום הזה, שיגדיר אותי לעד כנעה ונדה, ללא שיוך וללא שורשים. אין שום דבר שיכול לקשור אותי, רק הלב. אני מודה למיכלי שלא שאלה "למה אין לך ילדים?" בישראל אנחנו מרשים לעצמנו לחטט ולנבור אחד לשני בנשמה, גם ברחם ובשחלות. למה? כי ככה אנחנו. שלך שלי ומצב הרחם כמוהו כמצב מפלס הכנרת ומצבת המתגייסים לצה"ל, של כולנו, כי בנפשנו הדבר!

"מה זה אין לך ילדים? מאיפה יהיו לנו חיילים לצה"ל?!!!!" ככה אמרה לי מישהי, פקידת קבלה במשרד ממשלתי גדול שבמקום למלא טופס, מילאה לי את הראש בשטויות. "את יודעת כמה חד הוריות יש, זה במודה היום. את רואה את התור? תשעים אחוז חד הוריות. בלי גבר זה לא נורא. זה לא כמו פעם. היום זה בכייף…" היא לא הפסיקה וגם אני לא הפסקתי אותה. שלא תתעצבן עליי ותעביר אותי בלי סיבה לקצה התור. בעצם, עם סיבה. אני לא מכינה לצה"ל חיילים אמיצים. פויה עליי! בוגדת!

"שלא יתייבש לך הרחם, את נראית לי כבר מבוגרת ואשה שלא מביאה ילד שעולם היא אשה לא שמישה!" אמר לי נהג מונית ששאל אם הילדות שלי יפות כמוני. כשהוא התנדב לעשות לי ילדות יפות, שמתי לב שהוא ממש מכוער ואין סיכוי שמשהו יפה יצא ממנו. ביקשתי לרדת מהאוטו. "בסדר, בסדר, גיברת. מירמור מייבש את הרחם ועושה סרטן!" הזהיר אותי דוקטור אויזמר שבמקרה נוהג על מונית ולא פותח קליניקה פרטית להזרעות לא מלאכותיות.

"הייתי בשואה. ראיתי ילדים נזרקים לאש…" אמרתי לטולילו את מה שרק הוא יכול היה להבין. לטולילו זה נשמע היה הגיוני. ממש. טיעון לגיטימי ושקול.

ולפעמים אין שאלות. יש רק מבטים. מבט שמנסה להבין למה ומה לא בסדר אצלי. מחפש תשובות לשאלות שאין עליהן מענה אחד, רק בחירה ברורה. לי אף אחד לא יקרא אמא. בחירה עם מחיר.

אז אתמול, לרגעים, הייתי שוב "נעמה של יעלים". קצת כמו אמא לשתי ילדות בוגרות. יפות. מיכלי כהת השיער והמבט ומעיני בהירת השיער וכחולת העין. הן לא הבנות שלי, הן חברות שלי, או בעצם אחיות קטנות. אני בטח אהיה בחתונות שלהן, אקשיב לשיחות האבהבים שלהן, ללבטים, אגיד שהתינוקות שלהן "מאמי", אם הן ירצו להיות אמהות ואניח להן לאהוב אותי ואני מקווה שהן יאפשרו לי לאהוב אותן, כי האהבה הזו נוטעת צמח שלא מכה שורשים, לפחות עוד סנטימטר באדמה.

בערב בישלתי ארוחה טובה. של בית. כאילו שאני אמא שהילדות שלה חזרו מאיפשהו. מהמזרח אולי. או אמא שהילדות שלה נוסעות לאמריקה או מתגייסות לצבא ומממשות את הפוטנציאל הבטחוני הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו, חיילי צבא העם. הכנתי עוף ואורז וקנלוני. קנלוני בשר וגבינה מנחם. כזה שישלח אותן לישון עם בטן מלאה ואהבה, עד שהבוקר יבוא ואני אחזור להיות פחות אמא ויותר סתם נעמה של אף אחד.

קנלוני בשר ושאריות גבינות או בעצם, קנלוני חטא על פשע

את הקנלוני הזה רקחתי בראש בעזרתם של ג'ונו ויואל, הבנים של מוריד הגשם, שהם שניים שאוהבים ויודעים לאכול. דרכם הכרתי את  הסלופי ג'ו וגם פילדלפיה סנדוויץ' עם המון בשר וגבינה. היו לי שאריות גרוייר מגוררת ועוד כל מיני זנבות של גבינות שהם יקרים מפז בימים שגבינה עולה כמו מטיל זהב. קניתי אצל זלמן, קצב החלומות, בשר טחון משובח, ערבבתי פה, הוספתי שם ויצא פצצות. שורו, הביטו וראו.

חומרים:

חצי בשר טחון משובח (כן. הסוד הוא בבשר. בשר טוב יעשה את העבודה)

2 בצלים חתוכים דקיקות

שורש פטרוזיליה או סלרי חתוך לפרוסות קטנטנות (אפשר להחליף בגזר, אני פשוט לא משתגעת על גזר בתבשילים)

קופסא של עגבניות מרוסקות

קופסא של רסק עגבניות (תרכיז)

כוס עלי פטרוזיליה קצוצים

שלש שיני שום כתושות

כפית סוכר

ציר עוף או מים עם אבקת מרק

שמן לטיגון

מלח, פלפל, צ'ילי

200 גרם גבינה מגוררת מרירה (גרוייר, אמנטל, טל העמק, פרמזן…)

חבילת קנלוני (אני מעדיפה את של דה צ'קו)

חבילת שמנת מתוקה

300 גרם מוצרלה מגוררת

וכך תעשו:

יום לפני – בסיר רחב לחמם שמן זית, להזהיב את הבצל ואת השום. מוסיפים את קוביות שורש הפטרוזיליה (או הגזר).

להוסיף לסיר את הבשר. להשחים את הבשר ולפורר אותו תוך כדי ערבוב.

לאחר שהבשר כבר לא אדום, מוסיפים את העגבניות החתוכות או את העגבניות המשומרות ואת רסק העגבניות, מערבבים היטב. מוסיפים בערך שלש-ארבע כוסות ציר עוף ואת עלי הפטרוזיליה.

מוסיפים מלח, פלפל, כפית סוכר ומעט צ'ילי גרוס.

מביאים לרתיחה ומבשלים שעתיים וחצי על אש נמוכה. ברגע שהנוזלים נעלמים, מוסיפים עוד. קוביות שורש הפטרוזיליה צריכות ממש להתמוסס.

מקררים בחוץ ומעבירים ללילה למקרר.

מערבבים כ-200 גרם גבינה מגוררת בתערובת הבשר.

בעזרת מזלף מזלפים את תערובת הבשר לתוך צינורות הקנלוני ומניחים בתבנית ע"ג נייר אפיה.

שופכים מעל שמנת מתוקה.

מפזרים מוצרלה. מקשטים בעגבניות או בזיתים כהים.

אופים בחום בינוני- גבוה עד שהמאפה משחים.

***

אתמול, לא רק ילדות יפות הלכו לישון בלי אמא. גם מרגול הלכה לישון בלי אמא ועם די הרבה הירהורים של עשה ואל תעשה ב"נווה תירצה", נותנת משמעות חדשה לשורה האלמותית "חיכיתי כל הלילה שם בתחנה…". וגם מוריד הגשם, שבזמן האחרון נרגע רק כשהוא ישן בבית של לוריס, הלך לישון רחוק מאמא, עצוב ומתגעגע. הילדות היפות שישנו בחדר הסמוך עוד נשמעו מצחקקות לפני השינה. אני מחיתי דמעה וחיכיתי בסבלנות עד שתעלה תרועת הפסטיבלים והנחירות של מוריד הגשם.

לילה טוב לילדות היפות ולילד היפה. תודה להורים שלכם שגידלו אתכם כל כך יפה ועשו יופי של עבודה.

קטגוריות:: FeaturedMuttipolpaבשרהרהוריםכללימתכוניםנעמה פלדפסטהרסק עגבניותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת תמר:

    ילדןת יפות, מנה מהממת.

  2. מאת מיכל רבט:

    הבן שלי ובת זוגתו נפרדו לאחר כ 3 שנות חברות ו…
    הוא מסתובב בבית חסר מרגוע
    הוא אוכל לא אוכל
    הוא ישן לא ישן
    הוא עצוב וצוחק
    הוא חביב וחסר סבלנות
    הוא מריח ומסריח
    הוא קשוב לעצותיי אך גם חסר תקוה
    הוא מתנחם וגם מבטל
    הוא החלטי ומהסס
    הוא טורק ופותח דלתות
    הוא יושב וקם יושב וקם
    הוא מדבר בטלפון וחוסם שיחות
    הוא הבן שלי…
    הוא לא בטוח….כמעט בכל
    ואני? אני נוגעת לא נוגעת
    אני חוששת ותומכת
    אני בוררת מילם ואסרטיבית
    אני בטוחה ומהססת
    אני מתכוונת לא מתכוונת
    אני רוצה לעזור ויוצאת מחרבת
    אני רוצה לנער ובסוף מלטפת
    אני מחליטה שהילד צריך לאכול
    כי אני אמא אווזה אחרי הכל
    שלבן הגבר מטעמים מכינה
    בשר ירקות מאפים עם גבינה
    אני חותכת פורסת מנפה ומטגנת
    אני בשלנית, אמא וגם גננת
    אני רוצה להיות השפית במטבח
    כי אני רוצה לזרז תהליכים בום טרח
    ועם צלחת עמוסה כל טוב ניגשת
    אני רוצה לבני הגבר עם מגש של כל טוב לגשת
    מה אומר ומה אדבר זה היה טעים אך גם מעיק
    כי בני הגבר ממשיך להציק
    אז אם אוכל לא עושה את המלאכה
    אהפוך לשדכנית ואביא לו את המלכה
    עכשיו, בעקבות זאת הכתבה ראיתי ילדות יפות
    עם חיוך משגע ועיניים שמחות
    עם נשמה ושורשים
    ילדי הקט נכונו לך חיים מקסימים
    עם זה האוכל ואלה הצחוקים
    עם כאלה בנות ומטעמים
    אז אני אפתח לו את זה הבלוג
    ואכריח אותו לאכול ולצחוק
    אראה לו שיש אנשים יפים
    והפתעות רבות נכונות לו לחיים
    אז באמת לילה טוב לילדות היפות ולבני היפה
    ותודה לכן אמהות באשר אתן

  3. מאת בשמת:

    נעמונת המקסימה, קודם כל קצת בכיתי…אחר כך עוד טיפה אבל לא מרחמים רק מהאהבה שמשפריצה אצלך בכל שורה.אני מחבקת אותך

  4. מאת עירית:

    תמר כתבה קודם בדיוק את המשפט שאמרתי לך בראש,כשקראתי את המשפט הזה שלך, נעמה.
    אבל אחזור עליו בכל זאת – את לא "לא של אף אחד" – כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך!!!!

  5. מאת קרנהשפע:

    כולכם פיספסתם את הפואנטה – לא חיזוקים, לא ניחומים. צאו לנו מהצלחת, ו מ ה ר ח ם !!!!!!

  6. מאת סמדר:

    הפוסט שלך בא לי בדיוק בשניה שהייתי צריכה אותו. אשמח לדבר איתך אם בא לך. יום טוב

  7. מאת גלית:

    את מרגשת.

  8. מאת אלינור:

    נעמה, זה בטח לא קל לדבר על כל הדברים האלה ככה בפומבי…. כל הכבוד לך על האומץ, שתדעי שיש אוזניים קשובות לדברים שלך שם בחוץ, שיש משמעות לדברים שאת אומרת הרבה יותר ממה שאת מדמיינת. תודה על הדלת שאת פותחת בחברה הישראלית הסגורה בנורמות שמרניות נוקשות, על היותך חלוצה לפני המחנה. חזקי ואמצי!

    אלינור

  9. מאת amit cohen:

    תודה על המתכון, נראה מעניין. ננסה בקרוב כשהילדים יבואו לבקר.

  10. מאת B12:

    הכנתי היום, יצא מ-ע-ו-ל-ה-!

  11. מאת ליזה:

    ילדה יפה ,
    כתבת יפה ,מרגש ומערסל
    את נוגעת היטב בנימי הרגש
    נשיקות

  12. מאת נאוה:

    ילדה יפה
    עוד לא עשיתי את המתכון. אבל רציתי להגיד לכותבי התגובות. ניראה לי שעם ישראל מנפנף בחוקי התורה, אבל שכח לכבד, לאהוב, להיות סבלני, סובלני. איש באמונתו יחיה.
    האמת… נמאסה עלי הצביעות… אני מכירה כמה שומרי כשרות שההתנהגות שלהם מבישת את כולנו.
    שבת שלום, ותודה לך

השארת תגובה