סמבוסק – סבלנות, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

הגעתי לבאר שבע בשעה שלוש אחה"צ. תכננתי להגיע מאוחר יותר אבל בימים המוזרים האלו משהו בבית של ההורים שלי מושך אותי כמו שסירנות קוראות לימאים בודדים בלילה.

זה המקום היחידי שאני מוצא בו שלווה. רק כאן העצב נפרד ממני, רק כאן אני שוב ילד קטן. רק מכאן אני יוצא כל פעם מחוזק כשבכלל באתי כדי לחזק. את מי לחזק? את לוריס? היום לוריס בת 81 והיא מחזקת את כולנו.

"איפה אמא" אני שואל את גילי.

"בסופר, הלכה לקנות קמח" היא עונה ואני הולך כהרגלי ישר למטבח. על הכיריים מחבת בודדת עם בצל מטוגן.

"תטעם את זה" גילי משדלת אותי "אמא הכינה את זה לסמבוסק".

ואני מיישר קצת מהצד עם כף, וישר גונב עוד אחת ומכריח את עצמי להפסיק. זה טעים הבצל הזה.

אמא חוזרת ומספרת בהתנצלות שנכנעה וקנתה חפיסת שוקולד חלב של מילקה בשמונה שקלים. "קודם היה מבצע וקניתי הרבה" היא נאנחת ואני מנסה לעודד אותה ומספר לה שאתמול בערב ראיתי את אותה חפיסה בשניים עשר שקלים בפיצוציה בתל אביב.

אני רוצה ללכת לנוח קצת על הספה אבל שם לב שלוריס מתחילה לטפל בקערת גרגירי חומוס מבושלים שהיא הפשירה.

"אני מכינה סמבוסק לארוחה של השלושים, וגם קובה בורגול וכל מה שאבא אהב".

מזמן לא ראיתי את אמא מבשלת כי תמיד האוכל כבר מוכן כשאני מגיע. החלטתי להשאר איתה במטבח.

כדאי גם לכם להשאר איתי כי בסופו של דבר יהיה גם לכם את המתכון לאחד המאכלים שאני הכי אוהב בעולם. בעצם אחד המאכלים הכי טעימים בעולם, כזה שתמיד מתעופף ונעלם ראשון מכל שולחן בלי שום קשר למה שנמצא על אותו שולחן. הסמבוסק של לוריס.

אל תצפו למצוא פה מתכון בפורמט שאתם רגילים אליו כי גם אני לא הצלחתי להוציא ממנה כמויות מדוייקות, ואני גם יודע שייקח לי הרבה פעמים והרבה נסיונות להוציא מתחת ידי יצירה פשוטה וזולה כזו.

קודם הסיפור של הבצל המטוגן. שמתם לב לצבע שלו? לאחר שהעמדתי את אמא שלי תחת  חקירה צולבת הסקתי כי הוא בילה כארבע שעות על המחבת.

"מאמא לימדה אותי את זה" היא חוזרת למקורות, לכוהנת הבישול של המשפחה שלנו, אמא שלה.

"אפשר לעשות את זה מהר אבל אני מעדיפה ככה אם יש לי זמן" היא חצי מתנצלת.

"אני קוצצת כשמונה בצלים בינוניים ושמה אותם במחבת על אש קטנה קטנה. בלי שמן. והולכת".

"מידי פעם אני חוזרת כדי להפוך ולערבב".

"כמה זמן אמא?" אני שואל והיא פשוט מסתכלת אלי חזרה. "הרבה זמן". רק לקראת הסוף כשהבצל משנה קצת את הצבע אני מוסיפה שמן. אם אני ממהרת אז אני מגבירה את החום בסוף, ואם לא אז לא".

אז בואו נגיד שאם אתם תקועים כשתיים שלוש שעות בבית נסו את הניסוי.  אחרת תמיד אפשר כמובן לטגן בצל בדרך הרגילה.

השרו גם חצי קילו חומוס למשך לילה, בשלו אותו עד שייתרכך ותנו לו להתקרר.

אמא מכינה בצק לסמבוסק

היא מנפה קילו קמח דרך מסננת רגילה לקערת אמייל לבנה. אני שם לב לקערה והיא מנדבת "זו קערה של מאמא".

על זה היא מפזרת כף גדושה בשמרים יבשים. "עכשיו קיץ, לא צריך הרבה שמרים".

היא מכניסה שליש חבילה של מרגרינה למיקרו ומרככת אותה כמעט עד להמסה. וגם את זה היא מוסיפה לקמח.

היא מודדת מלח בכף היד ומראה לי. "כמה יש פה? כף?" אני שואל. היא מחייכת בלי תשובה מדוייקת. קצת פחות מכף, אני מסיק.

ואז היא מוסיפה מים מהברז ומתחילה לבחוש בעדינות.

כשראיתי תנועת היד שלה עם כף העץ הבנתי למה אי אפשר למצוא סמבוסק כזה בשום מקום בעולם. אני צריך את אייל שני לידי עכשיו. הוא בטח היה ממציא הייקו על המקום. התנועה העדינה, הסבלנית, המיומנת ומלאת הבטחון הבהירה לי שאמא נמצאת בעולם שאף פעם לא אגיע אליו. עולם שמלא בזכרונות ושזמן אף פעם לא חסר בו.

"כמה מים את שמה?" אני שואל בשבילכם.

"אני משתמשת בספל, קצת פחות משלושה". תבינו בעצמכם.

אט אט הבצק מתחיל ללבוש צורה. אמא מקמחת את ידיה ונותנת לו מסאג' עדין עד שהוא אומר לה שהוא מוכן. הוא גמיש, אוורירי וקל.

היא מכסה את הקערה במגבת ומוציאה אותה לאדן החלון כדי שהבצק ושמריו יתחרדנו עם צמחי התבלין שלה בשמש הבאר שבעית.

"כמה זמן?" אני שוב שואל, מתעקש להחזיר אותה לעולם שלי.

" עד שהבצק ימלא את הקערה".

בתרגום חופשי – כשעה וחצי. להמתין עד שהבצק יכפיל את נפחו.

אמא עושה מילוי לסמבוסק

אמא מחלקת את החומוס לשלושה חלקים ומכניסה כל אחד בתורו למג'ימיקס לכמה פולסים ומעבירה לקערת עץ ישנה.

"איך מאמא היתה עושה את זה?" אני שואל.

"לא זוכרת, אולי במזלג"

על החומוס הקצוץ היא מפזרת תבלינים: כמון, מלח, פלפל שחור ומעט צ'ילי טחון. כמה מכל דבר? אין לי תשובה. נסו בעצמכם עד שיהיה לכם טעים.

"תטעם" היא מבקשת ממני. "שמתי קצת יותר פלפל אדום היום".

אני טועם וזה טעים. ופתאום מבין שהיא לא משוויצה איזה טעים יצא לה, אלא באמת שואלת אותי אם זה טעים לי. אמא מבשלת בשבילי.

"תמיד הייתי נותנת לאבא לטעום, הכל" היא מדברת לעצמה.

ואז היא מתחילה לערבב ואני צילמתי אותה.

"עכשיו הוא מחכה לבצק". אמרה אחרי שסיימה לערבב את החומוס עם הבצל המטוגן, ומתחילה לספר לי כמה האנשים מטומטמים היום:

"כולם בכו על הקוטג' ושכחו את כל הדברים האחרים" היא מקוננת על יוקר המחירים בסופר. מסתבר שקופסת זיתים של קבוצת יבנה עלתה לה 9 שקלים.

"עד לא מזמן זה היה 6, אנשים לא מסתכלים"

כן אמא את צודקת, אני חושב לעצמי, אנשים כבר לא מסתכלים על הרבה דברים.

אחרי זה הבצק כבר מוכן והיא משטחת אותו על השיש. וקורצת עיגולים עם כוס, וכבר מחממת את השמן לטיגון בקלחת קטנה. (אתם ואני נכין הכל מראש ונשאיר את המולטי טאסקינג למי שיודע)

עכשיו לוריס מתחילה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב. הרבה מאותו דבר, באותה צורה ובאותו גודל בדיוק.
השמן כבר התחמם ותוך כדי היא מחליקה את הכיסונים בעדינות לתוכו. חמישה בכל פעם. וממשיכה לקרוץ, לרדד מחדש את השאריות ולמלא כיסונים. עכשיו היא כבר לא עובדת באיטיות אלא במהירות ויעילות.
באוכל עירקי הצורה חשובה לא פחות מהטעם ואני שם לב שלוריס מקפידה להפוך את הסמבוסקים בדיוק באותה נקודת טיגון. שלא יתערבבו שחורים חס וחלילה.

גילי ואני ממש לא סופרים את התכניות של לוריס לארוחת השלושים ומתחילים לזלול את הפלאים שהיא שולה מהשמן כשהם ממש רותחים.

היא מצידה סופרת את הסמבוסקים ודואגת שלא יישארו מספיק לארוחה. "ייצאו 60, כמו תמיד".

אני וגילי מחסלים כתריסר תוך חצי שעה, שמים עוד עשרה בצד לעופר ולטלי שעוד מעט יבואו לחגוג יום הולדת עצוב ללוריס, ומודיעים לאמא שהיא כנראה תצטרך להכין עוד נגלה.

יום הולדת שמח, אמא.

אני כל כך אוהב אותך.

 

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניאנשים עם בייגלהדודי כליפאהמטבח העירקיחנוכה וטיגונים לרובמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (21)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Tsvia:

    I told you Dudi. This is how my mom's recipes look like. All approximations. You made me long to those days of cooking and learning from my mother. Give a big hug to Loris for me. I need it.

  2. מאת עירית:

    ולי זה מזכיר את הסמבוסק שסבא לי היה מכין בראש פנה, רק שהוא היה ממלא אותם בכבד קצוץ עם המון בצל שטוגן בשמן זית…

    סמבוסק ממולאים חומוס הכרתי שנים רבות אחכ, כשעברנו לגור בדימונה – כור ההיתוך של עמי ישראל:)

    תודה, דודי. סיפרת נהדר.

  3. תודה דודי, ריגשת אותי מאוד ואני הולכת לנסות ולהכין את הסמבוסק של לוריס. בריאות טובה ואריכות ימים.

    מגי

  4. מאת שרה:

    אוי, בחיי – גם הסבתא שלי ז"ל היתה מודדת מלח בכף היד…
    היא לא החזיקה מעצמה בשלנית – תמיד התנצלה שלא למדה מאמא שלה כשיכלה, ושהיא יודעת להכין רק דברים פשוטים, אבל מה שהכינה – אני תמיד הכי אהבתי, ואמא שלי שהיתה מודדת הכל בכפות ורושמת בדיוקי-דיוקים שלא יחמקו ממנה הסודות ("אצלך המטבח כמו מעבדה" סבתא שלי היתה סונטת בה) – אף פעם לא הצליחה לשחזר את הטעמים.
    עכשיו נזכרתי בכף היד שלה ככה עם המלח.
    בדור שלה – אפילו היא ש"לא ידעה לבשל" כמובן ידעה להכין בצק שמרים. פעם בשנה כשהגיע זמן הסופגניות הייתי מתעניינת אצלה (אצל אמא שלי לא היה סיכוי). אני זוכרת כנערה שניסיתי לפי הספר, והיא היתה אצלנו ונפנפה בידיה בביטול למראה הבצק שלי. אז איך לתקן סבתא? מה להוסיף – עוד קמח? עוד מים? כמה? בשביל לעזור לי היא היתה צריכה להזיז אותי הצידה, ללוש בעצמה, תוך הוספה של קצת מזה וקצת מזה ככה בכף היד עד שהרגיש לה נכון.
    איזה מין דור טיפשי אנחנו עם הכפות שלנו- חושבים שאפשר ככה להכניס הכל למתכון ובפעם אחת ללמוד להכין משהו שלא הכנו אלף פעמים כל שבוע ותכף להצליח…

  5. מאת חיה מנחם:

    אח, איפה איפה הם הנשים של פעם? המדידה עם כף היד- המים כמה שלוקח- הזמנים שנמדדו לפי אמות מידה של בית ולא שעון או סטופר… זה היה דור שלא הרבה נותרו ממנו. ועליהם באמת נאמר שהתבלין העיקרי של האוכל היא האהבה…
    לנו עם כל העזרים – כל המיכון , כל הכלים – אין זמן , אין סבלנות ואין הרבה רצון לעבוד קשה…
    מאחלת עם כל הלב – בריאות ואריכות ימים!!! מקנאה בך שיש לך את האפשרות לשבת לעקוב ולתעד…
    כל טוב!!!

  6. מאת רננות:

    אני בטוחה כעת למה היתה האזעקה בבאר שבע גם הם הריחו ורצו סמבוסק ולא יכלו להגיע לדפוק בדלת ולטעום אז שלחו גרד … ואיך נכין אנו ? הידיים המיוחדות שראו כה הרבה עמל ולישה טובים , והמחבת המיוחדת שבדיוק חמישה סמבוסקים נכנסים לתוכה להמשיך ? הכוס המיוחדת שקורצת עיגולים כאלו בגודל המתאים ואוי אם תישבר כי כבר לא ניתן להשיג …. הקערה … הרבה בריאות ואריכות ימים ללוריס הטובה שתמשיך להכין באהבה למשפחתה .

  7. להגיד שאתה מקסים, יהיה אנדרסטייטמנט.

  8. מאת אפרת:

    תודה. הכנתי. לא באותה הצורה ולא באותו הגודל, אבל טעים רצח, והסיפור שלך ליווה אותי בכל רגע. תודה.

  9. מאת חלי:

    זה אולי ישמע מזעזע, אבל האם ניתן לאפות את הסמבוסק? (אני יודעת שהטעם לא יהיה זה…….)

    (:

    • מאת גלבוע:

      חלי , זה לא נשמע מזעזע. אך כן אפשר לאפות. רק הטעם לא יהיה גן עדן. את לא יודעת כל מה שמלא שמן הכי טעים. בגלל זה אנו נראים כך.

  10. מאת סיגלית:

    איזה מענג ומרגש מה שכתבת. היה נהדר לקרוא, עכשיו אני אלך לצפות בוידאו על הכנת החומוס. תודה תמיד כיף לי לקרוא דברים שאתה כותב. אבל הכי חשוב שלוריס לא תהיה עצובה….היא נראית לי אמא מקסימה….מזל טוב!!

  11. מאת חבצלת:

    כמה מרגש בדיוק כמו סבתא פלורה ז"ל. לשאלתי סבתא כמה שמים היתה עונה שוויה ומסמנת באצבעות ידיה. כל כך מרגש.
    סבתא היתה משתמשת לבצק במים של בישול החומוס, משביח את טעם הבצק. וכך גם אני עושה עד היום.

  12. מאת רחל עיני:

    אין על הסבבוסק עם חומוס……….פעם כששאלתי את חמתי ז'ל כמה לשים..היא הייתה אומרת ככה וככה…אף פעם לא ידעה להגיד כמויות..בכול זאת הכנתי סמבוסק…ויצא מעלףףףףףףףףףף וטעים טעים טעים טעם של עוד……..ועוד…ועוד תודה על כל הדרך להכנה.שווה שווה להכין בדיוק כפי שסיפרת
    מזל טוף לאימך ממני באהבה רחלי

  13. מאת רחל עיני:

    פעם ניסיתי לאפות את הסמבוסק…לא יוצא טעים.כמו בטיגון.

  14. מאת מאיה:

    מרגש מרגש עד דמעות ונתת לי זבנג בבטן עד שהרגשתי את הגעגוע שלא הרגשתי אותו כבר חמש שנים לאמא שלי שנפטרה… מאחלת לכם ולאמא בריאות טובה אריכות חיים ותמשיך לרגש אותנו. תודה!!! 

  15. מאת יפעת:

    ביום שבת אני קוראת אחורה כל מיני.
    מתחילת הפוסט עוד לפני שזה "באמת מתחיל" אני בוכה. אולי מהאהבה שנוזלת מהמילים, אולי מהגעגוע תוך כדי שמישהו עדיין כאן (רועי פעם אמר: איך זה שהוא כאן ואני מסתכל עליו ותוך כדי מתגעגע), אולי מהתרגשות שיש לך לאן לחזור להיות ילד שזו מתנה גדולה של ריח וטעם שפותחים את הלב.
    חושבת על ביטויים של אנשים של פעם שמבשלים: חצי ברז מים, כמה שנכנס קמח בבצק ושמן עד שרך לא צמא…
    הצילום של הידיים המערבבות חשוב כל כך. נכס.
    שבוע טוב.
    יפעת

  16. מאת ליטל:

    המילים מרגשות נורא והסמבוסק נראים נהדר!
    שאלה לי אליך, למרות שמראש אמרת שהמתכון לא מדוייק..
    - שליש חבילת מרגרינה – הכוונה לחבילה של 200 גרם?

    מחכה בקוצר רוח לנסות את המתכון המעולה! תודה רבה :)

השארת תגובה