אל דנטה = מוכן בקטנה (משה, מוסכניק, שף ומאסטר משורר)

השבוע התחלנו להתמודד עם התפשטות התופעה הקרויה "מאסטר שף" המתקיפה אותנו פעמיים בשבוע. כמו שאמר באודישן אייל שני לאבי, מדריך הגמילה מסמים ומכור בעברו, אנחנו נעבור את זה יד ביד, מבטיחה.

אבל לפני שאתם נותנים לי יד בוטחת וכיאה לטור ביקורת עיתונאי אמין, כדאי שתדעו עובדה חשובה: את הפרק הראשון השבוע, שבו אמורים לבחור שבעה גברים שיתמודדו בנבחרת מתוך 14 ראיתי כשראשי מעט סחרחר עלי. בואו נאמר שבפיתולי האונות במוח, בהיתי במסך בדיוק מהנקודה שבה נפגשים נהרות הבירה עם נהרות הוודקה.

במקום הסוער הזה שבו פי פעור בתדהמה או בטמטום והעיניים פקוחות חזק כדי לקלוט את המראות, ראיתי בחזיוני את אייל שני מבצע כוריאוגרפיה של כוהנים מעל קוביות תפוחי אדמה שסודרו כמקדש אצטקי, נע מעליהן ומתחתיהן באקסטזה בתנועות של התקף אפילפטי וזועק דברי קדושה. וברגע הדתי הזה, שראשון לו רק מעמד הר סיני, מסתובב אליו יונתן, הכהן הראשי בבית המטבחיים, בתנועת חצי חרמש כפי שלמד בחוג לריקודי עם בקיבוץ ובהנפת ידיים של אחד מל"ו צדיקי התמר הוא מודיע בקול גדול של נבואת תוכחה "אני מה זה מאוכזב".

בכלל, רוח השכינה ריחפה מעל פני תהום, או פני "קשת" אם תרצו, במבחני הגברים. הכול החל בהסרת הלוט. בתנועות של הודיני הסיר שני את הגלימה השחורה מעל חומר הגלם הקדוש, תפוח האדמה, שאיך לא יוכרז ככזה אם הוא משמש כרכיב הטבעי היחיד, וגם זה בספק, של הצ'יפס בסדרת השף.  מעניין אם גם שוויד זוכה עכשיו לשמוע באוזנו לחישות רומנטיות של תפוחי אדמה ש "חזק בשקט שלו, אבל את הלחישה שלו צריך לשמוע".

רגע נוסף של נוכחות אלוהית נרשם כשחיים כהן טעם את המנה שהכין אבי. המצלמה מתמקדת בפיו ולפתע הוא נעצר מלעוס, גופו רכון ב-45 מעלות, וכמוכה ברק מהקציצה פניו השתתקו ועיניו נישאו למעלה, נראה שהוא נחנק ואייל כבר התכונן לבצע בו היימליך, אך ברגע האמת הוא התרומם, הניח את הקציצה בצד וניגש, נו, כן, כבר ניחשתם, לחבק את אבי. שמח במקדש.

בשיעור התיאולוגיה השבועי של שני, הוא ממשיך לעלות סוגיות רעיוניות מן הסוג שפילג בין האורתודוקסים לחסידים – אולי תדעו אתם, ילדים, אחרי שנים של שניצל ופירה, האם תפוח האדמה לא מתגעגע לתרנגולת? ומשם, בקו המחשבה הקיומי הזה, תוכלו אולי גם לענות לו על השאלה  עוכרת השלווה שהוא מתחבט בה משחר היותו חתום על חוזה עם הזכיין – "למה עוף?".

שני לא נשאר לבד בעולם הפילוסופיה וממולו פרח כוהנים עולה, עילוי של הגות, משה, בעל מוסך, נס ציונה. הוא מותיר את השופטים המומים בתזה החדשה שלו האומרת: "דנטה, מה אל דנטה, מוכן בקטנה". דומה שמאז "התופת" של דנטה, לא הוטלה פצצה כזו בחלל האולפן. עד כדי כך הגיעו הדברים שמרוב הלם ובלבול על זילות כל אמות המטבח, יונתן הצליח להחמיא לשלושה מתמודדים ואף תיאר מנות כגאוניות ומושלמות, תארים שעד כה חלק רק למנה הראשית בתכנית – לעצמו. הוא אף הגדיל לעשות כשאמר לאליהב, מעצב האופנה ועד כה הכוכב העולה של התכנית, שהוא יזמין אותו לעצב לו מנות.

גם מיכל עברה תהליך של שינוי, כזה שרק קדושה של תפוד יכולה להשרות והצליחה לשחרר ביקורת שלילית על מנה אחת. יופי מיכל, אנחנו אוהבים אותך.

אם צריך לקחת איתנו מסקנה מאודישן הגברים, הרי שלהבדיל ממה שפרויד טען בעניין ההורים והתסביכים כדאי לזכור, כפי שהסביר לנו שני, שהכול בכלל מתחיל בפירה. סתם שילמתם עד עכשיו לפסיכולוג, בפעם הבא אני מציעה פירה-תרפיה אצל הירקן או שתוציאו את כל זעמכם על אמא בקיצוץ לטקעס במעבד המזון או מוטב, פשוט תמשיכו להיות Couch Potato מול הקואוצ'ר הגדול שידאג להשכיח מכם כל דבר, כולל שפעם זכרתם לחשוב.

בפרק בחירת הנשים נראה שהיו קצת פחות דרמות, אולי כי אלוהים החליט לא להגיע באותו היום לצילומים או כי יש משהו טעון במעמד הזה של גברים השופטים גברים אחרים, שהרי אצל גברים כאילו שופטים את גבריותם והדמעות שלהם פחות ברורות מאליהן. או אולי כי פשוט הייתי פיכחת.

אצל הנשים מרשים השופטים לעצמם להיתפס לדימויים מעט ארוטיים ואסתטיים. החציל, חומר הגלם שלהן הוא "אישה בלי חוט שדרה" או "טעים כמו שהוא יפה" והבצק שהכינה איריס "מבושם כמו פריחת עצים". אינני בטוחה אם הייתה זו עדיין החמרמורת מליל אמש ומזל שאתם פה כדי להגיד לי, אבל נדמה לי ששמעתי את יונתן מספר סיפור קורע לב על מרק הדגים שאכל והפך את חייו כך שבחר לעסוק באוכל ובטח אני הוזה, אבל אלא אם נכנס לו חציל לעין, נראה שהוא מוחה דמעה כשסיפר שאת המרק בישל שני.

בגעגועים לגברדיית הגברים מהפרק הקודם, הם נפלו זה על צווארו של זה "לראשונה בחיים". אני כבר הרמתי טלפון לאברבנאל לדווח על מקרה חריף של מניה דיפרסיה ומיד נשמעה צפירת הרגעה כשהאדם שיכול לבכות ממרק דגים דיווח למתמודדת שהיא מעצבנת אותו. פפפפ, אפשר לחזור לנשום כרגיל. הפעם תפס יונתן את פינת הפילוסופיה והדגים את תיאוריית הגשטלט לפי רושפלד על שקשוקה ש "יש בה יותר מכל מה שהכנסת" והצטרפה אליו סימה שהוציאה מתוך חום התנור חלמון אחד מתוך שלושה בחצ'פורי שלה, "כי אלוהים נתן לנו רק שתי עיניים" הגיוני.

ובכן, חברות וחברים, בסופו של השבוע, יש לנו נבחרת. שש נשים ושמונה גברים ואין אף מתמודד הודי ולכן לא ברור אם אמשיך פה, אני במשא ומתן על זה עם דודי כרגע. ועכשיו נהייתי רעבה מכל זה וכמו שלמדתי מהמתמודדת סימה, אני הולכת להתקשר לנומרולוגית שלי שתפתח לי. אם לא את הקלפים, לפחות את הביצה, אני מתה לחביתה.

קטגוריות:: Featuredגוניכללימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (10)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ד"ר סעדיה:

    גיברת גוני, את יותר מצחיקה מיונתן רושפר (זה על שמו השוקולדים שהשגריר אוכל?) בעצמו. שזה קצת קשה להאמין. אם תמשיכי ככה אנחנו שוקלים לסלוח לך אפילו על זה שאת לא אוכלת פלאפל או מה שיותר גרוע אפילו, שאת לא אוכלת אותו דווקא אצל הקוסם ולא אצלנו

  2. מאת נועה:

    הפירה תרפיה הזאת זה סטארט אפ דיי רציני. יש לך המלצות על מומחים? האמת שחוץ מזה שקרעת אותי מצחוק נראה לי גם מאוד הרעיון של לצפות במאסטר שף מבושמת היטב. זה בטח הרבה יותר מצחיק ככה… אם להוסיף פשע על חטא, עם הסיגריה הנכונה החולצות של יונתן רושפלד עוד עלולות להיראות הגיוניות…

  3. מאת רועי מחולון:

    את מאסטר- כותבת! משש בבוקר בייגלה על המסך, מחכה לך כמו למוסף שישי! שבת שלום

  4. מאת רני שהם:

    זהו, נשברתי. הולך לשים הקלטה למאסטר שף.
    אלכוהול תמיד יש בבית, ופוסט כזה כל יום שישי – מה עוד צריך כדי להתחיל סופ"ש בכיף…

  5. מאת נדב פרץ:

    אני חושב דווקא שאייל שני הבין כבר מזמן שהוא בקרקס טלוויזיוני ובקרקס כמו בקרקס ,כולם מגוכחים באופן דומה. גם הבוז העמוק שרוחש רושפלד כלפיי העולם והחיבוקיאדה המזרחית החמה של חיים כהן נראים מגוחכים. לפחות אייל שני הבין שברגע שהוא יוריד את הסובלימציות ואת הקונדום כולנו נהנה הרבה יותר. "גועל נפש!".."אילו שטויות הוא מחנטרש!".."איך הוא אוכל?!"..ובכל זאת לא רצתי לשים אטמים ולא הורדתי את העיניים. כנראה ששני הוא איש די חמוד ומודע לבימת הבידור רפודת קליפות הבוטנים עליה הוא מרקד יחד עם שאר מומחי הפה ,הלסת והטלפיים. גוני,את אדירה!

  6. מאת עמיחי תמיר:

    מצחיק!!!

  7. מאת גוני:

    תודה לכולם.
    נועה, את יכולה לפתוח עסק משלך, נותנת לך את הזכויות.
    וכמו יונתן לבש חולצת קיבוצניק ובמחווה לימי הסוציאליזם חילק את הפשטידה לחברים, גם את מוזמנת ללמוד מדינת רווחה מהי ואם יש לך איך לשפר את חווית הצפייה – עשי טובה, תני קצת גם לנו. שבת שלום.

  8. מאת ניצה הוכמן:

    גוני את נהדרת ,ענגת אותנו בשבת בבוקר .חבל שלא שמעת את פרצי הצחוק המשפחתיים של כולנו.

    תודה ושבת שלום

  9. מאת מאיה:

    היום בתוכנית של גיא פינס (טוב די, בפרסומות אני קוראת את היברו פאבלישינג קומפני) אמרו שהמסוכניק שהכין את מנת הפול (מקופסת שימורים. כן) הוא שילוב בין יוסי בובליל לשאולי מארץ נהדרת. איך לא ראיתי את זה, זה היה לי מול עיניים!

  10. מאת טולי:

    גוני, אני מודה ומתוודה, בבושה לא קטנה, אני מהמתמכרים. אני מכורה לתוכניות ריאליטי מפגרות, שלהן אני מחכה כל שבוע ואפילו מקליטה אותן כדי להימנע מהפירסומות ולהגיע יותר מהר לריגוש של התוכנית בלי כל ההפרעות הקפיטליסטיות באמצע. אני אפילו מאלה (מקווה שיש עוד כמוני) שהיו להם פרפרים בבטן כששמעו שמאסטר שף תשודר פעמיים בשבוע.
    והנה התמכרתי שוב. טור הביקורת שלך על המאסטר שף מוציא מטעמים עוד יותר טובים ממושא הביקורת עצמו. אני יושבת וצוחקת ונהנית מכל מילה – ראשית לדעת שיש עוד מישהו שרואה את התוכנית מלבדי ואפילו מתעמק בה, ושנית שמבטא בצורה כל כך מופלאה את הגיחוך שמתרחש שם ממש לנגד עיננו.
    בבקשה בבקשה, אל תתני לזה שההודי הייצוגי שלא נכנס לנבחרת לשבור אותך. תמשיכי לצפות בתוכנית ולעדכן אותנו בהגיגייך הנהדרים שצפים בך בעקבותיה.
    כבר מחכה בכיליון עיניים לטור בשבוע הבא ומתגעגעת….

השארת תגובה