מאסטר-שף, הפטרוזיליה ושברה – מורה הנבוכים לאוכלים והבוכים

בשעה טובה הגענו לפרק האחרון בטלנובלה סוחטת הדמעות הנקראת שלב האודישנים. אם התלבטנו לרגע אם לצחוק או לבכות שסוף סוף הורכבה הנבחרת שחבריה מצטיינים בעיקר בשלל מיתות משונות, הרי שהעניין הוכרע בעבורנו – לבכות!

ככה זה במלודרמה משובחת, הצופים מרגישים שהם והדמויות הראשיות חד הם, עד כדי הזדהות מוחלטת. איך אפשר שלא לזלוג כשגיבור הטרגי, השף עדין הנפש מתייפח, מרכין ראש כמוכה יגון כאילו הודיעו לו שעגבנייה נדרסה ופניו מאדימות כשמועמד חביב עליו עומד להיות מודח? כה נוגע ללב היה הרגע עד שחיים כהן התעשת ושינה את החלטתו להדיח את הבחור החביב.

מזל, כי כבר חשבנו שכספיה של "קשת" התבזבזו לריק כשטרחו אנשיה לצלם את המועמד על סירת הדיג בלב ים. שיקום ערל הלב שלא זרמו מעיניו מפלים כשראה את צער העולם מונח על כתפיו של רושפלד.

הרושפלד הענוג לא משאיר עין יבשה בדרך שבה הוא משתתף בצערם של המועמדים שהוא מפצפץ כאילו היו יתושים הנקלים במכונת הפופקורן הקוטלת אותם. איך תמיד לא מש החיוך מפניו כשהוא מבשר להם בכאב שהמנה שלהם דוחה ומוסיף בחן של קלגס את העוקץ הפולני "יפה זה לא". לזה ייקרא אצילות.

ומה בעניין מיכל? איך קרה שמהשופטת הביץ' של העונה שעברה היא הפכה ליד ענוגה שמעבירה גם את מי שמגיש טיט מצולחת היטב? מדוע הסכימה שרושפלד יבצע מחטף וייקח לה את תפקיד האופי? אולי רומזים לנו, הנשים, להיכנס כמוה להיריון כי רק כך נתרכך? ובעצם, רק המחשבה על יונתן האיום בתפקיד השופט טוב הלב, גורמת לחלק מאתנו גירוד ואדמומיות בצוואר ואירוע מוחי קל.

להבדיל ממתמודדיי העונה שעברה שבאו לתחרות תמים וזכים, נדמה שהמתמודדים השנה הכינו שיעורי בית ורכשו את הלקסיקון השלם למונחי איל שני "הפטרוזיליה ושברה – מורה הנבוכים לאוכלים והבוכים". אל דאגה, הם קיבלו את הספר במבצע כשקנו בסופר שתי חבילות של הצ'יפס מסדרת השף. קל לזהות את אלה ששיננו את התנ"ך לטבח המתוסבך, הם נופלים בתיאורי המנות ובהשוואות האידיוטיות לחייהם הפרטיים -  דייג מצביע על נתח לוקוס בשרי ביותר בצלחת וקורא לו "הנשמה של דג" ורופאה חיננית משווה את אהבתה לבישול להדמיה פולשנית.

נראה שהשופטים כיווצו היטב את השרירים הטבעתיים  כשאמרה זאת ואילו אנחנו מחכים בקוצר רוח למתכון שלה לאשכים. יש את אלה שרוצים להרשים את חיים כהן, פה כבר נכנס סממן אמוציונלי לסיפור ומספיק שיזכירו שכונה בשנות ה-50 ומחבת רוחשת והוא כבר מצמיד אליהם את הסינר בעוז ומכביר בחיבוק רגשני. את מיכל, כאמור, לא חכמה לרגש ועזי הנפש שניסו לרכך את יונתן לוהקו מיד להישרדות.

בפינת הפילוסופיה השבועית, שבה מעלה שני לחלל היקום שאלות טורדניות שאינן ברות השגה לאדם השפוי, הוא תוהה בקול רם, כאילו מעצורי המוח-פה יצאו מכלל שימוש, מה גורם לאישה ללבוש חולצת נמר. בסוגיה עוכרת השלווה הזו גם אני וגם משטרת האופנה מפנים אצבע מאשימה אל יונתן ופוצחים בחקירה – ומה גורם לו לאדם ללבוש את מה שנראה כמו תצלום אוויר של לאס וגאס כשהצלם היה בטריפ?

אי אפשר להתעלם משיא התכנית כשאוליביה היינן העדין נטה להתעלף ושני האציל היזה מים על מצחו, ללמדכם כמה מרגש מעמד הפגישה באגדה לועסת מול פרצופכם המבוהל, וכמה חשוב לא לאכול שום לפני שמדברים עם אנשים.

מילה טובה אחת מגיעה לתחקירני התכנית על שהצליחו ללהק מתמודד בן מיעוטים וחד מיני וכך סגרו את מכסת שולי החברה באדם אחד. אות לשבח מגיע להם על שהכניסו מתחרה ממוצא הודי לתכנית, המערכת מרימה ראש ומסתפקת בזה, צנועים אנחנו  בעדה ומצדנו תעיף אותו מיד בשלב הגמר הגדול.

בינתיים, עד לשבוע הבא, תעשו סיבוב במתחמי האוהלים בארץ ותראו שם את כל אלה שכבר מתכוננים במרץ ובנחישות למחנה האימונים המתרגש עלינו, מפרידים חברתי מפוליטי וטורפים הכול בקלחת אחת. ביום רביעי הבא, כבולים לכורסה, אתם תיזכרו בערגה בימים האלה הרגועים של שגרת ההפגנות, שבהם עוד היה לכם מעט זמן פנוי לפני שהתכנית התחילה להיות משודרת פעמיים בשבוע. כדי להירגע, עשו לעצמכם מדיטציה בשתיקה מבית מדרשו של גורו אייל שנ(ט)י וכנסו אל השקט שבתוך האורז. אם לא תשיגו שם שלווה נצחית, לפחות אולי תכינו ממנו ריזוטו.

קטגוריות:: Featuredגוניכללימאסטר שף

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אורלי:

    אין עלייך !♥

  2. מאת חולדה:

    אי-אי-אי, איזה תענוג על הבוקר!

  3. מאת רני שהם:

    יש דילמה. מצד אחד, קשה לי להתמיד יותר מכמה דקות מול התכנית הזאת, ומצד שני, כשאני קורא את הפוסט חסר לי מה שלא ראיתי.
    האם למען ההנאה מהפוסט אני אתחיל להקפיד על צפייה מלאה?
    החלטות קשות…
    עדיף כבר לחפש פתרונות למחאה:-)

  4. מאת כתיבה מצויינת:

    פרט להנאתי מהכתבה, ומהצפייה /בהייה בתוכנית באדיקות, נהניתי גם מהציור המקדים את הכתבה בעמוד הבית של בייגלה. ממליצה על הצמדות לרעיון וחיבור הפוסט עם הסעודה האחרונה של דה-וינצ'י, אוכלי תפוחי האדמה של ואן-גוך וכו'. וכמובן בלי לשכוח את הקרדיט לאמן.

  5. מאת עירית:

    לא צופה בתכנית אבל נהנית מהפוסטים שלך.
    שבת שלום לכולם.

  6. מאת איריס:

    נהדר ! אובהת את דרך כתיבתך ! ממתינה לשבוע הבא

  7. מאת אסתר:

    גוןגון..פעם..היינו אומרים החיים הם טלנובלה…היום לפי רוח כתיבתך אפשר לומר החיים כאודישנים לכל הריאליטיס'ים..וככל שאלה יתרבו כך פרנסתך…לא תחדל…כבודקת כליות ולב…

  8. מאת ציפי:

    זו לא תוכנית לבישול ולבשלנים.
    זו תוכנית בידור ככל התוכניות והתוכן הבידורי וגובה הרייטינג קובע.
    מי שאין מאחוריו סיפור או דרמה לא יהיה שם.
    למה כי נלין? הרי גם אנחנו מציצים לפעמים.

  9. טוב את דעתי שמר אייל שני ראוי לאישפוז בכפייה במחלקה סגורה
    וכל הפרזה המטורפת הזאת היא מלודרמה ברמה ז
    וכן גוני את כותבת נפלא אולי באמת את צריכה להיות שופטת

  10. מאת גוני:

    תודה לכולכם, נתראה טפו טפו בשבוע הבא.

  11. מאת veredgy:

    נכנסתי אל תוך תוכו של האורז ועשיתי ריזוטו מדהים עם דיו של קלמרי בתול מהאוקיאנוס השקט (ליד איי שלמה) שעוד לא נולד.
    אם לצטט את שני : "ריזוטו כזה עוד לא טעמתי מימי וכבר טעמתי הרבה ריזוטואים".
    נרגת אותי.
    את ממונה למבקרת הרשמית של מסטר שף. בשכר!!!

  12. מאת חנה:

    את פשוט כותבת מדהים.
    סוף סוף יש מי שמעז לצאת נגד השופטים '
    השופטים בלשון נחרצת ופוגענית .מי שם אותם לשופטים?
    אמר לשבחו של אייל שהשנה הוא הרבה יותר מעודןשנה שעברה הביקורת שלו היתה פשוט זוועתית

  13. מאת dorit:

    כל מילה בסלע! באמת נשברתי אחרי שתיים שלוש תוכניות.עומס קשקשת דביקה ולא אינטליגנטית. אפילו חיים, מושא הערצה, מאכזב

  14. מאת חיליק גורפינקל:

    השבוע, כמו שאת יודעת, נסעתי לראות ציפורים. בצימר דווקא היתנ טלוויזיה אבל אני נרדמתי בחמישה לתשע כי הייתי צריך לקום בארבע. כשאני קם בשש אני הולך לישון בתשע ברבע. אבל הילדים מקליטים לי את מסטר שף ואני רואה בשעות שמרשים לי. כשחזרתי הביתה גיליתי שאמנם הקליטו אבל גם מחקו לטובת איזה משהו מערוץ לוגי. התבעסתי קצת אבל גיליתי בגרות לא אופיינית (או שסתם הייתי עייף מהשינה) ולא אמרתי כלום. מזל שיש את הטור שלך כפרה. את חושבת שכליפא יסכים לפרסם את מניפסט הצ'יפס שלי.
    את גדולה גוני, אבל את הרי יודעת את זה.
    חיליק, מהמסדרון, (כן, נו, זה עם הקטטר)

  15. מאת גוני:

    אני קצת חוזרת על עצמי, אבל זה נחמד לי להגיד – תודה לכולם.
    ורד – לקחתי את המינוי, הוא לא פוליטי נכון? רק חברתי :).
    חיליק – כמו שאמרו חכמים: "מידותיך הטובות ידועות בכל הארץ" ובאמת תהיתי מה פשר הריח מהמשרד שלך. מישהו צריך לרוקן כבר את השקית, אולי תספוג אותה בצ'יפס? בטח ירשה, זה טקסט מצחיק נורא, אבל אל תתפלא אם תמצא את עצמך אחר כך בתוך פיתה. החיים שלך בפיתה.

  16. מאת veredgy:

    בעניין מילוי פוליטי או חברתי כמו שאמר אתמול השר כץ:

    "ביבי הטמיע.

    המדיניות תשתנה לרגישות חברתית."

    אני חושבת שזה נפלא, כל כך צחקתי. עד שבכיתי.

  17. גוני, יש לך דקוּת-הבחנה מיוחדת, ואת כותבת נהדר!

השארת תגובה