מעשיה באבטיח ובלוגרית

סבא שלי מספר (ואני בעקבותיו) שישנם מבצעים בסופר – מלפפונים, עגבניות, בצלים, חצילים… הכל בשקל. מה שמספק עבורו עילה בכל שעה עגולה לצאת מכאביו, לעיתים גם עם סבתא, ולהגדיש עגלה ככל שניתן ולהביאה הביתה. המטבח כמובן שלא יכול להכיל כמויות עצומות כאלה של מזון, אז הם החליטו להעסיק גם את הסלון כמזווה שלישי.

אני בטוחה שיום אחד, כשיפחו את נשמתם ויזדכו על ציוד אצל הבורא הטוב, זה יהיה תוך כדי קניות בשוק. אין לי ספק שסבא שלי יכרע תחת ערימת בצלים, או תוך כדי בחירת במיה. למרות יכולות ההימלטות ושאר סגולות נינג'ה מבוססת ידע וניסיון ארוכי שנים, סבתא מצליחה לדחוף לי שקית ירקות ופירות רגע לפני עזיבתי. אני: "נו בשביל מה, אני יכולה לקנות בעצמי", היא: "לא. את לא יודעת איך בוחרים". סתמתי פי והבטחתי כי את חרצובות לשוני אשחרר בפוסט זה.

אתמול, אחרי תקופה ארוכה, בקרתי את סבא וסבתא מצד אמי. נו מה לעשות, הסבתא השנייה יודעת איך לחלוב ממני ביקורים. סבא שלי, שלא שומע כלום ומסרב לענוד את מכשיר השמיעה שלו, מהמהם, צועק ומג'ברש בהשד יודע איזו שפה לכל עבר. הטלוויזיה צווחת תכנית חדשותית בווליום שבקע את אוזניי, וסבתא שלי, כמו מארחת יפנית צייתנית, מיד מגישה לי רבע אבטיח שנחתך עבור חיך של פיל וגבינה שהייתה כל כך מלוחה שגמרתי אומר שמדובר בבלוק מלח. אני מנסה לחתוך את האבטיח עם הכף שקבלתי, ככה זה אצלם, סכין זו מילה גסה, הכל אוכלים בכף או מזלג. אמי שאוכלת לצידי אורז עם בצל ותבשיל שעועית, חוטפת שפריץ הגון ישירות לחולצה החדשה המשיית שלה. היא מתרגזת עליי שאזהר ומנסה להעיף זבוב ענק שמנסה לחמוס לי מהלחם.

אני מטמיעה חתיכה מבלוק המלח לתוך הלחם העבה והשחור שסבתא חתכה לי ביד רחבה, כאילו הייתי פועל מורעב. החיך יבש ודורש מהאבטיח המתוק והמיצי. אני מכניסה הכל לפה ונזכרת במה שנקרא – טעם (מפוקפק) של בית. טעם שהוא לא בהכרח הכי טעים, אבל הכי יוצר את אפקט עוגיית המדלן.

משרוויתי מהאווירה ההקטית בסלון, קמתי והידסתי בזהירות למטבח. סבתא שלי התחבאה שם. בדרך הבטתי על כל מיני תמונות ישנות על הקירות, כשכולם היו צעירים ושפויים. באופן משעשע, על אחד מקירות המטבח, לסבתא יש תמונה של עצמה 20 ומשהו שנים קודם, כשהמטבח היה חדש וחדיש והיא הייתה צעירה. בתמונה, היא עומדת מול השיש והתנור החדשים עם חיוך ענק מרוח מקיר לקיר. לא יכול להיות לה טוב יותר.

המטבח זה הבונקר הקטן שלה, חדר פאניקה אם תרצו. יש לה שם טלוויזיה קטנה שקולטת מצרים, קפה שחור, מרפסת שירות מלאה בצלים, עגבניות, תפוחי אדמה, אבטיחים, עציצי תבלין בחלון, סיגריות "אירופה" מוחבאות במקרר בצד של הביצים, שרפרף קטן ואיזה באבא סאלי (או דמות חרדית איקונית אחרת דומה) על הקיר. היא אינה מותירה לאף אחד לחלחל פנימה או חלילה לבשל שם, כי הוא לא ידע איך, והוא גם לא ילמד! למרות שסבתא צמחונית שאוכלת רק קרקרים ותה חזק, ובתת משקל של 40 קילו, היא היחידה שמבשלת ומבלי לטעום דבר כבר שנים רבות. ועל זה נאמר, אוכל עושים במרמור ושנאה, או לא עושים בכלל.

לו ישבה על ברכי באבא קלאוס שלה, אין לי שום ספק שהייתה מבקשת בלכתו של סבי. מעולם לא פגשתי בזוג שכל כך אוהב לשנוא זה את זה. שאלתי: "אז מה שלומך?" והיא, כמעט שלא ידעה היכן להתחיל ואז ירתה: "אני מעדיפה לטאטא את הרחובות בחום ולא להיות לידו. אני לא יכולה יותר" ואז התחילה לספר כמה שהוא מטנף את הבית, צועק, ואינו עצמו. גמעתי רוק חם וכבד והבנתי שעדיף לי בסלון, עם מערום אוכל שלא בקשתי, על מצע מחצלות עיתוני מקומונים, עם טלוויזיה חזקה מידיי, סבא שמג'ברש וזבוב שמן וחצוף.

אין באמת דרך אופטימית לסיים רשומה שכזו, אלא רק באמצעות קצת אוכל, המנחם היהודי הרשמי, לכל אוולת ועוולת.

אבטיח ובולגרית. הגרסה שלי לקיץ המטורף הזה

פעולת הלחם אליו נטמעת גבינה מלוחה, בולגרית לרוב, יחד עם ביס מהאבטיח המתוק הוליד לו מתכון חדש. עם האבטיח שקבלתי מסבתא, אני הולכת להכין גרסא מעט שונה לשלוב הזה שבין הגבינה המלוחה והקרירה שהפכה לסמל של ישראליות, הלא היא הגבינה הבולגרית, לבין האבטיח המתוק והמימי שאנחנו משתגעים וכמהים אליו לפני הקיץ. ניוקי גבינה בולגרית וריקוטה עם קוביות אבטיח קטנות ומתוקות, בגודל ביס, שיעשו נעים, קריר וממש כיף בפה.

מצרכים (8 ראשונות או 4 עיקריות):

200-250 גרם גבינה בולגרית 5%

250 גרם ריקוטה 5%

מעט גרדת לימון

3 ביצים

1.5 כוסות קמח (ועוד כוס עבור הרידוד)

כף חמאה

אבטיח חתוך לקוביות בגודל ביס

להגשה: יוגורט, מעט שמן זית, ועלה-שניים של גרניום טרי

הכנה:

ערבבו את הגבינות ורסקו אותן לפירורים. הוסיפו הביצים וערבבו היטב. הוסיפו הקמח וערבבו עד שתווצר עיסה דביקה וגושית.

 בזקו כחצי כוס-כוס של קמח על משטח העבודה והניחו חצי מכמות העיסה הדביקה על גביו. כסו אותה בקמח, והחלו לרדד וליצור צורת נקניק בעזרת הידיים, תוך שהקמח עוזר לכם להמנע מהדביקות.

חתכו בעזרת סכין לחתיכות קטנות באיזו צורה שתבחרו והכניסו במקבצים שלא יעמיסו על הסיר, את הניוקי למים רותחים ומומלחים. משסיימתם, המשיכו עם יתר עיסת הבצק באותה הדרך.

 משהניוקי החלו לצוף וכחצי דקה אחרי, הוציאו, סננו, והעבירו למחבת עם מעט חמאה חמימה (לא מבעבעת) כדי לתת להם "סגירה" וטעם עדין.

 הניחו הניוקי על צלחת, יחד עם קוביות האבטיח, מעט מהגרניום שטעמו וריחו לימוניים ורעננים. מעט שמן זית טוב, וכמה טיפטופים של יוגורט דליל. (לפי מידת מליחות הבולגרית, הוסיפו מעט מלח ופלפל בהתאם)

חגיגה ישראלית קיצית אמיתית על צלחת. לטעמי מתאימה בעיקר כמנה ראשונה עתירת טעמים, מתוקים, עסיסים, גבינתיים מלוחים, עם ניחוחות מתוקים, של לימון מבושם. אם האבטיח מפחיד אתכם, ניתן גם להגיש הניוקי בלעדיו כמנה נהדרת ומהירה בפני עצמה בליווי של זעתר טרי או בזיליקום, יוגורט, מעט שום ושמן זית.

קטגוריות:: FeaturedPorMelegאוכל צמחוניירקותכלליכשרמתכוניםפסטהצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. נראה מעולה שבמעולים, אהבתי את שילוב הטעמים.

    מגי

  2. מאת עמרי:

    הייתי שם את המתכון הזה מתחת למילה "מעוף" במילון.
    ריספקט.

  3. מאת רותי:

    אין מילים לזה. מדהים מדהים מדהים
    כל כך יצירתית!

  4. מאת חנה:

    את מפתיעה כל פעם מחדש (ודי קשה להפתיע אותי). כמה מקוריות וחדשנות!

  5. מאת הדר:

    אהבתי לקרוא את הדרמה ברקע.. סרט ערבי בהתגלמותו.
    המתכון יצירתי ומקורי, נפלא.
    והצבעים.. פשוט ללקק.
    מנסה בטוח.

  6. מאת טובה:

    מנה מפתיעה… בהחלט שידרוג מעניין ל"אבטיח בבולגרית". ינוסה…
    והצלחת – חגיגה לעיניים ((:

    תודה

  7. מאת נעמי:

    לא יודעת אם אכין את הניוקי ואיך הם מתחברים לאבטיח, אני מעדיפה אותו עם לחם שחור גס אבל הרשימה על המטבח של הסבאים פשוט גלגלה אותי על הרצפה מרוב צחוק
    תודה

  8. מאת adri:

    הניוקי גבינות מבריק כמו כל שאר הרעיונות שלך.
    נראה טעים ואין כמוהו קליל לקיץ עם האבטיח. עונה על האהבה שלי מלוח מתוק.

  9. מאת ניצה הוכמן:

    כשקראתי את מה שכתבת היה לי דז"ה וו של כל ליל שבת אצל חמי וחמותי.גם אצלם הטלוויזיה מפלחת את האזניים ,כי הסבא(חמי)מסרב למכשיר שמיעה,גם שם אין סכין או מזלג ויש תחליפים,המריבות מרקיעות שחקים בין בני הזוג,אחד מתלונן על השני והם אוהבים לשנוא…. והסבתא מכריחה את כולם לאכול גם אם הם לא רוצים (דווקא פולנים…) כנראה אין הבדל בין העדות,סבתא מגישה תפוח ואוי לו למי שלא יאכל..
    המתכון נראה מעניין ןמפתיע ושווה לנסותו!!

  10. מאת עירית:

    דרמה אמיתית בטוב טעם…כמו שהפולניה אומרת חחח
    ןבאשר לאבטיח – לא יודעת מה מצאו בבולגרית שהדביקו אותה אליו. אני מעדיפה אותו אדום-מתוק-קר והוא עצמו..ללא תוספות.

  11. מאת דניאל:

    וואי זה נראה פשוט מדהים! רעיון גאוני!

  12. מאת הדר:

    הכנתי אתמול בערב… פשוט הפתעה.
    על המרפסת , כמה חברים ושוס.
    תודה.

  13. מאת Pormeleg:

    תודה לכולם! איזה כיף.

  14. הרגת אותי עם הבאבא קלאוס :))

  15. אוח, איך שאת כותבת מקסים!
    הרגשתי כל כך שם שכבר ממש נכנסתי לפוביות…

    המתכון שלך גאוני!!!
    (עוד מעט יש לי יומולדת ונראה לי שזה יהיה במוגשים)

    נשיקות וגעגעועים!

השארת תגובה