הבויאבז של תומרקין


'מה זה פה ? זה כמו מרתף השואה כאן !"

גם אחרי לא מעט אירועים מוזרים שקרו בחודשים הספורים שעברו מאז הפתיחה, שום דבר לא הכין אותי למשפט הזה. יש רגעים כאלה בחיים שבהם אתה מנסה להיות בשקט למרות שהשני בכלל מדבר, רק כדי שהשלישי לא ישמע. אתם בטח מכירים את התחושה הזו ולכן גם זוכרים היטב שזה לא עוזר. הרי אי אפשר לשתוק בשביל מישהו אחר. מספיק גרוע זה לא לענות.

וזה הרי אף פעם לא נגמר שם. הם תמיד ממשיכים. והכי גרוע זה שזה נורא מצחיק. אבל אסור לצחוק כי השלישי ישמע.

'תגיד לי,' הוא ממשיך, כמובן, 'שאול הזה הוא אידיוט או סתם שיכור?'.

ואחרי כל זה עוד הזמנתי אותו לבשל איתי. במטבח של המסעדה. המסעדה של שאול 'הזה'.

יגאל תומרקין מעולם לא טען שהוא איש עדין. אף אחד אחר גם לא טען זאת כנגדו לדעתי.

הוא לא.

פעם הוא אמר למישהו ששאל אותו למה הוא שונא כל כך הרבה:  "אני שונא ? היית צריך להכיר את סבא שלי. הוא היה 'שנאן' אמיתי."

זה האיש.

אבל יגאל תומרקין הוא גם איש מרתק. ובכלל, אנשים נחמדים הם קצת משעממים. אני יודע. הייתי פעם כזה. לא שאני כזה מגעיל עכשיו, סתם לא מדבר כל כך. למרות מה שנדמה לכל שניים וחצי מכרי, אולי עדיין מוקירי.

מרתק אני עדיין לא.

אבא שלי אמר לי פעם שנחמד זה לא מילה. הוא לא התכוון לסלנג המקובל המצביע על נחמדותו המופלגת של מישהו. הוא התכוון שזה לא אומר כלום להיות נחמד. זו לא תכונה שווה במיוחד. 'אובר רייטד'.

ז'ה נה סה פה.

מצחיק זה לא.

מגעילים זה מצחיק.

ג'ורג' קוסטנזה. לני ברוס, גראוצ'ו מרקס.

יגאל תומרקין.

ומה שהכי מצחיק בתומרקין זה שהוא ממש לא מתכוון להצחיק אף אחד. ממש לא. בניגוד לשלושת הקומדיאנטים הנ"ל, תומרקין הוא איש רציני.

צילום: אלכס ליבק

תומרקין הוא גם איש גדול. גם רוחנית וגם פיסית. בעיקר לרוחב אבל גם לעומק. החיים הם תלת מימדים. לפחות. ובשביל תומרקין לא צריך משקפי אווטאר. אתה רואה מיד.

חלק מהנפח מכוסה כידוע בכתובות קעקע שאף מלח שיכור לא היה מתבייש בהם וזה עוד מהעידן שבו רק מלחים שיכורים היו מצטיידים בכאלה ולא כל תיכונסטית וסבתה.

הוסיפו לכך את הסרבלים הכתומים מפעם, הקול המצייץ ורועם בו זמנית באיזה מין ערבוב מוזר של סופרנו עם עומק ונפח ותקבלו איש די גדול במטבח די קטן. זהו בידור.

אין לי מושג איך יצא שהזמנתי אותו לבשל איתי ב'יועזר בר יין', המאורה היפואית של שאול אברון שהיה לי העונג המוזר לשמש כשף שלה בשנה הראשונה לקיומה. כן, זה בדיוק השאול עליו דיבר תומרקין, בפניו, ביועזר. ממרחק השנים אני חושד שתומרקין הזמין את עצמו ואני לא ממש יכולתי לסרב. אני כבר לא זוכר איפה שאול היה בכל הסיפור הזה.

מה לי ולתומרקין. ובכן חוץ מזה שהוא היה לקוח קבוע, שאול לא גירש לקוחות, הוא לא רפי אדר ואפילו לא עזרא מרמלשטיין, ובכן גרתי אז בסטודיו של תומרקין לשעבר. לא, לא זה שהוא השתמש בו אז, יש גבול. בקודם, אצל גרושתו ברחוב שלום עליכם. אז היינו נפגשים לפעמים בחדר המדרגות כשתומרקין היה מגיע לבקר את בתו ומכיוון שאבי צילם פעם סרט שתומרקין היה המעצב האומנותי שלו , 'חור בלבנה' של אורי זהר (סרטו הראשון כבמאי וגם הראשון של אבי כצלם ראשי) היינו מדברים קצת וכך יצא שהכרנו.

שנים אחר כך עוד המשכנו לדבר ברחוב עד שפסקנו ואני מצטער כל כך. פעם פגשתי אותו מחוץ למכון הצרפתי ואחרי כמה דקות הוא אמר :' טוב חיליק, אני צריך להשתין. אלא אם כן אתה רוצה לבוא איתי ולהחזיק לי אותו.' איך קראו לסרט הצרפתי ההוא? 'ואיפה העדינות לעזאזל' ?

לפני כמה חודשים ראיתי אותו מתנמנם בכסא גלגלים בבית קפה אחד בפינת דיזנגוף גורדון. ליבי נחמץ. עמדתי דקה והבטתי ואז הוא פקח את עיניו והן היו תכולות, חכמות, ממזריות ורשעיות כמו תמיד. קצת נרגעתי.

אז תומרקין כנראה הזמין את עצמו, אני לא יכולתי לסרב, ושאול השתעל ובלע את הצפרדע.

כן, הוא שמע.

ביום המיועד הגיע תומרקין ושלח אותי לנמל יפו לחפש ראסקאס. תומרקין בא לבשל בויאבז. גם אני יודע, ובוודאי שתומרקין, שאי אפשר באמת להכין בויאבז מחוץ למרסיי או לפחות פרובאנס רבתי. זה לא בויאבז, זה מרק דגים מקומי. אבל תאמינו או לא באותו יום הצלחתי אפילו להשיג משהו שהוא קרוב משפחה רחוק של אותו ראסקאס, דג הסלעים הקטן, האדום הקוצני המבדיל בין טבחים-גברים לילדים ובין בויאבז לסתם מרק דגים. והיה כמובן פסטיס במטבח, למרק ולנו, וכרישות וסרטנים ומה לא. אני לא מתכוון לתת מתכון. חפשו בספרים. גם לא היה מתכון.

מה שהיה זה פוגרום.

המטבח שלי הכיל בקושי אותי. בוודאי שלא היה בנוי לרעידת אדמה של 7.6 בסולם ריכטר מהסוג של תומרקין. תוך חצי שעה היה אצלי כזה פוגרום שאפילו בימי כטבח חובב ומלכלך במיוחד בבית לא הצלחתי לייצר. תוך 45 דקות הצטערתי שהסכמתי, ואני, תבינו, לא אחד שמתרגש מלכלוך. בטח לא במטבח. תשאלו את אישתי.

אני אפילו לא בטוח שהיה מצחיק.

כשיצאנו החוצה עם המרק נתנו לשאול לטעום כמובן.

אם יש משהו ששאול לא למד לעשות מעולם זה לשקר בנוגע לאוכל.

'לא טעים', נקם שאול את נקמתו.

והכי מצחיק זה שהוא צדק.

בויאבז תקני לחלוטין של אייל לביא מרוקח 73

קטגוריות:: Featuredאנשים עם בייגלהחיליקתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (9)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שחר:

    נהדר!
    תודה.
    ש.

  2. מאת איל שמיר:

    נהגתי לשבת ליד תומרקין בקפה הזה, שנקרא Duck's,(שהבעלים שלו
    הם איטלקי אמיתי ואשתו הישראלית המקסימה והתוססת.)
    תמיד רציתי לדבר איתו, עם תומרקין, לראות במו עיני אם הוא במציאות כמו בטלביזיה, מחוספס, עוקצני ובלתי מתפשר.
    יום אחד נקרתה לי ההזדמנות – היתה לי שאלה לשאול אותו:
    "- סלח לי, רציתי לשאול אותך משהו שכבר הרבה זמן מסקרן אותי,
    אני רואה שהכיכר של "הבימה" בשיפוצים, ולקחו משם את הפסל של העיגולים, איפה הוא עכשיו?"

    הוא הביט בי בעינים האלה שכולנו מכירים, ואמר בקול הצרוד והאיטי האופייני לו
    "- זה לא שלי, זה של קדישמן!"

    שיט, איזו פדיחה איומה…
    ניסיתי לשקם את הסיטואציה בהתחנפות מיידית-
    " -טוב, בטח אני לא היחיד שטועה בזה, אתה הרי מזוהה עם כל דבר-אומנות שעשוי ברזל במדינה הזו…"

    והוא ענה לי מייד בעוקצנות
    " -טוב שלא נותנים לי גם לתקן פיילות"

    בחיי, הגיע לי :-X

  3. מאת הרצל רב טפסר:

    תגיד, התמרוקים הזה, הוא זה שמרים את כל הברזלים בארץ? פי כססאמק, כמה זמן אני מת לשים עליו את היד. זה ההוא עם הנכסי צאן ברזל, הכבשים האלה בכל מקום? מה הקטע שלו, הוא תוקע להם בשדות? פעם קראו לנו למשימה חשאית ברמה הלאומית, הוא נתקע על הסוס של אלכסנדר זייד כשניסה לפרק לו תצורה ולא הצליח לרדת, והייתי צריך להרים אותו משם עם מנוף. הוא התרומם ביחד עם הסוס ככה באוויר ונפנף לנו כאילו שהוא מלכת אנגליה הזונה הזאת. בכל מקום הוא פועל, פירק משוריינת בשער הגיא, ניסר קצת מגשר החוטים בירושלים. אחר כך הוא עושה מזה עאלק פסלים ושר התחבורה תוקע אותם בכביש הערבה כדי שאנשים לא יירדמו שם על ההגה מרוב ההלם. עכשיו אתה גם אומר לי שהוא אוכל לא כשר, נו מה, כמו כל האשכנזים. אם אני תופס אותו אני זורק אותו לאוזן המן הזה שלו בכיכר רבין, שינסה לצאת משם הקרנף. ותכל'ס, אל תספר בכבאות אבל אני לא באמת הרב טפסר, אבל בא לי, ככה באינטרנט, מה אכפת לי, למה מי שכותב פה באמת יודע לכתוב?

  4. מאת טומי:

    נהדר .

  5. מאת מיקי:

    כמה צבע יש בתומרקין מספיק לגרפיטי מלבנון עד אילת.

  6. מאת שמעון:

    מצחיק!

  7. מאת נדב פרץ:

    כשאמרו ליגאל תומרקין :" הצרפתים הם זונות!" ענה האיש :"נכון! אבל אני דווקא אוהב זונות !" .. את הבויאבס הראשון שלי ושל אח שלי ב1996עשינו בחרדת קודש מתוך סינתיזה בין מתכונית של דב"א ועמוס קינן – זכר כופרים לברכה וגם תומרקין היה בסביבה הזאת. יבדל לחיים ארוכים ונאים מבפנים.

  8. מאת מרקוביץ':

    נפלא!
    סיפור מעולה על מה שמרתק באנשים, ובאוכל.

השארת תגובה