בסוף המדבר יש ים וגם בלזק נמצאת שם

"לפעמים נראה כאילו האדמה עצמה נוסעת לך מתחת לרגליים, ואתה, אתה נשאר באותו המקום. באותה נקודה בדיוק. לא ימינה ולא שמאלה. לא למעלה לא למטה, לא צפון ולא דרום. העולם בשלו ואתה בשלך, ורק הארץ זזה אצלך מתחת לרגליים, הארץ והים. ואיפה ימצא עכשיו מרדכי שוסטר רחמים? רחמים איפה הוא ימצא? גם גבר צריך רחמים."

(מתן חרמוני, "היברו פבלישינג קומפני", כנרת זמורה ביתן 2011 תשע"א,עמוד-179 )

בחודשים האחרונים אני מצוי בחיבוטים קשים ביותר בנוגע לשאלה האם תל אביב מחכה לצעיר מזדקן בן 31 . השגרה המוכרת שלי בבאר שבע יכולה להיות לא פשוטה אבל התרגלתי אליה. הרגלים ושגרה מגונה לא ישברו בנקל. עוד פעם אני יושב בשולחן שלי בעשן הזמן כשמחוגי השעון מעלים ומורידים את התנועה ברחוב. הרחובות כאן בבאר שבע ממריאים דווקא מהר מאוד.

רגע אני יושב עם חבר מלומד ודנים בענייני ספרות כשפתע עוברת בבואה סטודנטיאלית המלובשת במעט מאוד ונזם. "על מה אתה חושב?" שואל רון. אני משיב בחיוך ערמומי "על מה שחשבת אתה". "ומה אתה אומר?", "אני חושב שרומן יאקובסון הוא גאון" שיקרתי בחיוך.

הקיץ הזה לא מרחם על הגברים ברובע הסטודנטיאלי. רגל נחשפת, שרוול מתקצר ומחשוף מתגלה. עיניים חומות, כחולות, שחורות וירוקות משוטטות להן בחלל הממוזג ולפעמים הן יפגשו גם את העיניים שלי. ואז? כל החמודות אצלי וכל המתוקות אצלי וכל היפהפיות אצלי בראש. הצרה של הרווקות בצל האוניברסיטה שאתה מרגיש כאילו, בהגיון קפיטליסטי מעוות, המנייה שלך חייבת להיסחר בבורסה הסטודנטיאלית ושום דבר לא מניח את דעתך ולא ממש מספק אותך ותמיד יהיו עוד זוג עיניים שלא הבטת בהן ועוד גוף שטרם התגלה.

מפלט ושקט אני מבקש אצל ההורים שלי בבצרון. נסעתי משם אל החוף של אשדוד שנמצאת עשר דקות משם. טבלתי טבילה חפוזה בין מדוזות ללובסטריות מצרפת שקירקרו בצרפתית קולנית ובטמפרמנט מוכר וחביב מצפון אפריקה. חייכתי והאמת היא שבשלב זה של היום התחשק לי מעט אווירה של ריוויירה צרפתית ובגלל זה צלצלתי לנתי שפריר השף של בלזק. את המילה " קסום " אני לא ממש סובל, אבל נתי הוא כזה וגם המסעדה שלו.

כבר שבע שנים שהוא הבעלים והשף של מסעדת "בלזק" באשדוד, כבר שבע שנים שהוא מוציא יום יום, שבוע שבוע מנות מרגשות מהמטבח הקטן שלו. אני אוהב מאוד את האיש הזה ולמען הגילוי הנאות אני אסתכן ואומר שנתי גם אוהב אותי מאוד. מעבר לאוכל, נתי שפריר הוא מבין גדול במוזיקה טובה,ספרות איכותית וקולנוע משובח. לו היה נתי נתנאלה אז הוא היה הופך לאישה המושלמת בשבילי. אני אוהב את האיש הזה.

הימים הארוכים של נתי מתחילים באיתור סיזיפי של חומרי הגלם הטובים ביותר שהוא יכול להשיג בשפלת יהודה ופעמים רבות גם הוא מהרהר בתוגה גברית האם תל אביב מחכה גם לו. מה עדיף ? מפגש עם חומרי גלם משובחים וזמינים או הבית המשקיף אל הים האשדודי ?

"והעולם בשלו ואתה בשלך, ורק הארץ זזה אצלך מתחת לרגליים, הארץ והים".

לא קל להיות בעליו של ביסטרו צרפתי – ים תיכוני באשדוד . גם לא קל לשמור על רמה גבוהה כל כך הרבה שנים. המאבק ההירואי של נתי בחוקי האנטרופיה המצמיחים יבלית תחת הגלדיולות הוא גבורתה של הפריפריה הדרומית חסרת המיתוג.

נכנסתי אל הביסטרו הממוזג חרישית כשנתי מחייך אליי חיוך גדול . "בטח באת כי אתה מרגיש שאתה אומלל ואתה רוצה שירחמו עליך ?" נתי מרגיש אותי. "מה, לא תרחם עליי עכשיו? לא מגיעים גם לי קצת רחמים ?" אני מבקש את שמגיע לי.
ישבתי. פלייליסט מעולה התנגן ברקע כשכל שיר קולע בול למקום, לאווירה ולמצב הרוח. האחראית על הפלייליסט היא המלצרית שרי שהיא פלא בפני עצמו עם שתי גומות חן עמוקות שמאירות את המסעדה בחיוך יפהפה. שרי ושאר הצוות של נתי מכירים היטב את התפריט ובמקרה של שרי היא במקרה הצעירה הנאווה במשפחה של יורדי ים, דייגים וצוללנים שבעונה מביאים סחורה ים תיכונית אדומת זימים למטבח של נתי.

העדפתי הפעם לוותר על סלט כי רציתי ראשונות אחרות שלא טעמתי עדיין.
ראשונה הגיעה מנת אספרגוס ירוק עטוף פרוסת שייטל דקיקה שרקד טנגו סוער במחבת עם קצת חמאה, רוטב יין אדום עדין מאוד ודובדבנים טריים. המלצתי החמה אליכם והכנה, כמובן, תהה בלשון ציווי פסקנית וחותכת: אל תפספסו את קלילת היופי והטעם הטוב הזו! שמחתי שלא לקחתי סלט כי במנה הזאת יש הכל וגם השייטל היה מאיכות מעולה. מנה מופלאה (52 ש"ח).

פונדו גבינות ושרימפס (49 ש"ח), מנה ותיקה שאני אוכל כבר הרבה שנים, הגיעה שניה לשולחן. שרימפס ורדרדים בקערה עמוקה מעט עם רוטב של שמנת,יין לבן, חמאה ומעט גבינה מעושנת. השרימפס היו טעימים מאוד.

בהתחלה הייתי גיבור וביקשתי מנתי ומשרי פטור מלחמניות בית ומפתיחים אבל הפעם לא התאפקתי. מלא בושה ביקשתי בשקט משרי שתתגנב למטבח ותביא לי את הלחמניות הטעימות האלה ושנתי לא יראה אותי מודה בטעויות.

"ששששש…" אמרתי לה "אל תגלי". היא אכן הביאה לי את הלחמניות האלה וחייכה את החיוך הענקי שלה. טבלתי קרע לחמניה בתוך הרוטב, הכנסתי אל תוך הפה עצמתי עיניים והתמוגגתי דקה ארוכה.
עודי מעבד טעמי שרימפס וגבינה מעושנת, תהיתי ביני לבין עצמי עם אני עדיין אומלל כל כך?!

אבל אז מזגה לי שרי המהיין הטוב שליווה את הארוחה. נתתי לנתי לבחור והוא בחר לי בקבוק של גוורצטרמינר של יקב כפיר (95 ש"ח) שפועל באיזור התעשייה של קריית מלאכי הסמוכה. יין שנעשה מענבים של כרם בקיבוץ צובה שהיה יין חצי יבש וקינוחי קצת אבל מאוזן לחלוטין וחמצמץ. היו לו טעמים של ריבת הדרים עדינה, קצת פרי טרופי מאופק, מינרליות מצויינת ובניגוד ללא מעט גוורצטרמינרים ישראליים לא היה לו טעם פירחוני מוגזם מדיי כאילו שפכו אל פוך היין כף של מי ורדים של מלבי. יין מפתיע מאוד שהתאים לכל המנות כולל הקינוח והיה נעים וטעים.

חיסלתי במו לחמנותיי את הפונדו ועקבתי אחרי שרי מלא ציפייה כשהיא הביאה לי את העיקרית. סלמון שחום, פריך ויפהפה בליווי של חמאת הדרים ועירית קצוצה מעל (88 ש"ח).

אני אוהב מאוד סלמון במחבת והמנה הזאת אמורה להגיע עם תוספת. אני ביקשתי פטור מהתוספת כי אני מעדיף בלי. הסלמון היה שחום עור ונצלה כהלכה מכל הצדדים שלו עד לשלמות. אומר זאת שוב כמנטרה קבועה. המסעדן הישראלי והמבשל הישראלי היזנו את דג הסלמון ועשו בו שמות וחריימה.

מדובר בדג אלגנטי, עדין ואצילי שכמו כל דג טוב צריך להכין אותו באופן הראוי לו ובוודאי שלא להשתמש בסחורה קפואה. טעמתי בהתפעלות מהנתח המרגש של הסלמון בזוק העירית ומהחמאה המצויינת שגם מעט מאוד ג'ינג'ר טרי היה בה והבנתי שאולי צריך לשלוח כמה וכמה מבשלים ישראליים לחינוך מחדש במטבח הקטן של בלזק. מנה מעולה ומדוייקת. קום איל פו.

המנה האחרונה הייתה עוגת מוס שוקולד בדובדבנים שחורים ומסוכרים ובקרם פרש (29 ש"ח). מה אומר לכם ומה אספר? מנה שכולה תנחומים שהוכנה בידי שף מלא רחמים והוגשה על ידי עלמה שכולה מחמדים. עם המנה הזאת שתיתי את הכוס האחרונה של הגוורצטרמינר כשאני יודע שפג תוקף אומללותי.

האישפוז בבלזק אצל דוקטור נתי שפריר ושרי האחות הרחמניה שלו היה אישפוז מרצון וריפא את תעוקותיי לפחות עד הפעם הבאה שארגיש מחנק באר שבעי ויסורים דרומיים. בסוף המדבר יש ים וגם בלזק נמצאת שם. יצאתי החוצה אל הרחוב האשדודי הנאה הפונה במדרון משופע אל הים התיכון ונשמתי את הבריזה המלוחה והנעימה כשבמערב גלגל אדום עמד לשקוע.

בלזק, האשל 11 אשדוד.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותנדב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת reli:

    אחותי גרה באשדוד וסיפרה על בלזאק ששונה בנוף המקומי.

    עוררת את בלוטות הטעם והחשק.

  2. מאת שמעון:

    אידי בלזק השוק והחצ'פורי הגרוזינית
    איזה עיר זאת אשדוד
    עיר טעימה מאוד!!!

  3. מאת אסי:

    שרי תתחתני איתי
    בבקשה

  4. מאת פורמלג:

    עזוב אותך מתל-אביב.
    פוסט מעורר תאבון, ארוחה כלבבי.

  5. מאת גוני:

    נדב, פוסט יפה מאוד והאוכל נראה מגרה. בעניין תל אביב, היא לא מחכה לאיש, אבל מי שואל אותה. פשוט באים וכבר מוצאים מקום מסביב לשולחן, או במקרה של העיר הזו – ליד הבר. רק דע שפה, הסמסטר אף פעם לא נגמר, בחורות צעירות ויפות עוברות תדיר בסך ולדעתי יש ייבוא שלהן יום יום, ראה הוזהרת.

  6. מאת שרונה:

    נדב כרגיל עשית לי חשק לאכול מיני מטעמים, שייטל זה דבר נפלא ומשום מה קשה להשיגו (הבטחתי כאן פעם שניצל וינאי אמיתי וגם קורדון בלו משייטל…) וסלמון זה דג שכל כך פשוט להכין אותו נכון ו90% הורסים אותו, בא לי על הסלמון של נתי!!

    בכולופן- מחכה לראותך השבוע, ואולי תבדוק את האוכל בברקוט- יש להם נשנושי אלכוהול מיוחדים ושמעתי שגם התפריט הרוסי מעניין, מקווה להגיע!

    • מאת נדב פרץ:

      יבדק בקרוב מאוד. רציתי ביום חמישי האחרון להוציא את הפסנתרן אבי הבוז'ון לטור מקדים בברקוט אבל הוא היה בתכניות אחרות . חשבתי על זה בחיי.

  7. מאת מאיה:

    אכלתי מזמן בבלזק עם גבר שרצה להפתיע אותי בתחום הגסטרונומי.

    היה טעים, רגוע ומאוד מספק.

    יום אחד אצא שוב מתל אביב ולא לשדה התעופה :)

  8. מאת מיכל:

    עשית חשק!! כמה מזמן הייתי שם,איך בא לי

  9. מאת מרקוביץ':

    הכותרת השלום-גדית משכה אותי לקרוא -
    פוסט נפלא.
    באמת.

  10. מאת רתם:

    הריזוטו היה מאכזב למידי וכך גם הקינוח…אבל כל השאר היה נחמד

השארת תגובה