הזייה איטלקית

פקיד הקבלה הזקן מזג לנו עוד כוסית של גראפה. פלדשטיין ואני הסתרחנו על הכורסאות העמוקות. המארח שלנו, אלברטו היינן של 'רופינו' כבר לא זכר אף מילה מהאנגלית המאוד בסיסית שלו אבל בשלב הזה זה כבר לא באמת שינה דבר. אף אחד לא באמת רצה או צריך היה לומר משהו. היינו שיכורים מאד.

לקראת חצות ביקש פלדשטיין באופן מפתיע לפרוש לחדרו. אלברטו נפרד מאתנו בלבביות וביקש שנהיה מוכנים מחר בתשע בבוקר לסיור המתוכנן ביקב ומה שחשוב יותר בכרמים היפהפיים של רופינו בלב אזור הקיאנטי של טוסקנה. באופן מפתיע עוד יותר, החלטתי אני להישאר עוד קצת בלובי של ה'אלברגו אין קיאנטי' , המלון הקטן בפיאצה מטאוטי במרכזו של גרבה אין קיאנטי , הכפר שהוא ליבו של אזור הקיאנטי קלאסיקו.

עכשיו, כשאלברטו הלך, הרשתי לעצמי להזמין עוד כוסית של גראפה מיקב אחר. הפקיד הזקן ששימש גם כברמן ומי יודע אם לא היה בעצם בעל הבית, שאל אם זה יהיה הכל להיום. אמרתי שכן והוא סגר את הדלת הראשית, כיסה את הכלוב של התוכי הגדול בשמיכה, עמעם את האורות ועלה במדרגות כשהוא ממלמל לעברי בשקט 'בואנה נוטה סניורה.' 'בואנה נוטה, מילה גרציה' עניתי בכמה מהמילים הבודדות שאני מכיר באיטלקית הקלוקלת שלי.

התוכי השתתק ואני התכרבלתי בעומק הכורסא, לוגם לאיטי את הגראפה הנהדרת מהיקב המתחרה. אחרי כמה דקות נפתחה פתאום דלת הכניסה שלא היתה נעולה, כך הסתבר.

אישה גבוהה ושחורת שיער נכנסה ללובי. היא נפלה שדודה על אחת הספות מולי ודי מהר הבנתי שהיא שתויה מאד. היא צחקקה ונפנפה בשערה הארוך. יופייה היה משתק. חזה שופע במחשוף עמוק שסיים שמלה אדומה, חמוקיים עסיסיות, שפתיים בשרניות, עיני שקד . קלישאה מהלכת על שתיים. ניסיתי לא לנעוץ עיניים. זה לא היה קל. אחרי כמה שניות היא התעשתה, התרוממה מהספה והתרחקה לכיוון המדרגות.

הבנתי שהקסם פג. אבל בדרך אל המדרגות נעצרה האישה לפתע ליד הבר, ניגשה אל מאחוריו ומזגה לעצמה כוס גדולה של יין אדום. קיאנטי כמובן. כשסיימה למזוג הביטה בי וקראה פתאום : " וינו ?" . מעולם לא ידעתי לסרב לעוד כוס יין ולא היתה לי שום כוונה ללמוד טריק חדש דווקא הלילה. "סי" מלמלתי "סי, סי, גרצייה..!"

היא מזגה עוד כוס וחזרה לשבת מולי. היא הביטה בי בסקרנות שתויה ואני קיוויתי שאני מצליח לשמור על ארשת סבירה פחות או יותר של שליטה עצמית כלשהי. היא ניסתה כמה מילים באיטלקית, ראתה שאיני מבין והתנצלה על האנגלית המשובשת שלה. זה היין, אמרה. סי, סי. המשכנו לשתות בשקט. אני חייכתי חיוכים נבוכים והיא שרבבה שפתיים וצחקה בקול גדול מבדיחות שסיפרה כנראה לעצמה. אולי זה היה היין.

אחרי שסיימנו לשתות קמה האישה וצעדה שוב לעבר המדרגות. בתחתיתן נעצרה שוב, הסתובבה וסימנה לי בידה בתנועה שלא השתמעה לשתי פנים לבוא אחריה.

רק כמה ימים קודם לכן התחתנתי עם ענת, אחרי 11 שנות זוגיות. נסענו לקפריסין להתחתן ומיד כשחזרנו שלחו אנשי 'יקבי סגל' את פלדשטיין היינן ואותי לתערוכת היין האיטלקית בוורונה. אם זה לא הספיק, זכינו בסיום התערוכה ליומיים קסומים ביקבי 'רופינו' אותם ייצגה סגל בישראל זה שנים רבות. וכך התגלגלנו פלדשטיין ואני למלון ההוא בגרבה אין קיאנטי.

היה לי שבריר שנייה להחליט. ידעתי שאיש לא ידע אבל המצפון ייסר אותי.

האישה היתה יפה. יפה מאד. יפה מדי. לא יכולתי. קמתי והלכתי אחריה.

בכניסה לחדרה נעלמה פתאום השמלה האדומה. האישה היפה נחלצה ממנה בתנועה אחת זריזה ומיומנת. מתחתיה המתינה חלקת גן עדן. או גיהינום. תלוי מי אתה. '

'אנדיימו' לחשה האישה בקול מפתה, כיבתה את האור הגדול והדליקה את מנורת הלילה.

היא ידעה הכל. ורצתה יותר. ואני, נעבעך, כבר אז, לפני עשר שנים, לא יכולתי הרבה מדי. עשיתי מה שיכולתי. אפילו להצחיק אותה לא יכולתי. גם אם הייתי זוכר את האנגלית שלי עכשיו, זו שהיא כבר שכחה, זה לא היה עוזר לי. היא הוציאה ממני את כל מה שיכולתי לתת, נשקה לי בשפתיה החושניות ורמזה לי בחיוך צחור שהלילה תם, מסמנת לי בצחוק גדול על הדלת.

גררתי את עצמי ברגליים כושלות אל חדרי ונרדמתי כשחיוך גדול וטיפשי מרוח על שפתיי.

בבוקר ירדתי ללובי. התוכי כבר קשקש בקול גדול. פלדשטיין לא התעורר כרגיל אבל אלברטו היינן של 'רופינו' לא הגיע עדיין.

'סקוזה' שאלתי את הברמן/פקיד קבלה/בעל בית ' לה דונה אה לה…, דה וומן אין דה רד דרס, וו איז שי. ? '

'קל דונה ? ' תמה האיש.

ניסיתי נואשות להסביר לו. הוא לא ידע על מה אני מדבר.

אלברטו הגיע ואפילו פלדשטיין התעורר ואנחנו יצאנו לדרכנו.

בערב, אחרי יום נפלא מלא יין ופרמז'ן, תבשילי בשר טוסקניים וציטוטים מ'הקומדיה האלוהית' של דאנטה אליגיירי מיצאו מפיו של מי שהגיש לנו את הבשר, חזרנו למלון ללילה אחרון. ישבתי בלובי כל הלילה וחיכיתי שהיא תופיע. ניסיתי גם לדפוק על דלתה בתקווה שאני זוכר את מספר החדר. גבר שמן,שעיר ועצבני פתח את הדלת, חלציו עטופים במגבת לבנה והוא נוטף מים.

'סי ? ' שאל ברוגז.

ניסיתי להציץ מאחורי כתפו בזהירות.

'סקוזי. מיסטייק.' גמגמתי והלכתי משם.

האישה לא היתה שם. או שכן. היא גם לא ירדה ללובי.

למחרת חזרנו לארץ.

שנים חלפו. יום אחד ראיתי סרט צרפתי בכבלים. הבטתי בשחקנית הראשית שדיברה צרפתית מושלמת. אבל זה לא שינה דבר. לא יכולתי לטעות . זו היתה היא. האישה מהמלון. מוניקה בלוצ'י.

קטגוריות:: Featuredחיליקייןכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (7)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת פיני:

    אכן, הגראפה הייתה מעולה.

  2. מאת שולי:

    הזייה כבר אמרנו? אבל איזו הזייה !

  3. מאת שי:

    קשה להאמין שפקיד קבלה במלון איטלקי, ישאל: קל דונה?

    קרוב לוודאי שהוא יודע לפחות איטלקית לא?

    ומוניקה בלוצ'י אכן יפהפיה מהממת ואיטלקיה.

    העיקר שנהניתם.

  4. מאת טליה:

    אין כמו הזיות…

  5. מאת אבי פלדשטיין:

    רבותי, זאת לא הזיה. הייתי שם. עכשיו אני מבין למה הבת אלף הזו אחרה.

  6. מאת נעמה:

    אבי פלדשטיין, עבדנו יחד לפני מליון שנים ב"בית ברחוב ש"ס", כשעוד היית ברמן די מתחיל אבל מוצלח מאוד מאוד. אנחנו, צוות המלצרים הפוחזים, קראנו לך "אבי המשורר" מאחורי גבך "(כנראה השיער המשוך לאחור והמבט החולמני עשו לנו את זה) והערצנו אותך בסתר. שמחתי לשמוע שאתה עוד בתחום….

    • מאת אבי פלדשטיין:

      באמת מליון שנים :) איזה כיף זיכרון משם… הכינוי אולי כי גם כתבתי אז, ולא למגירה :)עברתי לפני כמה זמן ליד סוזאנה, וניזכרתי בבריז'יט, המלצרית שנראתה כמו וונדרוומן, ובמישל, מנהל המסעדה הקורע. ובמי שניהל אחריו, זוכרת מי זה היה? :)

השארת תגובה