בזמן שישנת – יש דברים שרציתי לומר

אתה יודע מה הבעיה איתך? הבעיה איתך שאתה נרדם מהר. מה זה מהר? אתה נרדם כשהראש שלך בדרך לכרית. ולי יש מחשבות ואני רוצה לשוחח. סוג של משחק מקדים לפני השינה.אבל אתה נוחר לך בשלווה, שם על פליי איזה קונצ'רטו לאף ולמסור ואני נשארת לי לבד עם ההתרגשויות שלי והמחשבות ופרפרי הלילה שיש לי בבטן ושעדיין לא נרגעו.

איך אפשר להרגע אחרי ערב כזה? מה אתה עיוור? ראית את השמלה שלי? בוא רגע נדבר עליה. הנחירות שלך גוברות. עד כדי כך משעממת? בחיי שאני לא מבינה בשביל מה אני משקיעה במחשופים ומתאשפזת חצי יום אצל הספר. יכולתי לבוא בפיג'מה (אם היתה לי) ולא היית מרגיש כלום. עדיין נוחר. אפילו את עצמי אני משעממת.

אני רעבה. קרקורי הבטן שלי מתחרים בנחירות שלך ומפריעים לי לישון. חדר השינה שלנו רועש מדואט לנחירה וקירקור ואתה בשלך, מתעקש לא להתעורר. לא, אני לא קמה להכין טוסט וגם לא יורדת על ההאגן דאז שסוגרת חצי יובל במקפיא. מי שמע על אשה שחוזרת מאירוע בשרים בנמל מתה מרעב?! עם כל הכבוד זו לא חתונה. והנה עכשיו, מאה בלילה ואין לך אפילו גבר ער לאכול לו את הראש בקיטורים. אכלת אותה, בעצם צמת אותה. מגיע לך. בפעם הבאה בואי בטרנינג נוח ותתקעי אוכל כאילו אין מחר, לקדחן שלידך זה ממילא לא מזיז. ברגעים אלה הוא לא מבדיל בינך ובין בינו.

אפרופו בינו. למה יש לי תחושה שהם נועדו זה לזה? אם שניהם לא היו זכרי אלפא-אלפא וחובבי נשים הם בטח היו מתחתנים. יש בינהם אהבה כזו, אמיתית. "מה, רק שנה אנחנו חברים?" בינו מתפלא ולי בא להתערב ולהגיד שהם מכירים חיים שלמים אולי מגילגולי גילגולים, אבל אין לי בינהם מקום. הרבה מדי כרסים ואחווה גברית. אני יודעת מתי לפנות מקום.

"איזה חמוד בינו שהוא הביא את הנכדים שלו!" אני מנסה לפתח נושא שיחה ואתה עונה לי בנחירה. "ראית את דור ההמשך מרכיב פיתה עם שווארמה? אין לתאר. כנראה זה בגנים…"

אני לא מתייאשת ואתה מנסר משהו שנשמע "אני מת על האיש הזה ומוכן לעשות בשבילו הכל" ואני יודעת שגם בינו מוכן לעשות בשבילך הכל ושיום אחד אני עוד אמצא אתכם יחד בדרכים, חולמים חלומות ומאכילים את מי שצריך באמת, עם עמוד השווארמה ההולך לפני המחנה. בזמן עירות לא אודה בזה בחיים, אבל אתם חמודים ביחד. אולי באמת כדאי שתתחתנו. אני רוצה להיות המאהבת. שלך.

יכול להיות שתיקחו איתכם את דוחול. גם אותו אתה אוהב נורא. במקום שלשית "שוקולד מנטה מסטיק" תקימו את "קבאב סטייק שווארמה" ואתם לא תריבו אף פעם מי יהיה הבלונדינית, כולכם קרחים. הקשר הזה, בלי המילים, שנרקם מעל גריל פחמים, הוא משהו שאני מקנאה בו.

מבט כחול של דוחול, מבט ירוק מכיוונך, חיוך ויש הבנה. אחרי ההבנה באים בדרך כלל קאבבים מהממים וצוואר ממולא. "דוחול הביא שבעים קילו בשר" התפעלת בדרך הביתה "שתו אותם!". ואני רק חשבתי לעצמי שאיזה מזל שהפעם לא היה צוואר ממולא. כי אם הייתי מפספסת את הצוואר של דוחול הייתי שמה קץ לחיי או נותנת ביס בשלך.

"ואיזה קטע אהרוני, הא?" אני ממשיכה לדבר לעצמי בכייף שלי "יודע לבשל מוזיקה, הא?". "איך בן אדם קם בוקר אחד, סוגר מסעדה, מגיף את התריס על בקר אלילי בחצילים, מזדכה על הבטן וממציא את עצמו מחדש…". "תגיד, אהרוני יותר רזה ממני? כי כשהצטלמתי איתו הכנסתי את הבטן בכל הכוח, ויש לי הרגשה שהוא לא הכניס ושהרזון הזה בא לו בטבעיות וחבל. הגיע הזמן שתפסיק להכניס אנשים שהם יותר חתיכים ממני. זה לא נעים לי בעיניים וגם מעליב אותי…".

"וזלמן" אני ממשיכה לגרור אותך לאורכו ולרוחבו של המתחם "הקבבים הפליליים האלה, שגרמו להתקהלות נדירה מול ג'י צמרת? חבל שלא אכלתי מהם גם הערב. פשוט לא היה לי מקום עודף בשמלה. אבל זכרון טעמם עוד מפעם בפי…" אני מתפייטת. "דווקא אמרתי למשה שכדאי לו לפתוח דוכן קבוע, כי אין כמו לקנות שמלה באלפי שקלים ולנחם את הבעל העובד במנת קבב ריחנית. זה פיצוי הולם והכל נסלח אחרי ביס מהזלמניה. אבל למשה לא בא לצלות את עצמו לדעת וגם לא בא לו לפתור את בעיות הזוגיות של המתחם…". נחירת הסכמה מצידך קוראת לנו להמשיך וללכת.

"ואיזה חמודות האריזות של אגאדיר. אני מתה על המיתוג שלהם" אני כרגיל מתייחסת למה שלא חשוב, כי מה אגיד לעצמי? שבא לי לתת לעצמי מכות עם פטיש של שניצלים על שאיתן הכניס אותי בלי תור לתור.

"קחי, את נראית רע!" הושיט לי המבורגר עסיסי וענקי, עם עגבניות, בצלים וכל מה שצריך ואני בטימטומי נתתי אותו למישהו שאמר לי שנורא רזיתי ושחבל לקלקל?! כמו עניה חזרתי לתור ונדחפתי בתור לשגרירות רק כדי ששניות לפני שהשף, יפה העיניים, יושיט לי טרטר טרי טרי ומרענן, שנקצץ עכשיו, ישלפו אותי לצורך ראיון שלא יודפס לעולם. "בוא נלך מחר לאמבסי" אני מבקשת בקול ואתה נוחר משהו שנשמע כמו "רק אוכל יש לך בראש!".

אני קמה ומחטטת בארונות המטבח. אין כלום. ערימות של פסטה, קופסת טונה במים, שוקולד מריר 70 אחוז ונאצ'וס איומים שקנינו לפני חודשיים-שלושה. הם לא מזכירים בכלום את הנאצוס והטאקוס של איתמר.

"אמא של לולו ושימחי אמרה שהטורטיות של איתמר דוידוב היו שיחוק" אני חוזרת למיטה עם נאצו'ס ספוגי לחות ושוקולד, מדמיינת שמדובר בגווקמולי עם עקצוץ או מלית בשר מהבילה. נאצו'ס עם שוקולד זה איכסה, במיוחד אם שני המרכיבים פגי תוקף. "מחר" אני מבטיחה לעצמי בלב "אני מכינה לעצמי טורטיה עם גבינה, בשר קצוץ ואבוקדו לארוחת בוקר. מחר!". ואתה נוחר בלעג, יודע שאתעצל ואשכח את כל התכניות הגרנדיוזיות שלי לטובת קפה גדול בכוס חד פעמית ועוגת שמרים.
אלוהים יודע במה התעסקתי כשניני נוף "ממקום של בשר" וגיתי זמיר הקצב המזוקן של משק זמיר, שרו שירי ערש לפרות וטלאים והשכיבו אותם לישון על מיטות אסאדו חמימות, איחלו להם חלומות פז מלאי רז וכיסו אותם במה שכיסו. ישנתי על האף, כרגיל. מתחת לזקן של גיתי נצלו שוקי טלה שמנמנות שלוו בלהקת מולרדים שחומה ומגעגעת, בשביל השמחה והחברותא, ומישהי סיפרה לי שמתחת לשולחן נתן גיתי ליודעי חן גם ספריבס. אז מה אם אני לא יודעת חן ואני רק נערת החן? זו סיבה להחריש ולא לכבד?!

האפליה אינה זרה גם לניני, שמצידו בחר את גושי האנטריקוט העצומים ביותר והררי סינטות החתיכיים בשכונה וצלה אותם ארוכות. עדרים שלמים הלכו כצאן לטבח ואני שתקתי. בעצם לא שתקתי, לא הפסקתי לשניה לדבר, במקום לאכול ולהיות שותפה פעילה בטבח. אני מקווה שאם יש בית דין לפשעי זלילה, ענין הצום שלי ישחק תפקיד ויזקף לזכותי.

לפי קצב הנחירות השלו שלך אני מבינה שאין לך שום תכנונים להיות מליץ יושר ומבחינתך המצוקה הזו שלי עוברת מולך. אין בעיה. אני מדליקה טלוויזיה. נוחתת על "אדם טורף את אמריקה" ומוכנה להתחרות איתו באכילת צ'ילי חריף. בעצם, אני מוכנה עכשיו הכל. אני מוכנה אפילו לאכול "HUMUS" שעורבב על ידי מרתה סטיוארט, שנראה הרבה יותר כמו טיט בצבע בז' ולא כמו המשחה הקרמית ומלאת האופי של יוסף מפרדס חנה. מה לא הייתי עושה עבור מנה קטנה של חומוס, עם בשר מעל קצת צנוברים ושמן זית. וחיוך של אחד מנערי הפלא של יוסף, שערבבו כל כך יפה. תפסיק כבר לנחור באמא'שלך. תן להתרכז בטעם!

קלטתי למה אתה מגביר את הנחירות. בנים… אתה קולט נוכחות זכרי אלפא בסביבה, הא? איך אתה מריח אותם? איך אתה מריח בכלל עם כל העשן הזה מסביב? תחליש קצת ותן לי רגע להעלות בעיניי רוחי את זר הצלעות שהושיטו הגברים-גברים מ"שיפודי התקווה" לכל דורש/ת. בתקווה יודעים לדבר לנשים ויודעים שפרחים נובלים, בדרך כלל. אז הם מדברים אליהן בבשרים. תראה לי את האשה שתעמוד בפני צלע קטנטנה וממתקית של טלה, כזו עם טיפה שומן (או במקרה שלי מלא שומן, מתפצפץ ומשמח לבב אנוש).

אפרופו גברים שמבינים נשים. דורון והקבב הרומני שלו. זה שהביא 800 יחידות של קבב שנאכלו כמו פיצוחים. הביא הרבה כבוד לצ'אוצ'סקו הדורון הזה. אני כנראה לא נולדתי לעדה הנכונה, כי אחרת השד הצהוב הזה היה דואג גם לי. אשה מסכנה, שבטנה מאיימת להדבק בדבק אפוקסי לגבה, שאין איש דואג לה והיא מסתובבת בעולם ללא פיסת קבב רומני, ערבי, זלמני או כל קבב באשר הוא. כלום. תישן, תישן. למה לא? יתמות זו מסיבת בת מצווש מול מצבי.

האוזן שלי כבר התרגלה לזיופים שלך. אני מנסה להחליט איזה שיר אתה נוחר. אולי "אנחנו עוד לא אכלנו שום דבר?" או "שוב העדר נוהר במבואות הכפר"?! אתה לא מבין, אהוב. התרגלתי. איך שאתה רואה אותי, מדובר באשה סתגלנית היכולה לתנאי שטח קשים. אני יכולה להתרכז רק ברעש. הצוואר הלבן של בן תדהר ואילן דובשני מלה מזון מסתובב לפי קצב שירי הלכת שאתה נוחר. הבשר נוטף, חמים, עוד מעט הוא פוגש את מצע הכרוב. ביס חלומות. זה די דיאטתי לחלום ככה. ללכת בלי ולהרגיש ללא. דייייייייי! קשה לי! קום כבר! קח אותי לאכול משהו. בנדיקט פתוח, לא? קום!

טוב. אל תקום. אין בעיה. אתה חושב שבינו ער? ודוחול? ודורון? וניני? וזלמן? ישנים, הא? נוחרים כמוך?! הם לא יודעים שיש ילדות רעבות בצפון תל אביב?!

בחיים לא ספרתי כבשים וגם לא פרות לפני השינה, זו לי הפעם הראשונה. בדרך כלל אני סופרת שמלות ולפניך, כשעוד לא ידעתי שאתה קיים, אפילו לא בחולמות שלי, ספרתי גברים ושברונות לב. זה תמיד הרדים אותי, לפעמים בדמעות. אז שתדע לך שאני שוקלת לחזור לספירת שמלות ושברונות לב לפני השינה. זה ממש לא נעים ללכת לישון עם בטן מקרקרת. ממש לא.

וככה, לפני שעצמתי עין, רגע לפני שהתבייתתי על שברון לב מהעבר, חשבתי לעצמי שהיה ערב נפלא. לא נטול בעיות, כי אף אחד מאיתנו הוא לא בית חרושת להצלחות, אבל בגדול, נפלא. וכן, יש דברים שאנחנו צריכים ללמוד, ויש דברים שכדאי לשפר. נגיד התורים הארוכים לאוכל, אנשים עמדו כל כך יפה ואף אחד לא הלך מכות עם אף אחד, אבל בפעם הבאה, נדאג שיהיה יותר אוכל, ושיהיו מלצרים שיסתובבו עם מגשי אוכל, ויקלו על התורים.

אתה חושב שכדאי שארשום את זה? אז הנה… אני רושמת.

1. תורים – מה שכתבתי למעלה, אין לי כוח לחזור. מלצריות, מגשים, אוכל לממתינים, כדורי הרגעה כמו אצל אריק הקוסם.

2. עשן – טוב. זה טיפה קשה, במיוחד כשמדובר בעל האש למאות קרניבורים רעבים. ננסה לשים מאווררים שיעיפו את העשן לים. קצת קשה לשלוט בזה, אבל נשתדל.

3. אנשים אוכלים הרבה יותר בערב. בעצם, הרבה הרבה יותר מבבוקר. לכן הכמויות שלקחנו בחשבון בבראנץ' החלומות לא באמת רלוונטיות. יותר אוכל. נזכור ולא נשכח.

4. קינוחים. אבטיחים. מיצים ועוד עגלת גלידה או צמר גפן מסוכר, או גם וגם. ושוקולד. אל תפריע לעצמך, קינוחים זה אני. תן לי לדאוג לזה.

5. תכנית אומנותית. אולי מסיבת ריקודים של אחרי הזלילה. כן, כמו ערב שירי הים שנארגן אחרי שנאכל את כל דגת הים בערב הבא.

6. יותר דיילות בחוץ. כאלה שיקצרו את התורים בכניסה.

7. בוא לא נשכח, אנחנו לא בית חרושת להצלחות. אבל אנחנו קשובים. זו הצלחה. והיה כייף ומלא אנרגיות, גם את זה אסור לשכוח. אז אני רושמת.

8. ולהגיד תודה ולחבק חזק את איתי מגלידת ווניליה שהביא גלידות להמון. גלידות מצויינות, טעימות, טריות, כמו שיש רק לו.

9. לחבק ולאמץ אל הלב גם את אורי שפט מ"לחמים" והמאפים הממזריים שלו, שהתעלמתי מהם לכל אורך הערב, רק בגלל שהתידדתי איתם בתחילת השבוע ואכלתי לבדי שני מגשי כיבוד מלאים במאפים מלוחים ומתוקים. בגללו כמעט לא הצלחתי להדחק לשמלה שלי, אז אולי לא מגיע לו שום חיבוק?!

10. לעשות לחיים ולברך בלב שלם את יקבי סגל ו"מרום גליל" על היינות הטובים ומשב רוח הגליל שהביאו אלינו. בגללכם לא זיהיתי את רופא המשפחה שלי! אתם מבינים? שתיתי בלי הכרה על בטן ריקה, פלא ששאלתי אותו אם היינו יחד בצבא?!

11. להקיש כוסות ולהודות בקול של מלח שיכור להייניקן על הבירות והמצב רוח הטוב.

12. ללבוש מבט פיכח, להרים זרת בכאילו נימוס ולהודות בשקט ובאופן מעודן למארו, על פינת הקפה. בלעדיכם לא היינו חוזרים הביתה בשלום.

13. לא לשכוח הודות לחום יוני-אוגוסט (ספטמבר, אוקוטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר…) על שלא העיק מדי. יפה מצידך, שהיית מתון, חמים, לא דביק מדי ונסבל. אנחנו יודעים למה אתה מסוגל. אה ומים, מעיני הישועה המבעבעים של סאן פלגרינו. בלעדיהם יוני היה לגמרי מרכזו של אוגוסט.

14. ליובל ואורי החתיכים של  כרמל דיירקט שתרמו את הגרילים לתחרות הקרניבורים. אם יזמינו אותנו לארוחה, אנחנו מבטיחים לקחת אתכם איתנו. מגיע לכם!

15. חיבוקים, נשיקות ואהבות ותארזו לנו הביתה את איה צאלים. שהיא לא רק ועדת קישוט ומעצבת בחסד אלא היא גם אשה יפה, אהובה וחברה-חברה.

ותודה מיוחדת שבמיוחדות לחברים שלנו משלוותה, איזה כייף ללכת איתכם את הדרך הזו, יחד. ללמוד תוך כדי תנועה, לחקור, בין לבין להתפנן מול הים, במקום הכי יפה בנמל. איזה מזל שאתם חברים שלנו ועוד יותר מזל שאתם חולקים איתנו את הים והבריזה. זו נדיבות!

טוב. התעייפתי. תודות זה דבר מעייף ואני מתחילה לפהק. אני מקווה שזכרתי את כולם. תזכיר לי אם לא, טוב?

ותודה לך, מוריד הגשם והנחירות, על זה שאתה זכר אלפא-אלפא, על זה שאתה מגשים חלומות, על זה שאתה אדם אמיץ ועל זה שאתה אוהב אותי, גם כשאני שוכחת לאהוב את עצמי.

לילה טוב, אהוב ליבי. ואוי לראש היפה שלך אם אתה קם מחר בשש בבוקר ומתחיל לשוחח איתי. אני, בניגוד אליך, ספרתי לילה שלם עדרים שלמים של קבבים, שווארמות, המבורגרים ופסטרמות. תן לישון.

ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ

ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ

ZZZZZZZZZZZZZZZZZ…

שיו, שכחתי. סליחה. ותודה לכם. חברים שלנו, ותיקים וחדשים. שהצטרפתם למשפחת בייגלה, שבאתם שוב, שהאמנתם בנו, ששלחתם הערות וסלחתם על תקלות. משפחה לפעמים כן בוחרים. איזה כייף.

די. זהו. לילה טוב. מוריד הגשם עוד מעט קם ואני חייבת לעשות את עצמי ישנה.

ביי.

אבל עשית סרט…

קטגוריות:: Featuredבייגלה תופסים שלוותהכללי

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת lilach:

    בייגלעך!
    הפקה כזאת לא ראה הנמל. אתם אלופים! היה טעים ונעים ואני בטוחה שזו רק ההתחלה וסקרנית לראות כבר את הערב הבא.

  2. מאת משה:

    חוץ מהעשן לא הפריע לי כלום התור היה הזדמנות לדבר
    רציתי להגיד שהיו לי הרבה הפתעות לטובה ממסעדנים שלא הכרתי ו
    גם ממסעדות שהכרתי ולא ידעתי שמגישות כזה בשר
    אגדיר בראשם
    טרפתי שלושה המבורגרים וברביעי נכנעתי

  3. מאת אהרנה:

    נעמה, פוסט מרגש, נהניתי מאד לקרוא אותו, דרך ההודיה ריגשה אותי. היה מאד נעים, אכן היו כמה נקודות שהעלית שהפריעו לי, אבל כמו תמיד הערב היה מאורגן מקסים, אנשים עמדו בשקט בתורים, היה המון אבל המון אוכל. נתראה.

  4. מאת שמעון:

    כמה יעלה ערב פירות ים ודגים?

  5. מאת אילה:

    רציתי להגיד תודה! נהננו מאוד והיה באמת מאוד טעים..
    אני חושבת שזה מקסים מצדכם להפיק לקחים, ולפרסם אותם- כדי שנדע שאתם לא חושבים שאתם מושלמים- זה רק מראה כמה שאתם מדהימים

    מוסיפה עוד הערונת אחת קטנטנה- אני בהריון ולא שותה אלכוהול, למרות ששמעתי שזה היה נפלא, והבעיה היא שאני גם לא אוהבת סודה… כך שלא היה לי מה לשתות ולקח לי הרבה מאוד זמן לשכנע את הברמן לתת לי פשוט מים מהברז. אז אולי גם לדאוג למים רגילים בפעם הבאה [אולי אפילו כדי מים עם ברז וקרח- ככה שלא יצטרכו אפילו לעמוד בתור בשביל זה -כי תורים היו מספיק :-P

    שוב תודה רבה על הכל ונתראה באירועים הבאים!

  6. מאת טובה:

    זה היה לי האירוע הראשון-ראשון. נהניתי כל כך מה-כל, אפילו מהתורים – זה נתן לי הזדמנות להפעיל קצת את השרירים האחרים בגוף [לקצב המוזיקה הנהדרת שהתנגנה] חוץ משרירי הלסת ((:
    רציתי להודות לכם באופן אישי, לא יודעת אם הייתה כוונת-מכוון שלכם, אבל כמי ששומרת כשרות יכולתי גם אני ליהנות באירוע שכזה – הפטיפורים המלוחים-חלביים היוו כמנת פתיחה, גלידת הפיסטוק הנהדרת ליטפה לי את הלשון כמנת הרגעה, המים המוגזים הנפלאים [שליוו אותי כל הערב "ונשפכו" שם כמו מים] פינו את השטח לחגיגה הגדולה. אחרי מנוחה והנאה מהנוף האהוב עליי בעולם כולו [שקיעה וים] יכולתי בלב עולץ להתענג על טעמים מדהימים מהשווארמה של בינו ועל הממתקים העולזים של שיפודי התקווה, והחומוס החומוס – שכבר תיארתם אותו נכון – כמו גלידה! קינחתי בסורבה נפלא.
    מעבר לכל זה, כמו שהבטחתם – באמת לא הרגשתי בודדה. טוב, איך אפשר, עם כל כך הרבה אנשים חייכניים ונחמדים – ישראלים יפים, וחברות חדשות ומקסימות שלקחו אותי תחת חסותן ((:
    נעמה, את כותבת נפלאאאאאאאא
    לך ולדודי – המון תודה ((:

  7. מאת עמיחי תמיר:

    כרגיל נחמד לקרוא!

  8. מאת נורית:

    הפעם התעלית על עצמך בכתיבה. נראה מהתגובות שהיה מוצלח מאד.
    יישר כוח לפעילות הבאה. אולי בסוף אגיע מהצפון פעםםםםם..

  9. מאת חמי:

    אנשים נדירים אוכל מעולה וים שקט
    מה יכול להיות יותר טוב מזה?
    שמח שדרך המפגש הכרתי את לה-מז'ון וכבר בשבוע הבא
    אקח את בני הבכור הקרניבור כשיצא לרגילה
    בייגלה אתם תותחים ואל תפסיקו לעשות טוב לכולם

  10. מאת חלי:

    היה נהדר ומקסים, לצערי כאשר הגעתי לקינוחים, לא נשאר אפילו פרור וחבל…..למרות שבאתי לבשר!

  11. מאת ג'ון דו:

    אז לפני הכל היה כיף !
    וטעים !
    וחברתי!
    ונפלא! :9

    ובעניין הנקודות לשיפור, כשהגענו ב20:30 כבר נגמרו כוסות היין. מדיי פעם הגחנו לדוכן היין לבדוק אם כבר הגיעו/נשטפו חדשות וחזרנו בידיים ריקות.

    בשר בלי יין?:) זה עובד פחות טוב.

    שוב תודה על ערב נעים וכיפי:)

  12. נעמה כרגיל בנשק שלך (מילים ) את הגדולה מכולם אני מאחל לי ובעצם לכל המשתתפים מתחום המזון שנצליח לתת בראש בנשק שלנו (אוכל ובעקר בשר) חצי ממה שאת מצליחה במילים
    וכן מי שלא בא לבקר בדוכן לא מקבל כלום כי כמו שראית אי אפשר היה להרים את הראש כל הערב עד שנגמר ….

השארת תגובה