פרונטו טוב לכולם או כאן סובלים בכייף

"תשמע" אני אומרת למוריד הגשם בקול נכאים "אין ברירה. אני חייבת ללכת לפרונטו, הבטחתי לעצמנו שאכתוב פעמיים בשבוע לפחות ונגמרו לי הנושאים…". הפסקתי כדי לגייס מבע סבל, כי מוריד הגשם נראה לי מעט ספקן בכנות כוונותיי. "זה לא שאני הולכת להנות שם, אבל עבודה זו עבודה וחייבים להיות רציניים" לבשתי מבט מלא תוגה, מעט מושפל ומבולבל, כאילו אני אוליבר טוויסט ומולי עומד פייגין, רועה הכייסים, שמכריח אותי לצאת לעבודה שאיני אוהבת וכאילו בפרונטו עומדים להגיש לי דייסת בית יתומים דלילה.

הקרבה. חסרה הקרבה ושותפות גורל. "מאמי, אתה עובד כל כך קשה. אני אזמין את ההריונית, היא צריכה לאכול בשביל שניים. אתה בינתיים תנוח בבית, תעשה את מה שאתה צריך. אני מאחוריך!" שמתי לו יד על הכתף ולבשתי מבט של מישהי שהיא יודעת מה היא עושה, כזו שאפשר לנצח איתה את המלחמה.

בצעד קל, יצאתי מהבית, זורקת חיוך מצודד למראה המרזה שתלויה בפתח הבית, לא שוכחת להשליך על הספה את ההקרבה, ההשתתפות בצער, התוגה ושותפות הגורל. הם לא התאימו לי ללוק, סליחה על השטחיות.

מצאתי את ההריונית על הבאר של פרונטו, מחכה לי בשביל שניים ועצבנית בשביל עשיריה. חשבתי לספר לה על מסלול העינויים שעברתי, אבל מבט אחד עצבני מכיוונה סימן לי שיותר טוב שאמלא את פיה ופי באוכל, כי התירוצים שלי מעניינים לה את קצה הקורקבן בקושי.

"רעבות?" שואל אותנו עופר החתיך "נורא" אומרת ההריונית ואני מוסיפה, כדי שלא יהיה ספק "היא בהריון ואוכלת בשביל שניים". כן, אני מודה, החלטתי לנצל באופן ציני את מצבה של ההריונית לטובתי.

האוכל יגיע מהר, כי אף אחד לא רוצה שיוולד ילד עם כתם בצורת לזניה או פרח זוקיני על המצח ואף מסעדן לא רוצה שיניחו לו ילד עם מצח מוכתם על מדרגות המסעדה רק בגלל שהוא לא הזדרז מספיק. אין, החיים שלי מוצרלה די בפלה.

החלטנו לסבול באמת ולדחות את תפריט העיסקיות. בתפריט הרגיל היו המון דברים שחשקנו בהם ורצינו לענות את נפשותינו כמו שצריך. שלש מנות ראשונות, כי יש פה אחת שאוכלת לפחות בשביל שניים, לא שכחתי להתנצל בפני המלצרית על החזירות.

כמו כל אשה שלא ראתה אוכל רבע שעה לפחות, ירדנו בחדווה על הפוקצה האורירית והלחם עם הקרום הקשה, מורחות שכבה נדיבה של חמאה הצהובה, כאילו אין מירי בלקין בעולם. בפרונטו אף אחד לא אמר לנו "אל תגזימו עם הלחם" וזה משמח. ללחם, כמו לקינוחים יש קיבות נפרדות, שמישהו יעדכן את המלצרים בתל אביב ושיפסיקו אחת ולתמיד עם הפולניות הזו. תנו לתפוח בשקט.

וכעת, השלישיה הפותחת:

ברוסקטה מוצרלה ואנשובי (26 ש"ח). שתינו הרוסות על אנשובי ולכן לא היתה שאלה בעינין הברוסקטה. שתינו גם הצטערנו שיש מעט מדי אנשובי על הברוסקטה. תנו עוד פס מהמלוח-מלוח הזה ונהיה מבסוטיות למרחקים ארוכים. חוץ מזה מרקיז, הכל בסדר. המוצרלה טריה, רכה, הברוסקטה טעימה ומשומנת כמו שצריך. רק עוד פס אנשובי, טוב?

פרחי קישואים עם מוצרלה ועגבניות מיובשות (26 ש"ח). על צלחת זכוכית נחו בפוזה מפתה שני פרחי קישואים שהופרדו מהגבעול הפריך ומולאו במוצרלה רכה ועגבניות מיובשות. כל חיי חלמתי להיות אשה קוקטית. מנת פרחי הזוקיני כמוה כאשה שרציתי להיות. קטנה, רעננה, אלגנטית, פריכה ואסופה מבחוץ ורכה מבפנים. מבחינתי זו היתה מלכת היופי של הארוחה והצטערתי צער רב שהיינו צריכות לחלוק בה.

 

חציל ברוטב גורגונזולה, שבתפריט קוראים לו מלנזנה גורגנזולה. שתינו חובבות חצילים וגבינות ריחניות. אי אפשר היה לא לבחור במנה הזו. חציל בגריל, רך ובשרו מתקתק, רוטב גורגונזולה עדין עם זרעי עגבניות וגבינת פרמזן קרנצ'ית מעל. עדין, עדין, עדין ונהדר.

"אם לא נגיד להם שאנחנו רוצות גם עיקריות הם לא יביאו בעצמם!" אמרה זו שאוכלת עבור גדוד רעב של גולני. נכון, שכחנו מהעיקריות, שילחנו את המלצרית כשבאה להתענין כי היינו באמצע נבירה רצינית ונוקבת בבשרו הרך של החציל והיינו חייבות להתרכז בניתוח.

לקחנו שתי מנות פסטה, שלה מן היבשה ושלי מן הים. הפעם היא הצליחה יותר ממני. ההריונית לקחה טורטליני אוסובוקו עם פטריות יער וציר טלה עמוק ומצוין. מנה עזת טעמים, פסטה מצויינת, מלוי נדיב ופטריות שהן סוכריות של ציר בשר ויין (66 ש"ח).

אני, שבזמן האחרון אחז בי דיבוק הניוקי ונפשי כמהה לכופתאות תפוחי האדמה הללו, בחרתי במנת ניוקי פירות ים (98 ש"ח). מנה שיש בה הכל, חוץ ממה שיחבר אותה ויוציא אותה כוכבת. פירות הים היו נפלאים. שרימפס שמנמנים ובשרניים, עשויים בדיוק, קלמארי ומולים בנדיבות וגם הניוקי נחמדים ומתוקים. אבל הרוטב, שכלל עגבניות צלויות, היה תפל ולא מורגש. חסרה לי חמצמצות הלימון ואולי מעט שום. בקלות ניתן היה להפוך את המנה הזו למשהו בלתי נשכח, רק קצת כיוון.

בהזדמנות אחרת אכלתי בפרונטו שתי מנות אליליות. האחת היא קלמארי צרוב עם קרם פרש שחור ותפוחי אדמה. מנה קטנה ונפלאה ואם זו לא היתה חזירות הייתי אוכלת אותה שוב. ואניילוטי גבינות עם קרם תרד ירוק. סוג של כיסונים נפלאים במילוי קטיפתי של גבינות. תענוג. אני חושבת שבפעם הבאה בפרונטו אלך על כל הראשונות. ההריונית כבר תראה כמו אחת שאוכלת עבור כל הילדים באפריקה וזה לא יראה חזירות.

הגיעה עת העיקריות. לעיקרית לקחנו ענן לבן של טירמיסו. עדין, לא מכביד, מרחף וחותם ארוחת צהרים נהדרת שהיא סוג של חופשה ברומא, דקה מכולבו שלום. כל אחת מאיתנו הניחה את ידיה על הכרס הפרטית שלה, זו המלאה ביצירה היפה של הטבע וזו המלאה בפריחת קישואים וביצירותיו היפות של דיויד פרנקל, השף שיש לו חיוך של ילד ומבט קונדסי ואמא שלו בטח גאה בו טילים.

בדרך החוצה הרכנו ראש מול מטעמי ידו המהירה של אורי ליפשיץ ז"ל. יש במקום הזה משהו שצריך לשמור, כי כשהוא ילך לא יהיה כזה ואין ממשיכי דרך, גם אם נדמה. שרידים אחרונים לזמנים שהיה פה באמת שמח, היו פה גלדיולות ונשים יפות שלא נעזרו בד"ר קליין, היתה פה יצירה ותרבות ומחשבה ופיות גדולים ואנשים שכתבו שירים יפים עם מילים חכמות. אנשים שנראה היה שלא אכפת להם מכלום אבל הם היו הכי אכפתיים בעולם.

אפשר להעיף את רפי אדר מאיזו תכנית שרוצים, אני הייתי משמרת אותו בפורמלין, כי בעיניי הוא איש תרבות אמיתי. לא פשוט להחזיק מוסד אוכל בישראל ופרונטו היא מוסד, עם נפילות ועליות, אבל היא משהו שצריך להחזיק בו חזק חזק ולשמר כדי שלא נהיה עם שיש לו רק שפים דוגמנים ומקומות שנפתחים ונסגרים בן ליל. צריך מקומות שהקירות בהם זוכרים, גם אם הם עברו דירה.

ענן המלנכוליה שעטף אותי התאים לי להפליא. הייתי צריכה לעלות על איזה עצבת קלה לפני שאני פוגשת את מוריד הגשם העסוק, שלא היה לו זמן לקחת חופשה בת שעתיים בטרטוריה רומאית.

את מוריד הגשם אני פוגשת מול הים, בשלוותה. בדרך אליו חשבתי כמה מסכן מפיק העל הזה, הוא בטח מתרוצץ בשמש, נותן הוראות, מזיע ועצבני.

במקום כל הטובין הללו אני מוצאת את מוריד הגשם עם רגליים על השולחן, תיירות מצרפת במרחק נגיעה, בקבוק הייניקן צונן לידו ועוד אחד גמור על השולחן. חיוך על פניו, שמחה בעיניו ועל המצח שלט "כאן סובלים בכייף, נא לא להפריע".

חשבתי לא להפריע, אבל החלטתי שחבל לא להפריע לשלווה כזו. "איך היה?" הרים מוריד הגשם את עיניו היפות. "אתה יודע, עבודה" נאנחתי ועצמתי עיניים, מתענגת על רחש הגלים והבריזה "חייבת לנוח" אמרתי בשקט. זה ידוע שאחרי חופשה חשוב לנוח. מדאוריתא ממש.

כמה עלה הסבל?

בפרונטו – 310 ש"ח כולל מים וקולות.

בשלוותה – 200 ש"ח לנרשמים הזריזים והתבוניים והרבה כאבי לב למי שלא הספיק.

לי – זה עלה יותר.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (19)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מירי:

    את פרונטו מכירה שנים אך התאכזבתי פעמיים במסעדה הקודמת וחששתי לבוא בשערי המסעדה החדשה…

    ההמלצה שלך עשתה חשק והניעה את בלוטות הטעם.

    בשבוע הבא בעלי ואני נלך בהשראתך…. מקווה להנות כמוך.

  2. מאת הסובל:

    כמה סבל רחמנות!!!
    בייגלה תשלמו על התיאבון שאתם עושים לי באמצע העבודה!

  3. מאת נורית:

    כמה סבל יכול אדם להכיל?
    מסכנה רחמנות עליך….
    יחי החיים הטובים

  4. מאת טובה:

    כתיבה משובחת!!! ((:

  5. מאת מיכל:

    נהניתי לקרוא.

  6. מאת נדב פרץ:

    קןרה לי משהו מוזר. כשאני קורא דיווחים ממסעות קולינאריים מחו"ל אני פותח אריזה של עוגיות יבשות ושותה מי ברז פושרים. עכשיו אני עושה את אותו הדבר. מי יתנני קאמפרי עם לימון וקרח ? מי יתנני פסטה עם פירות ים ? צ'יאו.

  7. מאת גלית חתן:

    ממש עשית לי חשק לבקר בפרונטו. איזה אוכל… תענוג :)
    תודה על פוסט מקסים באמצע היום.

  8. מאת דפי מנספלד:

    נעמה- כרגיל שימחת אותי.
    אני יושבת מול מחשב בבית החולים אבל גם אני טעמתי את הארוחה הזו!!!

  9. מאת ניר:

    מהטובות שבמסעדות תל אביב היום, ללא ספק – מזכירה, ומאיימת, על יועזר מבחינת איכות החומרים והביצוע.
    את מנת הפסטה עם הכמהין שניחוחה שטף את כל המסעדה במשך כל הערב הבטחתי לעצמי בפעם הבאה… :-)

  10. מאת עמיחי תמיר:

    טירמיסו מנה עיקרית? נראה לי סתם טעות בכל זאת כתוב מעולה ומעורר תיאבון!

  11. מאת Pormeleg:

    נותרתי מריירת בכבדות.

  12. מאת אביטל:

    ממש חולקת על הביקורת. להלן רשמינו:
    1.הזמנו מקום ל5. בפועל קיבלנו שולחן ל4, עם הוספת כיסא חמישי על המעבר. לא זו בלבד שעמודי השולחן הפריעו לשבת בנוח על הכיסא החמישי, אלא שגם הוא נמצא על המעבר. ביקשנו לעבור וממש נתנו לנו להרגיש שעשו לנו טובה. במקרה שמעתי את מנהל המשמרת אומר למלצר, בתגובה לבקשתינו לעבור- "לא רוצים, לא צריך". חוסר שירותיות משווע.
    2. היינו ביום שישי. השירות היה מתחת לכל ביקורת. לא היתה פעם אחת שמלצר ניגש אלינו מיוזמתו. כל הזמן חיפשנו מלצר- כשרצינו להזמין, כשנגמר הלחם, כשקנקנן המים נותר ללא טיפה וכשהזמנו שתייה ולא קיבלנו אותה. אני כבר לא מדברת על כך שאפילו לא שאלו אותנו אם המנות טעימות לנו ואם הכל בסדר. כמובן שכך יצא ששירתו אותנו כ5 מלצרים שונים- מתכון לאיכות שירות ירודה.
    3. ולאוכל- מנות קטנות בצורה מוגזמת! אף אחד מאיתנו אינו שמן או אף שמנמן.. כולנו רזים שאינם טורפים כמויות אדירות, ופשוט נותרנו רעבים. לא יתכן שאדם מזמין מנה ראשונה ועיקרית נותר לא שבע! מזל שהזמנו לחם שדחפנו לפינו בכמויות לא הגיוניות.
    4. האקוסטיקה פשוט נוראית.
    5. הא-ב של כל מסעדה: שירותים מלוכלכים. בסרוויס של יום שישי זהו אחד הנושאים הבסיסיים עליהם יש לתת את הדעת.
    6. האוכל- בחלקו בינוני ובחלקו טעים מאוד (אך קטן…). אכלנו למנות ראשונות קנלוני ממולא באספרגוס, סלט קפרזה וטונה אדומה בציפוי פירורי לחם שהיו כולן בינוניות וקטנות. המנה המוצלחת ביותר היתה הקלמרי בגריל. לעיקריות- טורטליני אוסובוקו עם פטריות יער בציר טלה. מנה טעימה מאוד אך גודל המנה היה פשוט מביך. 5 או שישה טורטלינים בגודל בינוני שהתאימו במקסימום כמנת ביניים אך בטח שלא כמנה עיקרית. עוד אכלו מוסר ים בגריל שהיה סטנדרטי ואוסובוקו טלה- המנה היחידה שגודלה היה סביר.
    7. מיותר לציין שויתרנו על הקינוחים ואצנו רצנו לאייסברג שברוטשילד ללקק גלידה.
    לשם כנראה כבר לא נחזור, וחבל!

    • מאת tali l:

      מסכימה איתך חלקית. השירות אתמול היה מתחת לכלללללל ביקורת אבל האוכל טעים ואנחנו שלש חברות שיצאנו מפוצצות. השירות לא קשוב ויהיר הניחו לנו מנה שלא היתה שלנו ולקחו אותה אחרי כמה דקות…. מוזר שמסעדה כזו ותיקה לא מייחסת חשיבות לשירותיות.

  13. מאת tali l:

    היינו אתמול בעקבות המלצתכם אך אם השירות לא ישתפר בפרונטו לא נחזור. אוכל טעים זה חשוב אבל שירות וחוויה חשובים לא פחות.

  14. מאת תהילה:

    היינו בפרונטו החדשה בהרצל, בעקבות ההמלצות שלכם והיה מעולה!!!

    תודה

  15. מאת בן:

    נראה מעולה, עשה לי חשק לאכול שם, אקפוץ לבדוק, אבל לפני היום אני מוזמן לארוחה במסעדת מל ומישל, איזה כיף לי

השארת תגובה