איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב. גלידה

כשהיית קטנה, אהבתי רק גלידת שוקולד.

הימים היו שנות ה-80 המאוחרות, העיר הייתה עפולה והמבחר היה חנות אחת בלבד שמכרה גלידה אמריקאית, נוזלית ורכה, מסתלסלת ממכונה ועליה אפשר להערים קצפת וסירופ שוקולד וסוכריות צבעוניות. מותר היה לבקש "שוקו שוקו", ללכת בצעדים מדודים ולהיזהר שלא תתרחש מפולת שלגים ולהיות מאושרת מההר נוטף העסיס הזה.

היו גם הגלידות הרגילות בטעמי פונץ'-בננה, מוקה וירוק זרחני שכונה פיסטוק. המוכרים הנדיבים קישטו את הכדור היחיד, כי למי היה כסף ליותר, בקוביות אננס מקופסה, שברי פקאן ולילדים מיטיב  החך נתנו גם דובדבן מסוכר. את המגדל הנטוי, פיזה של שמחה, נשא בגאון גביע וופל דק ויבש שבדרך כלל נסדק וקרס קצת לפני הביס האחרון, הביס הנכסף שבו התערבבו כל הטעמים. השאיר אותי שבורת לב, מלוכלכת ובידיים דביקות. וזה מה שהיה.

כמה שלא שידלו אותי, לא אהבתי וניל. נדמה שטעמי הגלידה האהובים הגדירו את אישיותנו אז ונאחזתי בשוקולד, עד עצם היום הזה. לעתים רחוקות, כשנחה הרוח והפרוטה הייתה מצויה לרגע, היו ההורים מכריזים שנוסעים לגלידת אל חנן. לא ידעתי מיהו אותו אלחנן נערץ שהוציא מתחת ידיו גלידת וניל מתמסרת כל כך, שמקשטים אותה פיתולים עגולים של סירופ תות, העשוי סוכר וצבע אדום.

מדוע צריך להרחיק בשבילו בלילה מרחק שלושת רבעי השעה נסיעה אל המקום הנוצץ מאורות מבטיחים שנקרא הצ'ק פוסט? ואני כאמור סלדתי מווניל, אבל לא יכולתי שלא להצטרף לאחיי הגדולים ולהיסחף בריגוש שאפף אותנו. רק שנים מאוחר יותר, כשכבר ירד קרנה של הגלידה הזו שאנשים הגיעו אליה בשעתה הגדולה מכל אזורי הצפון, הבנתי שקראו לה גלידת תל חנן. טעמו המתוק מדי של הסירופ נשאר כגעגוע לתחושות שיש אותן, רק כשאין משהו אחר.

אחר כך גדלנו. פרוזן יוגורט בא, הלך וחזר. בשיעורי הנהיגה שלמדתי בערד, היינו מגיעים בכל פעם, כאילו במקרה, לגלידה באר שבע. המורה כנראה היה צריך להמתיק את הסבל שהעברתי אותו בבלימות פתע ובהתפרצויות נועזות לצמתים. אני כבר התחלתי להתעניין אז באוכל ושמע הגלידה תוצרת הבית, הגיע למרחוק. היינו מלקקים וחוזרים לחתוך את המדבר בנסיעה שהלכה והשתפרה מכדור לכדור.

בגרתי מעט ולאט. אהבה ראשונה באה, אחריה שנייה. טעימות חדשות, טעמים זרים, לקיקות ארוכות, רגעים קצרים. ניסיון בא והחליף אחר. כבר לא אהבתי גלידה. הכרזתי "אני אדם של שוקולד", מריר כמובן. כאילו בא דבר על חשבון השני, כאילו אי אפשר את שניהם.

השנים נקפו וכבר התחלתי להאמין שכך אני, לעולם לא אוהב את הווניל האצילי, לא יתפצח סביבי המעטה החונק. גם בתל אביב, הרבה אפשרויות, אך נראה שמשהו בדרך קפא. רציתי להיות כמו כולם. הולכים שלובי זרוע, טועמים זה מהגביע של השני, מתייעצים מה כדאי. שמחים בקלות מההנאה הפשוטה, למה לא, למה לא אני? התבצרתי בשוקולד המריר, העדין, האלגנטי, שאינו מתחנף.

לפני כמה שנים פרצה לחיי גלידה וניליה. סניף קטן ומעט נחבא שהציע בחוצפה טעם תה ירוק מר, פיסטוק שלא הזכיר בדבר את אותן גלידות זוהרות מפעם ועוד טעמים מקוריים ויותר מזה, דומים לפרי או למוצר שאותו הם אמורים לייצג. הכול תוצרת בית, עשוי לעילא.

גם השירות שונה מכל מה שהורגלנו בו. בסבלנות אין סופית, כשהלקוח חסר האונים עומד מבולבל ונבוך מול סערת גלי הגלידות הגועשות צבעוניות מאחורי הוויטרינה, נותנים המוכרים עוד טעימה, עד שיחליט. זה כמובן רק מקשה על הבחירה, כי הכול כל כך טעים והלוואי ואפשר להישאר בלבטים האלה לנצח. כל טעם שמצליחים לבחור, מייסר על אלה שנותרו יתומים בדוכן. ובסוף עוד מקשים וצריך להחליט אם הכדורים ישהו לפני מותם זה לצד זה או זה ליד זה. בשלב מסוים התחלתי לנהל רשימת מעקב על מה עלי עוד לטעום ובאיזה שילוב.

מהרגע שטעמתי וניליה, נעלמו מעיני כל שאר הגלידות, משובחות ככל שייחשבו.  זה קרה, התאהבתי. בגלידה.

אבל מה עם הווניל המיוחל? זמנו עוד לא הגיע. טעם קרם ויסקי כיאה לאחד מתחביבי הגדולים, חלבה שטעימה כמעט כמו אמה החומרית הטחינה, יוגורט מי זאהר ששמו וניחוחו כמו אגדות אלף לילה ולילה וסורבטים של גויבה, פיג'ויה ומנגו ששניים להם רק הפירות המקוריים. איתרע מזלי וסניף של הפלא עבר לגור על ידי, אני רוצה להאמין שזה כי השכנים טובים בעיניו. בעיני, בכל מקרה, הם נפלאים. מאז שנפרץ אצלי הפרץ, פתחתי במבצע  "השמן את עצמך לקיץ" ואני משתדלת לבקר אצל אנשי הקור המתוק בכל מזג אוויר ותחת כל אמתלה, עצב או שמחה הם סיבה נהדרת ללק ואין דכאון שכדור מן הסוג השמנתי לא יכול לו.

לא מזמן קרה נס קטן, הבקע שנפער בי הזרים אור וחיים. הלב פעם כמו שלא פעם מזמן. חזרתי להאמין. בעצמי. גם אני כמוכם, גם יכולה. טעם נוסף נמצא לצדי, משתלבים זה בזה. התאזנתי עם זאת שלא מפחדת לנסות. תקווה התנוצצה בעיניים בזהירות, הפה ווידא בהיסוס את טיב הבחירה, מתרגל את גווני הטעם החדש, מוצא איפה הוא שלי והיכן לא. לזמן קצר זה היה שם ואחר התמוסס. לא תמיד משתלבים נכון, כבר למדנו בווניליה.

אבל, משהו התמלא, הפחד נמוג ומעבר לצער ולאובדן יש גם שמחה על היכולת, על היות שני כדורים, ולו רק לרגע, באותו הגביע. נדבקים זה מטעמו של זה, משתפרים ויודעים שבפעם הבאה נשכיל יותר לבחור. ובאשר לי, כל שנותר כעת, כשהחום קופח והמחשבות קודחות, לגשת אל השכנים הנאים מאוד שמעבר לכביש ולקחת כדור של שוקולד, מריר אלא מה, שמהול בו ליקר אמרטו מריר-מתוק ונטועים בתוכו דובדבני אמרנה מעט חמוצים כי במשל מעט קלישאתי, זהו טעם החיים והווניל? – בוא יבוא, בוא יבוא.

 

סניפי וניליה – רשימה חלקית

אשתורי הפרחי 22, תל אביב

אבן גבירול 98, תל אביב

בוגרשוב 33, תל אביב

אוסישקין 59, רמת השרון

רמתיים 18, הוד השרון

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץגוניכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (34)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ד"ר סעדיה:

    המאנייק שלא מבין מה טעים בחיים, כשיבוא אצלנו נשים לו את הטעם הירוק שלנו -סחוג תימני חריף שיבעיר לו את היציאות והכניסות. ואת גיברת גוני, תמיד תזכרי שאצלנו בדוקטוריה, אוהבים אותך תמיד, גם אם את לא אוהבת את מה שמוכרים אצלנו ולא באה לבקר.

  2. מאת מאיה א.:

    גלידת תל חנן… בדרך חזרה מהקייטנה בכפר גלים היינו עוצרים בנשר לאכול בגלידת תל חנן המופלאה

    • מאת מאיה א.:

      גוני על גלידת תל-חנן הגבתי לפני שהגעתי לסוף הבלוג, חזירה שכמותי.
      המסת לי את הלב…
      ד"א, את וניליה אני זוכרת גם כן בגעגועים נוסטלגיים כשגרנו (לא ברור איך) במתחם באזל וכשנהגתי להסתובב ימים ארוכים עם יואב התינוק בעגלה. איזו נחמה מתוקה זאת היתה לעצור שם.
      חוצמזה אפשר לחיות גם בלי לאהוב וניל

      • מאת רותי:

        עוד מההערה הראשונה שלך הבנתי שמי שכותבת על הקייטנה בכפר גלים וכו' וקוראים לה מאיה א. היא מאיה אשכנזי, נכון? מאפיקים? גם יואב התינוק עזר לזכור. צודקת?
        ואני דווקא אוהבת וניל וגוני כותבת מקסים
        רותי כרמי

  3. מאת נועה:

    מכירה את התחושה אבל אני מהצד השני של המתרס. לא העזתי מעולם ועדיין לא מעיזה לאכול גלידת שוקולד. רק וניל על כל וריאציותיו! אולי וניליה יצליחו לשנות את דעתי? בינתיים רבים וטובים עוד לא הצליחו…

  4. מאת איל שמיר:

    אני תוהה אם התיאוריה שלי נכונה – שמתי לב שמי שלא אוהב ווניל יש לו בעיות עם אמא שלו, זה נכון?

    • מאת גוני:

      והנה התאוריה שלי: מי שאוכל וניל מנפק אבחנות פסיכולוגיות בגרוש.

      • מאת איל שמיר:

        :-))

        נו, לפחות אני נמצא עם רוב המין האנושי…

        מה לגבי פלפל שחור, וחריף בכללי?
        (אלה אותם קולטנים בלשון כמו לווניל.)

        • מאת גוני:

          אתה שואל אותי כפסיכולוגית, כאישה, כמאבחנת על פי תבלינים? אני חצי הודית, יש לי צ'ילי ב-DNA והצד הפולני אוכל, במקרה הזה, את ההודי בלי מלח, או מוטב לומר, עם המון חריף.

  5. מאת גוני:

    תודה לכולם,
    נועה – וניליה מצליחים להמיר את דתם של רבים, לראיה, הצלחתי לאהוב גלידה. מאיה'לה תודה אפשר לחיות בלי לאהוב וניל, זה נכון, יש עוד הרבה טעמים לאהוב.
    ד"ר – אתה מלך, אני אוהבת את כל מה שאתה מוכר, גם אם לפעמים אתה ממחזר את השמן. באהבה כמו שלנו, לא תמיד צריך לקנות מנה כדי להביע אותה, אבל צודק, אני אעבוד יותר על הקשר, שים לי חריף ליד הבירה.

    • מאת ד"ר סעדיה:

      אני מוחה בתוקף. אצלנו לא ממחזרים פיתות. רק לקוחות

      • מאת פנינה:

        גם אני מוחה ד"ר. חבל מאוד: המחיזור עדיף על הפיתות, לא???? הלקוחות הם החברים שלנו הם החיים, החמודים. הם אלה שבלעדיהם לא היית יכול לכתוב, ולהגיב כמו שהגבת. איתם אתה יכול לצחוק, לבכות ולברך לשלום. כדאי שתחשוב על הרעיון הזה. בסוף רק תרויח.

  6. מאת נתי:

    שיעורי נהיגה בערד?

    למה הייתי צריך לקרוא את זה? תקוע ברחובות רחוק מוניליה … אני הולך להכין לי גלידה

  7. אחחחחח טעמה של הגלידה…
    כמו אהבה היא נוטפת ומתוקה!

    אני מאוד אוהבת את טעם הגלידה
    בטעמים המיוחדים כמו רום צימוקים,
    פינהקולדה, וויסקי, שוקולד מריר ואגוזים וכו'…
    ותתפלאי נעמה – גם אני לא אוהבת גלידת וניל
    מעולם לא היה הפייבוריט שלי.

    תודה לך על פוסט מקסים ומתקתק לימי הקיץ החמים
    הבאים עלינו לטובה, כבר מרגישה יותר קריר :)

    יום מקסים והמשך שבוע מלא חוויות לכולם!
    דפי

  8. מאת נילי ונילי:

    לא אוהבת גלידה אבל אוהבת אותך. מאוד.

  9. מאת לא חשוב:

    לפי תיאורך לפני ונילייה היה כאן מדבר גלידה וזה ממש לא הוגן. עוד בסוף שנות ה- 70 ממש בפתח ה- 80 פתחו את מונוליטוס שדגלו בחומרים טבעיים ובאמצע שנות ה 80 פתחו את ד"ר לק שקצת נשכחו היום. ונילייה היא באמת גלידריה נהדרת אבל שיפסיקו כבר לחפור איך רוצים את הטעמים: למעלה או למטה, נו באמת העיקר שתהיה משוקולד !

  10. מאת מיכל:

    כמה אהבות וזכרונות בפוסט אחד. חשבתי שגלידה תל חנן זה משהו שרק אני זוכרת ואולי בכלל המצאתי כי ברבות השנים כבר לא הייתי ממש בטוחה.. סבא שלי (שבכלל גר בקיבוץ באיזור רחובות) לקח את אחותי ואותי בשתיים, שלוש הזדמנויות לאכול בגלידה תל חנן. מה עשינו שם ואיך הגענו- לא זוכרת, אבל הזכרון נשאר והוא מתוק מאוד.. וגלידה וניליה אהובתי שלדעתי לא פסחתי (כמעט) על שום סניף שלה ולא משנה כמה עוד גלידריות בוטיק יש בסביבה- ליבי שלה.

  11. מאת רינת:

    וניליה זו גלידה מופלאה
    כל כך טעימה וכיפית, נפגשתי בה לראשונה אחרי שחזרתי מפריס ושם התאהבתי בגלידת אמורינו http://www.amorino.com/en/ (כן ככה המלצה על הדרך)
    ווניליה היתה היחידה שרפאה את החור הזה בלב שהתגעגע גם לפריס וגם לגלידה
    ומאז זו אהבה לנצח, בדרך המרתי רבים וטובים וספקנים בני ספקנים, ככה זה שמשהו טוב שווה שכולם ידעו עליו

  12. מאת יפה גלס:

    למה אי אפשר לקנות גלידה בטעם קפה בישראל – הקפה עצמו כל כך טעים ושמנת יש למכביר אז למה אף אחד לא מכין גלידה בטעם קפה וכך גם גלידה בטעם רום וצימוקים. אגב ישנה חנות של גלידה (גלידריה?!) באבן יהודה ושמה דנזו ובה יש גלידה מדהימה בטעם שטרודל תפוחי עץ.

  13. מאת JULIK:

    הִיא אֵינָהּ עוֹשָׂה מַה שֶּׁהָיְתָה רוֹצָה לַעֲשׂוֹת / יֵשׁ
    לָהּ עִכּוּבִים / הִיא רוֹצָה וָנִיל, הַרְבֵּה וָנִיל, / תֵּן לָהּ
    וָנִיל".
    דליה רביקוביץ'

  14. מאת מיכל:

    גם אני עוד לא מצאתי את הווניל שלי,
    תמיד יש שם איזה רום שמקלקל,
    או איזה קישקושים שנתקעים,
    ולרוב הוא פשוט מפריע
    לשוקולד להיות מי שהוא רוצה.

    שוקולד בלגי, עם חתיכות אלוהים בפנים,
    ושמיצ'יק של קמפרי אשכוליות.
    ת ו ד ה.

  15. מאת איקס מיקס:

    לחיי הכדור המיוחל, מאחלת לך שיתגלגל אלייך, לא חשוב באיזה טעם, בטח יהיה בו משהו מיוחד, איזה זעפרן או הל או מי יודע מה.כתבה מצויינת, ולכל מי שמתיחס לוניל, בבקשה להתחיל לקרוא קצת בין השורות.

  16. מאת דלת הא:

    מרגשת, כמו תמיד.
    בוא יבוא הוניל, ואת תראי כמה הוא יאהב להשתלב עם ליקר אמרטו…

    אוהבתותך.

  17. מאת גוני:

    בנות מבינות, למה אני מתכוונת כשאני מראה להמון את ידיי הדביקות. בנות וגם הד"ר, שתמיד מבין. תודה לכן.

  18. מאת זהר:

    חומרי ריח הם חומרים נדיפים שחלקיקיהם מתפזרים האויר בדיפוזיה. בהגיעם לאיבר החוש הקולט אותם הוא חש בקיומם ומתייחס אליהם בהתאם,וניל? שוקולד?אוהב או לא אוהב.
    את השורות אהבתי , באל חנן הייתי לקקתי ולקקתי מאום לא טעמתי.

  19. מאת אסתר:

    גונילה..\דעי לך שהטעמים משתבחים עם הזמן בעיקר לילדה משולבת גנים פראיים של הודו ופולניה..והמלצה ,נסי את הגלידה במקדרייב גם טעימה מעודנות וגם עולה רק 2 שח.. ויש עוד מקום לטעם מרחיב לבבות בעין-גדי במרחצאות לא תאמיני…

  20. מאת סתיו אדם:

    אח ……גלידה ….תענוג עליו אני לא מוותר גם בחורף ….
    כבר כמה שנים שאני מכור לגלידה טוני זו ממדרחוב נתניה ושאני אומר מכור אני מתכוון שאני יכול ללכת לשם ולשבת על קילו גלידה בכיף ….

    אגב …זוכרת שמכור לקוקה קולה ? אז בכמה שנים האחרונות אני מזמין כדור וניל ….בכוס רוקי גבוה ואז….מוזג לאט לאט קוקה קולה בקבוק זכוכית כמובן ….הטעם …אלוהי …

    כרגיל הכתיבה שלך גורמת לי לחיוך ….תודה

  21. מאת צפונית:

    גלידה מנטה הכי טובה ומרעננת בקיץ. פעם היו קרטיבים מנטה אבל היום כמעט ולא מוצאים אותם. גם גלידה מנטה קשה למצא. לפעמים יד בגלידריות גלידה בצבע ירוק בהיר שנראית כמו מנטה אבל זאת גלידה בטעם פיסטוק שזה משהו אחר לגמרי. בקיצור, האם מישהו יודע איפה מוכרים גלידה מנטה מרעננת? אבל כזאת שממש מרגישים את טעם המנטה.

השארת תגובה