אם האהבה היתה מדינה, איזה שר היית?

"תגיד" אני מתחילה לאכול לך את הראש "כשראית אותי בפעם הראשונה, חשבת שאני יפה?". "ברור" אתה עונה לי, מורגל בסיטואציות האלה, יודע מה להגיד, אך עדיין מקווה לטוב, למרות שזה תמיד נגמר רע. "די! ממש ממש יפה או נאה?" אני מקווצת עין אחת ומסתכלת עליך בשניה טוב טוב. "ממש יפה. יפיפיה, לא סתם יפה!" אתה עונה, מבין שזה יגמר מהר אם תענה את התשובות הנכונות.

אבל אני רעבה, עוד לא סיימתי לאכול לך את הראש, ולימדו אותי לגמור הכל מהצלחת ומהצוואר. יש נשים רעבות באפריקה. "נראה לי שחשבת שאני כמו אגאדיר אמבסי, סתם אחת, לא חשבת להתעכב ותראה מה יכולת לפספס…" אני בימים האלה של החודש שעד שלא תתפתח פה מריבה טובה, אני לא אבכה ולא יהיה לי ממה להרגע.

"אבל לא פיספסתי, למרות שאני שיטחי" אתה אומר בשקט, נכנע. "זאת אומרת שאני לא יפה בעיניך, רק חכמה!" יש לי דמעות בעיניים. דמעות גם בגלל שנדמה לי שאתה חושב שאני לא יפה ובעיקר בגלל שאני מטומטמת, כי אני יודעת שאתה חושב שאני הכי יפה.

ברגעים כאלה, אני יודעת שאם האהבה היתה מדינה, אתה היית מת להיות שר החוץ.

לפעמים, באוטו, אתה שואל אותי אם אני אוהבת אותך. אני תמיד אומרת שכן, כי אני תמיד אוהבת אותך, גם כשאתה בלתי נסבל. "למה את אוהבת אותי?" אתה שואל ואני תמיד עונה "כי אתה חתיך ואני שיטחית" ושנינו צוחקים. אבל יש לי עוד סיבות, שתדע.

"אין אנשים כמו האיש הזה" אני אומרת לאריק הקוסם "אני התנגדתי בהתחלה, חיפשתי את האותיות הקטנות, את האינטרסים החבויים. הג'יי דייט מציע לך אחלה ארסנל של כל תחלואי החברה. אבל הוא באמת נדיר. הוא נדיר כי יותר משהוא שומר על האינטרס של עצמו, הוא שומר על האינטרס שלי. הוא נדיר כי כשהוא עושה עסקים, הוא יודע שאם הצד השני לא יהיה מבסוט למרחקים ארוכים, העסק לא שווה. לקח לי המון זמן להבין את זה, לקח לי זמן לאמץ את ההתנהגות הזו בעצמי. מולו…".

וזה נכון. כמה שחשבתי שהנתינה שלי היא משהו לכתוב עליו הביתה, יש לי מה ללמוד ממך. אין אצלך אותיות קטנות.

ואני אוהבת אותך כי אתה, כמוני, יכול לאכול יום אחרי יום באותו מקום את אותם דברים. כי כשאתה נדלק על משהו אתה לא מרפה, כמוני.

לכן זה ממש לא מפתיע אותי ששנינו מוצאים את עצמנו יום אחרי יום, באותה שעה, אוכלים פיש אנד צ'יפס באגאדיר אמבסי וטרטר בקר ואבוקדו וסיגרים ומשתגעים מעצמנו בקול "איך, איך עברנו פה מיליון פעמים ולא חשבנו אף פעם לעצור?!".

שנינו חשבנו שמדובר בעוד סניף של אגאדיר, כזה שיש בו בני תשחורת ומשפחות ולא ידענו שפה, במרכז בן יהודה, מסתתרת אחלה פנינה. שגרירות של טעם טוב. מקלט מדיני לכמה שעות לזוג שממש אבל ממש צריך רגעים של ביחד, לבד.

יומיים ברציפות אנחנו חוטפים לכמה שעות חופשה בתל אביב, רק שנינו. מחזיקים ידיים, אוכלים אוכל טוב. פשוט, לא מתחכם, טרי, כמו שצריך ומסתכלים על העיר עוברת מולנו. המלצרית פונה אלינו באנגלית ואנחנו מחייכים לעצמנו, אנחנו כנראה נראים צרפתים או שוודים. יכול להיות שמי שבחופש ככה סתם, באמצע היום, לא דובר את שפת הקודש?

אנחנו אוכלים מאותה צלחת, לפעמים באותו מזלג (אבל זה לא אומר שזה בסדר שאתה מתבלבל במברשות שיניים ומבסוט שאני קונה לך כל יומיים מברשת שיניים חדשה. מאמי, את המברשת החדשה אני קונה לי, רק כי אתה צחצחת בשלי באותו הבוקר… דין מזלג אינו כדין מברשת שיניים!).

הטרטר מהמם, לא פחות. בשר מעולה, אבוקדו ירוק שמאוורר את המנה, בצלצלים ומסביב שמן זית ובלסמי מיושן. על הטוסטים ויתרנו, שנינו אוהבים את הבשר שלנו בלי חציצות ומתווכים.

"השארתי לך את הביס האחרון" אתה מודיע, ואני חומסת אותו מיד. איזה כייף שאני לא צריכה לוותר ולעשות את עצמי עדינה ומתחשבת. כבר אמרתי לך שאני ממש, אבל ממש אוהבת לאכול איתך?

במנה העיקרית נפרדות דרכנו. טוב, בעצם לא ממש. אני שונאת ביצים ולכן לא הזמנו בראשונות את הבוריק וגם לא את האספרגוס עם הביצה העלומה. אתה הולך על המבורגר אמבסי עם בייקון וביצת עין. דווחת שמצוין, שהבשר כמו שצריך והלחמניה בהתאם ואני גנבתי לך את כל הבייקון שלא נגע בביצה.

אני לקחתי פיש אנד צ'יפס כי שנים לא אכלתי פיש אנד צ'יפס שווה ממש. נתחי לברק, בציפוי באטר קריספי ולא נוטף שמן. הכי נכון, הכי טעים, הכי חוף ברייטון. אני נגעתי לך בבייקון ואתה חמסת חצי מהמנה שלי. מידתיות זה אתה. "אל תדאגי, מחר נבוא לכאן שוב ונאכל פיש אנד צ'יפס כמה שתרצי" אתה לוקח את החתיכה האחרונה ואומר שאנחנו חייבים לזוז כי יש ים של עבודה בבית.

אני אוהבת אותך כי אתה בולדוזר, כי אתה איש מעשה שהופך חלויימס למציאות, אבל לפעמים, אני צריכה איתך חופשה. ככה, באמצע היום, אני ואתה. גם אם זו חופשה על בן יהודה, בתל אביב. "אחרי הבלאגן בנמל נצא לחופש" אתה אומר לי "ננתק טלפונים וניסע לאנשהו" ואני מחייכת ויודעת שזה לא יקרה, כי יש כבר הפקות באופק ואם יתמזל מזלי, יהיה לך זמן אולי לחטוף איתי צהריים ולחטוף לי את כל הפיש אנד צ'יפס מהצלחת. ואני סולחת לך, מעכשיו, כי אני יודעת, שעם כל העסיקות שלך, אם באמת ארצה, תפנה כמה שעות לחופשה בבן יהודה או באבן גבירול או בחשמונאים.

עכשיו אתה מבין למה אני אוהבת אותך? כי אתה שגריר של רצון טוב, זה מה שאתה.

"אל תחפשי את הסוף…" זהר ארגוב שר בקול שבור, מסומם, שאפשר להרגיש בו את הסוף. אני אוהבת את הביצוע הזה, אולי גם אתה תאהב ואולי לא, אבל זה לא הסוף. כבר השלמת עם טעמי הזוועתי במוזיקה.

אגאדיר אמבסי

בן יהודה 120
תל אביב
טלפון: 03.522.7080

עוד ביקורים באמבסי:

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת עזי:

    הראשון,חופשה כזאת של יום עם אהובתי והשני ,להמבורגר!
    עזי.

  2. מאת רותם:

    נעמה את מהממת זו אולי תגובה שטחית אבל אני אוהבת אותך ואת איך שאת כותבת :)

  3. מאת מיה שטרן:

    נעמונת
    המילים שלך הזכירו לי שאני ממש מתגעגעת אליך!
    שולחת חיבוק ארוך ארוך ארוך
    מיה

  4. מאת לימור:

    עשית לי כיף עם הכתיבה שלך (והזכרת לי איזה כיף שפירנתי לי לתפוס שלוותה עם אהוב לבי (שעתיים באוטו בכל כיוון זה אחלה זמן איכות בשניים…).
    יום (וים) של אהבה

  5. מאת חיה:

    יו……. נהדר

  6. מאת שי:

    והמחירים? יש פה ושם אנשים שזה , לצערם, חשוב להם.

  7. מאת רותי:

    נעמת לי שוב, נעמה!
    גם לעשות את וגם לדבר על –
    אין עלייך,יוצרת ויצרית

  8. מאת ורדה:

    צ'רצ'יל אומר
    I'm an optmist it doesnt seem too much use being anything else
    מכתיבתך את ללא ספק אופיטמיסטית, וזה ממש נעים

  9. מאת משה בפיתה:

    הכי כיף כשאתם כותבים יחד. באמת. כתיבה נורא יפה, הכי טובה שקראתי על אוכל, אולי, מאז מייברג. פעם, כשהוא היה טוב.

    וואללה, כליפא, אולי תחזיר את מייברג, שיכתוב לנו על אוכל מחופי הקרח של צפון אמריקה…..?

    יאלללה. מדברים.

השארת תגובה