ערב עם אשתו של השכן


רציתי לספר לעצמי שוב את הסיפור שאני כל כך מכיר ואוהב. והרי בסופו של דבר אנחנו תמיד מספרים לעצמנו שוב ושוב את אותם הסיפורים שלנו. לא כך ? אצלי לפחות, זה ככה.

אז רציתי לספר לעצמי על ויטוריו, פקיד הקבלה הנמוך והמסורק עד זוב דם, שהצביע על הקיר והראה לי עד לאן הגיעו המים בשיטפון הגדול של 1966.

לספר איך ויטוריו היה מזועזע ואמר שאחרי שלושים שנה כפקיד קבלה, מעולם, אבל מעולם, לא פגש אורחים שלא ביקרו, לא בבזיליקה של סן מרקו ולא בארמון הדוג'ה שנמצא אף הוא באותה כיכר, ועוד כשהם מתאכסנים במלון בו הוא עובד הנמצא במרחק יריקה מאחת הכיכרות הכי יפות ומפורסמות בעולם, ובצדק, ועוד אחרי עשרה ימים בונציה, בערך פי עשר ממה שמקדישים רוב התיירים לעיר היפה והיקרה להחריד הזו.

לך תסביר לויטוריו שאחרי חודש באיטליה לא היה לנו כח יותר לפרסקות ועיטורי זהב, יפים ככל שיהיו. לך תסביר לעצמך, ממרחק 15 שנה, איך העזת לוותר ובילית את זמנך בשוטטות חסרת מעש בין הסמטאות, בתי הקפה, השוק וברי היין שלו. נשמע הרואי, רומנטי ומלא קלאסה אבל היי, מי יודע מתי יהיה לך שוב זמן, ובעיקר כסף לשוב לשם. עד עכשיו זה לא קרה והאופק הונציאני הולך ומתרחק. העיר עצמה, כידוע, הולכת ושוקעת. גם שלנו. גם אנחנו.

לך תבין איך, ממרחק השנים והזמן, מה שאתה זוכר עכשיו הכי טוב מונציה, הוא הריזוטו במסעדה ההיא, מטר מגשר הריאלטו, שלמרות מיקומה באחד האתרים היותר מתוירים בעולם, דמתה יותר מכל דבר אחר לבית תמחוי. ריזוטו פירות ים שלא היה בו שום פרי ים, שחומם במיקרו כנראה ובכל זאת היה הריזוטו הכי טעים שאכלת בימיך, כולל אינספור מנות הריזוטו שטעמת בטיול הבלתי נשכח ההוא, זה שאתה שוכח עכשיו. המסעדה ההיא, שהיתה המקום עליו המליץ ויטוריו, אחרי שהבין שאנחנו מתכוונים ברצינות כשאנחנו אומרים שלא בא לנו על מלכודות תיירים, בכל זאת, לא ביקרנו בבזיליקה ובארמון, אבל את זה הוא גילה כאמור ביום העשירי, ולא בראשון שאז הוא שלח אותנו למקום ההוא.

אבל הנה בזבזתי 300 מילה על הסיפור שלא בא לי לספר יותר.

אני בכלל  רוצה לספר על ערב שישי עם אישתו של השכן.

השכן הוא דני החשמלאי, ואישתו היא טל הצלמת. כבר סיפרתי לכם עליהם פעם. רציתי לספר על החשמל באוויר ואם לא הייתי מתבייש גם על הארוטיקה. לא בגלל מחשבות עוון. אלא בגלל האוכל שנדמה לי שהיה די סקסי. הכנו ריזטו שאני מניח שאם הייתי כותב לגורמה של את או משהו דומה הייתי מכנה אותו אביבי. מזל שאני לא. אני בישלתי, טל צילמה והשיא נשמר דווקא לדני, בעלה כאמור, שבסוף כל הטראסק הארוך הזה, בא, טעם ואמר – 'טעים'. נשמע אלמנטרי אבל דני, אני מזכיר לכם , הוא גבר בן 49 שהוא נס רפואי. אחרת איך תסבירו מישהו שמגיע לגיל הזה כשהוא מתקיים מדיאטה של שווארמה וקולה. לא דיאט.

אבל הנה נגמרו לי המילים. תביטו בתמונות. אני מקווה שהן תספרנה את הסיפור כולו. בתיאבון.

ריזוטו "אביבי" עם אפונה, פול, שני סוגי שעועית ואספרגוס

ל 4 מנות:

  • חצי קילו אורז לריזוטו. אפילו לסוגת, כך גיליתי, כבר יש. אורז מזן ארבוריו איטלקי. לא לשטוף בשום אופן (!)
  • כוס יין לבן יבש
  • ציר ירקות  רותח- 4 גזרים, שני בצלים, קישוא, שורש סלרי קלוף ופרוס, פרסה (כרישה) , 4 שיני שום טרי (זו העונה) או יבש, עלה דפנה, 10 גרגרי פלפל שחור שלם, 4 גרגרי פלפל אנגלי שלם, 2 מסמרי ציפורן, קורט מלח גס. מבושלים כולם בהרבה מים (4-5 ליטר). רתיחה ועוד 20 דקות על אש קטנה. להשאיר על האש הנמוכה בבקשה.
  • 2 כפות שמן זית
  • 25 גרם חמאה (רבע חבילה)
  • בצל קצוץ
  • 4 שיני שום (טרי אם יש) קלופות ושלמות
  • פרסה (כרישה) קטנה פרוסה דק (שכחתי לקנות אז שלפתי את זו שהייתה בציר הירקות, בלי בושה)
  • מלח
  • פלפל לבן טחון
  • כוס גרגרי אפונה טרייה
  • חצי כוס גרגרי פול טרי
  • חבילת אפונה סינית פרוסה גס מאד
  • כוס אפונה צרפתית פרוסה גס מאד
  • חבילת אספרגוס ירוק צעיר מאד חתוך לארבעה חלקים שווים בלי הקצה הקרוב לאדמה. השורש יענו.
  • חצי כוס פרמזן מגורד גס

שמן זית להגשה

פלפל שחור גרוס טרי להגשה

שומרים את הציר שהכנתם לפי ההוראות מבעבע קלות מאד על אש בינונית-נמוכה.

מחממים את שמן הזית והחמאה בסיר כבד עם תחתית עבה. מטגנים בהם את הבצל הקצוץ עם השום והכרישה עד שהם משקיפים על אש בינונית.

מוסיפים את האורז ו'מטגנים' אותו עד שהוא מתחמם מעט 2-3 דקות תוך ערבוב מתמיד.

מוסיפים את היין הלבן ומערבבים כל הזמן.

כשהיין מתאדה מוסיפים מצקת אחת מהציר הרותח. כשהאורז 'שותה' גם אותה מוסיפים עוד אחת. כך כ-25 דקות.

לא מפסיקים לערבב בכף עץ כל הזמן הזה. קשה אבל כיף.

אחרי 20 דקות מתחילים לטעום. האורז צריך להיות 'אל דנטה' – רך אבל עם איזושהי התנגדות במרכזו. לא סמרטוט. כשמסיימים לבשל האורז צריך להיות לח, לא רטוב, סקסי, לא דייסתי. בערך במחצית הדרך.

אחרי כ10 דקות בישול וערבוב מתמיד, מתבלים בעדינות עם מלח גס ופלפל לבן טחון מוסיפים את הירקות. שומרים את תפרחות (ראשי) האספרגוס ומעט מהאפונה, אם הם מספיק טריים וצעירים, לקישוט 'חי' של המנה.

לא לפחד זה נהדר, אבל האספרגוס לפחות, ובעצם גם האפונים, צריכים להיות צעירים וטריים מאד. אם לא, בשלו את הכל עם האורז.

כשהאורז מוכן, הוסיפו את הפרמזן, ערבבו עד שהוא נמס וכבו את האש. הגישו עם עוד קצת פרמזן, שפריץ שמן זית ו'סיבוב' פלפל שחור גרוס והאפונים וראשי האספרגוס ששמרתם בצד.

דני, טל ואני שתינו עם כל זה רקאנטי ספיישל רזרב לבן שהיה פשוט מושלם עם המנה.

אם אתם תוהים היכן היתה ענת אישתי, ובכן באשדוד, אצל הוריה עם הילדים. שמרתי לה קצת בצד אבל אני חושב שאכין שוב מהתחלה. לא אוכלים ריזוטו מחומם. רק ל'בית התמחוי ' הונציאני ההוא מותר.  ועכשיו תסלחו לי, אני הולך להינות ממה שנשאר מהחופש המפתיע שנפל עלי.

צילום: טל רותם וינברג

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

 

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניאורזחיליקייןכשרמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (6)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    נקרא מעולה והתמונות יפהפיות

  2. מאת נורית ברוך:

    לא מכירה אותך אישית, אבל תמיד מהנה לקרוא את שאתה כותב
    מכירה פקיד קבלה דומה לזה שתיארת במלון קטן בונציה, סמוך מאוד לפיאצה סאן מרקו וגם לנו הוא נתן המלצה + הנחיות איך להגיע למסעדת הבית שלו-זו שהוא עצמו נוהג לאכול בה צהריים. מצויידים בשרטוט בעיפרון ובתנועות ידיים נלהבות להמחשת ההסבר הכתוב שלח אותנו לרחובות הצרים והיפים שמתחת לריאלטו, וגם אנחנו אכלנו,בין היתר, ריזוטו שחור של דיונונים שהיה אחד המדהימים שטעמנו. אך מה שבאמת עבר בראשי כשקראתי את שכתבת זה שמי שעמל וטורח בהכנת ריזוטו לזולת – הוא איש יקר וטוב לב. הסבלנות … הסבלנות והאהבה שצריך להשקיע…
    לא נותר לי אלא להצר על כך שאיננו שכנים…

    • מאת חיליק:

      שלום נורית
      אני בדרך כלל משתדל להמנע מהלהגיב לתגובות.סוג של פולניות קשה. אבל הפעם לא יכולתי להתאפק. תודה על המחמאות. נשמע שהיינו באותו מלון. אנחנו לא חייבים להיות שכנים – תנסי את המתכון, זה לא באמת קשה. וזה גם מרזה. מזיעים. אחר כך כשאוכלים הכל חוזר בריבוע. עובד מצוין בשבילי. הכי טוב זה לשתות המון יין גם בזמן הבישול אז הכל נעשה יותר קל ומצחיק
      חיליק

  3. מאת נדב פרץ:

    לפני שנה נתבקשתי לכתוב עבודה "מדוע וונציה הייתה ועודנה צורת הממשל הטובה ביותר שאי פעם הייתה ואי פעם תהיה "..לא אנקוב בשמו של הפרופסור המכובד ,אבל כנראה שהייתי צריך לשלוח לו לינק. אחלה פוסט.

  4. מאת דני:

    כאן דני.השכן.יש משהו שאני צריך לדעת?תגיד חיליק,מדובר על הערב ההוא שהכנת אורז רטוב?
    נהנתי לקרוא.
    אפשר מתישהו מתכון עם טופו?

  5. מאת אורן ג:

    פשוט כייף לקרוא על הבוקר !

השארת תגובה