ולפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה זה לשבת בבתי קפה

על מה אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות על להיפגש לקפה. בוודאי לא על הקפה. הוא שולי פה. אינני חלילה מזלזלת במשקה. בשעות הבוקר אנחנו מקיימים יחסי סאדו מאזו. הוא המלך. אחרת איך אפשר להסביר  את ההליכה הכפולה או המשולשת  לפינת הקפה במשרד. את הריכוז והדיוק  התהומיים המוקדשים להכנתו.

הקפה הוא שמקנה לי את כושר הדיבור בכל בוקר מחדש, לא בטוח שיש מה לברך על זה. כל מלמול שנשמע לפניו הוא הודעה מוקלטת. יש אנשים שעוברים על התקנה הראשונה בחוקה שלי ומתקשרים אלי בבוקר, לפני כוס הקפה השנייה. בעבר לא הייתי עונה, כעונש, והללו רק התקשרו שוב ושוב – עונש לי. עכשיו, אימצתי  את טקטיקת רגשות האשם המפורסמת שמחקרים באוניברסיטת לודז' הוכיחו  את 100 אחוזי הצלחתה ואני עונה במפגיע בקול של מי שהרגע  העירו אותה בקבר. אחר כך אותו אדם ישגר התנצלות נרגשת בסמס או במייל על שהעיר אותי ואני אענה באצילות "לא נורא". האדם לא יתקשר אלי גם בשבוע הקרוב וכך פתרנו את בעיית התקשורת. כלומר היא בוטלה, אין תקשורת –  אין בעיה. ככה אני אוהבת. לפעמים

בכל זאת אני מעוניינת בתקשורת אנושית ואורחים בבית הם, כידוע, לכלוך, כך שקובעים להיפגש לקפה. בכלל, נראה מיותר לארח בבית. בבית הקפה מישהו מכין, מגיש, מפנה, שואל בקול חינני אם תרצה עוד משהו ואף שוטף כלים. ממש כמו בבית, כלומר אם הבית שלכם הוא בסעודיה.

יש רק העניין הפעוט הזה של התשלום בסוף שצריך לפתור. אחרי שכבר נשארתי כל כך הרבה שעות וניסיתי לשכנע את עצמי שפה כנראה הקפה הביתי שלי, אני מתמתחת, מנשקת לשלום את החברה ומנפנפת בחינניות למלצרית שעטה עלי בזינוק קפוארה. מוזר, חשבתי שאנחנו אחיות. היא דוחפת לי פתק לבן לאזור החזה.

וואו, אני מחמיאה לעצמי, היא לא יכולה לעצור את משיכתה החייתית אלי. תמיד הרגשתי שיש בי איכויות של רקדנית בטן, כלומר צמיגי שומן רוטטים, אבל עד כדי כך?  מבט קצר בפתק ואני מבינה שהאהבה יש לה מחיר. רואים, יש תובנות בבתי קפה. מי אמר שאנחנו משחיתים שם את זמננו לשווא?

אז מה אם סלט עולה כמו הצריכה השבועית שלי של ירקות משוק הכרמל? זה בריא ומזין ומכשיר את הקרקע המצפונית להזמין מיד אחריו עוגת שוקולד עתירת סוכר, כי הלא הרגע אכלנו סלט. ובבית יש עוגה? ברור שלא, כי טרפנו אותה. בקיצור, יש כל ההצדקות לשבת בבתי קפה ומינוס – תהיה בשקט, אף אחד לא שאל אותך לדעתך.

עכשיו אני רוצה לספר על שני בתי קפה שהם רק פרק קצר בחיפושיי המיואשים אחרי בית הקפה הביתי שלי.

החדש: ליזלוטה – בריינס פינת פרישמן בתל אביב, במיקום מרכזי מאין כמוהו, נפתח לא מזמן בית הקפה הקטן והמתוק הזה. יש בו ריהוט ישן וכבד כמו בבית יקי בחלקו הפנימי ובחוץ כיסאות היושבים על המדרכה ומשקיפים לרחוב ריינס השקט יחסית. כאן אפשר לתצפת על העוברים ושבים ולטעום את המאפים הנהדרים.

שתי האחיות. מאיה ורוני, שעומדות מאחורי בית הקפה, קראו למקום על שם סבתן. ההפתעה הגדולה במה שנראה עוד בית קפה חביב ונעים הן, כמה לא צפוי, המנות.

בסלט הקיסר, קיסר הסלטים בשבילי, היו ביצה עלומה , חתיכות מנצ'גו נוסף על גבינת הפרמזן הקבועה בסלט ואת קרוטוני הלחם הנהוגים במרבית בתי הקפה, החליפו חתיכות בריוש קלויות. גם הרוטב היה מצוין. סלט תענוג.

מנת בריוש שעליו ביצה עלומה, עגבניות שרי ועלי תרד שהזמינה חברתי, גם היא טעמה לנו מאוד. עוגת השמרים שקינחנו בה הייתה מוצלחת אף היא. החשוב הוא שהיו כמה וכמה מנות מפתיעות בתפריט, שחרגו מהשעמום הרגיל והמוכר בבתי קפה וממש התלבטנו במה לבחור. חשבנו אפילו לחזור בסוף השבוע לטובת הפופרצ'ס – הפנקייקס ההולנדים הקטנים המוגשים שם ולצדם שמנת ופירות.

השרות נעים מאוד והאווירה רגועה ונראה שכל התנאים מושלמים להוראת קבע שם. ובכל זאת, למה לא? ובכן, פה לא מתקיים תנאי אחד חשוב בבית קפה שכונתי. ליזלוטה, למרבה הצער, לא בשכונה שלי. מה חבל, איאלץ להמשיך בחיפושים.

ליזלוטה

ריינס 20,  פינת פרישמן תל אביב.
03-6039138

 

הוותיק: באצ'ו - נראה כאילו נאמר כבר הכול על הבאצ'ו, כן, ה-באצ'ו, בה"א הידיעה. בית קפה בעל שם, שאפשר לכנות אותו במילה השחוקה הזו 'מוסד'. גם כושר שרידותו וגם האוכלוסייה הייחודית היושבת בו מקנים לו את התואר הזה.

הפעם הראשונה שבה ישבתי בבאצ'ו הייתה לפני שנים רבות, בטרם עברתי לגור בעיר. נכנסתי עם חברה  לחדר הכניסה שבו  ויטרינת גלידה ואחר כך לחלל המרכזי של בית הקפה המעוצב כסלון ונדהמתי מהקונספט.

מיד אחרי שנדהמתי, הבנתי. מגניב פה מדי בשבילי. בבאצ'ו תמיד נדמה שכולם שקועים בדיוק עכשיו בכתיבת התסריט הבא שידהים את תעשיית הקולנוע  ובעיקר, שאם לא למדת בפקולטה הנכונה, אין לך מה לחפש כאן. כך הרגשתי תמיד, גם אחרי שנים בעיר.

בכל פעם שעברתי ליד החלונות השקופים של בית הקפה, ניסיתי להראות קולית, שזו, כמובן, הדרך הבטוחה להיראות בדיוק ההיפך. ממילא אף פעם לא אהיה לבושה מספיק טוב ולא יהיו לי משקפי שמש עבי מסגרת.

לא ברור את מי אני מנסה להרשים ולמה. המקום הזה מעורר בי את כל תסביכי ההתבגרות הבזויים ביותר של המקובלים לעומת החננות כמוני. יום אחד החלטתי שלא עוד! זה היה אחרי שאכלתי פלאפל, מעשה של רבע שעה ששבר שנים של התנזרות. הייתי חייבת להתנקות מיד ולהכות על חטא. אין הפוך מפלאפל כמו הפוך בבאצ'ו.

הצטיידתי בחבר טוב, תל אביבי נייטיב, כאילו שבאתי עם קלף מנצח. הנה, התקבלתי בעיר הזאת. תראו, המקומיים מחבבים אותי. כאילו שלמישהו באמת אכפת. הוא אחז בידי הרועדת, כדי שלא אסוג ודחק בי קלות פנימה. הנה אנחנו בפנים, מתיישבים בבאצ'ו. כולם עדיין נראים חשובים בעיני עצמם. רגע, לא, גם אנחנו פה ואנחנו גדולי הצוחקים על עצמנו.

הזמנו קפה, השקפנו על קינג ג'ורג' מבין פרחי הנורית שהונחו באגרטל על עדן החלון. הרגשתי כמו בטיפול פסיכולוגי, מה שקרוי, חוויה מתקנת. היה אפילו נעים והקפה משובח. בכל זאת, לא אשוב ולא כי השכנים אינם נאים בעיני, הם דווקא מצודדים מאוד. פשוט כי לא חוזרים לגיל ההתבגרות, אין מה לחפש שם ושיהרגו אותי אלה שמבכים את נעוריהם האבודים, הם כנראה חיו באופוריה.

ושלא יצא מכך שאין זה בית קפה טוב, הוא נהדר. זה לא הם, זו אני.

באצ'ו

קינג ג'ורג' 85, תל אביב.
5289753 -03

 

ובאשר לי, אמשיך לחפש ולתור את העיר לאורכה ולרוחבה, משימתי היא קשה, אני יודעת, לבכם נכמר. קחו את המפית שליד האספרסו ונגבו את הדמעות. אולי גם תזרקו לי איזו המלצה. אולי פשוט אודה באמת, המנזר הוא הקפה הביתי שלי, אל תיהיו קטנוניים ותגידו שזה פאב, יש שם מכונת קפה, אני נשבעת.

 

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץגוניכללימסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. כיף לדעת, גם אני רוצה "קפה של בית"…מקווה לימצוא כזה

  2. לתומי חשבתי עד עכשיו שאיכות הקפה(מה ששותים)היא הקובעת.

  3. מאת Pormeleg:

    באצ'ו. המקום השונא עליי ביקום. טוב שבדיוק הורדתי אפליקציה חדשה באייפון שלי – "הכה את ההיפסטר". יופי של מפיג מתחים, עושק ילדות, וחרדות ספספל אחורי בטיולים שנתיים. אין כמו צלילי ניפוץ משקפי ראיה עבות מסגרת (ונטולות מספר).

  4. מאת גוני:

    מור, אבל הבאצ'ו הוא לא ממש מעוז ההיפסטרים. בקורדרוי האפליקציה שלך הייתה יוצאת משליטה וכנראה גם את.המדהים הוא שהם למעשה חננות שלא מהעולם הזה. מזל שיש להם מדים שמקלים על כולנו לזהותם: המשקפיים הנ"ל, מכנסיים מחויטים גבוהים שחושפים קצה רגל שעירה, אפודה וסניקרס מהוהות או נעלי עור. ובעניין הספסל האחורי, אני איתך.

  5. מאת ש':

    אויש את גאון :)

  6. מאת סמך הא גימל:

    חמוד להפליא!
    (מתי בדיוק הספקת לכתוב בימים טרופים אלו?)

  7. מאת גוני:

    היום, כשהכרזתי רשמית על סוף הימים הטרופים מן הסוג ההוא, אף שרגיעה אמיתית, כידוע לנו, תבוא רק ביום שישי. כרגיל, החזרה לנורמליות אומרת בית מבהיק וסיבולת לב-ריאה משופרת. same old same old.

    • מאת סמך הא גימל:

      ממיק,כראוי לפולניה את אמורה לדעת שנרגע רק בקבר.

      • מאת אלף הא חונטר:

        וכמו שזה נראה עכשיו גם שם לא בטוח.
        גוני אחרי שרכשתי מכונת אספרסו אוטומטית, כביכול כמתנת יומולדת לבעלי היקר, הבית קפה השכונתי שלי הוא אצלי בבית (ולא שיש לי הרבה אופציות אחרות…)

        • מאת גוני:

          אוהו! אם שם לא בטוח, אנא אנו באות ולשם מה אנחנו שולחות לשם קודם את הבעלים אם לא כדי שיבדקו ויכשירו את הקרקע ויעשו פאנלים מבפנים? שנים של הכנות ובסוף כלום?
          נשמע לי מדליק בית קפה בלב מדבר.

  8. מאת רומי:

    יש עוד מקומות קטנים וקסומים נינוחים ומלאים באנרגיה של רוגע
    בית קפה חלבי בבארות יצחק "מאג קפה בוטיק אוכל טעים קפה לפנים
    והאווירה הקסומה הבית קפה משולב עם בוטיק בגדי נשים , וחניה בשפע מה עוד יכולתי לבקשמ
    מאג קפה בוטיק בבארות יצחק מומלץ בחום רב שווה לבקר.

  9. מאת זהר:

    חברים!
    מוזמנים לקפה השכונתי הראשון בכפר סבא!!!
    המיוחד ביותר באיזור השרון!!
    אצלנו תל אביב היא פריפריה!!!
    קפה המדרחוב כפר סבא הכרמל 16

  10. מאת מאיה:

    הקפה השכונתי שלי ויש לי כמה, זה הקפה של תולעת ספרים במזא"ה, פשוט שירות נעים, עוגות טובות וקפה מחמם :)

השארת תגובה