תגידו, מה יש לכם נגד במיה?

כשאהיה זקן אני רוצה להיות זקנה.

בתור התחלה הייתי רוצה כמובן – הכמובן כאן לא תמיד ברור לי מאליו – להצליח בכלל להגיע לגיל מופלג, זקן או זקנה לא ממש משנה.

במקום שבו אנחנו חיים, חלקנו לפחות, זה אף פעם לא היה פשוט להזדקן וזה הופך למסובך יותר מיום ליום. עכשיו הוסיפו לנתוני הפתיחה הכלליים של הארץ האוכלת שלנו את הכולסטרול הפרטי שלי, עם או בלי הצמחונות שאני מאיים בה על עצמי זה כמה ימים, את חוסר החשק הבסיסי שלי להאריך ימים – לפחות עד שנולדו ילדי זה היה כך, עכשיו אני כבר חייב, והרבה פעמים באמת רוצה – ואת כל שאר האופציות המלבבות ולא אפרט מחמת עינה בישה, כאילו שלא הגזמתי עד כאן, ותבינו שאם אגיע לגבורות זאת תהיה אכן גבורה אמיתית. איך אומרים הילדים עכשיו ? 'גיבור שלי'?

אבל למה זקנה ולא סתם זקן.

קודם כל הן חיות יותר. עובדה סטטיסטית. ואם כבר לחיות הרבה, אז למה לא עד הסוף. אמנם אאבד את מקומי אצל מתי המקלל, אבל מצד שני הוא בטח כבר לא יהיה יותר בסביבה עד אז, המדע מתקדם מהר אבל לא עד כדי כך. ובלעדיו זה לא יהיה אותו דבר ממילא.

חוץ מזה יש לי כל מיני תחביבים שאני חושש שלא יראו טוב על זקן.

כמו למשל לחתוך במיה.

יש המון סיבות להסתייגויות הרבות שיש ללא מעט בני אדם מבמיה. רובן, בעיני לפחות, מופרכות ומגוכחות. על טעם וריח וגו', אני יודע, אבל בדיוק בגלל הטעם הזה, המופלא באמת, טועים כל אלה הפוסלים מראש במיה. והטעם וכל הריריות הזו. אבל עוד נגיע אליה.

יש כאלה שפשוט לא רוצים להתעסק עם קיטום העוקצים הארוך והמייגע. זכותם. הם יכולים לקנות סנפרוסט קפוא במקום. זכותם.

אני לעומתם, מת על זה. בכלל אני אוהב פעולות מטבח קטנות ומונוטוניות. זקנה, כבר אמרתי.

למיין עדשים, מי בכלל ממיין עוד עדשים בימינו, לרוב הם כבר נקיים נורא, להוציא עצמות לדגים קטנים, לחלץ פולים מתרמילי הפול, למלא עלי גפן וגם, לקטום במיות. אם יושבים על כסא ומשתמשים בסכין חדה זה לא לוקח כל כך הרבה זמן וזה אפילו די נחמד אבל אני הרי לא באמת משכנע אתכם,

אלא אם כן אתם זקנות.

במחשבה שניה אני הרי עושה זאת גם עכשיו, אז מה זה כבר משנה. לא יודע. רוצה להיות זקנה וזהו. אני רק מקווה שהנכדים שלי לא יהיו חארות כמוני, תורשה וכל זה.

במיה היא הכוסברה של עולם האוכל. יותר נכון, במיה היא הבמיה של עולם האוכל. יש כנראה לא פחות אנשים, אם לא יותר, ששונאים במיה, מאשר אלו המסתייגים מכוסברה. למרות התחייה היחסית שחווה הירק הקטן, השעיר והרירי הזה בשנים האחרונות עם כל השפים שמבשלים את סבתא שלהם, את המתכונים שלה זאת אומרת, במיטב מסעדות הגורמה, עדיין, במיה, בוודאי כאשר מדובר במטבחם הביתי של רוב הצעירים, או האשכנזים, היא סוביודיצה כמעט גמור, לא פחות מאשר להגיד שלדבר עם החמאס זה בסדר.

חבל.

רוב ההאשמות המיוחסות לבמיה נובעות לטעמי מטעימה חד פעמית וטראומטית של במיה שבושלה בנוסח המסורתי והישן. לא שזה רע, אני למשל מת גם על זה,  אבל בכל זאת אתם לא חייבים לייבש את הבמיות שעתיים תמימות על הגז וגם לא להטביע אותן ברסק עגבניות. חצי שעה ועגבניות טריות זה לא פחות טוב.

כך או כך מדובר באחד הירקות הכי ביתיים שיש, למי שאוהב, או יאהב עכשיו, אני מקווה. ירק שנותן תחושה של חום ביתי וניצחון קטן על פחדים ישנים של בשלנים חדשים, ואפילו ותיקים. כי אין הרבה דברים שכשאתה מצליח לעשות, ובעצם זה נורא פשוט, יכולים להעניק לך כזו מין גאוות טבח, מוצדקת, כמו סיר מוצלח של במיה.

כשאתם קונים במיות היצמדו לזן הקלאסי, הבלאדי או איך שתרצו לקרוא לו. עזבו בצד את כל המפלצות התאילנדיות, הגדולות, המבריקות או הסגלגלות. קנו את הירוקות, השעירות, הרגילות. השתדלו להצמד לקטנות שביניהן. כמה שיותר קטן, פחות סיבי ויותר טוב. עניין הריריות הוא בעייתי רק כאשר לא קוטמים כהלכה את העוקצים או מבשלים את הבמיה עד חורמה. קצת ריריות תישאר אבל נכון שאתם אוהבים אויסטרים, נגיד, אז מה יש לכם נגד במיה דווקא, והרי בשבילה לא צריך לשבור פק"מ או להרגיש מושחת משל הייתם פלאטו שרון במול ים או אהוד ברק בסלון האווירי בפריז.

קילו במיה קטנה, ירוקה,שעירה ומוצקה. בלאדי, נגיד

קופסת עגבניות שרי חצויות או 6 עגבניות תמר או אחרות קצוצות גס

6 לימונים כבושים או רבע צנצנת מאלו שקונים בסופר

מיץ מארבעה לימונים עסיסיים

כף סומק

כפית גרגרי כוסברה טחונים לאבקה גסה

¾ כפית מלח גס

½ כפית פלפל לבן טחון

2 בצלים גדולים קצוצים גס

6 שיני שום קלופות

כף נענע יבשה

שליש כוס שמן זית משובח

שוטפים את הבמיות היטב. מניחים במסננת ומייבשים אותם על אדן החלון כמה שעות. לפחות שעה. המהדרים יפזרו על סדין לבן בחצר או על הגג או במרפסת. גיב מי א ברייק, וויל יו ?

אחרי שהבמיות התייבשו, קוטמים את עוקציהן מבלי לחשוף את החלק החלול של תרמילן. קרוב לעטרה אבל לא ממש שם. ראו תמונה.

מחממים את שמן הזית בסיר גדול וכבד. כשהוא חם מטגנים בו עד שקיפות ואפילו הזהבה קלה, את השום והבצל. מוסיפים את הבמיות ונותנים להם כמה ערבובים בשמן החם, 3-4 דקות, הזהרו לא להגזים ולגרום לבמיות להתפוצץ ולשחרר את הריר השנוא כל כך, על מי שהוא שנוא. מוסיפים את כל שאר החומרים כשהעגבניות הן האחרונות להצטרף אחרי שכל שאר המרכיבים הוספו פנימה ועורבבו.

את העגבניות לא מערבבים. מחזירים לרתיחה, מעבירים ללהבה הקטנה ביותר, מנמיכים גם אותה, מכסים את הסיר ומבשלים חצי שעה. בינתיים מכינים סיר אורז לבן פשוט. מגישים ביחד.

הערות חשובות: זה יוצא חמוץ מאד וטעים מאד. מי שרוצה יכול לוותר על הלימון הכבוש או הסומק או שניהם להפחתת החמיצות וחוץ מהמלח והפלפל גם כל שאר התבלינים הם לא חובה, רק המלצה. אם מיץ הלימון לא מספיק הוסיפו עוד עד שכל הבמיות מכוסות. אם אין מספיק לימונים בבית, הוסיפו מים.

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניחיליקירקותכלליכשרמתכוניםצמחוני

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. חיליק, אתה כותב נפלא!♥

    אבא שלי מאוד אוהב במיה ואני התרגלתי…
    לעומת זאת בני הקטן מת על במיה וזה אכן מאכל שהוא הכי בייתי ומחמם.

    אני אמנם מקוני הסנפרוסט, אבל הצלחת לגרום לי לחשוק בקניית במיה טריה. שאפו!

  2. מאת נתי:

    גם הקפצה קצרה של כמה דקות בשמן זית עם מה שבא(שום ,זיתים,עגבניות,קלמארי/שרימפס,תפו"א ,אורגנו ועוד 1001 דברים) עושה את העבודה

  3. כתוב מדהים!!!!!!! אבל לא אוהבת במיה…לא אוהבת….מוכנה אבל להכין את זה ולתת לאחרים…כתוב כל כך מקסים

  4. מאת גיאחה:

    במיה זה מדהים! אני במיסט מוצהר.

  5. מאת רותי רוזנבלום:

    חולה על במיה..עם הרבה שום..וחבל שמהמון במיה בסל יוצא מעט על הצלחת..:)))
    כותב נפלא, צחקתי ונהינתי ולעיתים גם הזדהיתי

  6. מאת טובה:

    חיליק, חייכתַ אותי לאורך כל הפוסט…
    אני נהנית על ההזדמנות לחלוק את הסיפור שלי בפעם המליון בערך, על אהבתי הגדולה לבמיה, לסבתא שלי ז"ל, ולבמיה של סבתא [ולאו דווקא בסדר הזה]:
    באחד מן הימים במהלך 9 וחצי החודשים המענגים ביותר בחיי, ובאחד מתוך מעטים לגמרי של "ימי-החשק" המוטרפים שחטפתי – יצאתי לעבודה בבוקר למרות שהרגשתי לא טוב. בסביבות 10 החלטתי לפרוש, התקשרתי לסבתא שלי ושאלתי במתק שפתיים: "סבתא, מה הכנת לצהריים?". "מה מתחשק לך?" שאלה סבתא את כיפה אדומה… "אני חולמת על קובה-במיה!". "יש קובה במיה. מתי את באה?". "עוד כשעה".
    איך שנכנסתי בפתח הדלת, אחזה סבתא בידי והובילה אותי למטבח. על הכיריים עמדו כחיילים בדוֹם-מתוּח, לפחות 4 סירים בגדלים שונים. מכל אחד הציץ תבשיל קובה אחר – קובה במיה, קובה אדומה, קובה דלעת, קובה…
    אכלתי עד להתפקע, וגם קיבלתי מישלוחָה.

    אין כמו במיה. אין כמו סבתא!

  7. מאת היללה:

    אני רוצה להזדקן קרוב לחיליק. ללגום יין פושטי בזמן שהוא קוטם לי גבעולי במיה ולשמוע איך מתלעלעות לו המילים אחרי כל כוסית טיפה יותר.
    אהבה, חיליק.

  8. מאת רוחמה המברשת:

    חילינקה, שאתה עשית לי זכרונות לינקו, הידיד הרומני שלי. גם הוא היה קטן, שעיר ורירי, קראתי את זה ונהיה לי גיבץ' מהלב. היינו מיודדים מאוד ופעם אחת הוא לקח אותי לדיונה בניצנה ובילינו שם ונהנינו עד שפתאום הוא נבלע בתוך הדיונה וירד הלילה ואני לא ראיתי אותו כי הוא היה כזה ציגיינער, שהרומנים הם כמו הפרענקים של האשכנזים. וקראתי לו בקול ינקו, ינקו והוא לא ענה לי וכבר חשבתי שהוא מת, אז הזעקתי את החבר שלי הבדואי דאוד, שהוא בחור נחמד מאוד שהייתי עושה איתו משימות גישוש בשליחות של ז'בוטינסקי, כי לי יש אף כמו של כלב. דאוד בא עם כל הבנים שלו ואמר להם לחפש את הבמיה הזה בחולות ובינתיים הוא ואני התגלשנו וצחקנו. לפנות בוקר, כשעלה האור, הם התייאשו ואני ראיתי שכל הבנים של דאוד גבוהים וחסונים ורק אחד מהם נמוך ושמנמנן כמו קובה קטנה, דומה מאוד ליוני שלי וגם ראיתי שנעלמה הסוסיתא שלי. נתתי זפטה איומה לגמל שחשבתי שאכל אותה ורק אחרי שנים גיליתי שינקו ברח איתה, מכר אותה ונסע לאמריקה והיום הוא עשיר גדול. לך תסמוך על רומנים.

  9. מאת חיה:

    אני לא עומדת בפני במיה ועכשיו אני גם רוצה להכין…
    פוסט נפלא!!!
    חיה

  10. מאת Pormeleg:

    במיה. מהדברים האלה שאתה ממש ממש רוצה לאהוב ולחבק, כמו מד מן או ברבור שחור, אבל אתה פשוט לא באמת יכול. עמוק בפנים אני מכורה לבמיה וטרם גיליתי זאת. אני בטוחה.

  11. מאת ליטל תדהר:

    וואו!! רק עכשיו קראתי את הפוסט הזה, אני מאוהבת!
    הכל כל כך נכון וכתוב לעילא!
    אני מכינה קורקבנים ובמיה ומגישה עם אורז, זה מעדן :)
    אני מקווה שגם הקורקבנים יזכו לרנסאנס שזוכה לו הבמיה היום!
    דרך אגב, מי שלא אוהב עם עגבניות, גם במיה מוקפצת קלות במחבת עם קצת מיץ לימון זה מעולה ומשתלב במגוון סלטים, שווה לנסות!

השארת תגובה