סליחה, לשבור לך את העצמות? (וגם עוף בקארי)

"אתה יכול לשבור לי את העצמות?"

"אם אשבור לך את העצמות יישארו שפיצים, אנסר לך אותן." משה, הבן של זלמן מהבשרים מחליט מה טוב בשבילי ואני זורם. מה יש לי כבר להפסיד? משה הוא בן של קצב שהיה בן של קצב שהיה בן של קצב. ככה 11 דורות אחורה. ואני, שיש לי חולשה למסורת ולמורשת, מוכן לסטות מההוראות של אמא שלי כי קודם כל אין לה מסור, ואם היה לה אולי גם היא היתה בוחרת לנסר ולא לשבור.

את הטריק של לשבור לעוף את העצמות לפני שמכניסים אותו לתבשיל אמא לימדה אותי לפני המון שנים. ככה במשך שעה שעה וחצי כל הטוב שנמצא בתוך העצם זורם לו לתוך הרוטב ומשביח אותו. מאז אני שובר את העצמות לכל עוף שמעז להכנס אלי למטבח.

משה שם לי בשקית את 14 הפולקעס המבהיקים מנקיון (אין דבר ששנוא עלי יותר מלנקות עוף מעודפי שומן ורחמא לצלן נוצות) ואני שם פעמי הביתה. ההורים שלי באים ליום העצמאות.

משהו בקשר לעוף קארי של אמא שלי. זה כבר מזמן לא סוד כאן שאמא שלי היא בשלנית מעולה בת לבשלנית עוד יותר מעולה. מה שלא סיפרתי זה שמכל רפרטואר המטעמים העיראקים שלה אני הכי אוהב את העוף בקארי. היא יכולה לפתוח שולחן בשבילי עם שלושה סוגי קובה, ממולאים וסמבוסאק ואני תקוע בעוף קארי. רק בו. עם אורז לבן. צלחת אחרי צלחת אני מחסל תוך התעלמות מוחלטת מתבשילים שאנשים מוכנים להרוג בשבילם.

"לא אכלת כלום" היא מסתכלת עלי בדאגה.

"אמא תרגיעי. שכחת שאני אוהב עוף קארי? ולמה הוא לא חריף היום?" את הריטואל הזה עברנו כבר עשרות פעמים.

החלטתי לבשל את העוף קארי לכבוד אבא שלי, נחום תקום בן 90, שהחליט שהגיע הזמן לצאת מביתו/מבצרו בבאר שבע אחרי שישה חודשים ולבלות את יום העצמאות איתנו. עניין פעוט של נפילה וסדק בעמוד השדרה עיקב אותו שם. ממש פעוט ביחס לאירועים במוח, בלב ובצנרת הדם שלו שריתקו אותו לעיר בה נטע את שורשיו בפעמים הקודמות.

הוא כבר לא רואה כל כך טוב ומשחק כל הזמן עם מכשיר השמיעה האחרון שהותקן לו באוזן וכל הזמן מתלונן שהוא לא שומע אותנו. "אם תפסיק לשחק עם הווליום אולי תשמע" אני אומר לו תדיר. אני לא בטוח מה מצבו של חוש המישוש של סלים כליפא אבל אני בטוח שבחושי הטעם והריח שלו אף אחד לא נגע. האיש אוהב לאכול ויודע איך מתענגים על צלחת.

גם  בחוש הביקורת שלו לא נגעו. זה סיפור אבוד עם האיש הזה. אף אחד לא יוכל לגעת בחוש הביקורת שלו, לא בחיים האלו בכל אופן. אותי זה משעשע. את אמא שלי אני חושב שפחות, כי בזמן האחרון הסולטן מתלונן שהאוכל שלה כבר לא כל כך מדויק. בשבילי הוא דווקא לגמרי כן.

אחרי ארבע שעות אצלנו הוא קם והלך. אבל לא לפני שפלט שהעוף קארי שבישלתי להם מזכיר לו את העוף קארי שאמא היתה מבשלת פעם. זה באמת כנראה חזק ממנו. אמא, שמכירה את הסחורה שלה, אף פעם לא נעלבת ולוקחת את הגבר גבר/ילד ילד שלה הביתה.

"הוא היה מאושר היום, ראית?" סו-אלן מחייכת אלי "ואתה יודע מה מדהים? כמה שהוא צלול וחד".

"הוא בסך הכל בן 91" אני אומר לה.

"תגיד, אתה יודע כמה בני 55 סהרוריים ולא קוהרנטים אני מכירה?" היא מנחיתה עליי מכה ניצחת ומחייכת את חיוכה היפה.

יום עצמאות עם אנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

עוף בקארי עם תפוחי אדמה

לסיר גדול

  • 14 פולקעס נקיות ושבורות/מנוסרות
  • בצל גדול קצוץ (אפשרי להוסיף עוד אחד חתוך לרבעים או עוד כמה קטנים)
  • 5 תפוחי אדמה גדולים
  • 6 כפות אבקת קארי משובחת
  • כפית (או יותר) פלפל שאטה טחון (מי שלא אוהב חריף יכול לותר)
  • מלח פלפל
  • אמא מוסיפה גם רסק עגבניות, אני ויתרתי.

הכנה

  • פורסים את תפוחי האדמה המקולפים לפרוסות עבות
  • מערבבים את הקארי עם פלפל השאטה הטחון ומצפים בתערובת את תפוחי האדמה
  • מחממים סיר רחב עם שמן ומתחילים לטגן את תפווחי האדמה המצופים עד להשחמה משני הצדדים.
  • מוציאים את תפוחי האדמה ושמים בצד.

  • קוצצים את הבצל דק וזורקים לשמן החם עד להשחמה.
  • מוסיפים את הפולקעס למחבת עד שאלו משחימים גם.

  • מחזירים את תפוחי האדמה.

  • כאן אפשר להוסיף עוד בצלים (וגם רסק עגבניות למי שאוהב)

  • מוסיפים 3 כוסות מים רותחים. מתקנים תיבון עם פלפל ומלח לפי הטעם, ממתינים לרתיחה מכסים את הסיר ומנמיכים את האש.
  • לאחר שעה עד שעה וחצי המעדן מוכן לאכילה עם אורז לבן.

זה מסוג המאכלים שאין שום בעיה להכין אפילו יום קודם. הם רק משתבחים בתוך הרוטב של עצמם.

 

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: Featuredדודי כליפאהמטבח העירקימתכוניםעוףשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    הצחקת אותי :) כשאבא שלי מנסה להגביר את מכשיר השמיעה הוא מגלה שהוא בכלל שכח להתקין אותו באוזן.
    הכי טעים בעולם עוף בקארי

  2. מאת אמי:

    המתכון הזה פשוט נראה מעולה ….
    אני חושבת שמצאתי מה להכין לשבת…. תודה דודי…
    אני חייבת לומר שאני ממש אוהבת את האתר שלכם ונהנית לקרוא כל פעם מחדש ולנסות את המתכונים….

  3. מאת isi:

    איזו תחושת געגועים נוסטלגית עוטפת אותי עם קריאת הפוסטים שלך, מלווים בניחוחות של פעם ובשפה הפולנית הייחודית לעירקים, על המחמאות המסתתרות במשפט סתמי או אפילו ביקורתי, ועל הביקורת הצועקת ממחמאה כזו כאילו…
    תמשיך לכתוב ולהקשיב לסו אלן ולחיוך המקסים שלה!

  4. מאת reli:

    זכרונות מבית סבתא.

  5. מאת Mimi:

    נראה מ-ע-ו-ל-ה !!

  6. מאת gיא:

    אם לא הייתי בטוח שאנחנו לא אחים הייתי בטוח שכתבת על אמא שלי :-)

    זה המאכל היחיד שאני לא לוקח מאמא הביתה כי אני יודע שמחכה לו כיכר לחם בבית ושניהם יחוסלו תוך 10 דקות…

  7. מאת טובה:

    ניסיתי להיזכר "עוף בקארי, עוף בקארי"… לא הצלחתי – עד שהתחלתי לקרוא את המתכון. בינגו!!!
    באמת זכרונות מבית סבתא…
    חחחחחחח אהבתי את הדינמיקה המשפחתית שמתוארת כאן ((:
    ותודה על המתכון הנהדר – אנחיל אותו גם לאחי [אלוף הטבית' במשפחה שלנו]

    • מאת אבי:

      טובה שלום.
      ראיתי שהגבת וכתבת על אחיך אלוף הטבית.
      אשמח אם תכתבי לי את מתכון הטבית למייל שלי goldavi100@walla.com אני מאוד רוצה להכין טבית ואני זוכר מילדותי שאהבתי טבית שונה מהרגיל. כזה שיש בו גם קובות ועוף לא ממולא והאורז דייי רטוב.אשמח לתגובה במייל

  8. מאת עירית:

    עשית לי געגועים לימים בדימונה. [אז עוד אכלתי בשר ועוף :)]
    אוהבת את כתיבתך. תודה

  9. מאת פורמלג:

    כה לחי! זה נראה מעדן.

  10. מאת מודרן:

    וואו נראה כל כך טעים…אתר מקסים. תודה רבה!

  11. מאת יוסי:

    נראה מעולה, רק תגיד לי, את העוף אתה לא מגלגל בקארי לפני שמכניס לטיגון? מקווה לקבל תשובה …

השארת תגובה