דרוש יחצ"ן לאראס מטוגן

חם, לח, צפוף המוני ודוחה היה היום האחרון של פסח בשוק של עכו.

איך, איך, איך אני, נדב פרץ, נפלתי לתוך מלכודת החג המקולל הזה? שנים שאני חומק באלגנטיות מתריסה מהתערבבות בכלל ישראל החילוני המחפש מרגוע מהדיקטים  הכשרים לפסח. באר שבע ושדרות כבר שבועות ארוכים כוסו בניילונים שקופים וכשאזלו הכוחות ונמאס לי להפשיר פיתה במקרוגל, עצוב ארזה אותי חברתי, מורידת הקאווה משדרות, השליכה אותי בתא המטען ודהרה צפונה לבקש מקלט מהשרב שהתקרב בצעדים גדולים ולתת מרגוע ומזור לחניכיים שביקשו לנגוס בפיתה טרייה  ומשובבת נפש.

צולם ביום חול

טוב, זה לא נורא כל כך. טרם קיבלתי את תעודת האומלל שלי ממשרד הפנים אבל המחזה של השוק בעכו היה מבהיל. הסימטא הצרה של השוק הייתה דחוסה ברבבות על רבבות של אומללי חמץ מוכי הפסח, שביקשו כמוני וכמו טל, לאוורר את בני מעיהם מהמצה- היא נקמתם המתוקה של פרעוני מצריים.

כמו בני מדיין בשעתו, פשטנו על שדות החמץ של עכו. בשוק של עכו התנשבו רוחות בלתי אפשריות שנשאו איתן ריחות מבלבלים של זיעה המעורבבת בריחות מתוקים ומבחילים של בושם נשים ושל דיאודורנט גברי חמוץ ומחליא. בליל של רוסית, ערבית, עברית ואנגלית נישא בשאון רב תחת הקמרונות המוצלים של השוק שכבר דמה למגדל בבל. צעד אחרי צעד חצינו מטר אחר מטר בתוככי השוק העמוס כשתהינו כמה חשמל ניתן לייצר מתוך החיכוכים הבלתי פוסקים של גוף בגוף במעי השוק.

מחוץ לחומוס סעיד התרכז עדר גדול ומטיל אימה של מטיילים רעבים למשאוושה. נחיל הארבה מוכה הרעב הזה הזכיר לי שמאתיים שנים של השכלה אמנם ניתקו חלק גדול של הציבור החילוני משלם המיסים ממוסרות הדת ומתעוקת ההלכה הלוחצת אך דת חדשה נוצרה כאן – דת החומוס.

דת החומוס התפתחה כחלק מאותם ניסיונות מוצלחים יותר ופחות של היהודי החדש להתערות במרחב החדש של המזרח התיכון. עצוב לראות אנשים שרויים בשכנוע עצמי עמוק שאכילה של חומוס היא סקרמנט דתי המגשר בהוקוס פוקוס על המרחקים בינינו לבין שאר המזרח התיכון.

בואו נכנס לפרופורציות לרגע אחד. חומוס הוא בסך הכל מאכל פשוט וטעים של אפוני חימצה שנמעכים עם טחינה. גדולתו של המאכל הפשוט טמונה ביומיומיות שלו, בפונקציונאליות שבו ובחוסר היומרה האינהרנטית שלו מניה וביה. מגוחך ומעורר רחמים להאזין לזכר הישראלי מדבר על מקדשי החומוס שלו ברצינות תהומית ובחומרה דתית המקדשת את סעיד ואבו חסן והופכת את תומכיהם או מתנגדיהם לפורשים ולמינים מחד גיסא או לחסידים מוארים מאידך גיסא. פאתטי.

למורידת הקאווה ולי אין שום חלק באורגיית החומוס (הטעים) של סעיד. שנינו מכינים אותו, ביחד ולחוד מצוין וגאוותנו ומצחנו הגבוה מונע מאיתנו לחכך מרפקים עם צלייני החומוס של עכו. אנחנו מדירים עצמנו במודע ומתוך בחירה מהשיח האווילי וחסר הטעם.

המסעדות האחרות מחוץ לסעיד עמדו בתפוסה חלקית ונכנסנו לאחת מהן. אכלנו מנת משאוושה עם כדורי פלאפל וצלחת של שווארמה עוף שסגרה לנו את הרעב והיה פשוט וטעים כמו שהמאכלים הצנועים האלה יכולים להיות. לא פחות ולא יותר… רק אמתיק סוד שטעמו של החומוס די דומה לזה של סעיד. אני ממתין עכשיו למכת ברק שתונחת עליי מכיוונם של אלילי המשוואשה או המסבחה אך אני ממשיך להקליד להנאתי. כנראה שאין אלוהים ולמאמינים סליחה.

אחרי ארוחת הצהריים ואחרי קפה ונרגילה הסתכלנו על מה שנשאר מדוכני הדגים בשוק. דגים מבאישים עטורי זבובים שחורים שכבו מתים בחום המתיש לצד פירות ים מצחינים, ישנים ותוססים. לצידם הפשירו בעצב בלוקים קפואים של חסילונים ושל דיונונים מיובאים מוייטנאם. אין לי בעיה עקרונית עם הסחורה הזאת, הבעיה שהיא נמכרה במסווה של סחורה מקומית. והאנשים קונים וקונים וקונים בבולמוס צרכני חסר שחר.

נפשי השתוקקה למליטה מטוגנת. מליטה היא מין ברקודה קטנה וטעימה ("מליסה") מאוד שנמכרת בעיקר לאנשים שלא מפחדים מעצמות ונהנים לאכול דג באצבעות ובמציצת אידרות וראשים ערה.

השוק נוגב מהסחורה הנפלאה הזאת. דוכן דוכן, בית בית,דר דר, זנגה זנגה, עברתי עם ממטירת המוחיטו עד שנתקלנו בדוכן נטול פירות ים ועמוס בדגי נצרן יפהפיים, טריים ונפוחי עיניים ולצידם לוקוס הסלע כה , טרי ומלא ג'לטין ומבחר של דגיגים טעימים כל כך כמו מליטות, מרמירים ואראסים.

"תנו עוד רשת כי המצולה רוגשת. רבה, רבה היא דגת הים. שאו, שאו משוט. עלו כי עת למשות. עלי הבת מחוף ומגלי, עלי!" פיזמתי את דבקת הדייגים של עמנואל זמיר ז"ל וגיל אלדמע יבדל"א .

תוך ריקוד דבקה סוערת בין צלייני חומוס הורדתי את עיניי מהנצרנים מבריקי העור והסתכלתי על השלט מאיר העיניים: "דגי חילוואני, כל סוגי הדגים יום יום". פסקתי מאקסטאזת המחול ודיברתי עם המוכר הצעיר, שחור הקוקו. "תגיד אתה!" הוא אמר בעלבון והצביע על דגי הנצרן (איילת ים, חזיר ים וכו') . זה הדג הכי טעים שיש!" הכריז. "למה אתם לא קונים אותו אף פעם? אז מה אם קוראים לו חזיר ים, זה רק השם שלו" . למזלו לא הכנסתי אותו ברזי ספר ויקרא החדשני שכבר אלפי שנים אוסר על אכילת דגים נטולי סנפיר וקשקשת. המליטות היו יפות, אבל ראיתי שלידם מצטופפים דגי אראס ירקרקים באליפטיות מושלמת כעלוות הפיקוס.

האראס הוא דג טעים וקטן עם סיפור יפה ומעניין. האראסים הגיעו לחופי פלסטינה אחרי שנחפרה תעלת סואץ. שמו העברי המדעי הוא – "סכן הודי". הוא מגיע מהאוקיינוס ההודי ומהים הערבי וכנראה הוא הדבר הטוב ביותר שהגיע מהודו לארץ ישראל אחרי אבא של גוני.

הסכן ההודי הוא דג שניזון מאצות קטנות ורכות והוא חי לו בלהקות נטולות שיניים חדות וחשופות לטורפים ימיים גדולים. הטבע חסך מהם שיניים חדות אך צייד את הדגים הקטנים והתמימים בסנפיר גב חד כעשת שדקירתו איומה ומנוולת. אוי לו לדג או לסועד שינסה לאכלו בשחצנות וביהירות מבלי לתת לקטנצ'יק הטעים והגרום את הכבוד שלו! בגלל הסכין שבגבו ודקירתו הרעה הוא נקרא – "סכן" בעברית. האראס הזה די עארס.

בניגוד ללוקוס המיוחס והממותג אף משרד פרסום או שף אופנתי לא פרס חסותו על הממזר האליפטי ובניגוד לאחיותיו הברבוניות, נשאר מחירו נמוך מאוד והוא זול וזמין משך כל השנה. חלק גדול מהדייגים משליכים אותו חזרה אל הים בבושה באשמה הכבדה שהוא לא פלמידה, פרידה או לוקוס.

תחת דוכן הדגים חימם המוכר מחבת עם שמן עמוק על גזיה כתומה. לתוכה החליק את ארוחת הצהריים שלו. חופן חופניים של הירקרקים קפצו בגילה ובדיצה אל תוך המסיבה הרותחת ונדוגו משם אחרי דקה קצרה וטלטול קל של המוכר. ויתרתי על המליטה וביקשתי לקנות לעצמי קילוגרם של אראסים. קילוגרם אחד ושלוש מאות גרם של הדג הנפלא והטרי הזה עלה לנו כשלושים שקלים.

המוכר כיבד אותנו בשני דגים מטוגנים. בשרם הענוג נשר מהאידרה האימתנית והם נזללו בשקיקה  ובתאוותנות. טעמם היה… טעמם היה טעם חזק של ים ואצות בתוספת מתיקות מיוחדת. כשאכלתי את הדג בשיניים ובאצבעותיי כמו חתלתול אשפתות רעב הבנתי לאן נעלם טעמם של הדניסים, הלברקים ושאר שוכני הבריכות אחידי הגודל והמשקל. טעמם עבר לאראסים זוללי האצות.

חזרנו דרומה וטיגנו לעצמנו מנה הגונה של אראסים. צ'יק צ'ק  וזיל הזול. הכי טוב כשיש ליד צלחת לבנה, מלפפונים ירוקים ופיתות לנשוך. ללקק את האצבעות! פשוט אין ברירה אחרת.

עארס עארס האראס הזה. סכין קטנה לא תבהילנו.

דגי חלוואני: השוק העממי, עכו.

052-6507660

050-7971917

 

 

קטגוריות:: Featuredדגיםחומוס עלנדב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (9)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת טובה:

    חייכתַ אותי… ((:
    מעורר תיאבון העארס הזה!

  2. מאת ליוגה:

    אם מסתכלים רק על התגיות שלך, מתקבל סיפור בפני עצמו :)

  3. מאת (jokerit) שרית:

    אני כאחת שיצאה עם ספינות וסירות דייג לים הפתוח לדייג חופים ואף הלכה לדוג עם מקל מכירה את רוב סוגי הדגים ולפעמים דייגי רשת השאבקה שהיו פורסים אותה על הסלע כאשר היו רואים שהדג האראס עולה לו לאכול מהצמחיה עם הגל שבא הם היו עושים אותם במקום על האש מדהים לאכול דג במצב הכל כך טרי שלו בלי לנקות אותו , אבל למרות זאת קשה לוותר על המליטה שהיא דג מקסים מאד אף הוא …

  4. מאת תמר דרסלר:

    הארס הוא דג רשע שמשתלט על איזורי מחיה של דגים אנדמיים כאן. אני בעד לאכול אותו כמה שיותר,יומם וליל עד שנשחרר את השטחים שכבש לעצמו.

  5. מאת יוחנן:

    אהבתי
    את כתיבתך ועוד יותר את הערסים הטריים של ילדותי בחיפה
    תודה

  6. מאת גוני:

    נדב,
    תודה רבה על ההמואז'. אני אספר לאבא שלי שמקום שני אחריו הוא רק דג. אסביר זאת בכףך שאין שני לו :)
    מסכימה אתך בעניין האראסים, הם טעימים וכיפים, כמו שרק אנשים ומאכלים בלי 'ייחוס' (במלעיל אשכנזי) יכולים להיות. יפה כתבת. שבת שלום.

  7. מאת דייגת:

    דייגת אראסים מקצועית רוצה לומר לכם..תודה על קילוגרמים של אראסים שחוזרים איתי הביתה מחממים לי את המחבט ונשאבים לתוך קיבתי ללא הפרעת של עצמות מעצבנת. פשוט מעדן!אני אישית הייתי משלמת הרבה יותר מ30 שח על התענוג!ואין צורך לפרסם אותם כבודם במקומם היכן שמעריכים אותם.והמעריך נהנה…אגב מי שרוצה להזמין טרי…אני פה…

השארת תגובה