עוגת התה של המלכה האם

"העולם משתגע" ככה נורה הכי אהבה להגיד, במיוחד כשלא היה לה שום דבר אחר להגיד, חיובי או שלילי. אחר כך בא הכיווץ בשפתיים והרמת הגבות. הייתי סופרת עד שלושים ואז היתה באה אנחה כבדה ואחריה מבול של מילים. "תאמיני לי, אני אומרת לך מלב אל לב, להביא ילדים לעולם הזה זה חוסר אחריות ואגואיזם. מה יש להם פה? מה מחכה להם? נהיה פה כל כך צפוף שאין מקום לנשום…" נורה היתה פותחת באחת את המניפה שלה ומנפנפת בה חזק.

לפעמים היינו יושבות שתינו על הספסל שבגינה, מחפשות קרני שמש נדירות באפור הבריטי. כשקרן שמש היתה חודרת את האפור, נורה היתה מפנה אליה את פניה, עוצמת עיניים, ומתמכרת. "נתפוס קצת צבע, הא?" הייתה מפסיקה את זרם הקיטורים ומתרכזת בתפיסת צבע. ככה היא היתה בשקט מוחלט, קולטת כל שבב אנרגיה וויטמין D שהשמש הגדולה יכולה היתה לתת לה. אם היתה עוברת אמא עם ילדים, נורה עדיין היתה עם עיניים עצומות ורק הייתה אומרת קצרות "תזכירי לי להגיד לך משהו על זה אחר כך". אני לא הייתי מזכירה לה, אבל היא זכרה. אשה בת 80 עם זכרון מצוין לאג'נדות ומררות קטנות.

כשלא היה לשמש מה להציע לנורה, היא היתה קמה באחת, מיישרת את חליפת השאנל הבהירה שלה, בודקת שכל הכפתורים במקום ושאף אחד מהחפתים לא התגלגל לו על המדרכה. נורה היתה מושיטה את ידה ואני הייתי נותנת לה את המקל ואז היא היתה משלבת את זרועה בזרועי ומתחילה לדבר סרה באנשים שהיא מכירה או לא מכירה.

"זוכרת את זותי שראינו קודם? אני מכירה אותה. מלאה פוטנציאל. ילדה יפה היא היתה. תראי איך היא ניראית עכשיו. שני ילדים ועוד אחד בדרך. כאילו שהיא בית חרושת מזויין לילדים. וסליחה על השפה שלי. כאילו שלעולם חסרות ילדות עם פוטנציאל שהיא צריכה למלא אותו בשלה. ואת חושבת שהבעל שלה אוהב אותה יותר?" נורה לא עצרה לשניה "בבית כנסת כבר מדברים. הוא הולך עם צעירות. זונות גויות עם ירכיים חזקות, שיכולות להכיל אותו ואת התסכולים שלו. הירכיים של אשתו נראות כמו ג'לי של גפילטע פיש, אבל מביאות לו תמונות משפחתיות ומושב טוב בבית כנסת. אבל הלב שלו והראש שלו עמוק בין הירכיים של המזכירה שלו. ככה זה גברים ואם את לא יודעת את זה את הופכת בלי להרגיש לפס יצור מזויין של ילדים ותסכול…".

בלובי, קצת אחרי השומר ולפני המעלית, נורה היתה נעצרת. מציגה צדודית לראי ואומרת בקביעות "הרגליים כמו של בחורה בת 18" היא היתה מרימה אחת ומחייכת לעצמה חיוך מלא בתותבות לבנות ויפות ותופחת בעדינות על שפעת שיערה הנפוח והבלונדיני. אני הייתי מסתכלת על רגליה בקינאה, יודעת שבחיים לא יהיו לי כאלה וגם אף פעם לא היו.

כשהיינו פוגשות את אחת מאלמנות הבנין במעלית, נורה היתה מחייכת חיוך שכולו פרסומת לשמחה, ושואלת אותן מה שלומן ואיך הילדים, וכשהיינו יוצאות נורה היתה כאילו יורקת ואומרת שהילדים שלה לוזרים ושברגע שהיא תמות "האלמנה המזויינת" תתפוס את מקומה אצל אדי, בעלה. "אבל לי לא אכפת. שילך עם מי שהוא רוצה. לאף אחת מהן אין את הרגליים שלי והיא לא יודעת לעשות שום דבר ממה שהירכיים המזויינות שלי כבר שכחו…" נורה היתה מרגיעה את עצמה ומצחיקה אותי.

אחר כך היינו שותות לנו תה במטבח הקטן ואוכלות עוגה. תמיד עוגה של נורה. ומעל העוגות שלה ותוך כדי ההתעסקות במטבח אפשר היה לשמוע את הסיפורים הטובים ביותר.

"איך היתה המלחמה, נורה?" הייתי לפעמים מסתקרנת, כי אצל נורה נדמה לי שאפילו מלחמת העולם השניה היתה "קטעים" שאסור לפספס. "אסור לשאול ליידי איך היא עברה את המלחמה…" נורה היתה לובשת לרגע פרצוף חסוד ומכווצת טוב טוב את השפתיים. ואחר כך באו הסיפורים. "מה תעשה גרושה עניה, חצי יהודיה, שהיטלר מת להכניס אותה למכלאות המזויינות שלו, אותה ואת הבת שלה שהיא נראית כמו שיקסע, אז אולי היא תסתדר…? עולם מזויין! מה יש לו להציע לילדים אומללים?" הייתה בוחשת ומקטרת. "ואני יודעת לרקוד, או הו איך שאני יודעת לרקוד, אז רקדתי והזזתי את הירכיים המזויינות שלי וגברים התאהבו בי ונתנו כסף שיהיה לי במה להאכיל את הילדה, עד שהיטלר יבוא לאסוף אותנו. לפעמים עברתי דירות ומועדונים, אם במקרה יש לו את הכתובת שלי, שיחפש מחדש. מה יש? שיתאמץ קצת המנוול…".

"בסוף לא יצא להיטלר לקפוץ לשתות תה עם המלכה, היה עסוק בדברים אחרים, המנוול…" נורה היתה צוחקת ומצטערת על מי שהשאירה מאחור, משפחה שלמה שלא הלכה אחרי נורה המרדנית וחלומותיה לכבוש את העולם, ללמוד אנגלית ולהפוך למישהי שהיא משהו. "דוקטורים נשרפים כמו פועלים, גברות נשרפות כמו משרתות. אז בשביל מה לשבת על התחת וללמוד? כבר כשהייתי בת שש הייתי חכמה מכולם ובטלנית. כשהשטן רעב הוא לוקח מה שבא לו ביד…".

כשנורה ישבה בטרקלין הגדול והמפואר שאדי ריהט לה בטוב טעם, עם רהיטים עתיקים וטפטים עם ורדים בצבע מעושן, היא היתה אוכלת בסכין ומזלג. כמו גבירה, כמו שאדי אוהב. אבל כשישבנו במטבח הקטן, ליד שולחן הפורמייקה, נורה אכלה בידיים. היא בלעה ולא לעסה ואכלה במהירות. משמרת את הפרחה שעדיין גרה לה בפנים, למקרה שתהיה מלחמה והיטלר ישוב לחפש אותה.

את העוגה הזו קיבלתי מנורה לפני שנים, כשהייתי נשואה ועוד חשבתי שיום אחד אהיה אמא ותהיה לי ילדה ומה יקרה אם היטלר חדש יבוא לחפש אותנו. "עוגה כשרה לפסח, כמו שאדי אוהב. יהודי מכל הכיוונים. בגלל זה יש לו כסף. כי הוא לא הכי יפה, אבל הוא הכי חכם" נורה אהבה את האיש שאסף אותה ואת ילדתה אליו, ונתן להן את שמו ולא ביקש לעצמו עוד ילדים, אלא קיבל בהכנעה את דעתה של נורה על הבאת ילדים לעולם המזויין.

נורה בתמורה לאהבתו ותמיכתו רקדה לו בכל פעם שביקש, לא הכניסה חזיר הביתה והסכימה לקרפיונים שמנים ומכוערים לשחות לה באמבטיה עם הברזים מוזהבים בכל חג. כי ככה זה כשאשה אוהבת גבר.

עוגת התה של אדי

מילים: נורה לחן: אריסטוקרטי-עממי-יהודי-נוצרי

מצרכים (לתבנית 26):

2 שקיות תה ארל גריי

150 מ"ל חלב (3/4 כוס)

400 גרם שוקולד מריר מעולה

300 גרם חמאה

220 גרם שקדים טחונים דק (קניתי לפי משקל בעדן טבע מרקט)

כף גדושה קורנפלור

כפית תמצית וניל

8 ביצים מופרדות

300 גרם סוכר

וכך תעשו:

1. חממו את החלב עד שהוא כמעט רותח והורידו מהאש. גיזרו שתי שקיות של תה ארל גריי וביחשו את העלים לתוך החלב. תנו לזה להתקרר כעשר דקות.

2. מלאו מחבת במים חמים ושימו בפנים קערת זכוכית חסינת חום. בתוכה המיסו את החמאה והשוקולד. ערבבו עד שמתקבלת עיסה אחידה.

3. הוסיפו את החלב עם התה לתערובת השוקולד והחמאה, הוסיפו את השקדים, תמצית הוניל והקורנפלור ובחשו היטב.

4. הפרידו את הביצים. הוסיפו את החלמונים אחד אחרי השני תוך כדי ערבוב לתערובת השוקולד.

5. הקציפו את החלבונים לקצף חזק ויציב. הוסיפו את הסוכר תוך כדי עירבול בחמש-שש פעמים. מתחילים להוסיף את הסוכר לאחר שהקצף מתחיל להיות לבן.

6. מקפלים שליש מכמות הקצף לתוך תערובת השקדים, לאט ובסבלנות. מוסיפים עוד שליש ממקצף החלבונים ומקפלים גם אותו בעדינות, כך עושים גם עם השליש האחרון.

7. משמנים תבנית מספר 26 ושופכים את הבלילה לתוכה.

8. אופים בחום בינוני-נמוך (160) עד שהעוגה יציבה ומרכזה טיפונת "חי".

9. מגישים עם קצפת או גלידת וניל טובה.

חג שמח מאד מאד וכשר למי שזה מתאים לו.

לזכר נורה היפה, שמתה לפני אחד עשר פסחים, עם שיניים תותבות ורגליים של בת 18. נורה שאהבה את אלביס ואת אדי ואת רחבת הריקודים ואת הפרוות והיהלומים שלה. נורה שטרפה את החיים בידיים, אבל ידעה יופי לאכול בסכין ומזלג ולהגיד "מזויין" רק למי שהוא בעצמו קצת"מזויין".

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: Featuredכללינעמה פלדעוגותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (15)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת טלי ל:

    הסיפור הנורא של הדור הזה….
    תודה על העוגה והסיפורים.

  2. מאת שרה:

    הסיפור של נורה כל כך מרגש ובוודאי היא היתה כל כך מיוחדת אם את זוכרת אותה ומקדישה לה את המילים החמות האלו.
    דור שהלך ונעלם ואנחנו מצווים לשמור על המורשת והסיפורים שלו.
    מייד בתום החג אני מבטיחה לאפות את העוגה ולקרוא לה העוגה של נורה ושישאלו על השם אספר להם את הסיפור שכתבת.

  3. מאת עירית:

    ליידי אמיתית!:)

  4. מאת טובה:

    מלהיב אותי לקרוא את הסיפורים שלך, נעמה
    והדרך שלך להנציח אנשים, כובשת לב

  5. מאת טלי:

    הסיפור כל כך מקסים שרק בגלל זה בא לי להכין את העוגה. אבל יש למישהו מושג עד כמה הכרחי החלב במתכון? אני רגישה לחלב ולא בא לי לסיים את החג חולה…
    חג שמח!

  6. איזו ליידי, איזה סיפור ואיזו עוגה – תענוג.

    מגי

  7. מאת רותי:

    סיפור נהדר!
    האם יש אפשרת להראות תמונות של העוגה מחוץ לסיר או פרוסה?

  8. מאת מעין נחשוני:

    מקסים, הסיפור והאנשים.
    נראה לי מתאים להוסיף כף קנמון או ג'ינג'ר.
    חג שמח

  9. מאת איל שמיר:

    יש לך דרך לספר את זה שגורמת לי קצת לקנא, קצת לרצות לחזור לכתוב :-)

    אני מאוד אוהב ארל-גריי. ובכלל כל דבר בטעם ברגמוט.
    לפי המתכון שלך – העלים מהשקית נשארים בעוגה?

  10. מאת רחל ב׳:

    איזה יאוש .. אני לא יודעת מה לא עשיתי נכון אבל העוגה ממש נתקעה בתבנית וכל המרכז שקע ונסדק יש לך מושג למה ?? היא טעמיה מאוד חבל ..

  11. מאת תודה:

    תודה על סיפור קסום.
    המתכון הוא בונוס
    אני באה כל פעם מחדש בשביל הסיפורים.
    עם כתיבה כזו קולחת וציורית, לרגע קט, אני עוברת לעולם מקביל.
    תודה על שיתוף הכשרון
    חג שמח
    שנצא מעבדות תעתועי האגו ומתווי הנפש שלנו אל חירות המימוש המועצם, שאינו תלוי בדבר

  12. מאת רונית:

    היי,

    הייתי שמחה אם תוכלו להגיד לי כמה זמן אפייה פחות או יותר נדרש לעוגה?

    יש לי תנור עם בעיות, ואם זמן האפייה הוא בסביבות 45 דק' הכל נשרף. אם פחות יוצא נהדר (וכן מחליפה אותו בקרוב…)

  13. מאת ורד:

    הכתיבה העסיסית והמתובלת שלך נפלאה בעיני.
    אכין אותה בקרוב. תודה רבה לך!

השארת תגובה