ת'וּמִיִי, מרק שום אביבי מביתה הבטוח של דונה פלורה

A Safe House n
A house or apartment used as a hiding place or secure refuge by the members of an organization, such as a secret service agency or an underground terrorist group

 

שוקולד השחר או נוטלה? הילדות שלי בכלל לא ביקרה במגרש הזה.

בבית, אם בכלל היה, היה לנו שוקולד למריחה של עלית בקופסת פלסטיק קטנה ולבנה שהיינו מחסלים עם כפית או עם האצבע, ואצל סבתא שלי אפילו לא היה את זה. אבל בכל פסח היא היתה רוקחת את הממרח המיוחד שלה, אני חושב שממרגרינה סוכר וקקאו, ומורחת את זה בשבילנו על מצה, רטובה כמובן, ובונה קומה אחרי קומה, לפני שהיתה בוצעת בדיוק באמצע ומגישה לעופר ולי.

אז איך נתייחס ברצינות לאנשים שאוהבים את השחר העולה?

סבתא שלי.  פלורה לבית דלאל, אמא של אמא שלי, הבשלנית הכי טובה בעולם והאישה הכי מובנת מאליה.

היום כבר אסור להתייחס לאף אחד כמובן מאליו.

חבל. ביחוד לילדים שלי.

מאמא, ככה כולם קראו לה, בין אם היו ילדיה או נכדיה.

היא אהבה אותי.

ברור.

נקודה.

אני משתדל ואני לא מצליח להזכר באף שיחה איתה למרות שהיו לנו מאות. בדרך כלל במטבח הקטן שלה כשאני יושב והיא עומדת ועמלה. מגישה לי כוס תה חלוט מתוק  ואיתו בעבע  או סמבוסאק וממשיכה להתקין לבאבא, הלוא הוא באבא רחמין הפטריארך לבית דלאל, את האוכל שהוא אוהב.

"בשבילך תמיד צָ'איֶין, אני יודעת"  היתה מרוצה מעצמה בכל פעם שזכרה שאני  אוהב לשתות שתי כוסות תה, אחת אחר השניה.

הייתי בבית שלה בפרדס כץ אינספור פעמים בשלושים השנים שנמתחו מהילדות המוקדמת  עד שעזבתי את הארץ, ובאף פעם אני לא זוכר את ההורים שלי בתמונה. רק אותה ואת באבא. Safe house. אני עדיין יכול לחוש את שמיכת האהבה שבה הם עטפו אותי. לא כזו מפוך אלא לְחִיף כזה, כבד וסאטני.

ואני לקחתי הכל כמובן מאליו. גם את הבישול המופלא שלה. עד שלפני יותר מעשרים שנה אמא שלי התקשרה אלי בוקר אחד לטוקיו, כולה בוכיה, וסיפרה לי שמאמא הלכה. לא הבנתי. עד כדי כך לקחתי אותה כמובנת מאליה.

בתמונה למטה שצולמה ב 1928 בבגדד מאמא שלנו יושבת בצד שמאל (והיא בת 16) הילדה שעומדת היא ברטה, אחותה הבכירה של אמא שלי (תעשו את החשבונות בעצמכם). חלה (דודה) שפיקה היפה יושבת לצידה ומאחורה עומדת חלה לואיז.

אף אחת משלוש האחיות האלו שבורכו ביכולת אגדית בבישול ובתיבול (בעגה של היום קוראים לברכה 'יד טובה' כשמתארים את מה שמפריד בין טבח טוב לשף גאון) לא הלכה לאוניברסיטה או המציאה תרופה למחלה, אבל כולן נכנסו לפנתיאון של גדולות המטבח העיראקי. הדיון על מי מהן בישלה יותר טוב (תמיד בניאנסים) לא עושה כל סימן שהוא הולך לגווע גם שנים לאחר שהלכו לעולמן.

הבוקר, כשבישלתי 'ת'וּמִיִי' מהמתכון שלך, חשבתי עליך הרבה, מאמא, ורציתי שתעשי לי מצה עם שוקולד ועוד כוס תה אחת, אפילו לא שתיים.

ת'וּמִיִי, מרק שום ונענע חמוץ ומתוק

זהו מרק שמבשר את בוא האביב כשהשווקים מלאים בגבעולי שום ירוק וטרי.

מצרכים:

 

1 ק"ג בשר – פילה מדומה, שריר כתף או אנטריקוט (מעט שמן)

3 בצלים קטנים

1 ראש שום ירוק טרי (חובה שיהיה טרי)

1 חבילה נענע

3 עגבניות גדולות

פלפל ירוק חריף קטן (לא חובה ובכלל לא במתכון של סבתא)

¾ כוס מיץ לימון

4 כפות סוכר

מלח/פלפל שחור

מיכל קטן של רסק עגבניות

הכנה:

 

לקצוץ את הבצל דק (זה לא כיף)

לרסק את השום (אני פרסתי)

לקצוץ בנפרד את הנענע דק מאד (זה הכי כיף)

לקצוץ את הבשר לקוביות (3X3 ס"מ)

לגרד את העגבניות על מגרדת

להמיס את הסוכר במיץ הלימון ורסק העגבניות

 

בישול

לאדות את הבשר על אש גדולה [לאחר סגירתו בנפרד] ביחד עם הבצל והשום עד שיתקבל צבע חום בהיר

להוסיף את הנענע ולערבב טוב

להוסיף מלח ופלפל

להוסיף את העגבניות המרוסקות

להוסיף את התמיסה לימון/סוכר/רסק עגבניות

אין להוסיף מים

בשלב זה צריך לבדוק אם יש מספיק רוטב. אם יש צורך ברוטב נוסף על זה שנוצר אפשר להוסיף עוד תמיסה של לימון/סוכר/רסק עגבניות.

לבשל על אש קטנה כשעה וחצי.

מגישים עם אורז לבן.

במקום תמונות עשיתי לכם סרט קטן. אתכם הסליחה על האיכות. זה לא פשוט לבשל ביד אחת ולצלם בשנייה. מבטיח להשתפר (:

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: FeaturedMuttipelatiאוכל עירקיבשרדודי כליפאהמטבח העירקיכללימרקיםרסק עגבניותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אלי:

    דודי היקר, התיאור שלך של אוירת המטבח של מאמא מעלה בי שטף אדיר של רגשות, במטבח ההוא כאשר אני יושב והיא מבשלת ומשוחחת איתי רשמתי לי את המתכונים שלה.

    אלי [האח של לוריס].

  2. תענוג אמיתי, יאומץ בהקדם.

    חג שמח לכם,

    מגי

  3. מאת טובה:

    מזדהה עם כל מה שכתבת…
    עם המובן מאליו הכי קשה להתמודד, סוג של החמצה. אז מדברת אל סבתא בכל הזדמנות – כשיש לי בקשה וגם בנרות שבת…

    מתכון משגע… תודה!

  4. מאת פורמלג:

    מתכון נהדר, גוזרת ושומרת.

  5. מאת יפה לוי:

    עד כמה שאני זוכרת, אימי היתה שמה 4-5 ראשי שום מפורקים ואין צורך בכל כך הרבה נענע חשוב שיהיה רק עלים. בסך הכל זה מתכון נהדר! תודה רבה!

  6. מאת אפרת:

    קראתי, אהבתי והבנתי מה הפסדתי בילדות. אהבה.

  7. מאת אביבית:

    מקסים וגם הסרטון מעולה, מאוד מרענן לראות מתכון מצולם בלי לרלורים – הכל ברור והמוזיקה נפלאה. והסופ"ש הגשום (?) המובטח לנו נראה לי כזמן מצוין להכנת התבשיל המהמם הזה.

  8. מאת נתי:

    יופי של מרק.תענוג אמיתי.לפני שעה סיימתי מנה של מרק לצד אורז לבן ועכשיו תוך שאני כותב הפה מתגעגע לטעמי הלימון והנענע.

  9. מאת הנכדים של ברטה!:

    דודי היקר,

    איננו מכירים ולא זכינו לטעום את התומי של סבתא רבה פלורה, אך יש לציין שהתומי של סבתא ברטה פשוט מדהים!!!!!!

    סביר להניח שהתומי של סבתא פלורה עבר בהצטיינות ביתרה לסבתא ברטה!.

    היינו רוצים להזמין אותך לתומי של סבתא ברטה, אך לצערינו קיימת "מלחמה" על התבשיל!.

    בברכה,

    הנכדים של סבתא ברטה.

  10. מאת שירה:

    המתכון נשמע מעולה אבל האמת שהצילום שבה את ליבי,איזו עדינות אלגנטיות ופשטות.
    מקסים

  11. מאת זמיר:

    וואו ! מרגש ביותר אימי מכינה עד היום את התבשיל האלוהי הזה עם בשר כבש שמגיע נאביב ובייחוד ה\בערב חג הפסח … מרגש מאוד (גם אימי בפרדס כץ)

  12. מאת גיתית:

    דודי היקר ריגשת אותי מאוד עם התיאור
    סבתי סוהם שתיבדל לחיים ארוכים הייתה מכינה תומיי
    ובשום ספר עיראקי לא מצאתי את המתכון לזה, חשבתי שזה מאכל
    שהיא המציאה.
    תודה לך…

  13. מאת מורן:

    קראתי ורצתי למטבח! גיליתי שאין בשר שלחתי את בעלי להביא בשר טרי טרי.
    עכשיו על האש, הריח מטריף חושים והטעם טעייייים!!!!
    סבתא שלי עיראקית (כבר נפטרה), ולא זוכרת ממנה את המאכל הזה… אבדוק עם אבא שלי אם הוא זוכר…

השארת תגובה