מוס שוקולד לבן והל וגם אסתי גינזבורג תאכלי משהו!

חוג הבוקר של "רביבה וסיליה" בו אני משתתפת באופן סדיר, פחות או יותר, עד כמה שמשהו אצלי יכול להיות סדיר, מרחיב את אופקיי וגורם לי להפוך בדברים הנשמעים שם, מעל סלט, קיש או מקרון ורוד. יכולתי להצטרף למכון אבשלום או לקחת איזה קורס באומנות מודרנית באוניברסיטה הפתוחה, אבל אני קבעתי את משרדי בבית הקפה שתחת ביתי וכך אני יכולה להאזין לשיחותיהן של נשות אוליגרכים, מאהבות כדורגלנים, בוחשות בקפה וקוראות ב"לאשה".

אשה יפה, ארבעים פלוס שבוטוקס בטעם עושה אותה מינוס, בלונדינית עם עבר רחוק שחור, ג'ינס במידה מקסימום 34, עקבים בגובה מגדלי יו ומעיל מהמם שחבל שהוא לא שלי וגם תיק לא רע בכלל שגם אותו לא הייתי זורקת לדגים. מולה אשה עם עורף נאה, ג'ינס במידה 36 גג, מעיל מנומר שאין לי אומץ ללכת איתו למרות שבא לי, עקבים בגובה מגדל שלום (צניעות…) וסיגריה חומה דקה.

"מהממת הפירסומת של אסתי גינזבורג" היפה אומרת לעורף הנאה. העורף, מעל סלט ירוק ודיאט קולה: "כן איך קטעים שהיא אוכלת את הראש של החתן… חבל שאני לא עשיתי את זה ועכשיו משלמת לחרא הזה…".

"הקפה שלך" המלצר מפריע לי להקשיב. "תודה" אני מנפנפת אותו במהירות כדי להמשיך להקשיב.

"שילמדו שאשה יכולה לאכול ולהיות יפה ולא צריך להיות אנורקסית" אומרת היפה, שאומרת דברים של טעם, אך לא מקשיבה לעצמה. אני מצטערת שהן לא ממשיכות לדבר על "החרא" של העורף, כי זה נשמע לי ממש מענין וגם יותר אמין. נשים שנדחסות לג'ינס במידה 34 אוכלות סרטים, סגריות חומות ארוכות, את הלב וסלט ירוק כשהן במחזור וחייבות משהו מתוק. אף אחת לא אוכלת ספגטי, סטייק ועוגת כלה, שיהיה פה ברור.

חזרתי הביתה מבסוטית. גם אסתי גינזבורג שהיא הימום עסיסי ונהדר, גם אוכל וגם רשת "אפריל" שאני בהחלט מוכנה לגור בין מדפיה, להתאפר ולהתבשם עדלאידע. נשמע לי יופי של שילוב. אבל כשראיתי את הפרסומת חשבתי אחרת. בואו תראו אותה איתי:

אסתי יפה, אפריל זה אפריל, אבל האכילה… זו אכילת זעם, זו אכילת דווקא, זו אכילה שאחריה לא עושים גרעפס של הנאה אלא רצים לשירותים להקיא.

התקשורת והלשונות הרעות נכנסו לאסתי לכל תא שומן בגוף, זה נכון. כנראה שזה מחיר החשיפה. אבל אסתי, אשה יפה, בריאה, חכמה, נאהבת וכזו שרובינו היינו מתחלפות איתה ומאמצות בחום את תאי השומן שלה בלי לשאול שאלות, צריכה לדעת יותר מזה וכך גם משרד הפרסום.

ליאתי, חברתי, אהובתי והאשה שאני הכי אוהבת לאכול איתה מקרונים ורודים ברביבה, אוהבת את הפרסומת. החלטתי לחקור במופלא ממני…

אני: "מה את אוהבת בפרסומת הזו?"

ליאתי: "שאסתי אוכלת"

אני: "גם אני אוכלת. גם את. למה לעשות מזה אישיו? למה לאכול כאילו את עוד שניה מקיאה הכל בשירותים?"

ליאתי: "כי זה זרמון גולדמן ושם זה בעיקר דברים שקשורים בשירותים".

ליאת הלכה לעשות לביתה, ואני אמרתי בלב "מ.ש.ל".

משום מה אסתי, קציצות, פירה וגרעפס בריא היו מוצאים חן בעיניי יותר. אה, ומריחת הליפסטיק תוך העזרות בסכין, אלא מה? ואחר כך חיוך, כזה שיש בו עלה פטרוזיליה על השן הקידמית. אם כבר, אז כבר.

ועכשיו זמן מתכון. עוד מעט ליל הסדר ואני, באופן קבוע, מאבדת את התיאבון ביום הזה. אין לי כוח לקריאת ההגדה, לא אוהבת מצות והייתי לגמרי מסתפקת במרק עם קניידלעך ובכבד קצוץ. אה, ובקינוחים. כי לקינוח תמיד יש לי מקום.

כחזרה גנרלית ,הכנתי מוס שוקולד לבן והל שאסתי היתה מתענגת עליו ומוריד הגשם חיסל חצי ממנו ועוד כפו נטויה. את ההשראה קיבלתי בגלידה המצויינת של "וניליה" שם אני תמיד מתלבטת ובסוף מתבייתת על גלידת שוקולד לבן והל. מיוחדת, עדינה ומזכירה טעם רחוק של בעבע קדרסי.

קבלו את הגירסא שלי לפלא. כשר לפסח, הייתם מאמינים?

מוס שוקולד לבן והל

(בערך 8 מנות, תלוי בכלי ההגשה)

מצרכים:

15 פולי הל טריים

2 שמנת מתוקה (500 מ"ל)

320 גרם שוקולד לבן משובח

וכך תעשו:

1. שיברו מעט את פולי ההל, בעזרת מערוך.

2. בקלחת בשלו על אש קטנה את השמנת המתוקה יחד עם פולי ההל. בשלו תוך כדי עירבוב עד כמעט רתיחה (בועות קטנטנות יופיעו בשולי הקלחת).

3. הורידו מהאש וצננו כחצי שעה, השאירו את פולי ההל בפנים. מדי פעם ערבבו שלא יווצר קרום.

4. הרתיחו מחבת עם מים ושימו בתוכה קערת זכוכית חסינת אש. המיסו בתוכה 300 גרם שוקולד לבן. ערבבו את השוקולד הנמס למשחה חלקה.

5. השאירו את השוקולד במחבת שעל האש וסננו לתוך משחת השוקולד את השמנת בעזרת מסננת דקה. כך פולי ההל והקרום ישארו במסננת.

6. ערבבו את התערובת כעשר דקות בעזרת מקצפת יד.

7. צננו את התערובת בחום החדר.

8. כסו את הקערה בניילון נצמד ואשפזו את התערובת ללילה במקרר (לפחות שמונה שעות).

9. הוציאו את התערובת והקציפו עד לקבלת מוס אוורירי.

10. חלקו למנות וקשטו במעט שוקולד לבן מגורר (זוכרים את 20 הגרם?)

11. אפשר לאכול ישר או לכסות את הגביעים ולהחזיר למקרר.

12. פסח שמח!

ונסיימה בזמר, אלא מה?

קטגוריות:: Featuredכללימתוקיםנעמה פלדפוסטים אהוביםשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת חדוה:

    אני מסכימה. לי זה בעיקר הזכיר את הפרק ב-30רוק שבו ג'נה משמינה ונאלצת לעשות צחוק מעצמה על הבמה כדי לזכות באהבת הקהל (חיקוי של עוגיפלצת תוך כדי אמירת me want food שוב ושוב).

  2. מאת פורמלג:

    הקינוח נראה פשוט חלומי.

  3. מאת עירית:

    לא אוהבת את הסירטון – דוחה בהמעטה.
    גם לא אוהבת שמנת מתוקה, אבל….הפעם אני הולכת על זה – לא עומדת בפיתוי של ה-הל:)
    תודה.

  4. מאת הלנה:

    יאמיייייייי
    יו נעמה זה נראה ממש טעים
    אני חושבת שהגיע הזמן לבקר בחנות ספרים השכונתית שוב

    מתגעגעים אליך שם

    מחר אני מבררת לך לגבי good food

  5. מאת מיה קאופמן:

    מעולה !
    מאמצת את המתכון :)

  6. מאת Roni:

    נראה מעלף, גונבת את הרעיון לחג

  7. מאת נדב פרץ:

    אחות,גם אני חושב שהפרסומת הזאת היא מצג חסר טעם וממילא אני לא מאמין לפרסומאים . אני לא יודע כמה הם בעד אסתי כמו שהם בעד מקדונלדס או שטראוס.

  8. מאת חגית:

    אני רוצה להגיד את זה לכ מי שמוכן לשמוע:
    הפרסומת הזו ממש, באל ממש (סליחה) מגעילה ודוחה,
    ואני לא הצלחתי לראות בחורה שאוכל בתוך בטחון בעצמה, אלא את ההפך.

  9. מאת פינוקית:

    הכנתי !
    המוס לפני הקפאה
    ילדיי ואני טעמנו יצא מעלףףףףףףףףףףףףף
    מחכים בקוצר רוח למחר :)

    חג שמח ♥

  10. מאת טלי ל:

    אומרים שהל טוב לעיכול אז זה מתאים לחג הזה שמעבידים את הקיבה שעות נוספות.

השארת תגובה