נקמת ההרינג ואף מילה על שתיית חשיש

נו, אז נולדתי, אז מה. גם לכם זה בטח קרה, לפחות לרובכם, מה שהופך את כל העניין הזה לאירוע די המוני. אני, אגב, מכירה מישהו שלא נולד. בקיצור, מה יש כבר לעשות עניין? השנה ציינתי ל"ג לגוני ונראה לי ולחברתי הטובה שהמצב האידאלי לחגוג את העניין הוא להבעיר מדורות קטנות ומעלות עשן בק"ק אמסטרדם. שם כל הדברים הטובים מותרים ושאני אומרת טובים אני מתכוונת לסנטימטרים. אל תטעו בי, לא של מה שאתם חושבים. איני בקיאה בחומר אבל לדעתי אחת מתרי"ג המצוות, או שאולי זו המצווה הי"ד, ובאמת ה' ייקום דמה, היא :"לא תהיה גבוה מרעך".

יהודים לא נועדו להיות גבוהים. אולי כדי שהגויים יחטפו קודם את הברק מאלוהים. כמי שגדלה בבית שבו טענו בתוקף שאמרתו של דקארט הייתה "אני הולך בנעליים שטוחות משמע איני קיים", יש לי תחושה תמידית של גוליבר. לא שמדובר בעוג, אני נושקת ל-1.70 מלמטה אבל חיי מנווטים לפי תודעת נר השמש הנצחי בחנוכיית ילדי הגן. אני זוכרת שהאחות הגמדה של בית הספר ניבאה נבואת זעם איפה שהוא מאזור הברך שלי ,כשמדדה אותי ליד שאר בנות הכיתה. היא אמרה להן בקולה הצפצפני שלא ידאגו כי אני איעצר בכיתה זין והן כולן יעקפו אותי. נדמה לי שנתקלתי בה באיזו הזדמנות בעפולה, כלומר ממש נתקלתי בה, נפלתי ועפתי על המדרכה וכשהסתכלתי לראות מה נכנס לי מתחת לקרסול ראיתי דמות מוכרת מצפצפת בעצבים ושולפת את המטר שלה לכיווני.

כמו שהבנתם וכמו שאמר עוד איש חכם כשדיבר על ענייני פרופורציות, הכול יחסי. בהולנד אני נמוכה. נראה לי נפלא לטוס לשם בדיוק ביום ההולדת ולאבד את ההכרה. מההרינג כמובן. אומה שהמאכל הלאומי שלה הוא דג כבוש ועליו בצל קצוץ, ברי למה תאשר עישון סמים, הם כבר ממילא מעולפים מריחות הפה של חבריהם לעבודה. עוד שאכטה לא תשנה פה הרבה.

אגב, אהבתי לדגים כבושים היא הסיבה היחידה שאני פוקדת בגינה חתונות. כשכולם רצים לקבבונים אני נצמדת לפלאטה המצחינה ומוודאת היטב היטב שלא השארתי אף קיסם יבש. כשגיליתי שהמנהג הזה יוצר סביבי גם מעגל קסמים אלקטרו-מגנטי שפולט דודות, נכפלה שמחתי. לא עוד 'בקרוב אצלך'. הן פשוט למדו לנפנף לי מעדנות מרחוק, להניע את היד בתנועה סיבובית שנראית כמו "למה מה קרה?" ופירושה בעברית – מתי את כבר מתחתנת, אני מצדי מכווצת את העיניים, מרימה חתיכת מטיאס ומשאירה אותה תלויה לי מהפה ובמחוות ידיים של ריי צ'ארלס מסמנת שאבדו לי המשקפיים ואין לי מושג מי הן ומה הן רוצות. בקיצור – יחי ההרינג. ומה פתאום הסטתם אותי לחתונות? הרי בדיוק בגלל זה ברחתי לאמסטרדם.

מכיוון שהגעתי לגיל שבו מותר לי להיות פרחה כפי שתמיד רציתי, נדברנו בינינו  אני וש' חברתי, שלא ללכת לשום חובת תיירות שכתובה בספרים. התחייבנו בשבועה לטעום מכל הבא ליד והרגשנו שאנחנו מוכנות בהחלט לטיול. במטוס שיננו את רשימת המצאי שבלעדיה הטיול הזה לא יעבור בשלום: הרינג, פטאט, גאודה, אוכל אינדונזי, פנקייקים קטנים, פנקייקים גדולים. מספיק לא? אני כמעט שברתי את הברית כשהצעתי שאולי נלך למוזיאון אחד, כלומר לא מוזיאון, מבשלה, כלומר מבשלת הייניקין. מבט אחד הספיק לי כדי להבין. אני אשתה הייניקן מהברז כמו כולם. כמו מגלי הארצות לפנינו גם ידענו שאם נתקל ביבשת זרה שלא בתכנית, נסתער עליה בפיות פעורים. שלא יגידו במחלקת ההסברה שאנחנו לא מייצגות את ישראל בכבוד.

רק כשראינו את ההולנדים המדוושים במרץ  על אופניהם, גילינו שמדובר באומה שוחרת בריאות. ומה יאכל אדם אחרי שרכב כל היום והוציא אנרגיה אם לא פנקייק בקוטר 30 סנטימטר ועליו גבינה צהובה ובייקון? הפנקייק נראה כמו מרבד הקסמים ובאמת מזכיר קצת מלאווח. מכאן נדדו מחשבותיי לעלייה התימנית ולספינת הרפאים ההולנדי המעופף ולקשר החזק בין שני העמים, התימנים וההולנדים,  אבל אף אחד טרם לקח אחריות על האסוציאציות האלה.

ולמה להולנדים התמירים לעצור שם? הרי צריך לספק מנות של בריאות לכל הגובה הזה. אפשר להוסיף לשמחה גם צ'יפס, המכונה פה פטאט ולאכלו מקונוס קרטון כשבראש הערימה מונחת שליכטה של מיונז, זכר וסימן  וגם ערכת חירום לימים שבהם הצטרכו לאטום פה חורים בסכרים. מכל עבר נישאים בעיר ריחות הטיגון ומן העבר השני ריחות העישון. מכיוון שבריאות טובה קשורה גם בשינה ערבה, עיצבו לעצמם ההולנדים העצומים כריות אורתופדיות עגולות וצהובות התואמות את גודלם ונקראות פה חאודה. כל לילה הם מניחים את שיערם הבלונדי הענוג ונרדמים וחולמים חלומות של ענקים.  אם הם במקרה רעבים באמצע הלילה הם נותנים בכרית הזו ביס ומיד מאזנים את רמות השומן בגוף.

במקרה ומלוח להם מדי, והסוכר מתחיל לרדת מראש גורד השחקים שהם לגראונד זירו בואך כפות הרגליים, יש להולנדים מלאי של פתרונות רחוב מתוקים ועשויים מבצק. בריאות, כבר אמרתי? פנקייקים קטנטנים חמים – פנקוקן, שעליהם שופכים מייפל ואבקת סוכר, וופלים בלגיים חמים שמקבלים את צורתם במכבש משובץ לוהט ועליהם מפזרים שוקולד, סוכריות, מייפל, דבש ומה לא .

אם הם אוכלים לחם בחמאה הם מיד מפזרים עליו סוכריות שוקולד המזכירות מאוד סוכריות של עוגת יום הולדת וקרויות האח שלאח-hagelslag, שלא ייחסר וזאת עוד לפני שהוזכר הקינוח הקלאסי, הסטרופ וופל ,וופל עגול וקרמלי המוכר פה בארץ בגרסת העוגיות, אבל נמכר באמסטרדם גם בגרסה החמה, היישר ממכבש הוופלים. את שלושת הקינוחים החמים מצאנו בדוכנים בשוק העירוני  Albert Cuyp Market. מצאנו שם גם שוקולד בצורת איבר מין גבר וחשבתי לקנות ולהביא להורים כמזכרת אבל אני לא יודעת איך הם היו מתייחסים לשוקולד שלא נימול.

בין כל האוכל הזה, כדאי לשוטט לאט, בלי להיות מוכרחים להגיע לשום מקום, לעצור לרגע בבר אחרי שעות העבודה של המקומיים, לשתות את הבירה שלהם, להידחק איתם על הדלפק, לנסות לקלוט איזו מילה או הבעת פנים, אולי גם לחייך ולהבטיח לעצמכם שכשתחזרו מהחופשה תלכו כל יום אחרי העבודה לשתות עם איזה מכר, או לבד, לפני שתטבעו שוב במצולות מטלות הבית. או שפשוט עצרו את מרוץ החו"ל ותביטו בידידכם או בבן הזוג, או בחבר הכי טוב שלקחתם אתכם למסע ותזמינו אותו לשבת לידכם בבית קפה ולשתוק ביחד אחרי יום ארוך של הליכה. תתבוננו בשקט ברחוב המסיים את יומו ברוגע, תזמינו קפוצ'ינו ואת עוגת התפוחים המסורתית שהתפוחים בה כמעט אינם אפויים וטריותם ניכרת ולכן הם קשים ועסיסיים ולא מעולפים כבפאי תפוחים כנהוג. תראו איך חיים אנשים שפשוט חיים, בלי לפחד מהמכונה 'המצב'.

אבל אחרי כל המנוחה הזו, מגיע הערב וצריך גם לאכול דבר מה. ובכן, כמו בעניין ההרינג, גם בעניין האינדונזים, הכיבוש ההולנדי הסתיים בהצלחה. כנראה שהאוכל ההולנדי הטוב ביותר מצוי אצל יוצאי אינדונזיה, מדינה שהייתה קולוניה הולנדית. נכנסנו למסעדה אינדונזית שחוץ מהשלט בחוץ שהעיד על המטבח, הכול בה היה סיני. המוני סינים נכנסו ויצאו, ישבו לאכול מנות קטנות  מאוד שלעינינו נראו כמו ארוחת טעימות, התמלאו, כנראה, ומיד זינקו החוצה והמוני סינים אחרים התיישבו במקומם. כנראה ככה ממשלת סין שומרת על מלאי סביר של סינים במדינה ובתפוצות, או שהוכרז שם על משחק כיסאות המוני.

בדרך לשירותים חשבתי שהרגתי איזה סיני כשהדפתי אותו אחורה במדרגות. שם כבר לא יכולתי לעמוד בנחיל הבלתי פוסק הזה שלהם שמנע ממני להגיע למחוז חפצי, אבל אחר כך ראיתי אותו קם מיד וממשיך בהליכה הנמרצת, או שהיה זה סיני אחר. בכל מקרה, המנה האינדונזית שהזמנו הייתה טעימה והורכבה מאורז ועליו שיפוד סאטה עוף, לצדו בשר בקר בשני סוגי קארי שנדמה לנו, אם אנחנו מבינות נכון סינית, שאחד מהם הוא קארי קטשופ, רכיב נפוץ וידוע במטבחי דרום מזרח אסיה. תגידו מה שתגידו על העדפותיי הקולינריות, היה טעים. ביום שלאחר מכן אכלתי דווקא במסעדה איטלקית שהזכירה יותר את המסעדות בטבריה בשידולי המלצרים להיכנס ולסעוד בה, את המעדן הצרפתי אסקרגו בחמאה. לא מקפידים בהולנד על אוטנטיות במטבח כנראה, אבל פה כבר היה לי עניין אישי מהארץ לסגור עם החשופיות.

כפי ששמתם לב עד כה, לא שלחתי אתכם לכתובת ולא המלצתי על מקום מסוים ולא בכדי, את כל ההמלצות תקראו במדריכי התיירים. אני מאמינה בחדוות השיטוט החופשי, בגיחות מורעבות , בכניסה אקראית לפי הריח הנידף או בהתאהבות לרגע בבית קפה שאורו חמים והאנשים בו הומים ושמחים, מאמינה בגחמות. ההמלצה היחידה שארשה לעצמי לשרבב היא אופניים. ראו זאת כחובה. שכרו אותם, דוושו ביום שמש אל הפארק, או סתם כך ברחובות העיר, חצו איזה גשר, עצרו לשבת על ספסל ולהביט בזרימת המים בתעלות, אל תיקחו מפה, סמכו על מזלכם הטוב, על התחושות ועל אדיבות האנשים, דברו איתם, בקשו הכוונה. דוושו זה לצד זה בנחת, שבו לשעות ארוכות  על הדשא או בבית הקפה מול האגם בוונדל פארק, הזמינו בירה ועוגה כי מותר לכם הכול ואתם לא ממהרים, חיו.

והכי חשוב, בחרו תמיד את זה שיודע לצחוק אתכם, צחקו עד שתרגישו כאילו האיברים הפנימיים עומדים להתפקע. אם תצחקו כמו שאני צחקתי שם, תבינו שאתם בחברה הטובה ביותר שיכולתם לאחל לעצמכם. מזל טוב לכולם, לכל מי שיש לו  אי פעם יום הולדת. וגם להוא שאין לו.

ובכל זאת לא יכולתי להתאפק, והנה המלצה אחת על בית קפה שבו מאפים נהדרים הנאפים לעיניכם במקום, עיצוב נעים וקפה טעים לפתוח בו את הבוקר. כמו כל הדברים החד פעמיים, הוא היה סגור במקרה ביום שבו שבנו אליו. טוב שכך. http://www.gebroedersniemeijer.nl/

 

קטגוריות:: Featuredגונימקומות שאהבנו

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת yaffa goz:

    יום הולדת שמח!!! יש לי בעיה עם ההולנדים שהם גדולי האנטישמים…

  2. מאת ד"ר סעדיה:

    גיברת היימס היקרה

    כל עוד התעקשת לזלול אוכל של מתחרים שלי, שתקתי. פחות או יותר.
    אבל עכשיו כשאת מנסה להסביר לנו שלאכול ברחוב כדאי דווקא בגולה, לא אשתוק.
    את יודעת איך קוראים לפלאפל בהולנד. מעוז.
    את יודעת מה סמים בפנים? שמים!
    את יודעת מה הולנדים עושים לשכמוך? במוזיאון הסקס ביקרת שם.
    גיברת היימס היקרה,פה, לא רחוק ממך, יש אותי ואת כל הצוות, ואנחנו כידוע יהודים כשרים למהדרין שהכי גרוע שנוכל לעשות לך זה לא לשים לך חריף במנה. או כן לשים.
    גוני, שובי הביתה
    הדוקטור

  3. מאת שמעון:

    אין דיווח מאף בית קפה? איזה באסה

  4. מאת איילת קרבצקי:

    אחרי 11 פעם שהייתי באמסטרדם אני יכולה להגיד לךל שזעדיין לא שבעתי מהעיר הזאת
    חוטפודומה עליהם

  5. מאת מעריצה:

    איזה כייף.

  6. מאת סמך הא גימל:

    מזל טוב, אחותי

  7. מאת ש':

    התרגשתי, מאוד.

  8. מאת זהר:

    schatje,ik fond het een mooi
    artikel.

  9. מאת גוני:

    איתגרת אותי הפעם, אצא לי למרחבי הגוגל ולמילונים המקוונים כדי למצוא את התרגום. שבת שלום.

  10. מאת Pormeleg:

    כיף של פוסט גוני. עוררת את געגועיי.

  11. מאת סנונית:

    שנון ביותר. נהדר לקרוא את הפוסטים שלך, כרגיל.

  12. יומולדת שמח (וסליחה על האיחור האופנתי).
    עוררת בי גל נוסטלגיה על הטיול המקסים שלי לאמסטרדם לפני כמעט שלוש שנים (אוי, אלוהים, איך שהזמן טס).
    הקולינריה הנפלאה של אמסטרדם גרמה לי לכתוב על זה ב-4 פרקים.
    אכן מקום טוב לאכול. גם מנומך קומתי :).
    נהניתי מאוד לקרוא. כרגיל

השארת תגובה