שיחות עם זותי שכותבת בבייגלה

אין אשה ששווה שתי פרות, אבל יש פרה ששווה שתי נשים" ככה חותם בוריס את שיעורו המאלף על מנהגי שבט המסאי שקבעו ובצדק, לטעמו של בוריס, שניתן להחליף אשה בפרה, אם היא שווה במיוחד, אבל אף אשה בעולם לא שווה שתי פרות ובטח שלא עדר שלם, ולכן אם בדואי מציע לכן עדר גמלים תמורת נישואין, עופו על זה בנות. יותר טוב מזה לא תקבלו.

עם כל הכבוד לבוריס, ואת הרי יודעת שיש הרבה, אני לא מסכים. אני לדוגמה מצאתי אישה ששווה רפת שלמה של פרות שמנות ומניבות.

זוכרת מה דני אמר לי פעם? "מה גבר כבר צריך בחיים האלו? להתעורר בבוקר ולראות פנים מחייכות. זה הכל."

רק על זה הוא היה משלם שתי פרות, אני בטוח. ואיך הוא, שיודע יותר מכל אחד שאני מכיר לקבוע מחיר, היה מעריך את המחיר בשוק לאישה שגורמת לך לקפוץ מהמיטה כל בוקר כי הימים שלך איתה מרגשים, מצחיקים ואף פעם לא משעממים?

ואיך אתה בדיוק שם מחיר על אישה שאף פעם לא משקרת לך וכל הזמן נותנת לך את התחושה שאתה הגבר הכי טוב בעולם?

 

 

הדיסקיה שלי חושפת את הסטיה שלי. די במבט אחד מהיר ומרפרף כדי להבין שאם אתם לא אילנה רובינא, ליאור ייני, רבקה זהר, שלישית "המעפיל" או ששי קשת אין מצב שתשבו לי על מדף הדיסקים ותעלו אבק.

אף אחד לא מושלם.

 

 

שמונה שנים בדיוק עברו מאז הפכת לנקודה אדומה בתחנת הרכבות הענקית של הונג קונג. עליתי לרכבת והבטתי בחולצתך האדומה מתרחקת והופכת לכתם זערורי בעברי, דרך מסך דמעותי. לפעמים קשה לי להישיר מבט לרגע הכואב הזה, לרגע בו הפכתי להיות מותרת לכל אדם. גרושה.

גרושה.

אני גרושה!

כמה ימים לפני שהפכת לכתם האדום שילחת אותי לחופשי. "שליח שני" (במילעיל) גירש אותי בשמך ברבנות המאולתרת של הונג קונג. שמחתי שלא היית שם, לא חושבת שהייתי עומדת בזה מולך. ישבו שם שלושה זרים בכיפות ושאלו אותי למה אני רוצה להתגרש.

הרבה פעמים אני חושב על השורות האלו שלך שהתחילו פוסט על מוס שוקולד. אני שם איתך בגשם ההונג קונגי, יושב לידך במאורות של קאולון כשהנפש הכי קרובה לך בעולם היא נהגת עגלת הדים סאם אטומת המבט שמורידה על שולחנך עוד צלחת ועוד צלחת, ואין נחמה. אבל אני יושב לידך וחושב עליו, האידיוט, ועל כל אלו שבאו אחריו ושנתנו לך ללכת.

את יודעת ממה חושש כל גבר שעומד לתת לאישה ללכת? אבל כל גבר. מזה שיגיע גבר יותר שווה ממנו ויראה את היופי, וייגע בו.

הם היו צריכים לחסום את הדלת בגופם, הטפשים. כי את המוס שוקולד שלך, בלי להחסיר שום מרכיב, אוכל כל יום מישהו אחר.

נשואה. בקרוב את נשואה.

http://www.youtube.com/watch?v=-5DMcKHjWPc

 

המחשבה המפחידה ביותר שמתרוצצת לי בראש היא – אם לא היית מוצא אותי שם. אם היית מוצא מישהי אחרת, אולי יותר שווה ממני, יותר יפה, פחות מסובכת, יותר… פחות… והקסם הזה לא היה נוצר. כשהמחשבה הזו חולפת לי בראש, אני מגרשת אותה מהר, כי אני כמעט בטוחה שכל הזמן הלכתי אליך, בזמן שאתה הלכת אליי.

נפש תאומה. שמעתי את צמד המילים האלו אינספור פעמים בזמן שהלכתי אלייך. מבחינה פונטית היה להן צליל לא רע. בכלל לא הבנתי. גם לא התעכבתי לנסות.  עכשיו יש לי נפש תאומה. וזה מומלץ. ממש.

 

תהני מהים ומהגג והשרימפס ומהלוקוסים ומבכלל. זה רק רגעים וככל הנראה לא יהיה שם נצח. אז לכי, תני בראש ואני מקווה שגולת הדמע לא תישלף לך. הוא טיפש אם הוא לא מתאהב בך, משונה שדווקא את זה הבטן שלך באמת יודעת, אבל את לא יכולה להצטער בשבילו, מה את? אמא שלו?

האמת כן, את צריכה להיות קצת אמא שלי אפילו שאני יודע שלפעמים זה מבאס אותך. כי אם לא הייתי צריך את זה, הייתי בטח עורך דין או אפילו רואה חשבון. אבל אני לא טיפש ודווקא כן התאהבתי. כמו שלא התאהבתי בחיים.

 

אני מאד מחבבת גברים שנוחרים ומנסרים את האוויר, אם אני ישנה עם מישהו אני תמיד מחכה שהוא ירדם וינחר, זה נוטע בי בטחון. אולי זה קשור לבית הילדים ולשומר הלילה ולפעם ההיא שהייתי חולה והסכימו לי ללכת לישון אצל ההורים בחדר שלהם. התעוררתי באמצע הלילה ושמעתי את אבא שלי נוחר. ידעתי שאני לא לבד ושהלילה שלי בטוח. לא צריך להיות פרוייד גדול כדי למצוא את הקשר בין תחושת הבטחון שלי ובין נחרן הצמרת שבחרתי לעצמי. והוא נוחר… תענוגות הנפש איזה קולות שהוא עושה.

מבטיח לא להפסיק. אהבת אמת או לא?

 

דודי אומר שהפחד הוא רעה חולה, אבל אצלי המון פעמים זה באוטומט לפחד. איתו אני פוחדת פחות ואם הייתי צדפה, הייתי בוחרת בו כסלע להצמד אליו, מול איימי וסערות הים. הוא מלמד אותי להיות קצת סלע ובכל פעם מחדש אני מוקסמת מהחוצפה, מהאומץ, מהתעוזה ומהיצירתיות שלו.

את כבר פוחדת פחות, ילדה. זה עושה אותי מאושר.

 

בלילות האחרונים אני לא ישנה. אני שוכבת במיטה, מקשיבה לנחירות היפות של דודי, מחפשת את הירח בחלון, מחכה שהים יכסיף ומחשבת את קיצו של הלילה לאחור. אני יודעת שבסוף הלילה יעלו פני הירח של דודי מול הים הכחול והוא יעיר אותי וישאל איך ישנתי ואולי יביא לי קפוצ'ינו ואולי לא.

שמת לב שאת ישנה כבר הרבה יותר טוב? ושלמרות זאת את מקבלת כל בוקר קפוצ'ינו למיטה?

http://www.youtube.com/watch?v=xyx7vizXJ6w

פעם, בערבים, כשעוד גרתי ברמת גן והייתי חוזרת בסוף היום אל עצמי, הייתי נפלטת מהמשרד ההידרופוני שלי לרחובות שמתארגנים לארוחת ערב ושינה. בשעות האלו לרחובות השקטים הסובבים את הבית שלי יש ריח של חביתות. זה מן ריח כזה של גבר בגופיה ובתחתונים שאולי יצא מהמקלחת ואולי עדיין נושא את הריח של כל היום, עומד יחף במטבח ומטגן חביתה.

אני יודעת שאני לא יכולה להכנס לכל הבתים ולבדוק אם זה גבר או אשה שבוחשים שם, שוברים ביצים, מכתימים את השיש בכתמי שמן ושוכחים לפתוח את הוונטה, אבל בעיניי זה גבר בגופיה ואני מבקשת לא להפריע לדימיונות שלי. לפעמים כדי לא להריח את ריח החביתה, הגברים והבתים של אחרים, הייתי מעדיפה לעבור ברחוב הראשי, ריח שווארמה הופך אותי להרבה פחות בודדה.

זוכרת שכתבתי את זה: "את רעבה"? שאלתי לאחר שפרקה את תיק הגב שלה."כן" היא ענתה. תשובות ישירות כאלו מחממות את ליבי. אני אוהב לראות אותה אוכלת. יש לה את זה, את התאווה לאוכל טוב ולטעמים וריחות. בכלל, אני אוהב את התאווה של האשה הרוחנית הזו לכל התענוגות הגשמיים שהחיים מציעים. את הדרך בה היא משחררת את חמשת חושיה למסעות במרחבי התענוג.

עכשיו אני צריך רק להצטייד בגופיות. או שמא את מעדיפה שאמשיך פשוט בלי חולצה?

 

"התפקיד של סו-שף הוא ללמוד מהשף שלו ולעשות בדיוק כל מה שהוא אומר לו…" הוסיף חטא על פשע, דודי, השף והמתנשא הראשי של הבית.

נו, מתי תלמדי כבר?

 

לפעמים אני פוחדת לסיים את החיים עם התחושה שהייתי הבטחה גדולה, כזו שלא מומשה. אני משתדלת להבטיח לעצמי שזה לא יקרה, שאני אלך איתי רחוק, שאני אעשה מעצמי מלכה. הענין הוא שלפעמים אני חוטפת פחד גבהים באמצע הטיפוס וההעפלה להר או מתעייפת באמצע, או שוכחת למה יצאתי למסע.

את בת ארבעים היום וכבר מלכה. אז אפשר לבוא איתך לירושלים?

 

 

קטגוריות:: Featuredדודי כליפאכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (51)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מיכל:

    מקסים! מזל טוב! מאחלת לכם שלנצח האהבה הזו תישאר כמו שהיא.
    המון בריאות,הנאה מהחיים בלי סוף.
    מקוראת קבועה שעוד מחכה לפגוש אתכם…(-:

  2. מאת Roni Tagansky:

    כל כך יפה ומרגש כתבת דודי
    אין מאושרת ממני שמצאתם אחד את השני

  3. מאת מיה קאופמן:

    מרגש ומקסים ….
    שהאושר והאהבה ישכנו בליבכם לעד, אמן !
    אוהבים אתכם,
    מיה, שלומי ואלדו :)

  4. מאת סמדי:

    וואי דודי כמה עוצמה ורגש
    כמה אהבה

    להמון שנות אושר ביחד

    מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם כולו ועוד קצת

  5. מאת יובל:

    תגיד, חשבת פעם לכתוב בלוג? :-)

    כתיבה מדהימה, נכון שאני רגשן חסר תקנה (ויש נשמות טובות שאומרים לי שאני מתנהג כמו גייז בסרטי בנות), אבל כתיבה יפה ומרגשת ומחממת ורומנטית.

    שיהיה במזל טוב!

    נ.ב. ואחלה מוזיקה!

  6. ואי, וואי, וואי…
    כמה דמעות סחטתם ממני, על הבוקר..
    אני חייבת ללכת להתנגב, עוד מעט יש לי פגישה..

    אתם כותבים מקסים והסיפור שלכם יפיפה ואתם נפלאים. (יצאתי דביקה, אה? – אבל זו האמת)

    אהבתי את הטנגו שרקדתם לנו ברשומה הזו, את הדואט שנוגן להפליא. תמשיכו ככה – זה קסום!!

  7. כל כל כל כך מרגש, מזל טוב נעמונת, מזל טוב דודי על אהבה כל כך מיוחדת

  8. מאת נורית ברוך:

    איזה כיף היה לפתוח את היום עם חיבור האהבה היפה הזה
    חיבור אהבה לאישה יפה מפנים ומבחוץ, אישה שרק לא מזמן הכרתי
    אז שיהיה לך יום מדהים מלא בשמחה ובכל שתאחלי לעצמך,ואין לי ספק שלפחות בשביל גבר אחד את כבר מלכה אמיתית.
    מזל טוב יקירה והרבה אהבה

  9. מאת cooknbake:

    מדהימים אתם!

    מזל טוב ושהאושר ימשיך וימשיך וימשיך לעולמים!

  10. מאת אתי גרין:

    בוקר טוב לכם שני אנשים מקסימים,

    דודי אז קודם כל שתדע ש"זותי" שכותבת בבייגלה, אני פשוט מעריצה אותה את נעמה החייכנית , את היופי הפנימי שלה בעיקר, והחיצוני גם.
    ואתה כתבת כל כך יפה, נוגע ואוהב, תארת והארת אותה בכזו פשטות ונכונות לביחד – שכל מילה נוספת מיותרת. קראתי והתרגשתי.
    אתם מעוררים השראה לאהבה שנדיר לחוות כיום…
    תמשיכו ככה להפרות האחד את השנייה ולצמוח באהבה…

  11. מאת אילן תלמוד:

    מעשה נסים, חידוש האמונה בדת האהבה מהכוהנים הגדולים

  12. מאת ורד ברלל:

    את כל כך , כל כך מלכה!
    איך הצלחת דודי היקר, לגרום לי לעצור באמצע יום עבודה, שהדד ליין המאיים מתקתק לי באוזן שמאל, שהבת שלי שחולה כבר שבוע מתקתקת לי על המצפון, לעצור את הכל, לגמרי הכל ולצלול.
    לקפוץ קפיצת ראש חזיתית לתוך המילים החמות שלך, שלה. לציור הנפלא שציירת ביד אומן של מילים, לדיוקן הכנה, האמיתי והכל כך אוהבשל הנעמה שלך. אנייושבת מול המסך ומזילה דמעות אמת. דמעות של אושר גדול ואהבה. ונזכרת איך מזמן בגשם אלי ס' שאל אותי "תגידי מי זו הנעמה הזו, היא יוצאת עם החבר הכי שלי…" ואני תהיתי אז, מי זה החבר הדפוק שלו (סליחה, זו היתה נקודת הנחה בסיסית) שישבור לילדה שוב את הלב. אוהבת אתכם מאוד.

  13. מאת עפרה:

    כמה אושר ויופי ואהבה מזוקקים בפוסט אחד.
    שלא ייגמר לעולם!

  14. מאת מיכל אליצור הלר:

    כמה דמעות…אין על האהבה שלכם…המון מזל טוב ותמשיכו להנות אחד מהשניה ושכולנו נהנה מכם

  15. מאת sharon:

    Big Mazal Tov. i was 40 on monday but no one wrote for me such a beautiful hartful piece.

  16. מאת שימון:

    כל אחד מקבל את מה שמגיע לו.

  17. מאת לימור:

    דמעות על הבוקר?
    אבל דמעות טובות, שעושות כיף על הנשמה.
    האהבה שלכם נקראת כל כך טוב בין, בתוך ומעל השורות.
    שיהיה לכם מכל וכל, וגם טעים!
    ושוב תודה על היופי והטעם שאתם מביאים אלינו.

  18. מאת גלית:

    מקסים ומרגש. מזל טוב!

  19. מאת ורדה:

    מתנת מילים נפלאה היגשת לנעמה ליום ההולדת ונראה לי שאין טוהנ ממנה.

    נעמה, יום הולדת שמח והמשך הגשמת מישאלות.
    ושהמנגינה הנפלאה שלכם תמשך לעולם.

  20. מאת זהר:

    מקסים!

    הרבה מזל טוב ואהבה אין קץ

    מיכל וזהר אלון

  21. מאת אלי:

    אהבתכם יפה – תהיו מאושרים ויום הולדת שמח לנעמה

  22. מאת דנהל'ה אופה קטנה:

    מקסים. יש לכם אהבה של ילדים ושימותו הקנאים. המון מזל טוב לנעמה.

  23. מאת דפנה:

    דודי ונעמה היקרים
    קודם כל מזל טוב נעמה עם הגיעך לגיל הנפלא הזה ועוד עם אהבה כל כך מדהימה
    מה עוד אפשר לבקש?
    בתור קוראת טריה של הבלוג שלכם, אני לא מפסיקה, בתור חובבת בישול מובהקת, להנות מסיפורי האוכל ומשאר סיפורי הלב והחיים.
    מאחלת לכם רק אושר ועוד ועוד אהבה.
    אין לכם מושג מה האהבה שלכם, בדרך זו שאתם מעבירים אותה אחד לשני וגם לנו, עושה לנו הקוראים. הלב מתמלא…

  24. מאת תמנע קורץ:

    דליפה רכה מאזור העיניים. להתאהב בכם כל פעם מחדש ובאהבה המופלאה שלכם. תודה אנשי קסם מופלאים. יום הולדת שמח ומאושר לנעמה המדהימה ומזל טוב לדודי – שאוהב אותך כל השנה.

  25. מאת דנה:

    איזה יופי וכמה אהבה.

  26. מאת גסטרו:

    זר שירים עדיף על זר שושנים- כל הכבוד על הבחירה המוסיקלית וכמובן על הפוסט המרגש
    מאחלת לנעמה שגם בעוד 20 שנה דודי ישאל האם תנשא לו (מנסיון זה הכי כייף בעולם)

  27. מאת טלי עדן:

    הצלחתם לרגש אותי עד דמעות
    המון מזל טוב למלכה האחת והיחידה

  28. מאת מיכל:

    מקסימים אתם שניכם, ביחד ולחוד!
    מעוררי השראה ומלכים של ממלכה שבראתם ביצירתיות ובאהבה גדולה.
    נעמה, יום הולדת שמח מאד מאד!
    מלא בהרבה אהבה.

  29. מאת טובה:

    Just the way you are ובילי ג'ואל – וואוווו

    ישבתי, קראתי, כולי דומעת לנוכח הציטוטים של סו, שגם בפעם הראשונה גרמו לי לדמוע, עשו לי חלוש'ס כזה. ישבתי, קראתי, את התשובות שלך – דודי, ושוב אני דומעת, מהתרגשות ומאושר לנוכח הרגישות והאהבה שפורצת מבין התווים.
    תמיד כשעולה דיון בשאלה "מה זאת אהבה?", כך בדיוק אני מתארת אותה – נתינה, ואושר מההשפעה שלה על המקבל.

    דודי ונעמה – אני הייתי עושה רשימה של כל אלה שנתנו לסו ללכת, מתקשרת אליהם אחד-אחד כדי לומר להם "תודה" ((:

    נעמה, מאחלת לך יומולדת שמח ומאושר, סיפתח לעוד 80 ימי הולדת כאלה לפחות.

    שניכם, כמו אגדה שקורמת עור וגידים וקמה לתחייה. אוהבת אתכם ומאחלת לכם כל הטוב שבעולם, עד מאה ועשרים…

  30. מאת passioneta:

    מקסים – תודה שאתם משתפים אותנו באושר שלכם.

  31. מאת Ditza:

    אוי, אוי, אוי, כמה בכיתי, איזה יופי, כמה רומנטי, מזל טוב לך נעמה ולכם שניכם, זה שמצאתם זו את זה זה כבר מזל גדול, אוהבת, דיצה

  32. מאת טליק:

    וואלה !

    מזל טוב !
    שרק ימשיך לכם ככה

  33. מאת אנה:

    כמה יפה! מרגש לדעת שיש עוד כזו אהבה!!

  34. מרגש לדעת שיש אהבות כאלה היום,
    שלא יגמר לכם לעולם.

  35. כמה יפה האהבה שלכם, מרגש עד דמעות. מעומק ליבי מאחלת לכם שימשיך כך עד קץ הימים.

    מגי

  36. מאת maslanski:

    היום לפני 40 שנים, הודיע האיש לאשתו בפתח בי"ח בילינסון. ."שלא תהיינה אי הבנות! תביאי בן? אני מביא לך סטייק אחו אל מניוקי. בת???…תקבלי רק אשל! היא ילדה בת יפהפיה. וקיבלה ערכת סטייק לבן 400 גרם עם כל הצ'יפסים והחמוצים. ונשבעים לכם שהכל אמת. וכבר עברו 40 שנים…
    סיפרת שזה קשור לבית הילדים ולשומר הלילה ו"לפעם ההיא שהייתי חולה והסכימו לי ללכת לישון אצל ההורים בחדר שלהם". אבל במלחמת יום הכיפורים נכנסו הזמר ליאונרד כהן, הזמרת אילנה רובינא, מתי כספי וגם אושיק ופופיק. לבית הילדים הזה שבקיבוץ חצור.(כי לאונרד כהן רצה לראות פעם אחת בחייו, את תופעת בית הילדים המשותף) ובשעת לילה מאוחרת מאד הוצאנו מן המיטה את התינוקת היפה שלנו. והאינסטינקט הראשוני שלה היה איך לא? – חיוך. הם התעלפו! כזאת יפה… החיוך שלך המיס אותם.
    נעמונת? את כל השאר נגיד לך כאשר נחגוג אותך אצלנו.
    אבל דעי, שאת כבר מזמן לא "זֹאתי, שדומה לזֹאתי מהתכנית מוצ"ש."
    היום את דומה רק לעצמך. ולכן את יפה ואהובה יותר מכולן. "כל הרואה הומה ושורק. ושתי אזניו מצלצלות"?

    מורדבנייה ולומומבה.

  37. מאת אתי:

    לראשונה,אחרי כל כך הרבה שנים, אתם מצליחים לבקע את חומת המגן שלי ולגרום לי להאמין שאולי ,אולי טעיתי והאהבה כן יכולה להפציע ולנצח

  38. מאת אמיר שגב:

    אני קורא את זה ונמס, מזל טוב ואושר לשניכם

  39. מאת עירית:

    "בית ספר לאהבה אמיתית" זה מה שאתם.
    המשיכו כך – אוהבים, מקסימים, חכמים, וכו' וכו' ……:)
    אוהבת את שניכם.
    חיבוק חם.

  40. מאת סמדר:

    פתאום נפל לי האסימון: "זאתי שכותבת בבייגלה", היא ההיא הקוצנית מהונג-קונג דתחילת העשור הקודם… יו, איכשהזמן רץ. ו-יו, כמה טוב שהזמן הזה הביא לך: יופי קורן, אהבה בלי מרכאות, נפש תאומה, ושאר טובין – הלוואי על כולם.
    כן, היית הבטחה גדולה, וזה היה לגמרי ברור גם אז שהיא תמומש, אני כל כך שמחה לראות שאכן.

    תאמת, התרגשתי ממש. עכשיו חייבת לחרוש ולקרוא את כל הבייגלה הזה שנה אחורה, לעומק ולכל העברים.

    גזגזים וצהלולים על ראשך וראש תאום נפשך. ברכות חמות ליומולדת.

  41. מאת adva:

    מרגש..

    נעמה המון מזל טוב

  42. מאת מקסים:

    הלוואי עלי!

  43. מאת ניצה הוכמן:

    קראנו את שירת האהבה שלכם כמו ששותים יין נפלא,פירותי שהבשיל כבר,אחרי שתסס לו שנה בחבית.שמרו על אהבתכם מכל משמר כי היא לא תסולא בפז ונדיר לפגוש בשכמותה.מאחלים לכם שרק ימשיך כך תמיד ושתהיו תמיד מאושרים.

    ניצה וחיים

  44. מאת הילה:

    שלא יגמר לכם לעולם!
    אתם מחממי לב אתם

  45. מאת תענוגה:

    אתם מצליחים לפרוט על המיתרים הכי עדינים, שלכם, שלנו…
    יופי של צלילים,
    יופי של מנגינה,
    יופי.
    פשוט יופי.

  46. מה אומר שעוד לא נאמר?
    פגשתי אנשים יפים באמצע הדרך ….ברכות יקרה אהובה
    אהבתכם היא "האי " של השפיות ב"כאוס" של חיינו…
    תבורכו .אוהבת ומחבקת ♥

  47. מאת נרקיס:

    נעמה-

    רק עכשיו הגעתי הביתה וישבתי לקרא מיילים, 46 תגובות לפני כבר גמרו לי את כל התאורים וכל מה שיכולתי לכתוב לך, אז באמת הרבה אושר כמו שיש לך ולכם עכשיו. ודודי אני חושבת שאני מתאהבת בך מחדש שוב פעם ובכל פעם שאני קוראת אותך….

  48. מאת שרה:

    אאוווויייי …..
    מזל טוב, בריאות והמון אושר
    ותמשיכו לשמח את כולנו :)

  49. מאת טליה:

    פשוט מקסים! עושה טוב לדעת שקיימים דברים כאלה גם במציאות.

  50. מאת יוחנן:

    אשרכם שזכיתם! וגם אנחנו שקצת רואים את הקולות

  51. מאת בתיה:

    אתם מדהימים!!!!

השארת תגובה