לפנק לפנק לפנק. אייל לביא מארח את סבב בייגלה

בספונטניות שלכם. מי בא להירגע איתנו אצל אייל לביא ברוקח 73, דודי שאל בעמוד של הסבב אחרי בראנץ' החלומות. אייל מבטיח פינוק, הוסיף. כאילו שהיה צריך. נראה לך שאפשר להירגע אצל אייל ? שאלה מישהי, הביסק שלו עושה לי חשק לקפוץ ראש פנימה ולפצוח בשחייה צורנית.

אז זהו, שהאמת נמצאת איפשהו באמצע. אפשר להירגע אצל אייל לביא, זה בטח, אבל גם נכון שהביסק שלו  והמנות שיבואו אחריו מסעירות כל כך שסף הריגוש מרגיש קצת כמו בלונה פארק של הפתעות.  ואז הרוגע הולך ומתרחק כמו ברבורים באגם.

רוקח 73 שוכנת ליד מגרשי הטניס של הפועל וגם מכבי בשד' רוקח, טובלת בירוק ובאנרגיות ספורטיביות. כשהגעתי, שיחקו ליד השביל  המוביל למסעדה שני סבאים נמרצים, חובטים כדורים ירוקים בעוצמה אפקטיבית שהלוואי עלי חצי ממנה. אבל יש בה גם איזה קסם כפרי לא מוסבר במסעדה הזאת, משהו שקט וצנוע, מוקפד ושלו, קצת לא מכאן.

אייל לביא בכבודו ובעצמו קיבל את פנינו בכניסה, ברוך ובאדיבות המאפיינים אותו כל כך. מי שהתנהלותו כה נטולת אגו וחפה מגינונים, חייב להוציא תחת ידיו שירה צרופה של טעמים, אני חושבת לעצמי.  חכו חכו איזו שירה שזו הייתה. שירת הים.

ראשית, הונחו לפנינו לחמי מחמצת טובים בהירים, לחם אחד כהה וקצת דחוס ופוקאצ'ה פריכה משגעת. הם נהנו מקראסט קשה שאפשר ללעוס מלא כמו שאני אוהבת ותוך רך ונוכח. אליהם התלוו סלט שעועית לבנה קטנטן ומלא טעם, עוקצני ומסקרן וכן סערת עגבניות טריות, לוטפות שמן זית ירוק, שילוב מנצח תמיד.  כיף גדול אבל לא להתמלא.

השולחן שזכיתי לשבת בו היה כיפי ומפנק כרגיל.  שולחן גדול אליו הסבו במקריות גמורה עורך דין שווה אחד, יועצת ארגונית, עורכת דין שווה אחרת, פרסומאית יפהפייה, יוסי אלעד אחד, שבלילות אחרים מנצח על התזמורת של מחניודה, חתיך פרא מצחיק אש בשם אבי ביטון ונסיכה עם פוני חדש. מה שאתם שומעים.

 

יוסי מלך ירושלים בסביבה טבעית

אבי, מלך בן יהודה, בתנוחה טבעית

כדי להניע את כל הטוב הזה הוגש לנו ראשית ספל אספרסו ובו ביסק סרטנים בשמנת וברנדי. זה היה הביסק הכי טעים שטעמתי בחיים שלי. קרמי, עשיר לאללה, אלכוהולי במידה ורך כל כך. טעמי הים וליטוף השמנת השתלבו להרמוניה מופלאה של טעמים ומרקם אחד בעל אלף פרצופים.

מי צריך קפה כשיש כזה ביסקפרסו

היה קשה להיפרד מהביסק המופלא הזה, אבל עברנו לזלול עוד מלא ראשונות. כך נהניתי מאד ממולים מוקרמים ברוטב של גבינה כחולה ועירית. כשכולם התמקדו במולים הטובים אני זללתי תלתלים של צ'יפס בצל קריספי משגע, בלי שישימו לב. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, למדנו את זה ביום שישי.

אחר כך זללתי קלמרי קריספי שהיו שחומים ופריכים עד מאד ולוו בפלפלים קלויים מלאי טעם ורוטב רוי חלוד. מעין איולי שמח של שום, זעפרן, פלפלים קלויים ופלפל שאטה. אנחנו עוד נחזור אליו ואל התענוגות שהוא שם בפה.

 

הקלמרי קריספי הכי טוב במזרח התיכון

בין הראשונות השוות כיכבו גם נקניקיות מרגז דחוסות וחריפות אשר נצלו בגריל והוגשו עם סלט של עגבניות, הרבה שמן זית טוב, כוסברה ונענע. כל הטוב הזה הונח על לחם לבן עבה קלוי בגריל. שיגעון המוסיקה.

 

געגועים למרוקו

כאילו לא די בכך, הצלחתי לנעוץ מזלג עיקש בסביצ'ה מופלאה של דג ים טרי, קוביות פיציות של עגבניות קלויות, טפנאד  ועשבים. כדי להעניק טעם נוסף למשחק הים-תיכוני הזה, הונחה לידה גבעת לבנה חמצמצה שאיזנה הכל.

 

רק בסבב בייגלה אוכלים את כל התפריט

את הראשונות ליווינו עם סוביניון בלאן 2010 של יקבי רקנאטי. יין אלגנטי ונעים שמציף את האף ארומות של אשכולית, ליצ'י ואולי קליפת לימון צהוב. בפה מודגשת בשלות הענבים אשר נבצרו בכרמים בוגרות מאזור הגליל העליון ושפלת החוף, מה שהניב יבול מרוכז ועשיר בטעמים.

יין מורכב, נעים מאד לשתייה ובעל סיומת רכה ועגולה בפה. כיף.

חפשו את הלבן הזה

 

אז הוגש לנו הנסיך הראשון של הערב, מרק הבויאבז המשגע של אייל לביא, זה שהולך איתו ואיתנו עוד מימי פסטיס העליזים על המרפסת ברוטשילד. שמו של המרק מורכב משתי מילים : BOUILLER (להרתיח) ו- ABAISSER (לצמצם). רבות הדרכים להכנת בויאבז ורבות האסכולות המצדדות בכל אחת מהן. ברוקח 73 גמעתי אמש בויאבז מטמטם, מלא טעמי ים ושאר מרכיבים הכרחיים לגיבוש אופיו הנוח : עגבניות, שום, שמן זית, דגים, זעפרן ואיזה שהוא נצר למשפחת האניסים הקלאסית – פסטיס או פרנו.  אושר שאין לתאר. ניכר כי לביא עושה שימוש במגוון של דגי ים טריים מכמה סוגים, גם לוקוס גם מוסר גם פרידה גם מליטה גם מרלן, אולי אפילו ראסקס אגדי, מה שמעניק טוויסט כיפי לעלילה.

 

גרסה מוקטנה של הבויאבז, כי הגדולה ברוקח היא ארוחה שלמה

מסתבר שהבויאבז הוא רק מנת ביניים. כי העיקריות עוד לפנינו. בינתיים נחלץ רקנאטי שיראז 2010. השיראז של רקנאטי יצירתי מאד, מביא איתו פיתול ארצישראלי על הזן המוכר והידוע. אינו דומה כלל לשיראז אוסטרלי. מדובר ביין עשיר ומורכב, באף בועטות ארומות של שזיף שחור ופטל, שוקולד, ציפורן ופלפל שחור. אפשר כמעט להרגיש שהענבים נבצרו באקלים חם, מעל אדמה כבדה ולחה. יופי של יין, יש לאפשר לו להיפתח ו"לנשום" לפני שהוא נעשה מהנה באמת. כשהוא משתחרר, השתייה חושפת גוף שרירי שמתרכך לאיטו וסיומת ארוכה ומהנה.

 

שיראז באמצע

בשלב העיקריות יצא אייל לביא מהמטבח עם מחבת ענקית רוחשת (ענקית ענקית, זהובה כזאת, כמו בספר השיאים של גינס). אז גם מישהו צלצל בפעמון וכולם דהרו בשרשרת ארוכה אל הפאטיו היפה של המסעדה, חיכו שיחלק להם מהזהב הכתום הזה אל תוך צלחות של שמחה.  בתוככי המחבת רחשה פאייה היסטרית של אורז כתום עגול, אפונים פריכות רוקדות הורה ושלל פירות ים. מולים כחולים רכים, סרטני ענק, שרימפס וקלמארי. שפעת טעמים ועושר ימי מענג. ושפע. איזה שפע יוצא לאיש הזה מהלב ותחת הידיים. המנות ענקיות, משובבות נפש וטעימות מאד.

 

תראו את אייל לביא

מפנק מפנק מפנק

כאילו לא די בכך, הוגשה לנו קדירת דגים ברוטב סמך ואדום. מעין וריאציה מקומית עולצת על המוקיקה הברזילאית. נתחי דג ים לבן שוחים ברוטב עשיר של  עגבניות, פלפלים, חלב קוקוס קרמי למשעי ותועפות של כוסברה. טעים לאללה, אי אפשר להפסיק לאכול מזה, למרות שאנחנו כבר עולים על גדותינו.

 

קסואלה

עם המנות הנפלאות הללו שתינו קברנה סוביניון רזרב 2008 של רקנאטי. יין כהה מאד, מלא טעמים של פירות יער, שזיף שחור ואפילו טימין. גוף מלא, חמיצות מאוזנת וסיומת ארוכה ארוכה ומלאת פרי שחור על הלשון.

 

זה לא צחוק. בסבב בייגלה היין באמת זורם כמו מים

לא תאמינו אבל חיכתה לנו עוד עיקרית. שהלכה כל כך טוב עם היין הזה. נתחי שפונדרה רכים שבושלו בבישול ארוך ואיטי ורגע לפני ההגשה נצלו בגריל או בתנור חם חם וסיבבו איתם גם בצלצלים קטנים מלאי טעם, רוטב סמיך עשיר ובלסמי מצומצם. יו, איזה טעמים יצאו מהדבר הזה  וכמה שהנתחים הללו היו רכים ומלאי טעם של בקתה ביער. אה, וכמובן היו גם תפוחי האדמה השלמים הקטנים בקליפתם המנומרת.

 

To die for

חשבתי שלא נצלח את הקינוחים אבל הללו הגיעו כה זקופים ומגרים, שאי אפשר היה לא ליפול לתוכם שוב. ראשונה ניצבה נסיכת הקסם, מעין קרם קטלאנה מטמטם בין שכבות בצק דקיק שאסף גם שקדים לבנים אל תוככו. קרם רך משגע מלא ארומות וניל עם קריספ שקדים קשוח נחו בתוך רוטב סמיך של פרי קיץ. למעלה נח מעין אגס מבושל במה שהרגיש כמו מרמלדה של תפוזים, אבל אחרי כל היין הזה, לך תדע. מה שבטוח שזה קינוח אלגנטי, מעודן ושווה אש.

 

סבב בייגלה לא לבעלי לב חלש

אחריו זללתי טירמיסו ענוג, מלא עוגיות ספוגות, שמנת עשירה וצווחה אלכוהולית קטנה. חוויה לחובבי הז'אנר. חוצמיזה זללנו גם מסקרפונה אלוהית עם תותים סוכר בין שכבות פריכות של קדאיף.

 

טירמיסו א-לה רוקח

אני פילחתי ממרכז השולחן עוגת שוקולד פאדגי'ת ולחה בטירוף, שנחה על בצק פריך מלא חמאה ורסיסי לוז או שקדים אחרים. משהו מטמטם. לא נתתי לאפחד לנגוע וגם הסכמתי להם לאכול מהסורבה הסגול שנח לצידי, שהיה מעולה בטעמיו, טעמי פטל ענוג חמוץ.

 

גן עדן ברוקח 73

הארוחה ברוקח תחת שרביט הקסם של אייל לביא הייתה אחת המענגות והנעימות שידע הסבב. נוכחותו הבודהיסטית של לביא באמת משרה שמחה ושלווה גדולה סביב, אבל המנות כה יצירתיות ומעוררות חושים, שקשה באמת להירגע שם. הפתעה רודפת הפתעה והטעמים חדשים, בוערים בחלל הפה ומרגשים עד מאד.

האווירה המיוחדת במסעדה היפה הזאת אפשרה סבב אינטימי, רוגע מאד ומלא כיף. החברה כרגיל הייתה משגעת ושוב עשיתי לי חברים חדשים שהרגישו כמו ישנים. אולי שבת הבאה  אחזור איתם לטורניר טניס, ואחריו נקנח בארוחת הבוקר השווה של רוקח 73. בעצם לא. גם בשבת הבאה אני ב'ארוחות עם חברים'.

ואתם בטח שואלים כמה עלה כל השפע הזה. אז ככה, 195 שקלים חדשים לחברי סבב בייגלה המאושרים. ואיך הופכים לחבר בסבב? זה ממש פשוט, שולחים מייל ל hasevev@gmail.com ומתחילים לקבל עדכונים על מפגשים עתידיים.

להתראות בסבב.

ולפני פיזור, עוד 41 שניות מזמנכם בבקשה

והצילום המרהיב של מי? אתם שואלים. ובכן, זה הרגיל של נמרוד גנישר

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץהסבב של בייגלהכלליליבימסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (9)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת הדס:

    נראה מדהים

  2. מאת Roni Tagansky:

    אוי ליבי מה עשית לי על הבוקר

  3. מאת יוני:

    ליבי, מקסים. ונשמע תאווה לחיך ולנפש.

  4. מאת ענת קסוי:

    ליבי ליבי ליבי
    את הורסת אותי עם התיאורים שלך – הכתיבה שלך לא חוקית!!..(-;
    מעולם לא קראתי תיאורים כל כך סקסיים ומגרים לאוכל, וכותבת לך עכשיו זו שכתבה כי הביסק עושה לה חשק לקפוץ ראש פנימה ולפצוח בשחייה צורנית…

    תודה, עונג גדול לקרוא את הביקורות שלך, והצילומים היפהפיים של נמרוד משלימים הכל לכדי יצירת מופת אירוטית מושלמת.

    עשית לי חשק…

  5. מאת סיגל:

    איזה כיף, הכתיבה שלך לא פחות מגרה מתמונות הארוחה עצמה. כייפית, מצחיקה ומענגת.

  6. מאת אמיר:

    זה ממש לא בסדר – אני קורא את הפוסטים ובוכה: לפעמים מהסיפורים של נעמה ולפעמים סתם מקנאה. תוסיפו איזו אזהרה באתר – שימוש ממושך באתר עלול לגרום לתסכול או לסנטימנטיליות יתר.

  7. מה סססההה – כל הדגה שעפה לחוף מהצונאמי?

  8. מאת רותם פרץ:

    אייל הוא בהחלט שף ובנאדם נפלא, ורוקח 73 היא אחת ממסעדות השף שאני מקפיד לחזור אליה בקביעות.
    כייף לראות שנהנתים שם (:

  9. כתיבה כל כך מרגשת, תענוג אחד גדול והצילומים…. נהדרים ומגרים כרגיל.

    מגי

השארת תגובה