אוכל בוכרי וחיוך שכולו זהב

קצת התייאשתי בזמן האחרון ממדד התגובות והלייקים שלי בבייגלה והחלטתי לצאת למבצע "גוני יוצאת עם הגולשים". תמיד הצטיינתי בפופולריות זולה. פרסמתי מכרז בין קוראיי, נו ברור שלא שמעתם עליו, אתם הרי לא קראתם אותי. במכרז הצעתי לקוראים שלי לצאת איתי למסעדה. דרישות התפקיד היו: זכר, לא משנה באיזה גיל אבל רצוי שלבו הולם בכוחות עצמו, בעל ממון או לפחות בעל כרטיס אשראי שיכול לשלם על הארוחה. זהו, זה הכול, דרישות צנועות לא?בתמורה הם יקבלו זמן איכות מולי, לועסת בחינניות ואזכור בטור. עסקה משתלמת לשני הצדדים.

גוני בדרכים

ההצעות זרמו מכל עבר, כלומר הגיעו שתיים, אבל אמרתי לאבא שלי שחל איסור על השתתפות קרובי משפחה. השני טען שהוא ד"ר ושהוא מגיב לי לכל פוסט. הוא אפילו אמר שלקח אותי פעם לפלאפל. בהתחלה לא האמנתי לו אבל בדקתי בבייגלה וזה היה כתוב שם שחור על גבי פיתה, אני אכלתי פלאפל. לא יודעת איך זה קרה, הוא כנראה סימם אותי. בכל מקרה כנראה הדחקתי את החוויה. מכיוון שבמדבר הקולינרי והגברי כל פלאפל הוא שרימפס, נעתרתי לו. כששאלתי לאן נלך הוא אמר בלי לחשוב שנלך לפלאפל. אמרתי לו שישכח מזה וביטלתי את המבצע.נפניתי לחשוב איך בכל זאת להשיג את אהדת הקוראים. אולי לשתול תמונות חתרניות שלי בלי בגדים ולשכנע את דודי שכך בדיוק נראה שיפוד כבש? אחחח, כבש. תתרכזי גוני!

אחרי ששקעתי לי שוב באפרוריות הלייקים, התקשר אלי אתמול בצהריים למשרד הד"ר ואמר בלי להגיד הלו "בוכרית?", עניתי – "מעט" ואחר כך שפכתי לטלפון את אוצר המילים הבוכרי שברשותי: "סמסה, אושפלו, דושפרה, בחש". "לא, מפגרת" הוא אמר, "אני אוסף אותך לבוכרית בעוד חמש דקות, חכי לי למטה". לזה כבר לא יכולתי להתנגד. גבר החלטי ומסעיר שלוקח אותי באמצע היום לאכול שומן כבש בדיוק כשהתחלתי לדמיין את עצמי על שיפוד. זה קוסמי. לפני כשנה הייתי בסיור קולינרי באוזבקיסטן, המשלחת שיצאה לשם תחת אמתלה אקדמאית, דאגה לחיסולו של עדר כבשים שלם. מאז אני מאוהבת באוכל הזה של אומת שיני הזהב המנצנצות. לדעתי לו היו יכולים היו מורחים גם את עצמם בשומן כבש כמעורר גירוי , כתרופה לכאבי ראש ולפני השינה.

יישרתי את החצאית, לקחתי את המצלמה מהתיק והשארתי את הארנק, הרי זה חלק מהדיל. הד"ר אסף אותי במכוניתו ודהרנו לשכונת שפירא. בתי קרקע נמוכים שביניהם מספרות, סלוני יופי, מכולות המוכרות את מרכולתן על המדרכה, זקנים יושבים על כסאות פלסטיק בשמש על שפת הכביש, ומעל כולם פוסטר ענקי של הרבי מלובביץ' משקיף מלמעלה ומבטיח גאולה. נכנסנו למסעדת חנן מרגלן, השנדלייר התלוי מהתקרה הבטיח רק טוב. התפריט הימם אותי, כל המאכלים המוכרים וכאלה שלא הכרתי בליווי תמונות ובמחירים שנהוג לכנותם 'מצחיקים'. המנה היקרה ביותר עמדה על 50 ₪. לא ידעתי מה לבחור מרוב אושר והד"ר הזמין בשביל שנינו.

למנה ראשונה לקחנו כמה סוגי חמוצים שהטעימים שבהם הם סלט גזר עם זרעי כוסברה, סלט חצילים קלויים ועגבניה מוחמצת. הד"ר הזמין לעצמו גם בירה, כי בכל זאת צריך משהו שילך עם החמוצים. הוא הזמין לנו גם מנטו – כיסוני בצק מאודה ממולאים בבשר.

הם הגיעו חמים ורכים וצורת הבצק הטרי והנפלא כעלים שמנמנים שנושרים בעדינות לתוך הפה. הוא הזמין לעצמו מרק דושפרה ולי אמר להזמין בחש. מרק הדושפרה עשוי ממים שבהם שוחים כיסוני בצק ממולאים בבשר, כוסברה, גרגירי חומוס, דובדבנים חמוצים וכמובן שומן. בחש הוא החמין הבוכרי ויהודי בוכרה נוהגים להכין אותו לשבת. מדובר באורז המבושל במשך שעות עד רוך ואיחוד שלם עם בשר ועם עשבי תיבול שנותנים לו את צבעם הירוק.

דים סאם של בוכרים

כשהאוכל הגיע הד"ר קינא בשלוש נשים שהגיעו לאכול וקיבלו קנקן מהביל, "זה תה", אמרתי לו, "מה אתה מקנא?", "זו וודקה" הוא החליט והזמין לו גם. 50 גרם. המלצרית מדדה לו בדיוק סובייטי, בכד שעליו פסי מידה ומזגה לספל מעוטר מסורתי. מיד הוא הצטער על שלא הזמין 100 גרם וכך היה מקבל קומקום תה לבן. שמתי לב שהוא מצטער בזמן שדברים קורים ולא אחרי, הוא גם הצטער מיד על כל המנות שלא הזמנו מהתפריט ובזמן שלעס במרץ הוא פזל כל הזמן לעבר הלחמניות העגלגלות שהונחו על דלפק המסעדה. איש מלא חרטות ותאוות.

במרק הדושפרה הנהדר כמעט שברתי שן מגרעין של דובדבן אבל הד"ר כל כך התפעל מהימצאות הדובדבנים וטען שאני בכלל צריכה להגיד תודה כי ברוב המקומות לא טורחים להכניס אותם למרק. סיימנו רק את ההפתעות והשארנו את הנוזל הטעים ששכבה מנצנצת של שמן שוחה בחלקו העליון. הד"ר אמר בצער שתמיד יש לו בעיה במסעדות טובות, שהאלכוהול והאוכל פשוט נגמרים. הסתכלתי למטה וגיליתי שכל הצלחות ריקות ושאני סתם מרקידה את המזלג באוויר.

הוא שאל מה אוכלים עכשיו וביקשנו שוב את התפריט. אמרנו שניקח או שיפוד שקדים, או שיפוד כבש או שיפוד שומן כבש או צ'יבורק ומכיוון שהגענו להחלטה כה נחרצת הוא הזמין קבב, כי זה מה ששלוש הנשים הזמינו ו 50 גרם וודקה כדי להחליק אותו בגרון. הקבב הגיע כשמתחתיו פיסות בצל ומעליו, מאחוריו מצדדיו ומלפניו חומץ. באופן מוזר זה מאוד טעים. אני כבר איבדתי עניין באוכל וגם איבדתי את הד"ר ששלח עיניו אל גימור התחרה בתחתית שמלתה של נערה אוזבקית למראה, יפת פנים ועבת גבות ששיערה השחור הסמיך התנדנד לה עד למותניה.

בהתחלה התאפקתי שלא לצרוח עליו והסטתי את מבטי הנבוך אל המטבח. אישה מבוגרת בשמלה פרחונית עמדה שם והכינה בצק במכונת פסטה. "בואי, תיכנסי ", היא קראה לי והכניסה אותי אל היכל הכהונה הנשי, אל לב העשייה והראתה לי איך היא מרדדת את הבצק על משטח לבן מקמח ומעבירה אותו שוב ושוב במכונת הפסטה עד שהוא לשביעות רצונה. "אל תצלמי אותי" היא אמרה וחייכה חיוך רחב ומנצנץ היישר אל העדשה. היא חברה של רוזה, מבעלות המסעדה והיא עוזרת לה במטבח. היא ניסתה לחקור אותי על שני בחורים גדולים ומזוקנים שאכלו פה לא מזמן וכתבו עליה לעיתון. אולי אתם מכירים אותם?

עכשיו כבר הד"ר שם לב לחסרוני וכשראה איפה אני, היה תורו לקנא. שפכתי עליו את חמתי והוא הציע קינוח, הוא יודע איך להרגיע אותי האיש הזה. בתפריט הקינוחים היו תה, קפה וריבה. חשבנו לבקש מנת טעימות אבל הד"ר אמר במקום זה למלצרית שתביא מי בורג'ומי. אפילו בעל המקום הרים את ראשו ונפעם "אתם ישראלים?", "כן", הודינו, "למה?",הוא אמר שישראלים לא כל כך אוהבים את המים האלה בגלל טעם הלוואי. עיקמתי את הפרצוף אבל הד"ר הבטיח שיהיה בסדר "מה, לא הבנת כבר שכדי לך לסמוך עלי?" צודק.

למים שנחשבים למרובים ביותר במינרלים בעולם ומגיעים מגרוזיה יש טעם, כמו שניחשתם. שילוב של מי ברז תל אביביים, חלודה וגזים. מין קנס של העירייה למי שלא שילם את החשבון בזמן. לדעתי הם באים ממפעל השאיבה של חולדאי ומי אביבים. הד"ר כבר היה מצחיק במיוחד ומזג לי עוד ועוד מים והתלונן שהוא רעב. אמרתי לו שנבקש חשבון והוא הסכים ונעץ בי מבט מוזר. לא הבנתי אם הוא מתחיל להתאהב בי או פשוט עומד להקיא. אחר כך הוא הסביר לי שניסה להפנט אותי להזמין עוד מנה. אני כבר התחלתי לפעות מההה ארוכים ומיוסרים ולצאת על ארבע לכיוון הדלת וחשבתי איך אחזור עם השיכור הזה הביתה.

בזמן שהוא שילם עלינו שמעתי אותו שואל בלחש "כמה עולה אחד?" והצצתי בו מחביא בשקט בבית השחי גוז'גיז'ה חמה וריחנית כשזיעת שומן ארומטית מבצבצת על מצחו. בשארית כוחותיי נעמדתי על הרגליים, חטפתי את הגוז'גיז'ה ויצאתי מהמסעדה בריצה. בחוץ חיכה לי כמו בסרט אוזבקי, בחור עם אופנוע סירה. העפתי אותו מהאופנוע, הכנסתי את המאפה לפה, הנחתי שתי ידיים על הידיות וסובבתי את דוושת הגז. ד"ר, אני מצטערת, תצטרך עוד לעבוד קשה.
מסעדת חנן מרגלן
מסילת ישרים 15 תל אביב
054-8196333

ובמטוטא, עוד 41 שניות מזמנכם היקר לסרט: 

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץגוניכשרמסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (35)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מיכל:

    פוסט מקסים!

  2. מאת נדב פרץ:

    גוני . קבלי דיסלייק אדיר . מה איש רעב כמוני אמור לעשות עכשיו? את אדם רע וחסר התחשבות ! בטח בגלל שאת אשכנזייה … ככה על הצהריים לגרום לאדם חלש להנזיל ריר בדיוק כשהכנסתי את המצופים שלי למכונת הכביסה ואת הגלגל ברווז מהפלסטיק לבויידעם.
    תענוג לקרוא אותך וברוך שובך מהולנד למיקרוגל המזרח תיכוני.

  3. מאת עירית:

    מקסים ומשעשע.

    מה שמזכיר לי מסעדה פרסית (סטייל פועלים) בקומת קרקע מינוס של התחנה המרכזית החדשה בת"א. מעניין אם היא נמצאת שם עדיין. בא לך לבדוק אותה, גוני? טעמתי שם רק את הלא-בשרים, אבל חלק מהמנות שאת מתארת מאד מזכירים את מה שהגישו שם.

    • מאת גוני:

      תודה עירית ובעניין המסעדה – את מתכוונת לעדן או קשת במקרה? אחת מהן נסגרה. אני אכלנית אקסטרים ואתאבד על כל משימת אכילה.

  4. מאת Roni Tagansky:

    את נהדרת , כיף גדול לקרוא אותך

  5. מאת יואב:

    צחקתי בקול רם לתדהמת הנוכחים.
    משעשע ביותר!

  6. מאת טובה:

    כמו קודמיי, נהנתי מאוד מכתיבתך המשעשעת
    ומהתאורים של המטעמים הבוכריים

  7. מאת ליבי:

    מהמם מהמם מהמם והכי עושה חשקים

  8. אהבתי לקרוא אותך באחר. וגם כאן כיף גדול

  9. מאת חלי:

    זה אולי קטנוני, אבל הקיצור של המילה דוקטור איננה ד"ר, כי אם דר'.

    הסיבה:
    מדובר במילה אחת, וכפי שהקיצור לפרופסור הוא פרופ'
    הקיצור לדוקטור הוא דר'.

    זו טעות מאוד נפוצה….

  10. מאת גוני:

    תודה לכולם, תגובות כיפיות בעליל.
    ולך חלי – יצאתי הרגע משיעור באוניברסיטה שבה אני לומדת עריכה לשונית. צר לי אבל המילה ד"ר, על אף שאינה ראשי תבות, נכתבת כך. היא גם מהווה תמורה במשפט לשם הד"ר, רק בריאות. אני חוזרת לשיעור.

  11. מאת נתי:

    משובח.
    הרגע יצאתי משיעור של עריכה לשונית מאוניברסיטת סמרקאנד ונדמה לי שלבצקניות קוראים מנטי.
    אבל מה זה משנה.
    את בין שתי הנשים הכי שנונות שאני מכיר