מאמי, הילד שלנו, בייגלה, בן שנה!

מוריד גשם יקר. יחידי. אהוב.

עכשיו אתה יושב מול המסך, מקנדס עוד איזה קונדס, רותם עוד מישהו לטובת משהו או סתם מחורר את האוזון עם סיגריה ונותן למוח שלך דרור.

רציתי להגיד לך שאתה מופרע, שאין איתך רגע דל, שלפעמים לא קל איתך ושהרבה פעמים זה יותר מדי. קשה לי כשהגבות שלך מתכווצות בכעס וכשמישהו מבאס אותך מתכווץ לי הלב, אבל כשאתה מחייך או צוחק או מזיז את הקמיצה, השמש זורחת בשמיי, גם אם מעונן. אז חייך אליי יותר. חיוכים נשמרים לעולם, הם לא הולכים לאיבוד.

ועכשיו הילד שלנו בן שנה. כן, בן שנה שלמה. עגולה ובה המון מילים, טעמים ואנשים. בניגוד אליי, שימי הורים היו סיוט איום והתעודות שלי היו בושה וחרפה, הילד הזה בטח ממש מת להביא את ההורים שלו לבית ספר, כי המורה בטח תצבוט לו בלחי ותגיד שהוא מותק של ילד וגם נורא מוכשר וחברותי. אתה קולט שזה הילד שלנו? שלך ושלי? ילד שנולד בטעות, מבלי שהתכוונו וגדל באהבה.

אני מסתכלת בתמונות שבאלבום. מנסה להזכר איך הכל התחיל. כמו אמא שמנסה להתחקות אחר הצעדים הראשונים של התינוק שלה, כך אני מביטה בתמונות של הרך הנולד ויש לי דמעות ואהבה בעיניים, כמו גשם ושמש שמותחים בשמיים את חיוכה של הקשת. אף פעם לא הייתי אמא, והיום אני מרגישה הכי אמהית ומחובקת בעולם.

בייגלה מתאהב בירושלים האחרת

היכל הגבינות של באשר. נקודת חן תרבותית בים של לבאנט. כל המוכרים בבאשריה עוטים כלי לבן ובמקום לצעוק כל מיני שירי שוק ואמירות בסגנון "לא לשים בסל בטעות רבותי", הם מציעים לך מבחר גבינות על הסכין. אירופה באמצע הקסבה של בגדד. הוקסמנו.

"הוזמנתי הערב לטעימות יין. איזה גבינות אתה מציע שאקח?" שאל ירושלמי, מאיר שלווי, ממושקף וקלולס את אלי באשר. "איזה יין תשתו?" קיווה המאסטרו שלא מדובר ביין פטישים לקידוש אלא במשהו מיתיר וצפונה. הירושלמי מילמל שני שמות שלא נשמעו במקומותנו, אבל כל זה לא הפריע לבאשר לדחוף לו גבינות בארבע מאות שקלים. אם לא יהיה מה לשתות לפחות יהיה מה לאכול.

"תגיד, איפה זה מסעדת מחניודה?" דודי שואל אותו אחרי שגיהץ מכרטיס האשראי שלו 370 שקלים עבור שקיק עם דוגמיות גבינה מגרוזיה דרך עיראק בואכה עמק הלואר.

"יש לכם הזמנה?" הוא שואל ומספר לנו על רשימת המתנה של חודשיים לפחות.

"לא, אבל אתה חבר שלנו ואתה תתקשר ותסדר לנו מקום" דודי ישר מכניס את החברות החדשה לעבודה.

"הנה הוא עושה לו איפה מרינה" אני קולטת את האיש שאני אוהבת עושה הקסמות על באשר המסכן ומכריח אותו להפעיל קשרים אישיים כאילו הוא מינימום אכל איתו מאותו מסטינג וחלק איתו קונדום משומש בגיל ההתבגרות. ובאשר צילצל, מה יש לו ברירה? החוצפה והבטחון העצמי של מוריד הגשם מהמם אותי בכל פעם מחדש וכובש שיאים חדשים מדי רגע. אני חייבת לשאול אותו איפה קונים קצת מהחומר הטוב הזה או לפחות לקוות שאם אשאר איתו מספיק זמן, זה ידבק גם בי.

לרשומה > קבצן עם גביע כסף ביד, התאהבות ופולנטה מהחלומות.

שניים אוחזים בזנב שרימפס

"את רעבה"? שאלתי לאחר שפרקה את תיק הגב שלה."כן" היא ענתה. תשובות ישירות כאלו מחממות את ליבי. אני אוהב לראות אותה אוכלת. יש לה את זה, את התאווה לאוכל טוב ולטעמים וריחות. בכלל, אני אוהב את התאווה של האשה הרוחנית הזו לכל התענוגות הגשמיים שהחיים מציעים. את הדרך בה היא משחררת את חמשת חושיה למסעות במרחבי התענוג. היא באה ממשפחה של בשלנים ובשלנית בעצמה.

אני אוכל בדרך כלל מהר. היא אוכלת לאט תוך שהיא מספרת לי סיפורים מעולמה הגדוש. היא מפסיקה מידי פעם כדי להחמיא לאוכל הטעים, ואולי לי. אני אוהב לבשל בשבילה. אם יש עוד אנשים בסביבה אנחנו אוכלים ליד שולחן האוכל. כשאנחנו לבד אנחנו יושבים משני צידי האי המוגבה שבמרכז המטבח. אי של שקט במרכזו של אחד המקומות השקטים ביותר בארץ.

לרשומה >  המנה שגרמה לי להתאהב במוריד הגשם

הילכו גבעטרון עם הביטלס בלתי אם נועדו? על הזוועות שסו אלן שומעת ועל שירים עם מילים מטומטמות

לסו-אלן ולי יש ויכוח או דיון בלתי נגמר על מוסיקה. אני, שכבר בגיל 15 בניתי לעצמי מערכת סטראו כדי לתת למלודיות של הביטלס, פינק פלויד, ג'נסיס, אמרסון ליק אנד פאלמר, קינג קרימזון ובוב דילן לקחת את הלב והנשמה שלי למחוזות רחוקים מבלי להבין בדיוק על מה הם שרים, נהנה ממוסיקה בעיקר דרך המנגינה. סו, מצד שני דרך המילים, רק דרך המילים.

את סו-אלן העירו בכל בוקר עם תקליט אחר שחרק קלילות על הפטיפון המשפחתי. התרנגולים, החלונות הגבוהים, להקת הנח"ל, אריק לביא ואריק איינשטיין ליוו את הבקרים שלה ולפעמים היא הייתה נשארת עוד דקה אחת ליד הדלת הסגורה של הבית, רק כדי לשמוע את השורה "אחכה לך עד יכבו חיי כחכות רחל לדודה…" והאוטובוס הצהוב של בית הספר לא חיכה לה, אבל השורה הזו היתה שלה לתמיד. בבית של סו אלן היו שיחות על שירים ובמיוחד על המילים שלהם, ככה היא יודעת להפנות אותי לשורה המדוייקת שעושה את השיר לכזה ששווה לזכור אותו.

"תשמעי איזה שיר יפה" אני אומר לה מעבר לכתף לפני כמה ימים כש Third World Man של סטילי דן מתנגן לי ביו טיוב, "על מה השיר? אתה מכיר את המילים?" היא מתקילה אותי וישר, כדרכה, משביתה את השמחה.

"את לא חייבת להכיר את המילים, זו המלודיה שלוחצת על ההדק ושולחת את הזכרון שלך למרחבי הנוסטלגיה" אני אומר לה גם ששיר יכול להיות ענק גם אם המילים שלו דביליות.

"אין מצב, תן דוגמא" היא מתרתחת.

אני לא יודע איך ולמה, אבל השיר היחידי שעולה לי באופן אינסטינקטיבי כדוגמה הוא אחד השירים הכי יפים שאני מכיר.

 

לרשומה > מזל שאת מוטי דיכנה שנינו אוהבים.

היום בו נולדה סו אלן

כשמישהי אומרת "אפשר להיות סו-שף שלך?" למה היא מתכוונת? האם היא מבינה שבעוד שעתיים מגיעים ארבעה אורחים רעבים שהיא הבטיחה להם הרים וגבעות ואף הגדילה לעשות והזהירה אותם לא לאכול חודשיים מראש וצריך בזמן הזה להפוך לוקוס של שלושה וחצי קילו לחריימה, לקחת את השרימפס שהבנים של רושדי מפורדיס קילפו בשבילנו כל כך יפה ולהכין מהם את מנת הבית, וגם להכין גוואקמולה שהיא פתאום נזכרה שחייבים, ולקרוע ולתבל סלט?

בטח שכן, אחרת היא לא היתה מציעה עזרה והיתה ממשיכה בחיי הבטלה שלה מול המחשב או על הגג מול הים.

אבל למה לקרוא לעצמך סו-שף אם את מתכוונת להביא איתך למטבח טונה של גאווה ונטייה מולדת למרוד בסמכות? תקנו אותי אם אני טועה, סו-שף זה לא זה שעומד ליד השף שלו ומחכה להוראות? אז מאיפה הפרצוף הנעלב שצץ כשאני מתקן אותה ומראה לה איך אני אוהב שחותכים את החסה? סו-שף זה לא זה ששמח על ההזדמנות שנפלה בחלקו ללמוד?

לרשומה > עד כאן הגירסא הלא מהיימנה של מוריד הגשם, ועכשיו הגירסא התבונית של סו, האשה שהיא לא סו-שף של אף אחד!

אתה התקווה הלבנה שלי

פעם, כשעוד היינו שני כרטיסים בג'יי דייט, כתבת לי "יכול להיות שאת התקווה הלבנה שלי". אני התפעלתי מהביטוי היפה וחשבתי שהוא לקוח מאיזה שיר שיהורם גאון מחצרץ בקולו ובטח אף אחד לא מכיר. התפלאתי שדווקא אתה מכולם, מכיר אותו, אבל אחר כך הסברת לי שהתקווה הלבנה זה צמד מילים שקשור לעולם האיגרוף, או משהו כזה.

הגעתי אליך שבעת קרבות ואחרי הרבה מדי גברים שלא התאימו. החלטתי ללכת אליך זהירה. אבל היה רגע אחד, שראיתי אותך יורד לים, שבו הלב שלי החליט שאת הגבר הזה הוא רוצה. אני זוכרת את הרגע הזה מצוין ובכל שקיעה, יש רגע אחד קטן שאני נזכרת בהחלטה הזו ומצל"שת לעצמי את הלב, על בחירה תבונית, אחראית ונבונה.

אני אוהבת להגיד לך שקיבלת אותי כמתנה ליום ההולדת. כי כך זה היה בשנה שעברה. חגגת 54 והקיר שלך בפייסבוק היה מלא ביוני שלום, דובונים, נשיקות, איחולים רוחניים, אלות הודיות חצי מעורטלות ושלום-שלום. גם אני השארתי שם ברכה, כי לא נעים, ולא ידעתי שאני מברכת דרכה גם את עצמי.

האמת היא שאני קבלתי אותך ליום ההולדת שלך ויחד איתך קיבלתי הזדמנות לחיים שתמיד רציתי לחיות.

לרשומה > האיש שליבו יהיה לי בית

אם ננעלו דלתי מרום, דלתי נדיבים לא ננעלו

איש בחולצה שחורה, לא נקיה, ופנים סמוקים מהשמש יושב בשקט אוכל. בידיו הוא מגונן על צלחת המזון שלו, כמו ילד ששומר שלא יעתיקו ממנו את תשובות המבחן. נראה שהוא לועס כדי לזכור, למרות שמחר הוא יבוא לכאן שוב וגם מחר תחכה לו ארוחה חמה. בבית "לשובע" לא שואלים אותך שאלות ולא מחטטים לך בנשמה. לא שואלים אותך מאין באת ולאן אתה הולך. את השאלות כל אחד שואל את עצמו, על בטן מלאה. על הקיר כתוב בשלט לא להטריד אנשים ולא להעיר למי שלוקח סכו"ם. כבוד. במסעדה של "לשובע" נותנים לך לאכול, כאחד האדם, בכבוד ואפילו על המילה האיומה 'בית תמחוי' הם ויתרו, למרות שהיא מניבה הרבה יותר נדבות ופותחת יותר כיסים של נדבנים.

פעם המקום הזה היה בית כנסת. לפעמים התפילות באמת מגיעות לכתובת הנכונה. במקום בו עמד בית כנסת הרוס, נטוש ומוזנח, צמח בעזרת תרומות ורצון טוב של אנשים קודש הקודשים הזה. מקום שמחזיר את הכבוד לאדם. "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו…"  אומר שירו של ר' שלום שבזי, אבל זה המקום בו ננעלו דלתי מרום ודלתי מרום פתחו דלתי נדיבים.

לרשומה > מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם, צל ומי באר

ואיך נשכח את נצרת היפה, על אנשיה הנפלאים והיתה גם רומא והמסיבה המטורפת בקיסריה שהפכה את הבית שלנו למסעדה ענקית, מלאה באנשים שאנחנו אוהבים. אה, ומפגשי הסבב השמחים, איך יכולתי לשכוח? כל כך הרבה תמונות, כל כך הרבה רגעים של חסד באמצע יום חולין. ואנשים, כמה אנשים טובים פגשנו באמצע הדרך, הא?

ואנחנו כבר לא לבד פה. אנחנו עם יוץ, נדב, חיליק, גוני, מסלנסקי, פורמלג וליבי, שכולם נהדרים ומוכשרים ואהובים והם נותנים לנו את המילים שלהם ואת הזכרונות ולא מתלוננים על פירורי הבייגלה והשומשום שתקועים להם בין השיניים הקדמיות.

אני רוצה שתדע שאתה אדם נדיר, נדיב, איש חזון, מוכשר כשד ובולדוזר ששום דבר לא יעצור אותו. כי אצלך אין מקום שהוא רחוק מדי ואין ירח שאי אפשר לקטוף או קושי שאי אפשר לעקוף. מוריד גשם, חלומות, תקוות ואהבה יקר, אני ובייגלה רוצים שתדע שאתה בעיקר אבא נפלא וששנינו אוהבים אותך מאד מאד.

נעמה

וזה בשבילך, כי איכשהו, גם כשהכל נורא חשוך, אתה יודע את הדרך אל האור.



.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredהרהוריםכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (30)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רינת:

    יופי של פוסט! מרגש מאוד :)

  2. מאת ditza:

    מרגש, שיהיו עוד הרבה שנים. אוהבת את שניכם, דיצה

  3. מאת גסטרו:

    הצלחת לגרום לי לדמוע
    ברכות לבן השנה- שימשיך לגדול , לשמח אותנו ולעזור לזולת – ח י ב ו ק !

  4. מאת טובה:

    "אוי נעמה" כתבו לך
    והדמעות…
    והמילים, כאן ובשירים
    ואם יומולדת הוא יום של סיכומים והמשכים
    אז לא משעמם לי לומר לך, נעמה, בפעם המליון
    שאותי את מאוד מרגשת.
    אז מזל טוב לבייגלה שגדל בשנה
    ומזל טוב לכם – ההורים המאושרים
    שתמשיכו כך בדרך, ביחד – לאור שאתם מביאים להרבה אנשים
    הצומח מתוך האהבה היפה הזאת

  5. מאת אדוה:

    איזה כיף לנו שנולד הבייגלה הזה, וכמה טוב שהוא כזה..
    מלא מילים, וטעמים ותבלינים ויופי של מוסיקה ואהבה ואנשים כל כך יפים. תודה נעמה. תודה דודי.

  6. מאת רוחלה:

    יש איזה סרט, קצת דבילי ודביק, מהזן המכונה סרט בנות, שראיתי אלפי פעמים בגלל שורה אחת: "וואו!…אז ככה זה מרגיש…"
    וזה בדיוק מה שקפץ לי לראש כשקראתי את המילים שלך, דומעת ומחוייכת. ולא בפעם הראשונה.
    לחיי עוד המון פעמים כאלה!

  7. מאת ציפי:

    מזל טוב!!!!!להרבה שנים פוריות בפוסטים וחיים טובים.

  8. מאת גבר החלומות מהכתבה לעיל:

    מוקדש לכם באהבה ממני.

    המקום שלך
    זה איתי
    כאן בביתי
    עמוק בלבי
    אוחז בנשמתי.

    החיים שלך
    זה לצידי
    כאן עימדי
    תופס בידי
    אין אחרת מלבדי.

    האהבה שלך
    זו אני
    שלך כל כולי
    כבשת את ישותי
    אחד אנו
    אתה ואני.

  9. מאת יוני:

    עשיתם לי שנה קולינארית מקסימה ומתובלת. תודה :)

  10. מאת tusyv:

    יש לי סטיקר שאני מאמינה בו בכל ליבי: "רק אהבה מביאה אהבה" מברוק יקרים שלי! :-)

  11. מאת אודטה:

    ושכחתי להחליף מאנגלית לעברית את החתימה :-)

  12. מאת עירית:

    עונג צרוף!!!!!
    הפוסט וההפניות הזרועות בתוכו.
    תודה נרגשת, עם הרבה אהבה.
    XXXXXXXXXXX

  13. מאת אמנון:

    כפרות עלכם….עוד הרבה שנים…נעימות וטובות

    קוראים בשקיקה כל מילה

    אמנון ועופרה יפרח

    http://zermela.blogspot.com/

  14. מאת ורד:

    עונג צרוף……

  15. מאת ביישנית:

    כבר שנה שאני קוראת בבישנות את הבלוג שלכם, אוהבת להיות שותפה מרחוק, קוראת כל מילה ועוקבת אחריכם לכל פינה לטעום את מה שטעמתם, לחוות את החוויות שלכם, לקחת קצת מהאושר הזה לעצמי… מתרגשת בלי סוף מהאהבה הזאת שמלווה כל צעד שלכם, רואה בכם אותי ואותי בכם.
    נעמה ודודי, אתם מקסימים ומרגשים אותי בכל פעם מחדש.
    תמיד שותפה שלכם מרחוק :)

  16. מאת אודי:

    אומרים עבודתם של צדיקים -נעשית בידי צדיקים !!!

    ברכות לאתר בייגלה- ושנזכה לעוד הרבה שנים של הנאה,ואהבה,
    והכי חשוב אוכל ובריאות.

    בשם הגולשים הנאמנים, יישר כח
    ובשם נצרכי עמותת לשובע תודה שאתם זה אתם !

  17. מאת לאה כהן:

    כבר מזה זמן שאני אתכם בשקט,רחוק מעין הסבב והמצלמה,מגיבה מדי פעם את חכמתי,אתם אוהבים..התחושות המתארות את האהבה הנפלאה שלכם יחד עם היכולת לבטא אותה,למקסם אותה,לעניין את עצמכם בכל הם ימי ההולדת שלכם ברבים/ימים בכל פעם מחדש.מסביב קשה והריגוש על הקצה שלכם מגעגע אותי ללחלוחית ביום העמוס..

  18. מאת סמדי:

    מזל טוב להורים המאושרים והכי כייף לנו הדודים הקוראים של ביגלה

    תבורכו

  19. מאת יעל:

    מרגשת כתמיד !!!! שאפו!!!

  20. מזל טוב להורים המאושרים ולנו הכי כיף שיש בייגלה!

    מגי

  21. מאת יגאל בן-דרור:

    שלום
    אני עוקב כבר די הרבה זמן ואני כל פעם מתלהב מחדש אל יכולת התיאור את מה שאכלתם או ראיתם
    אני במקצועה הרבה שנים וכל פעם אני נפעם מהטיאורים עד שניגר ריר מפי
    עלו והציחו
    ומזל טוב

  22. מאת ELDAD MISCHARI:

    ברכות לילד שנולד מאהבה- והוא כבר בן שנה.
    תודה על הפוסט המקסים ועל התיזכורת לאבני הדרך שעבר בשנה הזו.
    איך אומרת הדודה הפולניה: "יו איך שהוא גדל, וכמה הוא יפה!".
    ושתזכו לעוד הרבה שנים של אהבה.
    חיבוק.

  23. מאת cooknbake:

    כמה טוב שנולד הקשר הזה בנכם ובזכותו גם בייגלה נולד.
    כל כך הרבה טוב אתם עושים לכל כך הרבה אנשים שאני רק יכולה להיות גאה מעצם זה שאנחנו מכירים! כמו שני כוכבי על שיודעים לעשות רק טוב!
    ועוד לא הזכרתי את הכתיבה הקולחת והסיפורים המרתקים.

    פשוט תענוג! ושתמיד תמשיכו להיות כאן.

    מירב

  24. מאת פנינהט:

    וכמו לפי הזמנה יצאה גם הכתבה בעתון שקראתי אתמול בלילה והיתה מאד מפרגנת.
    אז מזל טוב ל"ילד" לעוד הרבה שנים טובות פוריות ומוצלחות

  25. מאת אתי:

    מזל טוב ליום ההולדת של הילד המשותף.
    ובעיקר כיף לקרא ונותן תקווה לדעת שלכל איש יש אי שם תקווה לבנה משלו שמחכה להתגלות.
    שתמשיכו כך, לאהוב ולהשלים אחד את חלומותיו של השני

  26. מאת maayan:

    שנה של טעמים, חיבוקים והמון נגיעות בקרקעית התחתונה של הלב והנפש.
    אתם נפלאים!

  27. מאת גיטי:

    מרגיש שאתם כאן מאז ומעולם….

  28. פוסט נפלא ומרגש כאחד.
    נפלאים !

  29. מאת RACHEL:

    תענוג לעיניים לנשמה..לגוף:)
    המשך מוצלח פורה מענג לכם כזוג..ולנו כמשפחת הקוראים:)

השארת תגובה