חיליק עושה את מקדונדלס!

עשיתי את זה.

כבר שנים אני רוצה ומתאפק. לא נעים.

לפעמים אני עושה את זה עם הילדים. בלי שאף אחד יראה. אבל זה קטן ואני גומר מהר.

האמת שעם הילדים זה הכי כיף. גם כי זה אתם וגם כי זה הכי טעים.

אבל כמה אפשר.

בעצם גם לילדים זה לא ממש בריא. ממש לא בריא.

אבל הם מבקשים. ולי יש לב רך.

אז לכבוד פורים החלטתי ללכת צעד אחד קדימה, או אחורה, ולעשות את זה לבד. בעצמי. כמו גדול. או קטן.

באמצע היום יצאתי מהעבודה.

בסך הכל גם לי מותר לקחת הפסקה של חצי שעה. זה לא ממש משנה שרוב ההפסקות שלי הן הרבה יותר ארוכות.

אלא שבדרך כלל אני עושה בהפסקות שלי את מה שבשבילו משלמים לי.

אוכל.

יהיו כאלה שיגידו שגם מה שעשיתי בערב פורים נקרא לאכול.

בסדר.

לא ממש תכננתי. רגליי נשאו אותי לעבר הדיזנגוף סנטר כאילו מעצמן.

בתחילה עוד שוטטתי לי קצת בחנויות הספרים, מעלעל בספרו החדש של וולבק ומזכיר לעצמי לחכות שמחירו ירד קצת. הרי המבצע בו יבוא, במהרה בימינו.

אבל מהר מאד הבנתי איך זה ייגמר.

שנים לא עשיתי את זה. לא ככה.

מאז גיל שמונה עשרה אולי, כשעוד הייתי צעיר וחזק ומלא עוז ועזוז, התלהבות וכוח.

ותמימות.

אני עוד זוכר את עצמי אז. על מדרכות לונדון ופריז, דפוק אבל לא ממש זרוק, רץ מ'מוסד מכובד' אחד למשנהו. עוד פעם ועוד פעם. יום אחרי יום. מתבייש אבל ממשיך. מתלהב וכואב.

מפחד וחוזר.

וכל זה אז, כשעוד לא באמת ידעתי.

לא ידעתי מה יכול לקרות למי שעושה זאת שוב ושוב.

מי שמע אז בכלל על כל הצרות המתרגשות על ראשו של מי שמתמכר לתענוג המפוקפק הזה.

אבל הנה אני כאן שוב. לבד. בלי הילדים.

אורות הניאון נוצצים, גם באמצע היום ואני עומד ובוהה בנערות העובדות הממתינות לי. רק לי. ולכל העולם.

אני עוצר רגע ומהסס.

אני כבר לא ילד ומודע היטב להשלכות של מה שיקרה כאן עוד רגע. אני פונה ורוצה לברוח אבל הנערות משיגות אותי.

'מה בשבילך'.

אני מביט בה עומדת מולי. מחייכת חצי חיוך מלאכותי. הרעלה על ראשה בהירה ורכה.

אני מהסס עוד רגע ואז שומע את עצמי אומר את המילים המפורסמות שלא יצאו מפי מאז גיל 18, פחות או יותר.

'….ציזבורגר…. יש צ'יזבורגר?'

'ברור. זהו?'

'אה… צ'יפס וקולה.'

'39.90.'

יקר החרא הזה, אני מצליח עדיין לחשוב מבעד להלם הקרב האופף אותי לגמרי כעת.

 

דווקא נראה לא רע

אני נטוע במקומי, כמעט מאובן. לא חולפות 20 שניות וזה מגיע.

פעמים אינספור עמדתי כאן כך. אבל אף פעם לא לבד. לא מאז גיל 18. תמיד עם הילדים. מזמין להם ארוחת ילדים שהם אוהבים כל כך, בעיקר בגלל הצעצוע. לפעמים נדמה לי שהיחיד שבאמת אוהב את ההמבורגר הקטנטן הנלווה אל בובת הפלסטיק התורנית הוא בכלל אני. קציצה אפרורית וזערורית בלחמניה רכה וספוגית עם מעט קטשופ או אולי זה רוטב אלף האיים, אף פעם לא הצלחתי להחליט, עם מעט בצל קצוץ ומלפפון חמוץ שכבר שנים רבות אני נאלץ לסלק במו ידיי בכדי שהם יאכלו את ה'ארוחה המזינה' הזו שאני מתיר להם לדגום רק פעם בכמה שבועות.

גם הילדים שלי כבר יודעים יותר טוב מזה. לא פעם ולא פעמיים טעמו המבורגר אמיתי. בדרך כלל אני הכנתי אותו.

עוד לא היתה פעם אחת שבה לא סיימתי אני את הקציצה הקטנטנה הזו במקומם. ואת הנאגטס. והצ'יפס. והקולה.

אבל לא ככה. לא לבד. חשוף, בלי תירוצים, קלושים ככל שיהיו. הרי אני מכיר כל הרבה הורים שאפילו לילדיהם לא מרשים לאכול מקדונלד'ס אף פעם. בטח שלא פעם בחודש-חודשיים. הם כמובן לא יעלו על דעתם בשום פנים ואופן לבוא לכאן בעצמם, לבד, ולהזמין ארוחת מק רויאל מלאה.

ואולי כן?

לא. אין סיכוי. הם הרי משוכנעים עד עמקי נשמתם שמדובר בזבל אמיתי. לא רק בריאותית אלא גם קולינרית. חרא אמיתי ארוז בנייר מרשרש.

ואני?

אני?

 

אני מת על זה. בכל פעם מחדש אני מחכה בכיליון עיניים לרגע שבו יכריזו ילדי שגמרו, משאירים לי את חצי הקציצה הנגוסה, ממתינה רק לי. קרה, אפורה, דוממת. הו, כמה טעימה.

אבל הנה זה מגיע.

אני לוקח את המגש וברגליים כושלות נכנס אל אחד התאים. השמש מחממת את גבי. מעניין אם מישהו יכול לראות אותי מהרחוב. בגובה הזה של הגשר השקוף אני מרגיש מוגן. אבל רגע, מישהו הרי יכול לעבור כאן, בתוך המסדרון המעופף הזה. מה יהיה אז? מה אגיד?

שאני כותב כתבה על מקדונלד'ס? מי יאמין? אבל הנה, הרי זה בדיוק מה שאני עושה.

אבל אני הרי יודע היטב שאני כאן לא בשביל לכתוב.

זהו, אבוד לי. עדיף שאתחיל.

אני מקלף את הנייר. מתחת לאוכל והשתייה מציץ אליי הנייר המכסה את מגש הפלסטיק החום.

'בוא נפתח את עניין הבריאות'  צועקת הכותרת על גביו.

יאללה, בואו נפתח

תמונה ענקית של המבורגר מגרה, חום ושמנוני, חרוך בפסים שחורים, עטור עגבנייה, חסה ובצל סגול. גבינה נוזלת מעל

' 475 קלוריות. 5.5% שומן בלבד.'

בצידו של ההמבורגר מופיע הפירוט

" לחמניית מק רויאל

85 גר', מתוכם 4.3 גר' סיבים

220 קלוריות

ירקות טריים

100 גר', מתוכם 7 גר' חמוצים,

16 קלוריות

100% בשר בקר

לא מעובד רק 9% שומן

וללא תוספים

100 גר' , 179 קלוריות

רוטב רויאל

קטשופ, חרדל ומיונז מופחת קלוריות

28 גר', 60 קלוריות.

 

מקדונלד'ס, לא מה שחשבת….'

 

מה חשבתי?

 

אני כבר לא חושב.

אני אוכל.

כולי רועד מהתרגשות.

אני מסיר את הנייר ונוגס.

גופי קופא.

לא טעים.

לא טעים בכלל.

 

פתחתי וישר רציתי לסגור

אני יודע מה אתם חושבים עכשיו. כל ההקדמה הארוכה נועדה רק לאשש שוב את מעמדי כגורמנד וגורמה. חבר מסדר אבירי הגריל והחציל. הבלאדי. כמובן שהבלאדי.

אז זהו שלא.

כל כך רציתי ביג מק, או מה שזה לא יהיה שהזמנתי שם. שנים חלמתי על הרגע הזה. מעולם לא באתי על סיפוקי בכל אותם רגעים גנובים עם הילדים. רציתי את הדבר האמיתי.

ועכשיו הגיע הרגע. וזה לא זה.

ההלם הוא כפול. והרי מנת הילדים היא מצוינת.

אמנם שנים אני טוען בתוקף שבעצם היא אפילו יותר טעימה מהדבר האמיתי אבל בתוך תוכי מעולם לא האמנתי לטענה הזו, גם אם אני החזקתי בה. בעצם בדיוק בגלל זה לא האמנתי לה.

והנה זה בא.

אבל זה הרבה יותר מפחות טעים מהמבורגר הילדים. זה לא טעים. נקודה.

קציצה פושרת כמעט קרה, דלוחת טעם, לא מתובלת. ירקות עייפים. גבינה כתומה ומוזרה למראה, לא מותכת, לא נוזלת. לא טעימה.

אני בוהה בפתקית שעד לפני רגע שמרה על הנייר שכיסה את האוצר האבוד שלי.

עוד אינפורמציה. האותיות הקטנות מתערבלות אל מול עיני.

'סה"כ אנרגיה 525 קל'.

משקל המוצר 327 גרם.'

אני מבין שעכשיו מדובר כבר בהמבורגר הספציפי שלי.

אני ממשיך לקרוא.

'אנרגיה ל-100 גרם

161 קל'

מכיל פחות מ-1% שומן טראנס.'

אני בטרנס.

'שומנים 6.5%

מתוכם שומן רווי

2.6% גרם'.

הפסטה שאני עושה לי בבית יותר שמנה מזה.

איכשהו זה כבר לא מנחם אותי. לא באתי לחוות בריאות. באתי למקדונלד'ס.

זה ממשיך עוד ועוד. חלבונים, פחמימות, שומנים, כולסטרול.

מילת הקסם.

כולסטרול.

82 מ"ג

ב100 גרם טונה יש 65 מ"ג , אני כבר זוכר. לא הבדל גדול.

זה כנראה אפילו לא לא בריא החרא הזה.

סתם לא טעים.

ויקר.

ועצוב. אוי כמה עצוב.

אני קם, זורק את השאריות לפח והולך

האישה בשולחן לידי מסבירה לחברתה ש'זה כתוב בפייסבוק…'

כן. כתוב. הרבה דברים כתובים בהרבה מקומות.

פורים שמח לי.

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: אוכלים בחוץחיליקכללימסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (28)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שמעון:

    אני לא מרשה לנכדה שלי לאכול את זה
    נותן לה אופציות אחרות יותר טובות כמו פלאפל או פיצה
    לא מאמין לשקרים ולהמצאות שזה בריא!!!

  2. מאת רוז:

    מקדונלדס זה לא המבורגר, זה בקושי בשר…

  3. מאת קובי דימנט:

    אנא מכם, אל תתקרבו למק- פלאפל. הדבר הזה איום יותר מכל מה שמתואר למעלה. צחיח כמו הנגב , חסר טעם וכבד. התנחמתי במיונז שמרחתי על הלפה.

  4. מאת שירה מלכי:

    הורה שנותן לילד שלו לאכול את זה הוא הורה משחית שלא מבין בהורות ובחינוך לאוכל בריא וטוב. כן,כן,כן….. אוכל ותזונה הם חלק בלתי ניפרד מחינוך ותרבות לא פלא שיש כל כך הרבה ילדים שמנים בארץ.. אנחנו הפכנו להיות אמריקה!!!

  5. מאת דנה:

    אוי חיליק, באמת, אם כבר סגסוגת שומנים וכימיקלים אז רק ספרדי בבורגראנץ'. הרטבים שלהם – שירה צרופה. (אסקופיה מתהפך בקברו). הדבר הכי הכי במקדונלדס זאת גלידת הוניל שלהם. אליפות.

  6. מאת מתי ג'י:

    המחיר הגבוה, בתוספת העובדה שהמאכל לא ממש בריא… שתי סיבות אלה בלבד גורמות לי להעדיף תמיד פלאפל.

  7. מאת חן:

    זה יקר… זה שיט אני מסכימה אבל לפעמים פשוט בא לאכול את הזבל הזה למרות הכל :)

    לפעמים לא בא שוםמוזס או אגדיר או המבורגר טוב ושווה באמת לפעמים בא לאכול זבל ואז בדיוק בשביל הרגעים האלו יש מקדולנדס.

  8. ידעתי!!!!

    ידעתי את הסוף.. (אבל פחדתי שבסוף אתה כן תאהב את זה…)

    צר לי, אך למרות שאני מחזיקה מעצמי קצת שכונה, גם לי יש את הקווים האדומים שלי ובעינייני טעם מקדונלד'ס זה הרבה מתחת לקו האדום.

    פוסט דוחה, אבל כתוב נפלא!

  9. מאת אבי פלדשטיין:

    חיליק יקירי, כולי הערצה איך הקדשת את חיכך למדע! הפעם האחרונה שאני טעמתי את פרש הזוחלים הזה הייתה דווקא בצרפת. באמצע בורדו, אלוהים ישמור. אירח אותי יצרן חביות מצויינות אחד. בערב הקודם אכלנו ארוחה מופתית ושמיימית. אבל היא עלתה מעל 500 יורו. אז כנראה נגמר התקציב, וביום שלמחרת נעצר הרכב ליד מקדונלדס, מטעמי סדר יום ואילוצי זמנים כמובן. כאביר פולני דלה שמאטה אילצתי את עצמי לאכול עד הביס האחרון. לא יכול להיות קונטראפונקט חד יותר. אני משוכנע שזהו המאכל היחידי שכנראה טעים יותר אחרי תהליך העיכול, מאשר לפניו! הלאה הגלובאליזאציה, הלאה המקדונאליזציה!

    • מאת חיליק:

      אוי אבי, אלוהים ישמור. איך לעזאזל הצלחת להזכיר לי את המק שאכלתי גם אני בבורדו לפני 15 שנים. כל השאר היה סגור… מתי ניסע שוב לאיטליז ההוא בגרבה אין קיאנטי. אנטיקה משלריה פלורני קוראים לו, תראה איך אני כבר זוכר אפילו בעל פה, נאכל סלמי חזיר בר עם שומר או עם כמהין ונקנח בבקבוק קיאנטי קלאסיקו רזרבה בציר 1995 רופינו. רזרבה דוקלה אורו. הנה הוצאתי את זה מהסיסטם – אני יודע גם להיות נהנתן ופלצן. ראית איך כתבו לי למעלה – פוסט דוחה אבל כתוב נפלא. מחמאה גדולה לא? מעניין למה היא התכוונה בדוחה? יאללה אבי, בוא לשתות. חזיר נאכל כבר בגן עדן, סליחה, בגיהנום…

      • מאת מירה:

        חלקיהו היקר, גם כשאתה יורד לזנות אתה עדיין כותב כל כך יפה. אבל תיקנת פה יפה עם האטליז המדהים ההוא בגרבה אין קיאנטי, ששלחת גם אותי אליו. אוי אוי אוי איזה מקום שמימי, גן עדן של קרניבורים ונהנתנים. הייתי בו לפני כחצי שנה, תאמין לי כלום לא השתנה, הכל רק משתפר והולך.
        מחכה כבר לפוסט הבא:)

    • אבי
      אקבל את קביעתך…"אני משוכנע שזהו המאכל היחידי שכנראה טעים יותר אחרי תהליך העיכול, מאשר לפניו!" למרות שאינני מאמין שבדקת זאת… הרי אני יודע שאתה אמון על הדיוק, ומשתמש במעבדות לא מעט.
      אז… לא אנסה את זאת, אפילו לפני העיכול!!!

  10. מאת ELDAD MISCHARI:

    תאור מעולה על מה לא לאכול במקדונלד.
    דבר אחד אכיל יש שם:
    סלט ירקות קצוץ דק עם שמן זית ולימון. אני מזמין עם חזה עוף ומוסיף גם טחינה ותבלינים.
    הצ'יפס לא רע.
    והרופא רשם לי לא לוותר על גלידה סנדיי לקינוח.
    לא מתקרב להמבורגרים התפלים בלחמניה סמרטוטית שספגה את כל בליל התוספות שאמורות לגרום לנו להרגיש קצת טעם בפה.

  11. מאת אבי פלדשטיין:

    יאללה בוא. ולאיטליז ההוא אנחנו חוזרים חיליק! חתיכת זיכרון לפרטים יש עלייך, פלורני, איך הצלחת לזכור את השם. אני לא חושב שראיתי בחיים מקדש בשר מפורט יותר. עם תיקרה של בטח 100 מ"ר, מצופה בדחיסות בפרושוטו של חזיר בר. הבן-אדם היה, למרבה האיחולים עדיין היננו, נשיא הסלוו-פוד של טוסקנה! ואתה הרי יודע שחלק משלל הציד הקודם הלך לאיבוד…

  12. מאת נעמה פלד:

    יחיאל, יחיאל.
    אתה תשלם ביוקר רב על הטיול שלי ושל מוריד הגשם ללונדון מיניסטור ועל העצם הבלתי מזוהה שלעסתי לארוחת הערב.
    אני במקומך הייתי משנה מין, עיר, שם ופריזורה (בעצם, אותה בכל מקרה הייתי משנה במקומך, ועל הדרך גם את השם. אופק או שון יתאימו לך יותר. גם סטיב יושב עליך בול). בפעם הבאה שניפגש תאלץ לאכול 39 ארוחות כאלה. אחת על כל שקל שהוצאנו על ההרפתקאה שלך.

  13. מאת בילי ב.:

    לא נסחפת בכלל, הורה משחית. השלב הבא, להוציא מרשות המשפחה ילדים שאוכלים מקדונלדס.
    פעם בכמה זמן זה לא נורא לילדים. זה סוג של חוויה מערבית
    שאנחנו חלק ממנה. אמריקה. מה רע?
    נ.ב. והפלאפל שלהם גם לא כזה רע. מוותרת על הלאפה. ונשארת עם הכדורים.

  14. לפני 2 עשורים לערך בעת שהייתי בפריז החלטתי לטעום את ה"המבורגר" של מקדונלדס נכנסתי הזמנתי וקיבלתי ביג מאק
    פתחתי את האריזה והלחמניה ומיד ידעתי שזה לא בשבילי קציצה אפורה צמיגית כמו גומי אך הסתכנתי ונגסתי ביס וזה הספיק מאז לא התקרבתי לאף סניף שלהם לא בארץ ולא בנכר אני לא נוהג להכניס זבל לקיבתי סליחה !!!!!

  15. מאת ditza:

    הסתובבתי פעם (לפני שנים) עם בני בקניון בכ"ס ונורא התחשק לי מקדונלד. הצעתי לו שנלך, והוא ענה שלא אבל, "לא אכפת לי לשבת אתך, אמא, בזמן שאת אוכלת". כמה נמוך אפשר לרדת (-:

  16. מאת רוחמה המברשת:

    שלום חיליק,
    אני אהיה קצת מרוחקת הפעם, מכיוון שאולי עכשיו אתה כבר לא צריך אותי פה עם כל החברות החדשות שלך שכותבות לך מכתבים ואיפה הן אכלו ועם מי, למי זה אכפת. אולי שייכתבו גם מתי הן, תסלח לי, יושבות בשירותים. אני אגב לא ישבתי בשירותים מאז שנות החמישים עם כל הטינופת הזאת, אתה כבר ראית, חילינקה, איזה שרירים יש לי ברגליים בגלל זה, מה חשבת שזה בגלל שאני מתעמלת בכדורגל? טפו, אני לא סובלת אותם מאז הרומן שלי עם נבחרת ישראל שנסעתי איתם לגביע אסיה. אך, שפגילר, הוא היה מלך ההבקעות. הוא עוד חי? אולי אני אתקשר אליו. טוב, חילקי, אתה תחשוב טוב טוב על כל החברות שלך
    יוני בא עכשיו לאסוף אותי עם הגמדה שלו, הם ממש עוץ לי גוץ לי ביחד. היא מגיעה לו עד לסיגר. הם לוקחים אותי לאכול את ההמבורגר הזה שלך, שאתה עשית לי חשק. אל תדאג, הם לא ישלמו עלי, רק באים לפה כל הזמן וגומרים לי את הנייר טואלט. לדעתי היא רוצה כבר לגמור אותי ולרשת את סט שיני הזהב שאני מחביאה בוואזה. שמתי את זה גבוה עכשיו שהם לא יוכלו להגיע.

  17. מאת נדב פרץ:

    למקדונלדס על כל מוצריו יש טעם אחד בו התברכה ארצנו הקטנטונת והוא טעם הפלאסטיק בתוספת סיבים אופטיים. נחמד לדעת שהמהפכה הקיברנטית הגיעה גם אליך . כמו שהיינן של סגל כתב כאן רק במילים שלי : פרש פולני יעשה הכל למען המהפכה הטכנולוגית. עצוב לקרוא על מהפכת ההיטק שהתרחשה בחלל הפה שלך . הרשומה יפה מאוד ועצובה כמו הפרוסה הכתומה עשויית החומרים המתחלבים ..(צ'יזבורגר..אמת בפרסום!) .
    הסתערת כמו פרש פולני על פנצר חדיש . תנחומי ושלא תדע צער ומכאובים.

  18. מאת נדב פרץ:

    כתיבה נפלאה חיליק!

  19. מאת סמדי:

    תשמע קראתי התרגשתי חששתי אהבתי
    ואמרו כבר לפני חכמים ממני "אם כבר לזונה אז לפחות לזונת צמרת" (נשבעת שככה אמרו לי כשראו אותי זורקת אחד כזה לפח
    תבורך חיליק יקר

  20. מאת אבי פלדשטיין:

    אוי, יש לי בשבילך רעיון שוס. אולי עכשיו תלך מהג'אנק לקצה ההפוך, לבריאות הזריזה ("דחוף לי להיות מאושר", משפט מחנוך לוין:)ותעשה את טבעול?
    נראה אותך מזווג יין לזה! ואולי בעצם זו הזדמנות לכתוב על האמרלד ריזלינג, ותפקידו הלא קטן בהיסטוריה של אנולוגיה ארץ ישראלית?

  21. מאת יאנה:

    חיליק אם כבר בהמבורגר חשקה נפשך לא עדיף מוזס? או האגאדיר? או וולפניטס? או אפילו, אפילו בר גיורא מתחת למקדונלס הארור הזה? טעים פי מיליון, עם גבינה איכותית ואפילו בייקון. לא חבל על הקרטון המגעיל הקפוא הזה? (אמרה הבחורה שאכלה היום מקדונלס- כשר ודוחה.. אבל ממניעים שונים לגמריי)

  22. למען האמת, גם אני חשבתי שבסופו של דבר ינעם הצ'יזבורגר לחיכך…כפי שציינה מישהי כאן.
    מה לעשות, ואני מכור לסרטי הוליבוד, ובעיקר לעלילות אמריקאיות…(היי, מקדונלד זה לא אמריקאי?).
    אבל אני שמח, שאיכזבת אותי!
    עדיף לאכול אליה (על האש) עם קוץ, מאשר כל בשר שהוא מקק-דונלד.

  23. מאת שי:

    מקדונלדס זה פארש..!
    תוסיפו עוד 10 שקל ותאכלו המבורגר אמיתי במוזס או באגאדיר..!

השארת תגובה