מי יודע להזיז אזניים? ההרשמה לקרקס מדראנו בעיצומה

"כשמכניסים לבנות לשון לאוזן הן מוכנות לעשות הכל" מוריד הגשם שוטח בפני את משנתו הסדורה בכיבושי נשים. "אין לי מושג עם איזה בנות הסתובבת בבאר שבע, אבל אני לא כזאת. אני את האזניים שלי מנקה בעצמי!" סימנתי למוריד את הגשם את הגבולות שלי.

אוזן. איזה איבר מוזר. כשהייתי ילדה הסתכלתי לכולם על האזניים, רק בגלל שילדה בכתה אמרה שיש לי אזניים מכוערות ואותי, כידוע, קל לשכנע. כששלומית האחות היתה באה לבדיקות כינים-צפורניים-אזניים, תמיד השגחתי טוב טוב שהיא כתבה במחברת שלה רק "אזניים נקיות, אין כינים וצפורניים כסוסות, לדבר עם גלי על מרה" ושום דבר על זה שמדובר בילדה עם אזניים מכוערות מדי. את הילדים עם האזניים המלוכלכות או עם הראשים המכונמים, שלומית היתה לוקחת החוצה, כדי לא לבייש אותם לפני כל הכתה. אבל הם תמיד היו חוזרים מבויישים מאד וכולם היו מתרחקים מהם כדי לא להדבק בכינים או בשעוות אזניים.

אותי שלומית האחות לקחה רק פעם אחת החוצה כדי להגיד לי שאם אמשיך לכסוס צפורניים עד המרפקים יהיו לי סדקים בשיניים. כשנכנסתי לכתה אמרתי ממש בקול "אין לי כינים ואני לא מלוכלכת! זה בגלל הצפורניים!" והראתי לכולם את כסיסתי הנוראה. "נא להפסיק ללהפריע למהלך התקין של השיעור! זה לא כבוד גדול לכסוס צפורניים!" הושיבה אותי מיד נירה המורה ומושיק שישב לידי התרחק בכל זאת וגם שירטט קו ברור על השולחן שסימן את השטח שלי ואת השטח שלו, כי אולי אני סתם משקרת ויש לי כינים. בהפסקה ישבתי לבד וכססתי באין מפריע צפורניים עד השכמות.

באחד משיעורי התנ"ך של נירה גיליתי במפתיע שאני יכולה להזיז אזניים. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל פתאום קרה הנס. האזניים שלי זזו מבלי שאגע בהן ואני כל כך התפעלתי מהתגלית שיום שלם הזזתי אזניים רק כדי שלא אשכח איך לעשות את זה כשאבוא הביתה ואראה לאמא שלי שלא רק היא כשרונית, אלא גם אני. מזל שבכתה של 43 ילדים אף אחד לא שם לב מה אני עושה או לא עושה וככה הוקדשו כל השיעורים לאימון וחיזוק שרירי אחורי האוזן או איך שקוראים להם.

גם בהסעה, באוטובוס הצהוב של מורנו הנהג, ישבתי והתאמנתי על הזזת אזניים ולא הצטרפתי למלחמת הצעקות של הילדים של "מיבטח" נגד הילדים של "ביצרון". גיליתי שאני יכולה להזיז את האזניים לפי קצב של שיר, נגיד: "ביצרון שלה לה לה וכל היתר טרלללה…". אין מה לדבר, המופע האומנותי שהכנתי להוריי הולך ומקבל נפח של חגיגות הכפר, לפחות.

"חבל שלא לקחת ממנה גם דברים אחרים כמו חריצות…" הצטער אבי בקול, שמכל הכשרונות של אמי הברוכה, ירשתי אני את הזזת האזניים בלבד. לא התמדתי בשום דבר, הייתי עצלה, לא הצלחתי אף פעם לסרוג ואני לא יודעת לנגן. כן, היו לי כשרונות לא פחות גדולים. ציירתי ושרתי וידעתי לספר סיפור, אבל כשאת ילדה הכי טוב שיהיה לך את כשרון החריצות וההתמדה, זה הכי פרקטי וגם שתהיי מרוכזת ותפסיקי לחלום חלומות.

עם הזמן, בעין מזויינת עד מאד, התחלתי לגלות פיסות מאמא שלי בי. לא התחלתי לנגן באקורדיאון וגם נורא קשה לי להתמיד, אבל אני אופה ויש לי חיבה לאקונומיקה ול"רסס ונגב". דבר אחד לי יש ולאמא שלי אין, וזה אולי נצחוני הקטן והמקומי על כל הטוב שבה. לאמא שלי אין סבלנות לפרטים הקטנים. היא זריזה, יסודית, חרוצה, אבל למרות שהקרפלאך שלה הם הכי טעימים ביקום, הם תמיד יהיו עקומים וככה גם הבורקסים, שאין שני להם בטעימות, אך לסוכנות עילית לדוגמנות, לא היו מכניסים אותם.

"העיקר שטעים" היא אומרת ואנחנו מסכימים. כי למגע ידיה הטוב אין תחליף והוא התבלין האמיתי. לפעמים בא לי להגיד לה שהיא תכין את המרכיבים ואני רק אצור צורות, כי בצורות אני טובה. אבל אני חושבת שלאמא שלי, הזריזה, אין סבלנות לקצב שלי והיא מעדיפה לעשות הכל לבד, צ'יק צ'ק, כי ככה יש לה זמן גם לעשות "ויש" על המטבח ואולי לסדר איזה ארון או לתלות איזו "מכונה".

השבוע היא באה לבקר אותי ובידיה הטובות קופסת גלידה. לרגע לא חשבתי שבתוך הקופסא הזו מסתתר קרמיסימו, אני הרי מכירה את האשה הזו 39 שנים ואחד עשר חודשים. אמא שלי אוהבת קופסאות פלסטיק, כמו את לישת הבצק. היא הכי אוהבת לשלוח אותנו מהבית עם צידה לשבועות שלמים. האוכל נארז בקופסאות פלסטיק שפעם היו בהם גלידה וחומוס וגם בכאלה שאבא שלי קנה לה במיוחד בשוק של רמלה.

"ואל תזרקו את הקופסא" היא קוראת אחרינו כשהאוטו מתניע. ואנחנו לא זורקים, כי אנחנו יודעים כמה היא אוהבת את אוסף קופסאות הפלסטיק שלה. למען האוסף אנחנו אפילו אוגרים קופסאות של טייק אווי שישמחו את ליבה של האמא הכי טובה בעולם.

טוב. אני מודה. גם אני אוהבת קופסאות פלסטיק וגם אני, כמוה, אוהבת לשלוח מהבית שלנו אנשים עם צידה לחודשיים. אבל אני, בניגוד לאמא שלי, יודעת שדין קופסת פלסיק כדין ספר שהשאלת. שניהם לא חוזרים וכדאי להפרד יפה.

אז בקופסת הפלסטיק של אמא שלי היו אזני המן. "וואי! טעים! ואני בכלל לא אוהב אזני המן!" מוריד הגשם ישר פתח את הקופסא, התכבד, צילם את תוכנה והעלה לפייסבוק. רציתי להגיד לו שיחכה. אזני ההמן של אמא שלי הן הכי הכי טעימות בעולם, אבל ייצוגיות היא לא הצד החזק שלהן. אזני ההמן של אמא שלי חוסלו תוך שעות אחדות. אני אכלתי אחת ואת השאר חיסלו הגברים היושבים בבית.

"אמא, תני לי את המתכון…" ביקשתי טלפונית וקיבלתי. והרי האזניים שלי לפניכם. שילוב של שתי נשים, אם ובתה שיודעות להזיז אזניים.

 

אזניו החינניות של המן

[print_this]

אזני ההמן של אמא שלי

מצרכים לבצק:

200 גרם חמאה רכה

100 גרם אבקת סוכר

2 חלמונים

גרד מחצי לימון

גרד מחצי תפוז

כפית תמצית וניל

כף ברנדי

כף סולת

250 גרם קמח

אופן ההכנה:

1. הכניסו לקערה נוחה ללישה את כל החומרים פרט לקמח.

2. את הקמח יש להוסיף בהדרגה עד שהבצק גמיש ולא דביק.

3. הכניסו את הבצק לחצי שעה למקרר.

4. רדדו את הבצק על משטח מקומח. קרצו עיגולים ומירחו אותם במעט חלבון בעזרת מברשת (החלבון ידביק יפה את קצוות אזני ההמן).

5. מלאו במבחר מילויים (את הצד המרוח בחלבון) וקפלו לצורת אוזן המן.

6. מומלץ בחום רב מאד להכניס את תבניות אזני ההמן לצינון בן חצי שעה במקרר, זה יבטיח את צורתן. התכוננו מראש ופנו מקום לתבנית. כן, אזני המן זו הפקה.

7. אפו כרבע שעה בחום בינוני נמוך.

[/print_this]

 

מילויים:

מרציפן וקליפות תפוז: פשוט קורצים חתיכות מבלוק מרציפן טוב. אני השתמשתי בזה של חוות המרציפן בכפר תבור ובקליפות שקניתי מהילה הוכמן, אך ישנן גם בסופר.

מילוי ריקוטה וצימוקים: בקערה מערבבים קופסת ריקוטה עם גרד מחצי לימון או תפוז, ארבע כפות סוכר, חלמון ושלש כפות קמח ואליהם מוסיפים צימוקים שהושרו בברנדי או חמוציות או דובדבנים מיובשים שהושרו בשרי.

מילוי אגוזים: בקערית מערבבים כוס אגוזי מלך קצוצים דק דק, חצי כוס פקאן סיני מסוכר קצוץ, חצי כפית קינמון, שתי כפות סוכר חום ושתי כפות ריבת משמש טובה (נגיד, של אמא שלי). קלאסיקה!

אני אוהבת מאד חלווה ותמרים באזני ההמן שלי, אבל זה מילוי מאד לא יצוגי. החלווה נוטה לבעבע ולרתוח. אם אתם מכינים רק לעצמכם, תהנו מאד. פשוט לוקחים רבעי תמרים מזן מג'הול, עוטפים בהם קובית חלווה קטנה וסוגרים את כל היופי הזה בבצק אוזני ההמן.

אפשר גם  שוקולד, ריבה ופרג… אתם לא צריכים את המתכון. נכון?

ומי שלא אוהב אזני המן אתם שואלים? ילדים, פורים, מוכרחים להיות שמח ומוכרחים לשמח. לא ככה?

על השיש במטבחה של אמי היו תמיד עוגיות שקראו להם "עוגיות סופי" על שם נותנת המתכון. מדובר בעוגיות הפשוטות ביותר, אלה שנוח לקרוץ מהן צורות, למרות שיפתח מוכן להשווע שהעוגיות בצורת עיגול הכי טעימות ואף אחד לא העז להתווכח עם הוד אנינותו.

מהעוגיות הללו קרצתי ליצנים מקסימים ומסכות שיתאימו להפליא למשלוחי המנות של תותי חברתי, זו עם הידיים השמאליות והילדה המשגעת ביותר ברדיוס של חמישה קילומטר לפחות, שהלבישה עליה משלוחי מנות וגם "אמא של שבת", אם זה לא מספיק.

 

גגג

הבצק מנוקד גרידת תפוז ולימון

עכשיו הוא נוח לרידוד ומנוקד בכתום משמח

מילוי תמרים וחלווה. לא יצוגי אבל טעים טעים

מלית אגוזים וריבת משמש - קלאסיקה

הם כל כך פוטוגנים

מרציפן, ריקוטה ואגוזים בכפיפה אחת

עוגיות סופי:

משחקים בצבע

 

[print_this]

200 גרם חמאה רכה

2 ביצים

כוס סוכר (השתמשתי בסוכר הדק של סוגת, נחמד)

2 כפיות תמצית וניל טובה

כפית אבקת אפיה

כפית גרד תפוז (לא חובה)

2 וחצי כוסות קמח

אופן ההכנה:

לקערה רחבה ונוחה ללישה מכניסים את כל החומרים פרט לקמח. אותו כרגיל מוסיפים לאט לאט ואם הבצק עדיין נדבק לידיים מוסיפים עוד קמח.

מכניסים את הבצק למקרר לשעה של הירהור, מכוסה בניילון נצמד.

מרדדים לעובי של ארבעה מ"מ בערך, קורצים צורות בחותכנים ואופים בחום בינוני עד להזהבה.

[/print_this]

 

קורצת צורות פורימיות

אולי תרקוד איתי

אולי, אולי, אולי...

מבחר צבעים מרהיב ממותק בוטיק סוכר

היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה חה חה

מבחר הערות:

את החותכנים המהממים ואת הקישוטים והצבעים מצאתי אצל ליהי ממותק- בוטיק סוכר. מערת עלי באבא לכל אופה קטנה וגדולה, בעצם ללא הבדל דת גזע ומין. מומלץ מאד ללכת לליהי, לקנות חותכנים שונים ומשונים, קישוטים, רויאל אייסינג, צנטרים ומכחולים ולפתוח עם הילדודס מאפיה בחופש המתרגש עליכם לטובה. זה זול מטיול בקניון וגם מפתח מטוריקה עדינה. אה?

איפה נמצאת מערת הליהי-באבא?

מותק – בוטיק סוכר

שדרות יהודית 29 תל אביב

03-5613562

אה. ומיסרו לה ד"ש ואהבה ממני ונשיקות מתוקות מסוכר.

יאללה. חג שמח, בטוח, צבעוני, מלא צבעי מאכל, אזניים טעימות באמת, מלכות אסתר ובלי המנים רשעים, סבלנו מספיק.

ונסיימה בזמר, של מלכה:

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: Featuredכללימקומות שאהבנונעמה פלדעוגיותצריכה או צריחהשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת reli:

    חיפשתי מתכון לעוגיות לצורות. תודה רבה!!!

  2. מאת מיכל:

    מקסים ומרנין את הלב! בתור אחת שלא אוהבת אוזני המן בדכ הייתי שמחה ביותר לטעום את שלך!

  3. מאת תמנע קורץ:

    נעמונת – למרות שהפוסט מדליק, ואני גם יודעת להזיז אוזניים – אני נאלצת להסכים עם מוריד הגשם לגבי ניקוי האוזניים :-) אבל משום מה, ולא משנה מה ישימו לי בפנים כמילוי – לא מסתדרת עם אוזני המן. אולי את תצליחי לחולל איזה קסם… :-)

  4. מאת Roni Tagansky:

    כבר במשפט הראשון התגלגלתי מצחוק את הורסת את הבריאות!
    העוגיות מהממות, אני מבינה שאת מתארגנת להעברת סדנאות בחופשת פורים
    לילדי השכונה? נא לשמור מקומות לריף וסיאם

  5. מאת דנהל'ה אופה קטנה:

    נעמה
    את אלופה :-)
    חג פורים שמח

  6. מאת Jenny:

    כבר מהרגע שאמרת שהאוזני המן של אמא שלך הכי טעימות ושאת הולכת להביא מתכון ידעתי שאני אעשה אותן!
    בנתיים שחיכיתי למתכון הכנתי ריקוטה ואני כבר מתה להכין את האוזני המן.

    יש לי הכל חוץ מסולת וקוניאק במקום ברנדי..
    יצא לי טעים בכל זאת?

  7. מאת מיכל:

    נהניתי לקרוא! חג שמח!

  8. מאת סמדי:

    למה ??? עד שאמרת "אוזני המן של אמא שלי" היה לי ברור שאני קונה ולא מכינה (אם כבר מדברים על סוגי עלצנות ונחות) . הדפסתי עוד היום או מחר הם יוגשו תחת השם
    האוזנים של אמא של נעמונת (כבר אמרתי לך שכולם מכרים אותכם אצלינו בבית ובמשפחה ) והסיפר קרע אותי מצחוק ואפילו ניסתי לראות אם אני יוכלה אבל אני משאירה לך את הפלא והכישרון הזה

    תבורכי אהובה על כל מילה ואות
    חג שמח וד"ש למוריד הגשם

  9. מאת אירינה:

    הבצק כבר מתקרר:) רק שעשיתי שעתנז של תמרים עם ממרח דובדבנים כדי להוסיף חמצמצות. נראה מה ייצא:)

  10. מאת רחלי:

    איך מכינים מלית פרג?

  11. מאת אנו נימית:

    מקסים ומרגש כתמיד. אני מתה על אזני המן, והתמונה שמלווה את הפוסט הזכירה לי את אזני המן של אמי ז"ל, שגם מילאה אותם בריבת משמש תוצרת עצמית ואגוזים.
    תוכלי בבקשה לתרגם את המידות בגרמים במתכון (100 גר' אבקת סוכר, 250 גר' קמח) למידות קיבולת בכוסות?
    תודה

השארת תגובה