אין מכירה של סביח בלי חציל! (מילים: אפי לחן: עממי)

אני מאוהב.

לא קל.

לא ממש הגובה הנכון, בשבילי לפחות. כיפוף קל. סיגריות. אלכוהול. אופי מוזר. עבודה מלוכלכת. מסריחה אפילו.

והוא גם גבר. עם זיפים.

אני הרי אוהב בחורות.

נו טוב, איך אמר כבר טוני קרטיס, אף אחד לא מושלם.

כי מה לעשות, באהבה כידוע לא בוחרים.

אני מאוהב.

מושא אהבתי הוא גבר נמוך קומה, כפוף מרצון, לא מגולח, שתיין. לפרנסתו הוא מכין סביח.

אבל אלוהים, איזה סביח.

זו לא היתה אהבה ממבט ראשון. נלחמתי בשיניים. אני לא אוהב סביח. ולא אוהב גברים. גברים אני עדיין לא אוהב. סביח כבר כן. בעצם לא. אני לא אוהב סביח. אני שונא סביח. אבל אני מכור.

אף אחד לא מושלם.

שלוש שנים זה לקח אבל בסופן הושלם הכיבוש העיראקי וגם אני, קצין פולני גאה, הפכתי לפרובינציה קולינרית עיראקית. בגדאד על הירקון. מוסול בטשרניחובסקי.

אחרי שהגעתי לכאן, למה שמכונה לעיתים בטעות מקום העבודה שלי, שמעתי רבות על אפי והסביח שלו. הסבירו לי שאפי הוא בעצם מי שהקים את הסביח המפורסם בפרישמן, מסתבר שיש דבר כזה סביח מפורסם ואפילו לא של עובד. אחר כך עזב וחזר כעבור כמה שנים לטשרניחובסקי ומאז ועד היום הוא אלוהים הבלתי מעורער של הגזרה, של הסביח ובכלל .

צריך לשים גבולות לאשכנזים האלו

אפי הוא האיש האיש שבנות שבדרך כלל אוכלות סלט קינואה מוכנות לקבל ממנו תוספת עמבה. האיש שגברים גדולים וקשוחים בוכים בגללו במחשכים. האיש שלהקות רוק מחתרתיות מקדישות לו שירים. האיש שכתב על הלוח שמאחורי ראשו את המילים האלמותיות : " אין מכירת סביח בלי חציל."

שירה, שעבדה איתי שנה וחצי במקום הזה, זה שהיא עזבה כבר מזמן ואני עדיין נמצא בו, מחפש עד היום את דלת הסתרים המובילה החוצה, שירה הסבירה לי כבר אז, לפני שלוש שנים, שעובד, מלך הסביח של גבעתיים והיקום, הוא סתם קשקוש ושאפי הוא-הוא הדבר האמיתי.

לי זה לא ממש שינה.  בתור חומוסולוג אדוק, שווארמאי חובב, וכמי שגדל על ברכי המנה של מבורך ואחר כך המיר אותה בזו של ג'וני, עם צ'יפס, בטח שעם צ'יפס, ובכן דווקא בתור מכור קשה ואדוק לאוכל רחוב, זה שאתם מכנים לפעמים, השד יודע למה, ג'אנק פוד, מעולם לא הצלחתי להתחבר למנה המכונה סביח. משהו בשילוב הזה של חציל מטוגן, ביצה קשה ותפוחי אדמה מבושלים, עם כל התוספות, לא עשה לי את זה. נראה לי לא נכון, לא מתאים. טיפשי. לא אסתטי. לא טעים.

גם אחרי שלמדתי לאהוב שווארמה עם עמבה, עוד לא נחה דעתי בעניין הסביח. עד שפגשתי את אפי.

אפי, כבר הבנתם אולי, הוא הסביח נאצי שלנו.

להתבונן באפי מרכיב את המנה שלו הוא אקט תרבותי לא פחות מאשר לנסוע לרומא לראות את הקפלה הסיסטינית או לברצלונה לראות את הבניינים של גאודי, או את מסי מקבל עוד כדור מצ'אבי. שירה בתנועה.

אם לא בונים סביח בכוונה מלאה, לא בונים בכלל

אפי לא מכין סביח. אפי בונה אותו. מהנדס אותו. מצייר אותו בטחינה. הוא עומד כפוף ובכל פעם מחדש הוא נראה כאילו זו מנת הסביח הראשונה שהכין מימיו והוא חושב איך בדיוק צריך לסדר אותה כדי שתהיה מושלמת. נכונה, מדויקת. בנויה.

ברור מאליו שהסדר הוא תמיד אותו סדר. הסדר הקוסמי של הסביח של אפי. יש לקוחות שמתעקשים למרבה הצער לבלבל לאפי את המוח בכל מיני בקשות מוזרות. אפי מתייחס אליהם בהתאם. הוא שונא אותם בשקט. לפחות עד שהם מבקשים סביח בלי חציל. לכך הוא לא מוכן בשום אופן. יש גבול .

אבל אם לא תפריעו לו, תוכלו לצפות באחד משבעת פלאי תבל המודרניים ואחר כך לקבל אותו ולאוכלו. יצירת מופת ארכיטקטונית. פלא פלאים של שכבות על גבי שכבות של פרוסות חציל דקות מטוגנות וסחוטות היטב מהשמן העודף, ביצת חמינדוס שחומה, קוביות תפוחי אדמה מבושלים, פטרוזיליה, בצל פרוס דק, בצל ירוק, סלט ירקות עם פלפל ירוק חריף, טחינה, כרוב אדום, סלט עלי בייבי – תוספת יאפית משונה שמצליחה להשתלב באופן מוזר- וכמובן חמישה סוגי חריף – שום כתוש, סחוג אדום וירוק, עמבה ופלפלים חריפים מטוגנים למיוחסים (הסבר מיד).

דודי, בעל הבית של האתר המכובד שמסכים לארח כל שבוע פולני קיצוני כמוני, אלוהים יודע למה, הדגים לי באותות ובמופתים את מה שקוראיו הנאמנים כבר יודעים מזמן. סביח הוא בכלל ארוחת בוקר עיראקית של שבת שבה נכללים רק חציל מטוגן, חמינדה שהעירקים מכנים בכלל 'ביצה על טבית' (טבית הוא כידוע החמין של העירקים) פטרוזיליה, עגבניות ועמבה ארוזים היטב בפיתה וכל השאר, בעיקר החומוס והטחינה, הם לדבריו צלם בהיכל.

יכול להיות אבל אני כידוע תערובת, או תרכובת, של סלוניקי וקרקוב ולאו דווקא בגדאד ומוסול. אבל אני לומד מהר, לפחות ככל שהדברים נוגעים לאוכל.

בכל פעם מחדש נראה אפי כמי שעומד לקבל בכל רגע התקפת לב בשל המתח הנפשי העצום שבו הוא נתון בניסיון הנואש לסדר את הפיתה כמו שצריך. ליאור מהמנזר, הבר השכן שהוא גם הבר הקבוע של אפי, ושלי, סיפר לי פעם איך במו אוזניו שמע את אפי נותן הרצאה של שלוש שעות על הכיוון המדויק שבו, ורק בו, יש לפתוח את הפיתה מהצד ה'נכון' כדי שתחזיק מעמד אחר כך בעת המילוי.

מי שאפי אוהב, ואפי מוכן ורוצה לאהוב את כל מי שאוהב אותו או יותר נכון את הסביח שלו, יקבל כאמור גם פלפל ירוק חריף מטוגן. אם מתנהגים יפה מקבלים אחר כך גם כוס קפה או תה על חשבון הבית.

לא זולה המנה של אפי, יחסית לאוכל רחוב כמובן. 17 שקלים מחירה ו18 אם אוכלים אותה בפיתה מקמח מלא, עוד פלישה יאפית ברוח הזמנים הבריאים שאנו חיים בהם לצערנו. חצי מנה עולה 14 שקלים וכשמישהו העיר לו פעם על חוסר הפרופורציה במחיר, ענה לו אפי :

" אני עושה הנחה על המנה…"

הדבר היחידי שדפוק אצל אפי הוא שאין לו בירה. בשביל למכור אלכוהול צריך רשיון ולאפי אין חשק. מי שממש צריך, ולא מעצבן את אפי, יוכל לזכות בכוס גולדסטאר ממעדניית 'לה מזון' שמעבר לכביש. בתנאי שאין לחץ בגזרה כמובן. אחרי אחת בצהריים תמיד יש לחץ.

פאר היצירה

לפני כמה שבועות בנה אפי מעין שולחן קטן בקדמת דלפק הנירוסטה שלו. אני הייתי משוכנע שזה הוא עוד ניסיון נואש של אמן הסביח המיזנטרופי להרוויח עוד 30 סנטימטרים יקרים מפז של מרחק, נפשי בעיקר, בינו ובין הלקוחות הלוחצים והמציקים. אבל אפי הדף מיד את השערותיי הנלוזות והסביר לי שהוא פשוט פינה קצת מקום בשביל ברז.

'גולדסטאר?' שאלתי בתקווה.

'גזוז', השיב לי בחיוך מי שבירה בבוקר אינה ממש זרה לו.

וכך בכל פעם מחדש אני נשאר וחצי תאוותי בידי. אחרי שכבר למדתי לאהוב את המנה המוזרה הזו, אני נאלץ לשטוף אותה בקולה. מכיוון שאינני שותה קולה, ומים עושים חלודה בבטן, אין לי ברירה אלא לזכור את הבירה ששתיתי כמה דקות קודם לכן במנזר בשעה שאני גוהר מעל שולחני המשרדי במקום המכונה כאמור מקום העבודה שלי, תוקע סביח, מנסה נואשות וללא הצלחה לא לטפטף לעצמי על הג'ינס החדש שבר רפאלי נתנה לי בביקורי האחרון בפוקס בדיזנגוף סנטר- מה לא ידעתם שהיא מחכה שם לכל אחד מאחורי וילון המדידה – ומביט בחיוך בלבבות שאפי צייר לי על השקית, יודע היטב שהוא מצייר אותם לכל אחד ושלמרות שהוא מתנהג כאילו הוא חבר שלי אין בינינו דבר, ובטח שלא אהבה. לפחות לא מצדו. צודק. גם אני לא הייתי מתאהב בי. אף פעם לא הבנתי את אישתי. אלוהים, איזה מזל יש לי.

חשבתי איזה יין הייתי רוצה שיהיה אצל אפי לו היה לו רשיון למכירת אלכוהול. לא הייתי רוצה שם שום יין, רק ברז גולדסטאר רציני. אבל אם הייתי צריך בעל כורחי לבחור יין שיתאים לסביח הייתי הולך על רוזה.

רוזה הוא הסביח של עולם היין. נישט אהין נישא אהער. לא יין אדום ובטח שלא לבן. לא יין לבשר ולא יין לדגים. אבל בדיוק כמו הסביח, כשמתרגלים אליו מבינים שהוא יודע לעשות המון דברים ששווארמה ופלאפל, סליחה, יין אדום ויין לבן, לא יודעים לעשות. למשל לשמח אותך בקיץ, העונה הנצחית שלנו כאן. או ללוות מרק דגים כהלכתו. טוב, את זה רק רוזה יודע לעשות. בעיראק לא היו בשיעור הזה ולכן הסביח לא ממש מצטיין בזה.

להצחיק אותך. כן רוזה הוא יין מצחיק, וכך גם הסביח. מנה מוזרה  ומצחיקה. והצחוק כידוע יפה לבריאות. אלא אם כן אתה אפי.

אחר כך חשבתי איזה רוזה בדיוק הייתי רוצה, אם הייתי רוצה, אצל אפי.

נזכרתי ברוזה של יקב רקאנטי. אם רוזה הוא הסביח של היין, רקאנטי הוא הסביח של היקבים. בשבילי לפחות. נורא רציתי לא לאהוב אותו. אבל בסוף התמכרתי. שנאתי את העובדה שאני שותה יין של אנשים עשירים. אחר כך נזכרתי שהם לא אשמים. גם רוטשילד הוא איש עשיר והוא כידוע עושה יין לא רע בכלל.

אחרי שהחליפו ייננים ופרנסי היקב הביאו את גיל שצברג, האפי של עולם הייננים, ועידו לווינסון, עוזרו הנאמן ובעליו של יקב הגראז' החצי סודי והנהדר לווינסון, נסתתמו גם כל טענותיי על יין 'אמריקאי' מדי.

שצברג הוא אחד הייננים הכי נועזים ויוצאי הדופן שאי פעם צמחו כאן, ויחד עם לווינסון הצעיר הוא מוציא מתחת ידיו שורה של יינות שעוד נכונו להם עלילות וחלקם מספרים סיפור נהדר כבר עכשיו. נסו פעם את הפטיט סירה – זינפנדל שלהם, יין שעוד נשוב ונדבר עליו.

אבל אצל אפי כאמור אין יין. וטוב שכך. וככה יוצא שאני שוב יושב במשרד, מנגב את הסנטר ומבין בפעם האלף שהאהבה, פנים רבות לה.

סביח
טשרנחובסקי 2, תל אביב

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: Featuredאוכל עירקיאוכל רחובאוכלים בחוץארוחה עסקיתהמטבח העירקיחיליקייןכשרמסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (30)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    עושה חשק לנגוס וכמה שבקבוק הרוזה הזה סקסי

  2. מאת אודטה:

    הוי, כמה אני שמחה שגילית לי לאן נעלם לי האפי המפורסם מפרישמן! כי גם בעיני, הוא הוא הדבר האמיתי. מינוס החידודים, פלוס העיקר. מהרגע הראשון שטעמתי את הסביח שלו, התאהבתי. ובחיים לא אהבתי סביח עד הסביח שלו. בחיים לא. אין, הבנאדם מכניס את האנרגיות הסודיות שלו למנה, ובונה אותה באופן מתמטי. הסביח שלו כל כך ענק בעיני, עד כי אני, העצלנית, (שבניגוד לתדמית האנינה, לפעמים תוקעת סרדינים ישר מהקופסה מעל הכיור, וסרט זה ישמיד עצמו מיד בתום ההשמעה) הייתי נוסעת מהרצלייה עד אליו בשביל סביח. איזה אושר! האבדה נמצאה!

  3. מאת יוני:

    צחקתי, נהניתי, רעבתי והחכמתי
    תודה!

  4. מאת אסף:

    אצל אפי למדתי את כוחה של פיתה מנומקת.
    אין דבר שאני פחות מעריך אצל פיתאי מפיתה ביד אחד, כף בשניה, מבט מבולבל על הפנים והשאלה החובבנית "מה לשים?"
    אני עובד כאן או אתה? תשים מה שטעים ואם יש לי התנגדות למשהו אעצור אותך.
    ככה בדיוק עובד אפי. כמומחה ומקצוען בעבודתו, הוא יודע את הסדר המדויק של מה קודם למה, מה מונח על מה, ובאיזה שלב עוצרים רגע כדי לשקשק את התבלין בדיוק ברגע הנכון (מה לעזאזל יש שם? זה לא באמת משנה) "הכל, עם סלט חריף" אני משחרר אותו לדרכו כדי שיבין מראש שבפיתה הזו אין עכבות. לפעמים זה מזכה אותי בפלפל קלוי חריף עם קיסמים – לפעמים לא…
    מהמוצדקות שבמנות ישראל.

  5. מאת איל שמיר:

    הכי כיף זה לאכול אצל מישהו שעושה רק דבר אחד – וגאה בו.
    זה גם הקסם של עובד מגבעתיים, ושל מקומות פלאפל קטנים,
    כאלה שלא מתפתים לעשות גם סביח וגם שניצל בפיתה, וגם וגם וגם…
    בגלל זה נהניתי כלכך בתאילנד- כל מוכר ברחוב החזיק דוכן
    שעושה רק משהו אחד, ועושה כלכך טוב ובמיומנות, בגאווה ובנסיון של שנים.

    כי זה מה שחסר לנו פה – בארץ שבה 3 עשורים שלמים כל מסעדה
    ניסתה להיות גם וגם. ( רק בעשור וחצי האחרונים יש מגמת צמצום
    ופתאום יש יותר ויותר מקומות שתפריט האוכל קצר מתפריט היינות.)

  6. מאת דנה:

    נהדר! איזה כיף לקרוא.

  7. מאת מיכל:

    אכלתי אצלו לאחרונה והפיתה לא הייתה חמה וטובה כמו שבד"כ. כדאי להקפיד על זה. בפרישמן לא קורה לי שיש נפילות

  8. מאת ליאור:

    נהדר!
    בחיים, מחוץ לקובית הסביח,הוא גם אחד היקרים והנדיבים באנשים-ולבטח המצחיק שבהם

  9. מאת רפי:

    אתם לא משאירים לי ברירה. אני בסוף אעזוב הכל ואחזור לאהבה הגדולה האמיתית שלי, להאכיל אנשים. מה כפת לי האחריות על הראש שלכם…העיקר שיש את מי להאשים…

  10. מאת מיה שטרן:

    חיליק
    איזה פוסט פיוט ומקסים כתבת
    על איש פיוטי ומקסים
    שמפיק סביח פיוטי וטעים!

    תודה

  11. מאת טומי:

    אני חושב שמשפט הסיום המפורסם ביותר בקולנוע Nobody's perfect נאמר על ידי Joe E. Brown לג'ק למון. כן, באותו סרט עם טוני קרטיס, חמים וטעים. וחוץ מזה אחלה כתבה כרגיל.

    • מאת חיליק:

      שני אנשים כבר העירו על זה ושניהם כמובן צודקים. טעות שלי. נו, הוא הרי אמר שאף אחד לא מושלם.

    • מאת יעל מירון:

      נכון. כי הוא הרי היה מאוהב בג'ק למון המחופשת

  12. מאת ravit:

    וואו איזה חשק עשית לי עכשיו, אבל מי יסע בשעה כזאת לטשרניחובסקי. זה סיוט להכנס לתוך העיר.
    החשק יחכה למחר :)

  13. מאת רוחלה:

    ממש נכון מילים בסלע גם אני חוויתי את האיש והסביח \ככה בדיוק אני מכינה סנדוויצ'ים בבית מסודרים ומלאים בכל טוב ופשוט התרגשתי שמצאתי אדם יקר שמקפיד שלא תישאר פינה לא מוארת בפיתה\ בכל פעם שמגיעה לתל אביב ממצפה זהו ביקור חובה בשבילי\תגיד מה הבעיה לקנות בירה במקום הסמוך ולבוא איתה מילא אני גרה במדבר ואין הרבה אפשרויות אבל בתל אביב יש פתרון לכל מחסור ,אז תתסתדר עם הבירה הא?

  14. מאת מיכל:

    פוסט מעורר תיאבון שעושה חשק לסביח ואני גרה ממש קרוב לעובד… בפעם הבאה – רק אפי.

  15. מאת Shuka Vadim:

    It wasn't Tony Curtis who said – "Nobody's perfect " but Osgood Fielding III to Jack Lemmon in response to Lemmon's confession that he is a man, not a woman.

  16. מאת צמח בר:

    בפעם הבאה שאתה אצלו תשאל אותו בבקשה איפה הע'ורוק (לביבה בעיראקית). סלט כרוב בסביח?????

    עשית לי חשק.
    מחר אני שם כולל מחיר הכניסה לתוך תל אביב…..

  17. מאת נוגה:

    טשרניחובסקי 2 זה לא הפלאפל של ג'וני??

    • מאת חיליק:

      גם וגםץ גן עדן עלי אדמות. ממול הסנדביצ'ים החזיריים של לה מזון, מעבר לכביש המנזר, ואפילו שתי תחנות לוטו צמודות לטובת מכורים קשים כמוני. יום אחד זכיתי באחת מהן ב10 שקלים וביקשתי לפדות אותן. 'לחוץ' אמר לי המוכר. מי אמר שלמנהלי תחנת לוטו אין הומור. החיים יפים

  18. מאת נוגה:

    נקרא נהדר ד"א, אנסה בקרוב!

  19. מאת הדס:

    יאהו איזה באסה בדיוק אתמול הייתי ליד
    נו טוב בפעם הבאה
    תודה:)

  20. מאת אבי פלדשטיין:

    חילק, יש לי חבר שנכנס פעם לעובד, ועוד נפשו פזורה עליו ביקש, במקום מנה אחת בלי טחינה, מנה אחת בלי טחינה וביצה. מניה וביה זכה מעובד לתשובת הנצח: "ואם מה כן? אולי עם טוטה?".

  21. מאת מיכל:

    אכלתי אצלו שלוש פעמים ובשלושתם החצילים היו יבשים או מרים. לא תהיה פעם רביעית

  22. מאת שמעון:

    בסוף הרשימו שנת 2000 עברתי להתגורר בתל אביב באזור רחוב בוגרשוב ולקח לי כמעט שנתיים לגלות את הסביח של פרישמן ולהבין את הפלא הגדול הזה שטמון באותה מילה שהייתה נראית לי כמו משהו לא ברור עד לאותו רגע.
    ברגע שהתחלתי כבר לא ניתן היה להפסיק ודי מהר נהייתי אורח קבוע במקום של אפי ומירו (כן, לא יפה לשכוח בעל זכויות מהותי בסביח של פרישמן).
    היסודיות והרצינות שאפי ממלא את הפיתה (והדגש על ממלא )הרשימו כל פעם מחדש ומדהים שהוא לא איבד את זה לאורך השנים.
    זכור לי מקרה של תל אביבית מצויה ששאלה בקול מאנפף את מירו באחד מרגעי התורות הארוכים שהיו במקום (אחד המאפיינים :-) ) מה המקור של הסביח והוא בשיא הנונשלנטיות עונה לה "זה מאכל עיראקי מתקופת הרנסאנס" ואני מאחורה פשוט מתפוצץ מצחוק …
    עם השנים מירו ואפי נעלמו ויש לציין שהמחליפים שלהם (למרות החשש שקינן בי ) שמרו על המסורת ואפילו עלו על רבם …
    היום שאני כבר מתגורר באשדוד והסביח כבר לא כל כך זמין, בהחלט תהיה התלבטות אם בביקור הבא רגלי יקחו אותי לפרישמן או לנוסטלגיה היותר מוקדמת בטשרניחובסקי …
    אכן, קשים הם חיי הגרגרן :-)

  23. מאת סוזי:

    את הסביח שלי אני קונה אצל אפי מרחוב שמאי ירושלים, אין על הסביח שלו שעשוי במיומנות וטעים להפליא, כל צהריים התור אצלו ארוך וסובלני כי אף אחד לא מוותר על הטעם כדאי לנסות כשאתם מגיעים לירושלים, אחת שיודעת.

  24. מאת נמרד בר:

    יש מקום של סביח אמיתי טרי וטוב, וגם גזוז מסרתי כמו של פעם, ברמת גן, רח' הרא"ה 131 (ליד חיבת ציון)
    תהנו
    נמרד

  25. מאת מהאלרגית לחציל:

    אז אני אלרגית. ולא הוא לא הסכים להכין לי פיתה בלי… אז ביקשתי שישים רק למעלה כי אני אזרוק את החציל בכל אופן… אז הוא תקע לי המון המון חציל בתוך הפיתה בכוונה. והתעצבנתי. ובסוף הוא אפילו לא חייב אותי על הפיתה. ואני נאלצתי לזרוק את "יצירת המופת" כי מה לעשות- אסור לי.
    סתם נאד מנופח עם פיתות סבירות ובלי רגישות סביבתית. בסוף בעלי המסכן אכל פיתה לבד וגם לא נהנה כי לי לא היה מה לאכול. יופי אפי. העיקר שעמדת מאחורי האמת הבלתי מתפשרת שלך וחבל שהיא לא כרוכה בלגרום לאנשים לחייך מהאוכל. אייייכס עליך!

  26. מאת יניב:

    הנה הסרטון על איך אפי מכין את ה"יצירה" שלו:
    http://www.youtube.com/watch?v=Ml3FkE0M8Us

השארת תגובה