איך (לא) שותים יין

קצת אחרי תחנת הרכבת, אירית עושה פניית פרסה שלא היתה מביישת אף נהג שודים ויורדת מהכביש. היא מפנה את המכונית לתוך שביל עפר צדדי ואני תוהה אם בגילנו, אחרי כל כך הרבה שנות הכרות, אירית מתכוננת לבצע בי את זממה.

אירית נוהגת על השביל. מצדנו האחד מטע אבוקדו ומצדנו השני כרם מגודרת.

יכול להיות שלא הבנתי כלום. אני הרי מכיר את האיש של אירית. איפה אני ואיפה הוא.

גבר מסוקס במיטב שנותיו, קאובוי מקומי אמיתי, אחד כזה שהייתם שמים בכיף על כרזת פרסומת למרלבורו, כשעוד היו כאלה, ומקבלים אפילו עודף.

ויכול להיות שזה בכלל לא זה?

אולי אירית הולכת בכלל לסגור איתי חשבון.

אני מריץ במהירות את חיינו המשותפים, הארוכים אך המצומצמים למדי, ולא מצליח למצוא אפילו קצה חוט של רמז שיגרום לי לחשוב, ולו רק לרגע, שעשיתי משהו לא בסדר. והרי אפילו בסכסוך הכי מפורסם, ההוא שהפריד בין אירית לבין שותפה המיתולוגי לעסקים, נשארתי בסוף עם אירית. לא שהסתכסכתי עם השותף, אבל הוא פשוט ניתק מגע. ובאמת, איך יהיה לו זמן אלי עם כל המים שהוא שותה. הוא בסדר, באמת, זה אני שמתעקש להמשיך לשתות יין. זה הרי לא בריא. לא בכמויות שאני שותה לפחות.

ואולי באמת זה קשור ליין.

אז מה הבעיה עם זה? הרי אני אוהב יין. וגם אירית. אני אפילו אוהב את היין שהיא אוהבת, לפחות כשאני מצליח לשים יד על בקבוק כזה מדי פעם ולשתות אותו.

אתה רואה, היא אומרת, זה הכרם.

הלך עלי.

אירית הולכת לקבור אותי בכרם מגודרת. בטח אין כאן אפילו קליטה.

זה הכרם היחיד בארץ שהוא בעל.

בעל מה? בעל הבית? בעלה? מה קורה כאן לעזאזל.

בעצם יש עוד אחד, היא מתחרטת. הכרם השני שלו. בקדיתא.

אנחנו נוסעים עכשיו לקדיתא? לא, כי פה זה בנימינה. נו די, תגמרי אותי פה ונסגור עניין. ממילא לא נשאר לי הרבה. עם כל היין הזה.

הוא לא משקה בכלל.

אה, כזה בעל. כרם לא מושקה. אולי אני בכל זאת אצא מזה בחיים. לפחות אם אשתוק ואהנהן בנימוס בראשי.

בסך הכל חמישה דונם. נטענו ב 1998. פה יהיה גם היקב החדש.

אוקי, השמחה היתה מוקדמת מדי. אני הולך להיות מצע ליציקת הבטון, אבן הפינה ליקב החדש של האיש שלה.

אני מסתכל סביבי. יפה כאן. הכל פורח וירוק. מקום טוב לגמור בו.

בוא, נלך לאכול, היא אומרת פתאום.

הסעודה האחרונה?

היא מסתובבת במיומנות ומנווטת את הרכב במהירות לעבר יער עבות. אני כבר מחרבן קוביות. קודם המטע והכרם ועכשיו יער אמיתי. נו, יאללה, בואי נגמור עם זה כבר.

אנחנו נכנסים למסעדה. אירית מתיישבת ואז קמה ואומרת ששכחה משהו בתא המטען של המכונית ויוצאת החוצה.

היי, מותק, לא שכחת כלום, אני הרי עוד כאן. או שהיא מתכוונת להביא לום מהאוטו ולגמור עלי כאן, באמצע המסעדה ליד כולם. לך תדע, אצל האיכרים האלה הכל יכול להיות. במו אוזניי שמעתי מה עושים במקום שבו היא גרה למי שסרח. קוברים אותו בשביל הגישה החדש לווילה של ראש הממשלה. בחולות. אחר כך השב"כ מכריז על זה כשטח סגור.

כשהיא חוזרת מהאוטו יש לה משהו שחור ועבה ביד. כשהיא מתקרבת אני רואה שזה בקבוק יין. של מרגלית.

טוב, סטייל תמיד היה לה. היא מתקרבת עוד קצת ואני רואה שזה קברנה פרנק 2006. מבנימינה. הכרם שראינו קודם , אני מבין מיד. הכל כאן מתוכנן. פתאום אני תוהה האם זה לא יין מורעל. אני לא מאמין. מרגלית הרי בחיים לא יקריב בקבוק יקר המציאות משלו, ועוד מהיין הנדיר הזה, רק בשביל לחסל פישר כמוני. אפשר לעשות את זה גם עם יין של בנימינה.

אנחנו נשתה את היין שלנו, היא לוחשת בקול מקפיא דם לעבר המלצרית.

בסדר, עונה הילדה התמימה, אבל יש כאן דמי חליצה של 40 שקל.

אירית מביטה בה בשקט. הילדה מסתובבת והולכת.

אחרי כמה שניות מגיע מנהל המשמרת.

היין הזה כשר? הוא שואל.

לא, מסננת אירית.

אז אני מאד מצטער אבל אתם לא יכולים לשתות אותו כאן. אנחנו מסעדה כשרה.

עשו אותו יהודים, לואטת אירית בלאט.

זה לא ממש משנה, את מבינה, הוא צריך להיות כשר.

תביא לנו את תפריט היין, היא מביטה בו במבט מזרה אימה.

הבחור מסתובב מיד וחוזר עם התפריט. אירית מזמינה לנו דגים. נו, זו כנראה באמת הולכת להיות הסעודה האחרונה שלי. ובקבוק שרדונה רזרב, של בנימינה.

כל כך רציתי לטעום פעם אחת מרגלית קברנה פרנק 2006 לפני שאני הולך…

מי טועם, שואל המנהל.

אני אטעם, היא עונה.

היא טועמת. בסדר היא מהנהנת. אבל כשההוא הולך היא אומרת מיד, היין הזה אמור להיות הרבה יותר רענן. שתיתי בקבוק כזה לא מזמן והוא היה פשוט נפלא.

אפילו עכשיו, ממעמקי האימה שבה אני נתון, אני מסרב להאמין למשמע אוזניי. אירית מפרגנת ליין של מתחרים… ועוד איזה. יקב בנימינה הענק המתעורר. שכן אמנם אבל בכל זאת, יקב מסחרי גדול. והרי אירית היא בת זוגו של מי שהוא אולי בכיר יינני הבוטיק בארץ ולבטח הוותיק שבהם, הדוטורה, דוקטור יאיר מרגלית בשבילכם.

פתאום אני נזכר איזה מין דוקטור הוא הדוקטור. לא ליין. לכימיה פיסיקלית. אולי בכל זאת אני צריך לשמוח שהיין יצא ממקרר היין של המסעדה ולא מהבאגז' של אירית.

 

 

אנחנו שותים. האוכל מגיע. איום ונורא. אני לא בטוח שזה משחק לטובתי. אירית נורא מתעצבנת. היין דווקא בסדר גמור. הייתי אומר אפילו מצוין אם לא הייתי חושש משבט זעמה של הגברת הראשונה של היין והאוכל, כאן ובכלל, פעם וגם היום כשהיא כבר במעין פנסיה מוקדמת. החברה האלה הרי לא באמת צריכים לעבוד. אחר כך היא מספרת לי על התוכניות שלה לעתיד. אני לא מבין לשם מה זה נחוץ. אני הרי לא אהיה כאן בכדי לראות אותה הופכת למרצה למסעדנות. אבל אפילו עכשיו אני לא יכול שלא להתפעל מהחשק שלה ללמד דור חדש.

רוצה לתת שיעור אצלי בקורס, היא שואלת.

אלוהים, היא עושה ממני צחוק.

אנחנו מוותרים על הקינוח.

בדרך חזרה, ליד תחנת הרכבת, היא עוצרת ונותנת לי את הבקבוק הסגור עדיין.

תחכה לפחות 48 שעות עד שתשתה אותו. תן לו לנוח מהדרך.

ותשתה אותו עם ענת… היא מחייכת ונעלמת בחריקת צמיגים.

 

אני יושב בבית, כותב ומסתכל על הבקבוק.

יין נהדר, אני בטוח.

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: חיליקיין

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ayelet kravrzki:

    לאירית יש בהחלט אמירה בתחום האוכל בארץ

  2. מאת ליבי:

    וואו, איך אתה כותב יא חיליק. תענוגות. מתי תבלה ערב איתי ועם איילת בשישקו ???

  3. מאת טומי:

    תענוג צרוף.

  4. מאת אילן תלמוד:

    יקב מצוין

  5. מאת מירה:

    ועל זה נאמר: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".
    כרגיל חיליק (כבר נמאס לי להחמיא לך כל הזמן), מרתק אתה כותב. איזה כיף שיש לזה המשך כל שבוע. מחכה כבר לפעם הבאה.

  6. שלום חיליק,
    רק אתמול השתחררתי מהמחלקה אחרי שאני כל כך התרגשתי שאתה אמרת מול כל האומה פה בבייגלה שאתה רוחש לי חיבה ומשיכה מינית. איך שאתה רבת עם הנדב הזה, זה הזכיר לי את הימים שלי באצ"ל. אז הייתי נערת פיתוי לבריטים, לבדואים, לצ'רקסים ונדמה לי שהיה גם שומרוני אחד טוב. לא אמרתי לא גם לדרוזים, אני ציונית נו מה. רק מיכאל הגמד לא רצה אותי. שמעתי שהיום הוא סנילי, מגיע לו. בקיצור אז דובצ'ק החטיף לחופני כאלה זפטות איומות כשראה אותנו יוצאים ביחד מאחורי איזה שיח ביער עופר. בחיי, אני הייתי תמימה בזמנו. חופני אמר לי שהוא רוצה להראות לי את הסליק החדש של הארגון, שהוא מחביא שם את הג'חנון של אמא שלו. התימנים האלה, אני אומרת לך, חוץ מבצק ושמן הם לא יודעים להכין כלום אבל יש להם ג'חנון, או, זה כמו הכושים. אם אתה מכיר את הנדב הזה, תגיד לו שיש מספיק רוחמה לכולם. במיוחד חילצ'וק שלי, שנראה לי שעם כל היין הזה אתה לא תחזיק הרבה זמן, תסלח לי. וחוץ מזה שאני רואה פה שכולם רוצים להכיר אותך ולבלות איתך, אני ממש שמחה שפה זה אתר הכרויות, ביטלתי את המנוי למוטק'ה. השמוקים האלה לקחו כסף בשביל כל מיני טרנטע שרוצים רק פלירט. היה לי אחד לא מזמן שחטף דום לב קטן בכל פעם שהוא התרגש במיטה. קמצן, קנה קוצב יד שנייה. פה יש לי אותך, שאתה עושה שאני אקנא כשאתה כותב כל כך יפה על כל מיני בחורות ג'דעיות שמנסות להרוג אותך. ואם אתה נפגש עם כל הבחורות האלה שמציעות לך פה, תבדוק לפני זה באתרים שלכם שהן לא צצקעס, אתה צריך להסתובב רק עם שאפות. ותסלח לי על הנברשת הזאת, מסכנה, צריך להבין אותה שקשה לה ליד אישה כמוני. היא לא שולטת בעצמה מקנאה מאז שנפלו לה הציצים. והיא גם מבשלת זוועה, פעם היא ניסתה להרוג אותי עם הקומפוט שלה. טוב, אני חייבת ללכת, מחלקים עכשיו אשל.

    • מאת ד"ר סעדיה:

      רוחמה

      כבר הרבה זמן אני קורא את מה שאת כותבת כאן. עד עכשיו שתקתי. אני חייב להודות שלפעמים זה אפילו מצחיק, אבל בתור יושב ראש הפדרציה העולמית של עולי תימן, תרשי לי להזהיר אותך, בכל הנימוס. אל תתעסקי איתנו. ובעיקר אל תשווי אותנו לכושים. ובטח שלא את הג'חנון שלנו. מה בדיוק הבאתם אתם איתכם מפולניה. גפילטיפש ?
      שלך
      בכל הכבוד
      דוקטור ר. סעדיה
      נשיא הפדרציה העולמית של עולי תימן
      נ.ב.
      אם אין לך מה לעשות הערב, אנחנו מחזנים כאן החל מהשעה תשע. את יכולה להצטרף. נעשה לך גוד טיים

      • מאת רוחמה המברשת:

        ד"ר יקר, תסלח לי, מאיפה הדיפלומה שלך? אתה מקריא פרקי חזנות ולא מודיע לי לאן להגיע? נו, ברברים, מה ציפיתי. אני קלטתי את עליית האריתראים לארץ ותאמין לי, זו מחמאה. יוני שלי היה מת שיהיה לו בצוואר מה שיש לכם שם בג'חנון.

  7. מאת אוהד:

    לפני כמה ימים הזמין אותי הצלם המוכשר אייל קרן (שאגב צילום הבקבוק המתנוסס בפוסט הוא פרי עבודתו) , אמר לי כדאי לך לבוא יש לי בקבוק יין מצויין שאשמח לשתות איתך, קברנה פרנק 2006 של מרגלית.
    קבענו לאתמול, עברתי בלוינסקי והבאתי כמה דברים טובים לנשנש ליד וגם חברה טובה כדי שיהיה עוד יותר שמח.

    היין נפלא, אינני מבקר יינות, לא אספר על עפיצות ואפילו לא על סוג החבית בה התיישן היין או על טעמי אדמה אגיד דבר פשוט מאד, היין היה לי מאד מאד טעים ולמרביתנו זה המדד הקובע

    • מאת חיליק:

      רציתי להתאפק ולהשאיר את הדברים כמו שהם. אבל רק למען הסר ספק, הקברנה פרנק 2006, כמו כל שאר היינות של מרגלית, הם מפסגות היין בישראל ואפילו חובב בורגון כמוני, ואני יודע שגם הדוקטור מחבב כיום את היינות הללו, לא נשאר אדיש אל מול קסמי היין העוצמתי הרב המבע שלו ושל בנו אסף ועוזרם הוותיק והנאמן רמי ליבנה.אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, מרגלית הוא תענוג צרוף.

  8. מאת עירית וויר:

    חיליק
    עדיין לא נפגשנו, אני החברה של אירית ויאיר מנפה וואלי וכרגע גרה בקיסריה לחצי שנה.
    אני מעודכנת בהרבה כתבות שנכתבו על אירית אבל הכתבה שלך פשוט גרמה לי לפתיחת כל המרידיאנים
    והצ'קרות. התאורים של אירית ויאיר כל כך חיים.
    מקווה לקרא עוד כתבות מענגות כמו זה< (אין לחץ)
    מקווה שעוד יצא לך לאכול בגאיה שהיא מסעדה נהדרת !!! אולי למסע מרתק בעתיד<
    לחיים טובים !!!
    עירית

  9. מאת גוני:

    כפרה, מדהים לראות איך כמו עוף החול אתה כל יום נוטה למות וקם מחדש. טור מצחיק מאוד ואם כבר למות, טוב שזה יהיה מיין משובח. צריך לקרוא לאסופת הטורים שלך 'אורח נטה למות'. עגנון מאשר וגם לוחץ על share.

  10. מאת שרון א:

    הרבה מניות יש לאישה הזו והכתיבה שלך מרעננת

השארת תגובה