יש לי פטרייה – המדריך למלקט המתחיל

"יש לי פטרייה", אמא שלי נכנסה לסלון קורנת מאושר. "איזה?" שאל אבא שלי, "נרתיקון דביק", היא ענתה. "איפה?" הוא בקושי הרים את המבט ממסך המחשב. הוא כבר לא מתרגש מהפטריות שלה. בשלב הזה נעצור. אעצור לא בגלל שחלקכם בטח הפסיק לקרוא. החלק שעוד ממשיך לקרוא מקיא ותוך כך מחייג ללשכת הרווחה כדי לדווח על משפחה בעלת הרגלים דוחים במיוחד .

למה היא מספרת לנו את זה ולא לרופא הנשים? תתהו. ובכן, לא בגלל זה עצרתי, אלא בגלל חוקי הצנזורה. עומדת כאן גם סכנה מידית לירושה שאין לי. אם אחשוף את מיקומה של הפטרייה יש סכנה מוחשית לשלומי וכמו קדאפי אל העם בלוב, ייתכן שיצטרכו לטבוח בי מרוב אהבה.

נרתיקון דביק הוא שמה המעורר הקשרים מגעילים, או מיניים, איש ואישה והעדפותיהם, של פטריית שדה למאכל. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות בין ינואר לפברואר הוא שמישהו אחר, נאמר חווה השמנה, תדע שיש אצלנו פטריות. או אז היא תגיע על כל מוטת הכתפיים העצומה שלה וקולה הרם כשבידה דלי ותמלא אותו עד אפס מקום. האמת, מספיק שהיא תקטוף פטרייה אחת שאמא שלי ראתה קודם  או שאמא שלי לא ראתה בכלל אבל שייכת לה, לפי דעתה, מכוח השתייכותן של כל הפטריות אליה, כדי שתמטיר עליה מטח נאצות שיימלאו את אקוויפר ההר.

כדאי לציין לטובת מי שאינו דובר את השפה, שקללות של פולניות נשמעות לאוזן לא מיומנת כמו מחמאות. כך למשל אפשר לשמוע שמישהי "התעלתה אפילו על עצמה בכיעור שלה", הרי זו גדולה וכשרון רב, לא? או למשל ש"אבזם החגורה שלך מאוד יפה, חבל רק שקשה לראות אותו מתחת לכרס". אבל לא בפולנית למתחילים עסקינן. ובכן, בעניין הפטריות.

למרות האפיל האירופאי שיש  לייצור הזה שאינו צמח אלא אורגניזם איקריוטי ולמרות הכמיהה היוקרתית לכמהין, יש בארצנו פטריות מאכל וגם אנשי שדה ויער שיוצאים ללקט אותן בכל חורף באדיקות. הטקטיקה של אוספי הפטריות לקוחה מתורת הלחימה של הקומנדו. לא ברור מי למד ממי השייטת מאתנו או להיפך. אני אחשוף רק חלק מהתו"ל, בלי לתת נקודות ציון.

יוצאים בשקט לפנות בוקר בחוליות קטנות. המאסף בודק שאין אף אחד, נאמר חווה השמנה, בעקבותינו. מגיעים אל השטח החשוד ומבצעים סריקה לעומק וסיכול ממוקד, כולל הגבעול. יש כאלה שטוענים שצריך להשאיר את הקצה של ה'מקל', ככה נקרא הגבעול בשפת המבינים, בקרקע, כדי שהפטרייה תצמח גם בשנה הבאה, אבל אנחנו לא מוותרים על שום מילימטר. מה גם שפטרייה מפזרת נבגים כדי להתרבות ולגבעול אין בכך תפקיד.

יש רגע התייחדות נדיר, שמי שלא מצא פטרייה בימיו יתקשה להבין. בתחילה אתה מזהה צורה אליפטית או עגולה. מרחוק לעתים תחשוב שאולי מדובר באבן או בניילון מבריק שכוסה באדמה, אבל לא אחד כמוך יוותר, לא כשמשימה כבדת משקל מוטלת על כתפך. תתקרב לאט ובלב הולם, תתכופף, תאמץ את עיניך ותשלח יד עדינה אל הקרקע הלחה. המגע הרירי והחלק לא מותיר ספק. לרגע מצאת את האושר. לפני שתקטוף, תלטף אותה מעט, אולי תנשק לה, תאמוד את גודלה ואת יופייה כמי שמביט בילדו החדש. רק אחר כך תוציא אותה מביתה באדמה, השתדל לא לשבור ולפגום בשלמות ושא אותה לביתה החדש.

מותר גם להשוויץ בפני שאר חברי החוליה, אבל בשקט. פרט לנרתיקוניות הגדלות בשדות, מוכרות בארץ גם האורניות שכפי ששמן מעיד עליהן גדלות בצמוד לגזע עתי האורן. יש שנשבעים דווקא בהן, בבית שבו גדלתי פסקה הסמכות העליונה שהן סרות טעם ומלאות בעיקר במים. אולי זה נכון, כבר אינני זוכרת את טעמן. לדעתי הכול בגלל שכדי למצוא אורניות צריך ממש לנסוע ולטייל בהרים וזה כבר מנהג מגונה אצלנו. אבא הרי היה בהרים לא מזמן, במלחמת 1967, ואמא לא שמעה שיש שם שוק או מסעדה ולכן אין שום טעם להרחיק לחפש את מה שנמצא מתחת לאף, במרחק שלא מאיים על שנת הצהריים.

יש כמובן עוד מינים, שאותם תצטרכו לחפש לבד. אבל היזהרו, חייו של ארכיאולוג הפטריות מלאי סכנות הן. איננו עטים כעגורים על השדות ומנקרים מזון. אנחנו חייבים להיות דקי אבחנה כי יש פטריות הנראות כבתים צמודיי קרקע של גמדים ומעמידות פני תמות, אך בביס אחד ייקחו אתכם לעולם שגם הוא, כמוהן, אינו צומח ואינו חי. יש כאלה שיסיעו אתכם בנפתולי אונות המוח למסע הזיות שאין ממנו מוצא, ואולי אין בו גם רע.

בשנים האחרונות החלו הפטריות לבוא לקראת אמא שלי, עניין של נאמנות והתמדה, ולצמוח ממש בקרבתה. כך היא יכולה גם להשקיף מהחלון על אויבים האורבים להן וגם לתת להן לצמוח מעט ולהגדיל את שטח הפנים לטובת עוד נתח בתבשיל המעלה כבר אדים בראשה. לפעמים התאילנדים מתגנבים לקטוף אותן בלילה. המשרד להגנת הסביבה אולי לא ער לזה, אבל אצל ההורים שלי בבית ברור שהחקלאים הסיאמים הם הם האחראים הראשיים לכליית הפטריות מהמטבח.

לאחרונה הייתי אצל ההורים בשבת חורפית נעימה, כזו שלא מתמסרת בקלות והשמיים קדרו והאירו בה חליפות. יצאתי עם אחד מאחייני לשדה. להנחיל לו את שהנחילו לי, את חדוות החיפוש המשותף בשדה. את ההליכה זה לצד זה בפנים כבושות בקרקע, את חשיפת הדברים שאפשר לגלות רק כשהעיניים מחפשות אחרי משהו אחר ואת הראייה שאיננה לצורך התמצאות והישרדות, שהיא ראייה נינוחה אך דרוכה בה בעת. ילד הזהב הזה, אחד מהמרכיבים באוויר העולם, מצא שבלולים, סרפדים, מקלות מחודדים לגירוש דרקונים. מרחוק ראינו את צחור עצי השקד שאיחרו לפרוח השנה. אבא טוען שזה בגלל השנה המעוברת ואני לא מבינה איך כל הצמחים יודעים את לוח השנה היהודי. מצעד לצעד, נעלינו נעשו כבדות והראינו אחד לשני את כישורי ההליכה על עקבים  וצחקנו מאוד ולפתע ראיתי אותן, עומדות בקבוצה.

נעמדתי לידן ובקול מיואש אמרתי לו שנראה לי שכבר לא נמצא היום. הוא הסתכל למטה וגילה. לימדתי אותו את פעולת הביתוק מהקרקע. אחר כך הרשיתי לעצמי לגלות עוד כמה פטריות וחזרנו יד ביד אל ההורים. לרגע חשבתי שאולי עוד אחזור לגור פה פעם. לפני שנכנסנו הביתה חזרנו שוב על הפרטים – כן, פעם הייתי בת שטיפסה על עצים וברור, מספרים לכולם שהוא מצא את כל הפטריות.

בבית התברר שכשהיינו בזמן העצמאי של שטח השדה, מישהו הביא אוצר. הוא סיפר שאצלו באזור, הפטריות השנה הגיעו מאוחר והן צומחות בהמוניהן. אמא אמרה בקנאה שהתאילנדים שם חוזרים כל יום עם שלל רב הביתה. על הכיריים במטבח כבר עלה מהסיר ריח השדה ושקית ניילון עמוסת פטריות להתפקע שכבה על השיש. הוספנו את הציד שלנו להר הפטריות.

בימי צנע, יש כאלה המחכים שבן זוגם ייסע הרחק מהבית כדי להתענג לבד, על פטרייה אחת מטוגנת עם בצל ועם קוביות קטנות של תפוח אדמה שבושל קודם והצטרף למחבת כדי לספוג את מיצי הפטרייה.תפוח האדמה הוא פתרון של עניים. בימים של שפע וסיאוב כמו זה, כל שצריך הוא לטגן בצל קצוץ בשמן רגיל, ולא שמן זית, לנקות בכיור מלא מים את הפטריות מהאדמה ולחתוך אותן לחלקים לא קטנים, ממילא הן מפרישות את הנוזלים והחתיכות מתכווצות. מוסיפים את הפטריות לסיר עם הבצל ולא מוסיפים אף טיפת מים אחת. הנדיבות הללו מוציאות את המיץ ומוותרות על נוזלי החיים שלהן בשבילכם, הסיירים האמיצים וחדורי האמונה. מוסיפים מעט פלפל ומלח לפי הטעם ונותנים להן להתבשל על אש קטנה.

למבשל, שבינתיים מתקין מיני סלטים טריים ומשגיח על הסיר,  נשמרת הזכות לטעום מדי פעם בפעם ולהרוויח עוד נגיסה מהמרק הזה שאין בו אף גורם זר. גם כשהן מסיימות את חייהן הפטריות מקיימות מערכת שונה מכל מה שהכרתם ומזינות את עצמן בטעם  טרי שאין לשחזרו במילים, המערב פירורי אדמה וטיפות גשם שעובדו בראשן, מרקם חלק ומסתוריות ששמורה רק לחריגים שלא מתאימים את עצמם לכל עונה ולכל צורת חיים.

האוכלים המסבים לשולחן האוכל מתענגים באטיות כף אחרי כף, שמחים על האנשים שלצדם שאיתם הם חולקים את מרק הנדירים הזה. נינוחים כי יודעים הם שרגליהם ולבם עדיין בקרקע ושהאדמה באה להתארח אצלם במטבח ופיזרה חום בצבעי חום בכל הגוף וגאים כפי שגאה כל אחד שהתאמץ והביא לעצמו את לחמו.

צילום: ארול היימס, אבא שלי.

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניגוניכללימרקיםשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גוני:

    מצטערת, לא יכולה לגלות אבל מה שכן אגלה וזה חשוב מאוד – הקרדיט לתמונות היפות הוא של ארול היימס שבפי ארבעה אנשים מתקרא גם "אבא". תודה אבא. התבשיל וכל מה שלידו בחסות אמא שלי. שבת שלום.

    • מאת שי אבידן:

      צודקת…סודות צבאיים מותר לגלות…איזורי פטריות נרתיקניות…בחיים לא מגלים…אפילו עם עינויים קשים…רק קשה לי להאמין שבעמק הירדן איני מוצא אפילו אחת לרפואה…ממש מתסכל…טוב שהעונה נגמרת…שבת שלום

    • מאת יעל:

      איזה כתיבה נהדרת, חוויה סוחפת שעושה לי חשק לצאת לקטיף פטריות :)

  2. מאת Dad E:

    Gonny,
    You are admirable,the one and only.
    Love…………….D

  3. מאת אסתר:

    הוי גוןגון..איך את מזקקת את המציאות לכדי בהירות ..כאילו ההתרחשויות קורות עתה ממש..לולא הייתי מכירה את המציאות לא-רע…הייתי חושבת איזה בדיון…המשיכי בכוחך להבהיר לנו את הריאליטי…במקום מושבנו…בהערכה אסתר.

  4. מאת advash:

    גוני, החזרת אותי לילדות, כל יום בחורף לאחר גשם ושמש היינו הולכים עם אמי, לצייד פטריות כאלו בדיוק אצלנו בשדות…
    כבר שנים שלא ראיתי את הכיפות הנוצצות שלהם בשדות.
    אך.. אני מדמיינת את הריח, אושר צרוף…

    תודה
    :)

  5. מאת איריס:

    במושב _ _ _ _ _ שבעמק יזרעאל … מי שבא להתארח בצימר יזכה למרק שכזה?
    אם כן אני אורזת את בעלי ויילדי ומגיעה!

  6. מאת רוני השכנה של ספיר:

    גוני, יפה כתבת והזכרת לי את הפחד הגדול שיש לי מפטריות כובע שאינן ארניות. תמיד קינאתי בתושבי העמק הותיקים שיודעים להבדיל בין פטריות רעל לפטריות שאפשר לאכול. מחמת הזהירות כל הפטריות עם הדפים מתחת לכובע, רעילות בעיני.
    אשמח אם תקחי אותי בחורף הבא ותלמדי אותי איך לזהות בשטח
    "נרטיקנית נאה דביקה"

  7. מאת גוני:

    רוני,
    תודה. אשמח לקחת אותך וגם את אורי צ'יזיק שהגיב לי פה לטיול בשדה בעמק, נראה לי שלכם יש הרבה יותר מה ללמד אותי מאשר לי אתכם בכל הנוגע בבוטניקה. קבענו לחורף הבא אם כן.

    איריס, אני בטוחה שתקבלי, את צריכה אבל להתחבב מאוד מאוד על בעלי הבית.

  8. מאת חיליק:

    לא קל לקרוא טקסטים של גוני ולהשאר אחר כך בעיניים יבשות. לא נשארתי. גוני כפרה, חסד גדול את עושה לאתר הזה ולעולם בכלל עם הטקסטים שלך. אל תיכנעי והמשיכי. שלך,חיליק

  9. מאת מעריצה:

    מעריצה שרופה של פטריות ושלך,איזו כתיבה!
    היו גם פטדיות סגלגלות ויפות כשהיינו קטנים אבל אינני זוכרת את שמן.
    כן זוכרת דליי פלסטיק, ריח של אדמה, מגפיים שאי אפשר להרים מרוב בוץ.

  10. מאת גוני:

    כשאני הייתי ילדה, היו בין העלווה היבשה והמרשרשת של מטעי האבוקדו פטריות סגולות שמרוב שהיו יפות היינו בטוחים שהן רעילות. התמקדתי בלאכול את האבוקדו נטולי הגרעין שבגלל שלא התפתחו גדלו בצורת מלפפון והיו מלוחים כבר על העץ. לטעמי לא צריך יותר באבוקדו, לימון רק הורס. לימים גילה לי ידיד ידען שהן אכילות ושמן אחלמית סגולה.

  11. מאת טובה:

    גוני,
    נהניתי לקרוא אותך כל כך!

  12. מאת זהר:

    הפעם המתינה עליסה בסבלנותעד שבן שיחה יבחר לשוב ולדבר.לאחר דקה או שתיים הוציא הזחל את הנרגילה מפיו,פיהק פעם או פעמיים והתנער.אחר כך ירד מן הפטריה וזחל אל תוך העשב,ובלכתו אמר רק:צד אחד יגביה אותך והצד האחר ינמיך אותך.
    צד אחד של מה?הצד האחר של מה?תהתה עליס בליבה."של הפטריה," ענה הזחל, כאילו דברה עליסה בקול רם:וברגע הבא נעלם מן העין.
    רגע אחד עמדה עליסה ונעצה מבט מהורהר בפטריה, מנסה לברר ולמצוא
    אילו הם הצדדים השניים:מאחר שהפטריה היתה עגולה לחלוטין, מצאה כי השאלה קשה מאוד לפתרון. לבסוף,מכל מקום פשטה זרועותיה סביבה רחוק ככל שתוכל,ובכל אחת מידיה תלשה קרע קטן משולי הכובע.
    "ועכשיו מי הוא מה ?אמרה לעצמה וכססה מעט מן החתיכה שבידה הימנית,לראות מה יקרה.ברגע הבא הרגישה חבטה עזה מתחת לסנטרה:הסנטר פגע בכף רגלה!
    גוני יקרה, לייקלייקתי עד מאוד.שומרת סוד שכמוך,אני חושב שאמליץ עלייך "למוסד".

  13. מאת טל:

    ככה פתאום גיליתי אותך בבלוג הזה …

    לא יודעת אם את זוכרת אבל אני זוכרת היטב את הבית של הורייך, את המושב , את הטבע מסביב, החזרת אותי לרגע לימים אחרים .

    הבת של לאה ושמעון (קרית מוצקין)

  14. מאת דיתה:

    היי,
    נראה נהדר.
    איך מנקים את הפיטריות?
    הרי הן מלאות בוץ דביק.

  15. מאת דן:

    מעולה!!! בדיוק חזרנו אני חברתי וכלבתנו מליקוט גורניות (נרתיקניות נאות מאוד ודביקות מאוד)ועכשיו אני יודע בדיוק מה אעשה איתן מרק חם וחורפי כפי שהומלץ.

השארת תגובה