אבוי לשיר אם אין לו הד וגם עוגת ארץ אהבתי

בכל פעם שמת מישהו מקנוני הזמר העברי אני חושבת לעצמי שכנראה אלוהים מארגן שירה בציבור בשמיים. כשיוסי בנאי נפטר הייתי בטוחה שהחלו המיונים לכוכב נולד של מעלה, והיה חסר לו אחד – גם חכם, גם איש ספר וגם פרופורמר בחסד עליון. שושנה דמארי בטח רבה עם עפרה חזה על סולאים וצפורניים אדומות נשלפות, עוזי חיטמן ואריק לביא דווקא לא מתווכחים, רגוע-רגוע, כי יש מקום לכולם. נעמי שמר ואהוד מנור יושבים על ענן או על כוכב אחד, שמעז, וכותבים יחד פזמון מנצח, כזה שראוי להשמיע לגדול ולנורא.

"פני הדור כפני הזֶמֶר" ואנחנו כאן למטה נשארים עם סאבלימינאל וצילו. דווקא עכשיו אתם חסרים לי כל כך, כתה ג` 2 שלי. כתת נעימי הזמירות שלי.

לפני שנים הייתי נעמה של ג`2. "נעמה מעציון גבר" הם היו מחליפים את מילות השיר כדי להצחיק אותי. בכל בוקר חיכו לי 30 נעימי זמירות שהניחו לי "להרעיל" אותם בזמרת הארץ. אני מודה, בהספקים של חומר לא הייתי אלופה ומעולם לא הצלחתי לסיים את חוברות הלימוד. אנשים כמוני הם אויבי המסגרת וטוב שלא יהיו בה, מסתבר. הייתי המחנכת שלהם ובמקום להצמד לחומר הנלמד לימדתי לשון, תנ"ך וכישורי שפה דרך זמר עברי, אחר כך לימדתי דרכו גם ציונות.

 

"ואל מול מרחק האופק הנגול, כך היו הם מזמרים יחדיו בקול…"

 

(ספני שלמה המלך, נתן אלתרמן)

 

האמת שלא היו לי שום תכנונים להפוך את הכתה הזו למקהלת צדיקוב, בחיי. בתחילת השנה עברתי על כל חומרי הלימוד והכרטיסיות ונשבעתי להספיק הכל ולהיות מורה מצטיינת לכתה מצטיינת. אבל למרות שהייתי גוש של כוונות טובות, זה היה חזק ממני.

בטקס פתיחת השנה, כשכל התלמידים ישובים באולם הכינוסים ומעליהן עומדות המורות ומסתכלות טוב טוב מי מתנהג לא יפה וקולטות מלמעלה למי מהוריהם יהיה ספסל קבוע מול חדר המנהלת, עלתה אחת המורות וחיכתה שיהיה שקט. אחרי שהיא התייאשה והבינה ששקט כבר לא יהיה פה, היא החליטה להוסיף רעש משל עצמה ולקחה את המקרופון. בהתלהבות יתרה היא פצחה בשירת הימנון בית הספר, על פי מנגינה של "עודד אמר להרים ידיים" ומילים מטופשות ומחורזות, שהיא חיברה בעצמה. "כולם חייבים לדעת את השיר" הוא צווחה לתוך המיקרופון ודפים עם המילים התחילו לעבור בין התלמידים, כדי שיהיה עם מה לעשות מטוסים.

"אני אלמד שיר אחר" הודעתי לה באחת ההפסקות "אלתרמן כתב שיר נפלא על "ספני שלמה המלך" ואני חושבת שהוא מתאים לתלמידי הכתה שלי יותר…" משם הכל התחיל. "השתגעת? מי מבין את השיר הזה? והוא גם אלטעזאכן שאף אחד לא מכיר…" הזדעזעה המקבילה המנוסה שלי שניסתה להגן עליי מפני זעמן של היושבות בצוות ניהול "הם ילדים, נעמה, זה ממש לא מתאים!". אבל אני התעקשתי, אחרי הכל מי לא אוהב סיפור על יורדי ים אמיצים המביאים אוצרות בניחוח חו"ל ועל נערה יפה הממתינה לאהובה על קו החוף?

פעם ירדנו לחוף ימה של אילת, רק כדי לבדוק איך נראה קו האופק הנגול. על החוף, קצת לפני השקיעה, רגע לפני שההרים האדומים הופכים סגולים, עמדו עשרים ושבעה תלמידים ומורה אחת. החזיקו ידיים והסתכלו טוב טוב למרחק, אל מרחב האופק הנגול, את הים הכחול שנגול כמו שטיח אוסקר עד למקום בו מתחברות ארבע ארצות.

הייתה בקטנים האלה סקרנות טבעית ובמהלך השנים בהן היינו יחד הם הניחו לי לטעת בהם ניגונים, ללמד אותם המון שירים שאני אוהבת וגם מילים מסובכות והיסטוריה. האורחים הקבועים שלנו בכתה היו אלתרמן, נעמי שמר, סשה ארגוב, וילנסקי, לאה גולדברג וגם מקומה של רועת האווזים מהכנרת לא נפקד.

להצלחה כידוע יש הרבה הורים והשמועה על הכתה המזמרת עשתה כנפיים. צוות הניהול היה מביא מורים וידוענים מכל חלקי העיר כדי לחזות בפלא ולחוד לתלמידי הכתה חידות. "מה זה קרוחה?" חשבה המפקחת שהיא טומנת מוקש, "ריקה, מלשון קרחת" הם השוויצו בידיעותיהם. "ומארש?" המשיכה להקשות "שיר מצעד" שאגו, הדגימו צעיד והיו נורא גאים בעצמם.

"אין לכם מושג מה עושה השירה לאווירה הבית ספרית" נאמה המנהלת באזני כל מי שרצה לשמוע, "הנהגנו את הזמר העיברי בכל הכיתות, כי המורשת חשובה לנו…" הטיבה לשקר.

אבל לי כמעט ולא היה אכפת. מידי בוקר היו מחכים לי פעוטיי הרכים, יושבים במקומם, עם השירונים כשעליהם מנצח בעוז "תורן השירה" שבחר שירים על פי טעמו. כן, כן, ילדי כתה ג`2 הם עורכי המוזיקה של המחר ואל תתפלאו אם בעוד שנים תשמעו פתאום ברדיו את שמעון ישראלי ואילנה רובינא.

בתום שלש שנים מלאות ניגונים עזבתי את אילת ונסעתי צפונה, בעקבות האהבה. סוף סוף הם קיבלו מורה נורמלית. כזו שעומדים לכבודה במקום בשילוב ידיים ובשתיקה מוחלטת. ליאור, אחד מתלמידי האהובים, שהתקשר אליי כששושנה דמארי נפטרה רק כדי לבדוק אם אני עצובה, הלשין לי שהיא לא מרשה להם לשיר שירים של זקנים, מצד שני הם "עוקפים" את כל השיכבה בחוברות הלשון וההנדסה.

נטעתי בקטנים הללו, שהיו לילדי שש שעות יומיות, את הניגונים שנטעו בי הוריי. לאשה בלי ילדים חשוב להשאיר אחריה איזה סימן. השירים היו חלבי, דמי ונוף הולדתי. מדי בוקר על פטיפון חורק בבית, שרו שמוליק קראוס, יונה ואילי, בני אמדורסקי וכן, גם יוסי בנאי. שורות רבות כל כך הנחתי במגירות ליבי כי לא הבנתי אותן ושבתי לפשפש בהן כשבגרתי.

אני פעוטה בת ארבע היושבת ומשחקת בבובות וחתונות ליד ארגז החול שמול החדר הקיבוצי של הורי. ופתאום קולו הנפלא של אבי עולה, מיתמר וחודר אל מחשבותי ואל עולמי התמים העשוי עד אז בובות וסוכר מרחף.

"שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים…"

 

(שיר משמר, נתן אלתרמן)

 

לשיר הזה יש ריח של פרחי דליה ובריכת דגי הזהב של משה ארנן, עליה התבוננתי כשהקשבתי לשירתו. הריח הזה הוא עולה באפי בכל פעם שאני שומעות אותו. כל כך קשה להגדיר אותו ובכל זאת ממשי. באותו רגע הבנתי שאני מקשיבה למשהו חשוב, היום אני יודעת שתמצית חיי טמונה בשיר הזה. אב ובתו, אותן אהבות, אותן אכזבות.

היו הרבה רגעי קסם בין קירות הכתה וקשה לבחור את "מלכת היופי" של הרגעים. אהבתי לתפקיד ואל נעימי הזמירות שלי, הביאה גם הרבה קושי. רעבתי ללחם. ימים לפני המשכורת, כשהייתי צריכה לבחור אם לשלם חשבון חשמל או לאכול, הייתי מחטטת בפח כדי לדלות חצי סנדוויץ` שילד שמיהר להפסקה לא אכל. החובות הכריעו אותי ואת הבושה. היום על בטן מלאה, על הכורסא, מול הים, אני נתקפת געגועים. אם אי פעם עשיתי משהו חשוב ומשפיע, אלו היו השירים שהשארתי במוחם הקודח של הילדים הרכים האלה. כן, הם חברים שלי בפייסבוק ורוב בנות הכתה התחתנו עם ג'סטין ביבר ושמחו למחוק את שם משפחתן ולאמץ את שמו. אבל אני יודעת, שאם הם ישמעו את "ספני שלמה המלך" או יראו במקרה את יונה ואילי רוקדים, משהו יזוע בליבם. בטוח.

ולמה אני כותבת את כל זה? גם בגלל שאני נודניקית נוסטלגית שאצבעה קלה על הרגש וגם בגלל מעשה עוולה שנעשה לאחרונה. בעצם, בעיקר בגללו.

זוכרים שלכל פוסט הייתי מצרפת קליפ עברי ישן וטוב מיו טיוב? אז זהו, זה נגמר. סגרו את הערוץ לגיא אלון, איש יקר, שהעלה ליו טיוב בכל יום קליפ מתוך האוסף שלו, שהוקלט בעמל מאוצרות הערוץ הראשון. אם תחפשו היום את "התרנגולים", "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" ואת "עטור מצחך" לא תמצאו. יוק!

למה, אתם בטח שואלים, נכון? כי חברת NMC  ושייקה לוי חשקו מאד בתמלוגים ועינם צרה בערוץ שכל כוונתו שימור והפצת התרבות. אבל אנחנו עם אשר יסוג גם יסוג מחפירות חייו, אבל יחבק חזק את חשבון הבנק שלו. אין מה להגיד, כסף אפשר להרגיש על השן, ותרבות זה לחננות שבוכות בסרטים.

"אבוי לשיר אם אין לו הד!"

(זמר נודד, נעמי שמר)

אז ככה נשארנו עם שירי סאבלימינל ומושיק עפיה שדווקא מבסוטים אש מזה שמפיצים אותם ביו טיוב, כי הם מבינים שאם לא מגגלים אותך, אתה לא קיים.

ואני אומרת, זו ההזדמנות של הערוץ הראשון להחזיר לכולנו את דמי האגרה, שאלוהים יודע על מה ולמה אנחנו משלמים אותה. הקימו ערוץ ביו טיוב והחזירו לעם המוכה הזה את אוצרותיו התרבותיים. תנו לנו לראות את שושנה דמארי שרה לכתה אלמונית את "כתה אלמונית" ואל תתנו למרת מינה ומר זברה לשתוק.

נמאס לנו לחכות שמישהו ימות או שיתרגש עלינו אסון רק כדי לשמוע שירים עבריים יפים ברצף. שירים שמוציאים מהבויידעם פעמיים בשנה, ביום הזכרון לחללי צה"ל ולקורבנות השואה. אנחנו רוצים יותר! מגיע לנו יותר! זה ש ל נ ו !

עד שמישהו יתעורר שם ויעשה משהו, אנא חיתמו על העצומה ועיזרו לגיא אלון, היקר יקר יקר, להחזיר קצת תרבות ללבאנט.

ובלי עוגה אי אפשר, נכון?

קבלו את עוגת ארץ אהבתי. יש בה שקדים, יש בה מרציפן עבודת יד וקליפות תפוזים מסוכרות, גם הן בעבודת יד של הילה הוכמן, שהיא לגמרי ארץ ישראל היפה והטובה. את הממתקים המשגעים שלה תוכלו למצוא בשוק האיכרים של נמל תל אביב מדי שישי. יש שם מרשמלו משגע ונוגט ו… ממתקים בטעם של פעם. רוצו ותנו לקסם הג'ינג'ית הזו רוח גבית, כי מלאכתה קדושה.

 

[print_this]

עוגת ארץ אהבתי

חומרים:

200 גרם חמאה רכה

כוס וחצי סוכר לבן

4 ביצים

גביע שמנת של פעם

כוס מיץ תפוזים (אני השתמשתי בתפוזי דם)

כפית גרידת תפוז או לימון

כפית תמצית שקדים

כפית תמצית וניל

2 וחצי כוסות קמח תופח

300 גרם מרציפן חתוך לקוביות קטנות

כוס קליפות תפוז מסוכרות חתוכות לקוביות קטנות

שקדים קצוצים לקישוט

וכך תעשו:

1. שימו ברקע שירים עבריים יפים, שאתם אוהבים. בימי שבת תחנת  FM103 מחליפה את הצעקות אצל זהבי ברצף שירים עבריים ישנים משגעים.

2. במקסר ערבלו את החמאה הרכה עם הסוכר עד שמתקבלת תערובת אוורירית.

3. הוסיפו את הביצים אחת אחרי השניה תוך כדי ערבול.

4. הוסיפו את המיץ, השמנת, גרידת התפוז, תמצית השקדים ותמצית הוניל והמשיכו לערבל.

5. הוסיפו קמח ולאחר מכן את קוביות המרציפן ואת קליפות התפוז.

6. שמנו תבנית עגולה מספר 28 או תבנית מרובעת והעבירו אליה את הבלילה.

7. קשטו בחופן שקדים קצוצים והכניסו לתנור שחומם לחום בינוני נמוך (160 מעלות).

8. העוגה מוכנה כאשר היא יציבה למגע יד.

9. הוציאו את העוגה מהתנור וחכו שתתקרר מעט. בינתיים לכו וחיתמו על העצומה, כי את המנגינה הזו אסור להפסיק!

[/print_this]

ובתמונות

כמה חבל שדם התפוזים לא שומר על צבעו

הילה הוכמן וממתקיה הם ארץ ישראל היפה

סוף עונת תפוזי הדם

נקודות של אור

קצת שכחתי אותה בתנור. השירים ברדיו השכיחו אותה ממני...

ואפשר גם באישיות

מעלפת!

 

ונסיימה בזמר שעדיין נשאר ברשת:

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאנשים עם בייגלהכללינעמה פלדעוגותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (22)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סמדי:

    הפריטה על הרגש הדמעה שזולגת
    הכתיבה היפה והעוגה …..

    נעמונת שלא (לך,ולכולנו)יגמר לעולם

    תבורכי על כל אות ומילה
    עם המון אהבה

  2. מאת גיא אלון:

    המון המון תודה

  3. מאת אילת:

    נעמה
    אם למדת את הילדים דרך השירה- היסטוריה, אהבת הארץ , גאוגרפיה ועברית – הרי זוהי תמציתו של "מורה לחיים" ולא שינון בעל-פה של טקסטים יבשים, אלא ללמוד תוך שימוש בכל החושים, כפי שאת מלמדת אותנו היום בדרך הבישול…..
    אנא המשיכי….

  4. מאת טובה:

    את כל כך מרגשת…!
    מצטרפת לדבריה של אילת
    כן ירבו כמוך מורים בישראל, נעמה

  5. מאת :-):

    כתבת נפלא, והשארת אותי חסרת נשימה עם היוטיוב הזה שהעלית כאן ושלא הכרתי עד היום… מודה שמחיתי דמעה סוררת :)

    מקווה שהעצומה תעזור ושכל היופי הזה יחזור במהרה להיות שוב של כולנו.

    .

  6. מאת atar:

    נפלאה!
    בתור מורה אני חושבת שאת עוד יותר נפלאה ממה שאת חושבת, ואני שמחה שש עוד "משוגעות" כמוני. אצלנו בכיתה יש "לוח חכם" שבכל שיעור מראה לנו שיר ישראלי אחר מיטיוב, ואנחנו קושרים כל נושא לכל שיר, ושרים וכיף לנו ואנחנו לא נרשה לאפאחד לקחת לנו את זה.
    אני את שלי חתמתי :) בהצלחה לגיא..
    ותודה על דבריך הכה מרגשים!

  7. מאת יעל יזרעאלי:

    נעמה המדהימה :)
    אני כל הזמן טוענת שאין תלמידים גרועים, יש מורים משעממים שלא מצליחים לגעת בילדים…..
    את השכלת ברגישותך,בתבונתך, במעופך לעשות אחרת!!! לצאת מהשבלונה היבשושית והנלעסת ולתת לילדים משהו אחר – כיפי, נהדר, שונה!!! תבורכי!!!!
    ובקשר לשירים – חותמת ב2 ידיים וב 2 רגליים גם אם צריך!!!
    שירי ארץ ישראל שתמיד מעלים בי דמעות של ריגוש!!!!
    את אחת ויחידה :)

  8. מאת נדב פרץ:

    במקרה או שלא גדלנו באותו בית. לא למדתי דקה ספרות ושירה בבית הספר .אל הזמר העברי הגעתי מתוך אהבה . אין זו אהבה למה שמכונה "נוסטלגיה" אלא אהבה אל הזמר העברי שהוא קלאסיקה , שפה וארץ.
    אני גאה שאני מקדיש את חיי הבוגרים לזמר עברי ,לשירה עברית ולספרות בשפה שאני מקדיש שעות על גבי שעות בלימוד בה.
    הפוסט הזה חשוב ויפה ואני מזדהה שלא במקרה ולא בטעות ובגאווה עצומה עם כל מילה שבו.

  9. מאת דנה:

    מקסים..אין מילים!

  10. מאת חן:

    איזו כתיבה מרגשת, ממש נגעת ללבי.
    בטוח שהילדים הללו לא ישכחו אותך לעולם.

    חבל שאין יותר מורים כאלו…

  11. מאת דנהל'ה אופה קטנה:

    אוי נעמה את אלופה,
    כמה טוב שאת מעלה את הנושא הזה. לא היה יום שלא סיימתי עם השירים שגיא העלה לרשת. ופתאום ביום בהיר הכל נעלם. מעצבן כל כך, וכל כך חבל! חתמתי! מקווה שזה יעזור.
    העוגה נראית סוף העולם.

  12. מאת תו זמיר:

    הי נעמה…פוסט כל כך יפה ומרגש.
    כל פעם שאת מזכירה את הכתות שלך בא לי לבכות.
    בב-4 גם שרים כל בוקר, למעשה בכל בית הספר שלנו, שזה ממש מקסים.שירים יפים ומשמחים. בעיקר כשהקטנים שלי שרים אותם בכזאת ערנות…:)

  13. מאת מירב ויקטור:

    כולנו מתגעגעים לערוץ של גיא אלון, ולזמר העברי ביו-טיוב. באותה מידה,
    לא הייתי ממהרת להספיד את הערוץ שלו. אני מאמינה שעם לחץ ורצון טוב, חברת אן.אם.סי
    תכיר בטעותה החמורה והערוץ יוחזר לרשת. אני מזמינה את כולם להצטרף לעצומה:
    http://www.causes.com/causes/571321-?m=c453c888&recruiter_id=17381714
    תודה רבה לך, נעמה, על המילים המרגשות. תדעי לך שהקטנים שלי, שגרים איתי במיאמי, גדלו על הערוץ של גיא,
    וכן-על יוסי בנאי, עוזי חיטמן, אהוד מנור שהונצחו שם לעד.

  14. מאת גלית:

    את כותבת מקסים!מההכרות שלי עם מערכת החינוך,זה נשמע לא הגיוני השירים האלה..כל הכבוד!

  15. מאת ורד:

    נעמה, תודה על בלוג כל כך יפה, שרק יירבו מורים כמוך, אני שלמדתי בבית ספר עם מנהל ומורים עם ערכים דומים, מודה עד היום על הזכות בנתינה האין סופית שהיתה,כמה אני מצרה על מעשי שייקה לוי וחבר מרעיו, יש דרך כל שהיא שבה אפשר להביא את אתר בייגלה ואת שכמותך יותר לידיעת הציבור? בתודה.

  16. נעמה מקסים ומרגש כל מילה בסלע וכן יש לנו בעייה עם הזמר העיברי

  17. מאת עירית:

    פוסט נפלא ומרגש, ותגובות מפרגנות. המרשם נראה מבטיח והתמונות עוד יותר.
    נשארה ללא תשובה שאלת השאלות – למה משמיעים שירים עבריים יפים רק כשמישהו מת????

    לחיי כולנו!!!!

  18. מאת מיכל:

    מחפשים אצלנו מורה, אולי את רוצה ללמד שוב?

  19. מאת יואב:

    לכל אחד מאיתנו יש כזה אחד המורה שזוכרים ולא בגלל מה שלימד אלא בגלל מי שהיה וזה מורה לחייםץ למורה שלי קראו אראל גלבוע וחוץ מללמד היסטוריה הוא היה מורה לחיים שבטיולים בישל קפה ותה על גזייה שלימד אותנו מהו אמון וחשיבה.
    תודה על המילים הנפלאות ואיפה חותמים על העצומה

  20. מאת נועה:

    מי מת??????
    סתאאאם. עוגה עברית משובחה. תודה.

  21. מאת תמי:

    נפלא לראות שיש עוד "משוגעים לדבר…". חתמתי על העצומה לפני כחודשיים. האם החתימות הניבו פרי? האם קיים אתר באינטרנט שבו ניתן לשמוע את השירים היפים שלנו ברצף (ולא רק ב-103 FM בשבת)?

  22. מאת זהר בדשא:

    הי נעמה,
    כתבה נפלאה ומתכון משובח…
    אבל הכי חשוב- העלית את המודעות עבורי לפחות.
    כי מי אנחנו אם לא פיסות של זכרון, מראות, טעמים, ריחות ושירים…
    חתמתי והפצתי הלאה.

השארת תגובה