הסעודה האחרונה (או הפאקינג אמייזינג טשונט)

נפי שנא לשאול איך היה, אז הוא המתין.

עליזה פקחה את עיניה ופיהקה פיהוק ארוך. היא נראתה כמו חתולה ונפי חשב שכבר הרבה זמן לא נפלה בחיקו אשה כמו עליזה. הוא היה בדרך להיות מאוהב.

"אני רעבה," עליזה אמרה ופיהקה שוב. " אבל לפי המקרר אתה לא בקטע של בישול."

הוא הניד לשלילה.

"אף פעם לא בישלת?"

"בישלתי פעם אחת," נפי אמר בקול עמום כאילו הוא לועס חצץ. "וזה הספיק לי.’"

ראשה המתולתל של עליזה שאכן נח בחיקו של נפי הורם בהפתעה. היא נעצה בו עינים שואלות. הם הכירו לפני יומיים במסיבה של תומכי האניברסיטה בחוף המערבי. עליזה היתה אמריקאית גמורה. היא היגרה בגיל שלוש עם הוריה, ועכשיו לומדת משחק בלוס אנג'לס. בעצם השם שלה ליזה אבל הוא החליט שבשבילו היא עליזה.

"אני לא לוחצת, אבל תספר לי על זה?" אמרה עליזה.

הוא שאלה הרבה שאלות. הוא יברר אחרכך למה.

הוא שאל אותה אם היא רוצה את הסיפור לפני הקפה. עליזה אמרה שהיא תחכה לקפה ונפי עשה לאטה בשבילה ומקיאטו כפול בשבילו במכונת אספרסו היוקרתית שקנה ברבע מחיר באיביי. ריח הקפה הטחון מילא את הקונדו. הם ישבו על המרפסת שהשקיפה על העיר מעל סנסט ונפי הרגיש חמישה מליון דולר.

"לפני די הרבה שנים היתה לי איזה הסתבכות. ישבתי שמונה עשרה חודש בכלא."

היא לא נראתה מופתעת.

"משהוא שקשור למיסים. שום דבר דרמטי," נפי לא רצה לפרט. "בקיצור," (הוא אהב להגיד בקיצור ואחרכך להאריך אבל עליזה עדיין לא ידעה את זה), "ישב איתי בכלא אחד ג'יימס קולרידג' ג'וניור. שחור גדול כזה, נראה כמו שחקן פוטבול. הוא היה צריך עצה משפטית. אחד הסוהרים אמר לו שיש לי ידע במשפטים. עשיתי כמה בירורים בשבילו, נתתי עצה או שניים והוא הכיר לי טובה.  איזה שנתים אחרי שהשתחררתי הוא מצלצל אלי שהוא בלוס אנג'לס. הוא רוצה להודות לי. הוא רוצה לבוא אלי הביתה."

"יפה מצידו," אמרה עליזה.

"זה כמובן לא כל כך בראש שלי שהוא יבוא לביקור כי אמא שלי באה לביקור מהארץ. היא באה בטיסה מתל אביב, חמש עשרה שעות במחלקת תיירים ומיד רצה לשוק של הפרסים בפיקו, עושה קניות ומבשלת את כל המאכלים שאני אוהב. אני אומר לה שיש לי אורח לדינר ביום שישי והיא אומרת בטח, למה לא?אני עושה טשולנט. אתה חושב שהוא יואהב את זה?

אין  לי מושג, אני אומר לה. אבל אני מקווה שכן, כי החמין של אמא שלי הוא הכי טוב בעולם, ולא בגלל שאני הבן שלה, וסיר הפלאות מונח על פלטה חשמלית ושולח ניחוחות כבדים וסמיכים כל הלילה ומעורר את המיצים ובלוטות הרוק. אבל אמא מקפידה שאני לא אגע בזה לפני הזמן, כי יש לה חוקים שאסור להפר.

ג'יימס קולרדיג' ג’וניור מגיע בדיוק לארוחת ערב של יום שישי. וראי איזה פלא, אמא שלי וג'יימס תופסים ראש. הוא מעניין אותה, הוא מצחיק אותה, אבל ברור לגמרי שהדבר שהכי מוצא חן בעיניה שהוא נורא נורא אוהב את החמין שלה, שהוא קורא לו "דה פאקינג אימייזיג טשונט" כי הוא ככה הוא מבטא את זה, מבליע את הלמד.

הוא מלקק את הסיר של החמין עד שהוא מבריק ומצוחצח. אני חושב שהוא רוקן חמש צלחות לפני שהוא נפרד מאמא שלי בנשיקה מצלצלת על שתי הלחיים. תביני, זה בנאדם שלא ידע מי היתה אמא שלו וככל שהערב מתקדם הוא קורא לה מאמא."

"בת כמה אמא שלך?"

"היא בת שמונים ושש עכשיו."

"איך היא?"

"לא משהו, הזיכרון שלה גמור מאז הסטרוק," נפי החניק אנחה.

"אתה קשור אליה."

" מאוד. בקיצור, אחרי שג'יימס הולך לדרכו, אמא שלי הקטנה, בקושי מטר שישים, אומרת לי: זה גבר אמיתי. אם הוא היה משלנו יכול להיות שהייתי מאמצת אותו."

"זה מה שהיא אמרה?"

"לא," נפי אמר. "היא אמרה, אם הייתי צעירה בכמה שנים והוא היה משלנו הייתי נכנסת איתו למיטה."

"אתה צוחק," עליזה אמרה בהשתאות.

"נכון," נפי אמר למרות שזה בדיוק מה שאמא שלו אמרה והוא ידע שהיא התכוונה לכל מילה.

עליזה חיכתה להמשך.  נפי עשה עוד סיבוב על מכונת האספרסו. הוא אהב לראות את עליזה שותה. הוא קיוה שתהיה לו הזדמנות לגלות.

"כולי אוזן," עליזה אמרה.

"חמש שנים אחרכך אני מקבל טלפון מהמקסימום סיקיוריטי פריזון. זה ג'יימס על הקו. הוא אומר לי שהוא יושב בכלא על שוד מזוין. שהוא הרג בשוגג שני אנשים במהלך שוד בנק ושהוא כבר שלוש שנים מחכה לתור שלו בתא הנידונים למוות."

נפי רואה את עליזה מקשיתה את גבותיה והוא יודע שהיא לא תתן לו ללכת בלי לסיים את הסיפור.

"הוא אומר לי שהוא מנסה לערער כבר פעם שניה, אבל אם הערעור לא יתקבל הם יוציאו אותו להורג בקרוב, והאמת שהוא כבר מוכן לזה כי הוא לא מאמין שהוא יצליח לחמוק מהעונש. אבל יש לו בקשה: הוא מבקש שאמא שלי תכין לו את הסעודה האחרונה. הוא חולם על הפקינג איימיזינג טשונט והוא מאמין שעם הטשונט היהודי בבטן שלו אלוהים יקבל אותו לחיקו באהבה גדולה. ולפני שהוא סוגר הוא נאנח ואומר לי שכל לילה הוא מפנטז על הבשר הרך, על תפוחי האדמה השחומים והכי הכי על הקישקע. הקישקע זה מסטר פאקינג פיס. זה מה שהוא אומר."

"אז צלצלת לאמא שלך ואמרת ל לבוא?"

"כן. והיא אמרה מיד אני באה."

"וואו, איזה אשה!"

"בדיוק." נפי חשב שהגיע הזמן להפסקה. "הדיבורים על החמין הדליקו לי את התיאבון. בואי נאכל משהו אצל ג'ונס," הציע. עליזה הסכימה. היא רצתה את סוף הסיפור אבל הרעב הכריע אותה. נפי המתין לקול המים הזורמים כשנכנסה למקלחת בטרם חיטט לה בארנק. הוא בדק את האייפון שלה ומצא שחיפש. כשיצאה המראה שלה עשה לו רשרוש בלב אבל הוא היה ספקן לגבי ההמשך.

אחרי הבראנץ הם ישבו בסלון כי התחילה רוח דרומית ונפי הוא סיפר לה את שארית הסיפור. לא את הכל, אבל את כל מה שעליזה היתה צריכה לדעת.

"ביום שעמדו לחשמל את ג'יימס קולרידג' ירד גשם סוחף באיזור המפרץ.  אני ואמא שלי הגענו יום קודם כדי לערוך קניות. עשינו את הלילה במוטל. זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שביליתי עם אמא שלי בחדר אחד מאז שהייתי ילד קטן. התעוררתי באמצע הלילה וראיתי את העיניים שלה פקוחות לרווחה בחשיכה כאילו ראתה רוח רפאים. אני זוכר שחשבתי שאולי היא רואה את אבי המת בחדר."

עליזה ליטפה את ידו של נפי והוא המשיך, הפעם בלי להגיד בקיצור, "הרב של חב"ד נתן לנו את המטבח בבית שלו. וככה בילינו את היום במטבח הזר בשכונה שכוחת אל עם חמישה ילדים שמסתובבים בין הרגליים. כשראיתי את אמי מתחילה בהכנות לבישול ביקשתי לעזור לה. זה הפתיע אותה וגם הצחיק אותה, אבל היא אהבה את זה. אחרכך הבנתי שזו הדרך שלי לתת לג'יימס מתנת פרידה. אני שבחיים לא עשיתי חביתה בישלתי עם האמא שלי את החמין המדהים שלה, ואלה היו שעות שלעולם לא אשכח, ביום שאני זוכר בו כל דקה.

הניחוחות של הטשונט מילאו את הבית. הציפיה היתה בלתי נסבלת. רצינו שהחמין יהיה מדהים ורצינו שיקרה נס. שהדבר הנורא הזה, ההוצאה להורג לא תקרה. אני זוכר את הריח המרגיע של התבשיל שככל שהוא מתקדם ונהיה טעים ומזמין אתה יודע שזה לא הולך להגמר טוב. בערך בשמונה אמא אני והסיר של החמין הגענו לכלא. המתנתי לאמא שנכנסה לחדרו של מנהל הכלא שם הגישה לג'יימס שש מנות, בזו אחר זו. הם נפרדו בחיבוק ארוך. היא ליטפה אותו. הוא קרא לה מאמא והם בכו.

כשיצאנו את שערי הכלא, אחרי שהיא סיפרה לי מה עבר עליה, היא אמרה לי: ג'יימס אמר לי משהוא להגיד לך אחרי שהוא ילך. זה חשוב אז תזכיר לי להגיד לך אבל רק אחרי שזה יגמר. היא התעצבנה כשביקשתי בכל זאת לדעת, ואמרה לי, אין לך סבלנות לחכות עוד חצי שעה?"

נפי ראה את פניה של עליזה. היא היתה שם, איתו, לכודה בקורי העכביש של המילים שטווה.

"ואז יצאנו החוצה וחיכינו עם המפגינים נגד עונש מוות. ופתאום בחמש דקות לחצות העולם החשיך."

"אני לא מבינה."

"ג'יימס כבר היה קשור לכסא והכל היה מוכן ואז היתה הפסקת חשמל. את בטח לא זוכרת. ב2001 היו הפסקות חשמל ארוכות. קראו לזה משבר החשמל של קליפורניה. המושל דאז הודח בגלל הסיפור הזה. בקיצור עד שהתארגנו על גנרטור,ההוצאה להורג נדחתה. אני ואמא שלי וכל המפגינים יצאנו מדעתנו משמחה – קשה לתאר מה הלך שם. ואז במוטל אני שואל אותה מה ג'יימס אמר לה להגיד לי, אבל היא מסרבת. היא אומרת לי שהוא ביקש ממנה להגיד רק במקרה שהוא מת. וכמו שאני והיא יודעים – הוא חי מאוד. ולא עזר לי כלום, היא לא היתה מוכנה להגיד. אבל אני המשכתי ללחוץ. ואז היא אמרה: זה בקשר לכסף של השוד שלו. הוא משאיר לך הכל. והוא לחש לי באוזן איפה זה. אבל נשבעתי לו שאני לא אגיד מילה אלא רק אחרי שהוא מת."

"אבל קולרידג' מת," עליזה נראתה מבולבלת. נפי ראה שהא מתחרטת על פליטת הפה שלה אבל היה מאוחר מדי.

"כן. אחרי שישה חודשים הוא הוצא להורג."

"ואז אמא שלך הסכימה לספר לך?"

"שבועיים אחרי שאמי חזרה לארץ היא עברה ארוע מוחי. וכשכבר אפשר היה לבקש ממנה לספר, הזיכרון שלה הלך. כמה שהיא התאמצה היא לא יכלה לדלות את זה."

"וואו," עליזה אמרה בהשתאות. "זה נשמע כמו סיפור לסרט. זה בטח יושב עליך חזק? בכמה כסף מדובר?"

"הוא שדד חמישה מליון."

"שיושבים איפשהוא ומחכים לך. איך אתה חי עם זה?"

אני מדבר עם אמא כל יום," נפי אמר, "והיו זמנים שלא היה יום שבו לא שאלתי אם היא זוכרת מה ג'יימס אמר לה. ולא, היא לא זוכרת. היום היא כבר לא יודעת מי זה ג'יימס. ההרד דיסק שלה נמחק כמעט לגמרי."

"אתה כועס עליה?"

"לא," נפי אמר. "וגם הפסקתי לשאול. והכסף הזה לא מעניין אותי. עם המזל שלי הייתי מפסיד אותו בשנה באיזה השקעה מטומטמת."

הם ישבו בשתיקה. הגיע הזמן ללכת, למרות שנפי לא לחץ. ואז הוא אמר, "מה שכן, מדי פעם עורכי הדין של הבנק שולחים אלי נשים מהממות – בדרך כלל כאלה שרוצות להיות שחקניות – שמנסות להוציא ממני איפה הכסף כי הם לא מאמינים שאין לי מושג."

אדמומית קלה נדלקה בלחייה של עליזה.

"אני הייתי בדרך להתאהב בך," אמר נפי כשהיתה בדלת. הוא התכוון לכל מילה.

"ואם האהבה שלנו היתה מתמסדת, יכול להיות שהזיכרון של אמא שלך היה חוזר?"

הוא חייך. "אם את מאמינה בניסים – אז כן," אמר נפי. "אבל מצד שני הייתי מבשל לך חמין שהיה גורם לך לבכות."

עליזה חייכה ודמעות נצצו בעיניה.

"אפשר להשאר ללילה?" היא שאלה.

נפי הושיט את ידו. "כן, אבל את הסלולרי תצטרכי להפקיד אצלי," אמר. היא נתנה לו את התיק שלה.

"אני מפקידה את כל מה שיש לי אצלך," אמרה.

"את לא הראשונה." נפי אמר.

 

 

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: Featuredמסיפורי יוּץ

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (20)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, David Dudi Califa. David Dudi Califa said: פוסט חדש בבייגלה: הסעודה האחרונה (או הפאקינג אמייזינג טשונט) http://goo.gl/fb/15TDb [...]

  2. מאת חיליק:

    נפלא

  3. מאת שחר:

    נהדר. תודה רבה.
    שבת שלום.

    ש.

  4. מאת Ml:

    Beautiful story

  5. מאת דינה:

    אחד היפים.

  6. מאת המושיע:

    מקסים סיפור נפלא לסופ"ש!!

  7. מאת ניצן:

    איזה כיף! נהניתי מאוד.

  8. מאת אילן תלמוד:

    הרבה קסם. באשכנזית אומרים "טשולנט".

    • מאת גוני:

      יופי יופי

    • מאת אחת ששמה לב:

      מר אין למוד
      או(ל)י (ל)א שמת (ל)ב אב(ל) הוא כתב בטקסט " שהוא קורא לו "דה פאקינג אימייזיג טשונט" כי הוא ככה הוא מבטא את זה, מבליע את הלמד.". אכן הרבה קסם אבל כדאי לקורא גם לפני שמגיבים, זה יוצא יותר אמין.

  9. נפלא.
    מושלם.
    איזה כייף של כתיבה.

    תודה.

  10. מאת שימון:

    אז, אני הבנתי זה שאם כל מה שאתה יודע זה לטגן חביתה אז… לפחות שתדע לספר סיפורים שהנקבות אוהבות או שהאמא שלך מספיק פשפטנית.

    אבל משהו חייב להיות.

  11. מאת ליבי שפרלינג:

    אין דברים כמוך :)) יוץ, תעשה לי ספר כיס :))

  12. מאת מיכל:

    סיפור יפה ומעניין.
    ולכן חבל לי על כל שגיאות ההקלדה, העברית והדקדוק. מביך

  13. מאת דנה:

    סיפור מקסים.

  14. מאת איילה:

    סיפור נפלא לבוקר השבת הזו.. וגם אצלנו במישפוחה אמרו טשונט ולא טשולנט… אולי ענייני מחוזות ואזורים… בכל מקרה , תודה… :-)

  15. מאת גלילית:

    אין לי מושג איך הגעתי לפה (בעצם יש לי) אבל נהניתי לקרוא ת'סיפור בבוקרו של היום הראשון של ראש השנה.
    ריח הטשונט עולה באפי…

  16. מאת רונית רובין:

    מאסטר פאקינג פיס. פשוט נפלא

השארת תגובה