שעות שמחות והרהורים אודות תופעת הסבב – הכל בהשראת הסושיאל קלאב

כל פעם שאני נוסעת ללונדון, אני נגנבת מחדש מהדברים הקטנים שעושים את החיים גדולים. אז גם מתעוררת אצלי רוח יזמות קדומה ואני חולמת לחזור ותיכף לפתוח כאן רשת ברי-יין פיצית, שתהא צמודה לכל מזנון בתיאטרון ותציע גינס קרה מהחבית לאדון, פינו גריג'יו ורוד לגברת ולחמניות חלב רכות משוחות חזרת לבנה עם רוסט טלה לכולם. לפעמים אני פותחת דווקא בר וודקה קפואה ומגישה לצידה רק בליניס קטנים אבל העיקרון נשמר – הפתעות שעושות נעים בפה ושמרשים לך להיכנס איתן פנימה, אל היכל התיאטרון, למרות שהאולמות המפוארים ניצבים שם בגאון  כבר מהמאה ה-18 ואף על פי שטיחי השושנים המהודרים שמתמתחים שם בין קיר לקיר.  ציפי פינס, האם שומעת ?

אה, וכמובן, יש את עניין ה-HAPPY HOUR, שעה שמחה, שבלונדון היא באמת מרוממת לב. האנגלים החמודים האלה, עם החליפות היפות שלהם והעניבות בסגול פרובאנס, לא מסיימים יום עבודה בלי לעצור בפאב המקומי. שכונתי, אורבני, קטן, גדול, פתוח, סגור, אין בלי עצירה לאיזה פינט בירה או שניים לפני ההמראה בטיוב הביתה.

ואני משתגעת. איך זה, שאנחנו, עם כל הבעיות ותלאות היומיום שיש לנו כאן, עם העבודה התובענית והחריצות  הישראלית, לא מרגישים צורך לעזוב הכל בשש ולרדת על כמה בירות טובות עם החבר'ה לפני שנכנסים הביתה. ז'תומרת, אני אישית עושה את זה, שלא תבינו, אבל הראש שלי לא תופס איך זה טרם הפך לתופעה רחבה בהרבה.

וזאת המחשבה שליוותה אותי עם כניסתי לסושיאל קלאב בראשון האחרון. גוד, אמרתי לעצמי, אני חייבת לבוא לפה יותר. זה הרי המקום המושלם ללגימה שווה לפנות ערב, או בכלל. הסושיאל קלאב הוא ביסטרו מודרני, די גדול, שמתנגנת בו מוסיקה כיפית והתאורה בו רכה וסקסית, כל זה בפיאצה מזמינה בלב שדרות רוטשילד. איזה מקום נעים,  חשבתי לעצמי ופזלתי לכיוון הדלת, אולי דון דרייפר תיכף ייכנס.

החבר'ה של  הסושיאל הם אשפים באירוח. באירוח ובקוקטיילים. דודי ונעמה סגרו עבור הסבב את קומת הגלרייה שלמעלה, קומה שנייה אינטימית המשקיפה על חלל המסעדה היפה. הגעתי לבד ואיך שהתיישבתי, מיד הניחו לפניי סנגריה לבנה. וואו. מדובר בקוקטייל, אחד מיני רבים יצירתיים, שהגו שם. בהתחלה הפה מתמלא טעמים רכים של אגס וקינמון, אחר  כך מדגדגת אותו קאווה רכה ובסוף הלשון נוגעת בפלחי אגס צלוי וקוביות קרח צלולות. מדהים.

הסנגריה המושקעת הייתה רמז מטרים לערב שכולו שפע, נדיבות וים של פינוקים, מצד בעלי המקום. למה אני אומרת את זה ? כי את הסנגריה הלבנה לא "סגרו" עם סתם יין לבן פשוט, כי אם יצקו לתוכה קאווה פריול ברוט.  פריול ברוט היא קאווה משגעת העשויה משלושת זני הקאווה הקלאסיים  (מקבאו, פאראיידה ושארל-לו) אשר משביחה כשנה במרתפי יקבי קובידס, שבקטאלוניה.

הקומה החלה להתמלא ואנשי הבייגל'ה החלו להצטופף סביב השולחנות הארוכים. התיישבו לידי מלא אנשים שאני לי מכירה, אבל בין רגע , החיוכים הטובים, הדרינקים והחוויות החזקות שנשזרות סביב אוכל, המסו הכל עד שבסוף הערב, החבורות העליזות מחליפות תדיר כרטיסי ביקור ומספרי טלפון. תופעה, הסבב הזה, אני חושבת לעצמי.

חברתי לכמה מותיקי הבייגל'ה, כדי לנסות ולהתחקות אחר שורשיה של תופעה תרבותית-חברתית חדשה ומענגת מאין כמותה. ראשית פניתי לאילן תלמוד, סוציולוג מרמת השרון, שהיטיב לתאר את מנגנוני הבייגל הפרטי ברצותו לחבור אל עוד בייגלעך.

"אני לא ממש זוכר איך הגעתי לסבב הראשון אבל איכשהו דרך הפייסבוק. אני מאד נהנה בסבבים. נהנתנות היא אחד השמות הנרדפים שלי. בסבבים עצמם אני מתחבר בעיקר לחברה טובה ולאוכל מוקפד. בחיים האמיתיים אני סוציולוג, החוקר ומלמד בעקר אודות מבנה הכלכלה, יחסים בין ארגוניים, ואודות תורת הרשתות (לא רק ברשתות חברתיות באינטרנט). בימים אלה יצא ספרי על בני נוער ברשת הארץ ובעולם. הערך המוסף שיש לסבב של בייגל'ה על פני סתם ארוחה טובה עם חברים היא אותה הכרות עם אנשים נוספים והיכרות עם מקומות שלא תמיד אתה הולך אליהם עם חבריך הקרובים."

זאת ועוד, קבלו את ההסבר היפהפה של אילן לתופעת הבייגל'ה והחיבור העז הזה בין אנשים וטעמים :

"זה עניין אבולוציוני אצלנו: כבר עבור האדם הקדמון, אוכל טוב תמיד השרה שמחה ושימש במה לאכילה בצוותא, להתאוששות והתוועדות של השבט. לאנשים ב"סבב" יש עניין מגוון: מיודעי ח"ן, הצורכים הנאה קולינרית, עבור דרך המכורים להנאה גסטרונומית, ועד זוגות ויחידים שאוהבים לאכול בחברה. בסבב נוצרו חברויות מעניינות בין אנשים. ייו ישמח לבב אנוש, ואוכל טוב מחבר אנשים טובים."

פניתי גם אל אל רוני ברנוב , סמנכ"ל טכנולוגית מידע ב – YES,  כדי לשמוע ממנה אודות נקודות ההשקה הפרטיות לסבב והעניין שהיא מגלה בו :

"הגעתי לסבב דרך הפייס ואז הסתבר לי שדודי המלך זה אותו חבר ילדות שבעלי הזכיר במהלך השנים, זה שהיה איתו בבית הספר, או ליתר דיוק מחוץ לבית הספר… ההכרות שלי עם דודי ונעמה וחידוש הקשר בין זיו לדודי היה בארוע שדודי ונעמה ארגנו בביתם בקסריה. מאז אנחנו מכורים. בחיים האמיתיים אני סמנכ"ל טכנולוגיות מידע בחברת יס. בסבבים התחברתי להרבה אנשים שעד לסבב היו שייכים לעולם הוירטואלי של פייסבוק והסבב הפך אותם לדבר האמיתי… החיבור מדליק וכייפי במיוחד כי הוא מוסיף ממימד שבדרך כלל לא מתקיים בין שני העולמות. האהבה המשותפת לאוכל היא רק תירוץ… הסבב לוקח את האהבה הזו מערבב אותה עם הצורך הבסיסי של האנשים להתחבר וכמו במתכון מוצלח התוצאה טעימה במיוחד."

לאחר שאפשרו לנו מספיק זמן ומקום לשמוזינג, החלו אנשי הסושיאל לשגר ראשונות שוות למרכז השולחן. טעמנו פוקאצ'ות נהדרות, פריכות וחמות, זרועות מלח גס. לידן הונחה צלחת גדולה ועליה חמון קוסידו,  פרוסות ורדרדות של שוק חזיר בפפריקה ספרדית מעושנת. תלוליות איולי החרדל והחמאה הצהובה עשו רק טוב ונמשחו בהנאה גדולה אודות משולשי לחם קסטן נהדר שנצרב בגריל עד פריכות.

 

טעמנו פלפלים מתוקים וחריפים שמולאו בבולגרית של "המאירי" ואז טוגנו קלות בשמן זית, מנה קלילה ונהדרת. סלט קלמרי סיציליאני הכיל קלמרי וראשים שהוקפצו בשמן זית, שעורבבו עם פלחי צנונית דקיקים, שמן זית טוב, טבעות בצל סגול קטנות, שעועית לבנה ופטרוזיליה קצוצה דק. שילוב טעמים קיצי ומשמח העשוי מחומרי הגלם הטריים והמשובחים ביותר . כיף גדול.

לצד הסלט הטוב הונחה מלכת השולחן, טונה אדומה צרובה על סלט פנזנלה. מדובר בנתחי טונה אדומה טרייה, בשרנית ובעלת צבע בוהק משגע, שנצרבה קלות וצופתה בקראסט תבלינים שחורים סביב סביב לה. המלכה הזאת הונחה על פלפלים מתוקים שרופים באש, עלי אורגנו טריים וקרוטונים עבים שלוטפו בסלסה עגבניות משגעת. עונג שאין לתאר.

היה כזה כיף סביב השולחן, צחוקים ושיגועים עם אנשים שרק עתה פגשתי, כולם שמחים, מחייכים, נינוחים, נהנים מהמוסיקה המעולה שמתנגנת ברקע ללא הרף. משהו בין גרוב ניו-יורקי סקסי למסיבת רחוב באמסטרדם. החברותא הקולחת הזאת הזכירה לי את שיחתי עם חבר הסבב, עודד קרן, יום קודם לכן.  עודד הציג עצמו בצורה מלאת קסם ותכליתית :

"אני עודד קרן, בעל משפחה, אבא לשלושה ילדים, גר בצור יגאל – כוכב יאיר ומכהן כסמנכ"ל בחברת אינטרנט. הגעתי לסבב של בייגל'ה דרך חברה של אשתי, שיודעת שאני גרגרן ואוהב אוכל ואמרה לי שאני חייב להצטרף. הסבב  הראשון שלי היה באל ג'נינה , נצרת, וגם הוא היה משגע, אבל הכי מדהים בעיניי היה הסבב בדיאנה. בגלל החוויה של לנסוע לנצרת ביום גשום, להגיע למקום הזה שנראה כמו גן פלורנטיני. אני אוהב להגיע מוקדם, לראות איך המקום מתעורר. איך בהתחלה ריק כמעט אבל לאט לאט המקום מתמלא אנשים וכולם שמחים, אוכלים, נהנים. אני מעשן והייתה שם גם מין אחוות מעשנים, כל הזמן היו אנשים בחוץ, מתחברים, מדברים, פאן.  זה היה ממש אירוע שסירב להיגמר, היינו שם כמה שעות טובות. אני לא בנאדם של פוסטים ובלוגים אבל אני נורא אוהב לפגוש אנשים ולאכול ובטח לפגוש אנשים סביב אוכל. זה תפור עליי הסבב, היוזמה הזאת של דודי ונעמה. בעיניי, זה אינטרנט במיטבו. בטירוף אבל."

לא הפסקתי להירגע מהמילים היפות הללו ועודד חזר אליי והוסיף :

"אתמול הייתי בארוחת ערב אצל חברים, בסוף הארוחה קמתי ואמרתי להם, חבר'ה , היה מדהים, אבל אני לא רוצה שניפגש פעם הבאה רק עוד שנה. קצת לפני פסח אנחנו מארגנים אצלנו בבית ארוחה לשישה זוגות. אבל הפעם הארוחה תהיה בתשלום. כן כן , 150 ₪ לבנאדם, שאת הכסף הזה אנחנו נתרום לעמותת לשובע. אנשים השתגעו על זה. פשוט השתגעו. הם כל כך התלהבו החברים שלי מהרעיון. כל כך התלהבו".

המנות הראשונות לא הפסיקו לזרום לשולחן שלנו. זללנו סלט ירוק של לבבות חסה קטנים ועלי אנדיב פריכים, שהשתדכו לקרעי גבינה כחולה חריפה ואגוזי מלך קלויים. כל זה לוטף בויניגרט עדין של דבש ואיזה פרי. עוד זללנו את נסיך הארוע, ארטישוק צרוב עלי פלאנצ'ה, הארטישוקים נצרבו בשמן זית טוב, לוטפו בסלסה ורדה של עשבי תיבול טריים וחברו למוצרלה די בפאלה טרייה ומוצקה,  מלאת טעם.

המלצרים האדיבים מזגו לכוסות גדולות ללא הרף יין יתיר ויונייה 2009 ולא יכלו לשמח אותי יותר. המדובר ביין לבן יבש המופק ממאה אחוז ענבי ויונייה משני כרמים ביער יתיר. הויונייה של יתיר תסס במיכלי נירוסטה בטמפ' נמוכה לשמירה על האופי הארומאטי של הענבים. הכוס נצבעה גוון זהוב ירקרק ובאף היכתה מתיקות נעימה של אפרסקים ודבש. אולי גם נקטרינה בשלה. יין עגול בפה, רך ומהנה מאד, FRESH ופירותי, עם סיומת מפנקת ואצילית של יסמין וקליפות תפוז מסוכרות.

עוד הניחו לפנינו "סרדינים מחותנים" – מדובר בסרדינים טריים המופרדים לשני נתחי "פרפר", ממולאים תערובת עשבים ירוקים ושום, מקומחים ומטוגנים בשמן עמוק. מעדן ים תיכוני עולץ שחצי לימון ופלפל ירוק שליוו אותו, עשו לו עוד יותר טוב.

אחר כך הגיעה קדירה ענקית, של פאייה פירות ים אנדלוסית. איזו מלאכת מחשבת , רבותיי. בקערת הענק השחורה הונח לו מרבד של אורז עגול כתום (לבטח שובץ גם בזעפרן) ועליו מולים רכים טובים, שרימפס וקלמארי, ביניהם שובצו יהלומים של אפונה ירוקה עדינה. טעים טעים טעים ושוב, שפע חומרי הגלם המשובחים מצאו ביטויים גם כאן. תועפות של פירות ים הונחו על הפאייה הזאת, היינו שולחן של עשרה ולא היינו מסוגלים להתקרב לתחתית הקדרה הרותחת.

מיטב הערב עוד לפנינו, היכונו היכונו להצגה שמחה, תפסו מקומות בשורה הראשונה, אנטרקוט שלם צלוי בגריל הונח על בוצ'ר עץ אימתני, לצידו מישהו שתל תלולית עלי מרווה ואז רוברט, הסו-שף האמיץ, הבעיר הכל בחגיגה של צליל וצבע ולהבות כתומות בוערות. המוסיקה המצויינת התגברה בלי קשר לטקס ולא ניתן היה להימלט מאוירת מסיבת הכיתה הכיפית, ל"ג בעומר של תענוגות.

רגע לפני טקס הכתרת האנטרקוט, מזגו לנו לכוסות קריניאן 2007, נסיך הסדרה האזורית של יקבי כרמל. היין הופק מ – 90% ענבי קריניאן מכרמים מבוגרים (בני 35-40) שנה מאזור זכרון יעקב ו-10% ענבי פטי וורדו מהאזור.

לאחר תסיסה והשרייה על הקליפות, התיישן היין בחביות עץ אלון צרפתי משך 12 חודשים. הוא בוקבק לאחר סינון גס בלבד והוא נעים מאד לשתייה, בעל צבע ארגמני, בשומת של דובדבנים, פטל וקפה. הגוף בינוני והסיומת בעיקר מאוזנת. כיף יומיומי גדול .

האנטרקוט נפרס לפרוסות עבות ומי שעוד נשאר רעב, זכה לקבל גם 300 גרם של נתח איכותי, עסיסי וצרוב אש. מעולה מעולה מעולה. כאילו לא די בכך, הונחה במרכז השולחן מחבת תענוגות של ירקות חורף צלויים בחום גבוה. היו שם גזרים צהובים פריכים ותפוחי אדמה סגולים משגעים, תפוחי אדמה ראטה ובצלצלים סגולים אפויים עמוקות. כמה טעם, כמה יצירתיות בדבר הבסיסי הפשוט הזה. שף מיכאל גרטופסקי נתן את כל מה שיש לו והרעיף עלינו ארוחה עילית של חומרי גלם מצוינים, טכניקות שמחות ויצירתיות אש והרבה הרבה כוונות טובות. הצליח לו.

לקינוח זכינו לקבל מגדל של צלחות כסף על רגל, שם זהרו להם תותים אדומים מהשדה, מתוקים פחד וכן שפע של מסקרפונה וניל טרייה , שכמותה לא טעמתי מעולם. אורירית, מענגת, רכה ואצילה.

עוד זכינו לקבל קערת ענק יוקדת מוס שוקולד בלגי, סמיך, עשיר, מריר במידה וכאילו לא די בכך, הוא גם עוטר באהבת חיי הבוגרים – פניני שוקולד ולרונה. כן, כן, מה שאתם שומעים.

אגלה רק שהוגש לנו גם טירמיסו אימתני, ענוג ומעודן מאד מאד. שברי עוגיות ספוג רכות מלאות אלכוהול שחו בבטן הקרמה הרכה שלו ואבקת אספרסו טרייה נבזקה מעליו. חופה של כוכבים וטעם בעננים.

מי שרצה התפנק לו בקנקן תה טוב או אספרסו מריר. לכל אורך הארוכה נמזגו לנו מי המעיינות הנפלאים של AQUA PANNA  וכמובן סן פלגרינו לחובבי הבועות. כל הטריפ המטורף הזה, שלווה במוסיקה משגעת, שירות מן המשובחים שידענו ועיניו השובבות של מוש משקיפות ממעל – עלה לנו אך 190 ₪ לשובב. תמורה מספקת ושווה בעד האגרה. לא כולל שירות.

תודה ענקית למוש, אורי ומור ולצוות הנהדר של הסושיאל קלאב על האירוח המדהים ולנמרוד גנישר על הצילומים המרהיבים.

לינק לאתר של נמרוד גנישר

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: Featuredכלליליבי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    את אלופה ליבי, עשית לי חשק לעלות עכשיו על מונית ולנסוע לסושיאל

  2. מאת יוני:

    אני עם רוני

  3. מאת היללה:

    לי עשית חשק לזרום עם מיצי הקיבה, להיות חברותית ולהצטרף למפגש שכזה.
    נראה.

  4. מאת Pormeleg:

    משובח ליבי!
    אבל למה לא באת להגיד שלום?!

  5. מאת יוני:

    הבלדה לשחיתות. כל ביס והבליסה שלו. בסוף אפתח חשבון פייסבוק רק כדי להיות מעודכן בסבבים הללו…

  6. מאת שחר:

    ליבי, יאללה 'שלך. איך את כותבת!
    כבוד!

  7. מאת חן:

    נשמע מעולה,
    עשית לי חשק להצטרף לסבב,
    נראה מה יהיה פעם הבאה…

  8. מאת nirashaked:

    ליבי, כרגע סיימתי לקרוא את הכתבה המאלפת שלך וכולי מריירת. את כותבת ומתארת כל כך מוחשי שהרגשתי כאילו אני יושבת לידך וחווה את החוויה המדהימה יחד עם כולם.
    אנא, איך מצטרפים לסבבים נפלאים כאלה?
    אשמח לתגובה מהירה.
    תודה גדולה…נירה

השארת תגובה