יין עם חבר מת


 

 

צילום: צור שיזף 

האם אפשר להישאר חבר של מישהו גם אחרי שהוא מת.

האם אפשר גם להפוך לחבר של מישהו רק אחרי שהוא מת.

דן דאור לא היה חבר שלי. ליתר דיוק, דן דאור היה חבר נהדר שלי. אבל  הבנתי את זה רק אחרי מותו.

עכשיו מאוחר מדי.

ואולי לא.

את דן דאור הכרתי לפני המון שנים בנסיבות אקראיות לגמרי. חבר הכיר בינינו. החבר ההוא נזנח מאחור כבר מזמן, למען האמת הוא לא היה חבר שלי כלל וכלל.

אבל דן ואשתו גבי נותרו חברים טובים של ענת ושלי.

בכל שנות חברותינו, זו שלא ידעתי שהיא כזו בכלל, נפגשנו רק כמה פעמים ספורות, רובן המכריע במסיבות יום העצמאות המפורסמות שלו ושל גבי בהן היו מתאספים עשרות אנשים שונים ומשונים בדירת הגג שלהם שמול בניין העירייה וצופים יחדיו בזיקוקים.

מעבר לזה אכלנו פעם אחת ויחידה ארוחת ערב ביחד, הוא ואני, באיזו מסעדה נידחת.

בפעם נוספת אחרת הוזמנו ענת ועני לעוד ארוחה אחת אצל גבי ודן עם אנשים נוספים. בארוחה הזו לימד אותי דן דברים על גלידה שלא ידעתי מעולם.

עוד כמה מפגשים מזדמנים ברחוב וזהו.

כמו רבים אחרים, ידעתי גם אני שדן הוא איש רעים להתרועע. יתרה מכך, הבנתי היטב כנראה שדן חפץ בחברתי.

אבל איכשהו לא נתתי לזה לקרות.

עכשיו כבר אינני יודע למה.

חשבתי כנראה שמה לשמנדריק כמוני ולאיש מבוגר ממנו ביותר מ25 שנה, מתרגם דגול, פילוסוף נחשב, איש רוח ואשכולות שכמוהו. גם כשגיליתי שלא כל חבריו הם בהכרח דיירים קבועים, או מזדמנים, במגדל השן של האקדמיה והרוח, כלל וכלל לא, לא נתתי לעצמי הזדמנות להיעתר להזמנותיו המזדמנות ולהיפגש קצת יותר.

אבל אני חושב שזו לא תשובה מספקת. לא אותי.

נדמה לי שזה הרגע לתרגם לעצמי את המיזנטרופיה שאני מטפח באדיקות רבה כל כך למילים ברורות יותר. פשוטות יותר.

אני כנראה פשוט מפחד מאנשים.

יכולתי להגיד מתבייש.

זה לא היה מספיק.

אני לא מתבייש. לא רק. אני פוחד.

לא ממש ברור לי למה. אבל אני חושב שזו התשובה.

לפני קצת יותר משנה עמדתי עם עוד מאות אנשים מעל קברו של דן. ראיתי שם מחזה נדיר, מחזה שכמותו לא ראיתי מימי. מאות אנשים שדן עבר בחייהם בדרך כזו או אחרת ונגע בהם. נגע במקומות שלא רבים נגעו לפניו.

נגע בנשמתם.

לא רבים נוגעים בנשמתנו. הרבה פחות ממה שנדמה לנו.

דן עשה זאת בדרכים פשוטות. צחוק משותף, אכילה, שתיית יין, סיגריה טובה. היו מן הסתם גם כאלה שדן נגע בהם גם בשיחות עמוקות, בשירים הסיניים שתרגם, בפילוסופיה הסינית שלימד, במסעות שסיפר עליהם ובעוד אלף דרכים משמעותיות. אני לא הייתי שותף לכל אלו ועכשיו אני מבין שגם רבים אחרים לא זכו ליותר מאשר סיבוב קצר על הגלגל הענק ששמו היה דן דאור. אבל מה שזכו לו, הספיק.

וכך גם אני.

הבטתי סביבי, ואחר כך לתוך עצמי, בהלוויה ההיא, ואחר כך בערב הזיכרון לכבודו בבית ביאליק לפני כמה שבועות, ופתאום הבנתי עד כמה אהבתי את האיש הזה, וכמה הוא חסר לי למרות שבעצם כלל לא היה נוכח בחיי. לא פיסית ובעצם רוב הזמן גם לא נפשית.

צילום: צור שיזף 

והנה זה פלא, בכל זאת אני מתגעגע.

אבל אז הבנתי עוד דבר מה, מופלא הרבה יותר. הבנתי עד כמה כל זה לא משנה.

עד כמה אין שום חשיבות לכמות המפגשים בינינו, בהם הספקתי לדבר איתו או לחשוב עליו או לקרוא אותו. כל זה לא משנה דבר. וזה היה הדבר המופלא בדן דאור. לא היית צריך הרבה ממנו בכדי שישפיע עליך, יאיר עליך את אורו, ישנה את השקפת חייך. מספיק היה שהכרת אותו ושעכשיו תרצה לזכור אותו.

קשה להסביר מדוע. מאז שמת רבים ניסו. אולי זה מפני שהיה בן אדם. וכאלה אין הרבה. אולי זה מפני שידע גם שכולנו בני אדם. וכולנו עיניינו אותו. כל מי שרצה בכך. חכמים וטיפשים, חשובים ופחותים. כל מי שיש לו עניין בחיים.

אני מתגעגע אליו. אבל יודע שהוא כאן. ברוחו.

בשבועות האחרונים, מאז הערב לזכרו בבית ביאליק, החלטתי לאט-לאט ובעצם בלי להחליט, לנסות ולהיפתח קצת לעולם. לחזור אל חבריי הוותיקים. להכיר חדשים.

אולי בגלל זה גם נתתי לענת זוגתי 'לגרור' אותי לארוחת ערב בביתה של גבי של דן לפני כמה ימים. בחברתם של אנשים שלא הכרתי. ובאמת, היה נהדר. ולא, לא דיברנו על דן. אולי אספר לכם פעם על הארוחה הזו ועל היינות ששתינו בה. אם גבי תסכים.

איזה יין היה דן רוצה לשתות איתי. מה זה חשוב. יין. יין שמח. יין עצוב. יין.

חשבתי איזה יין הוא גם שמח וגם עצוב, גם מואר וגם אפל. לא הצלחתי לתת לעצמי תשובה. אני מניח שאני יכול לבחור ביין בורגון טוב, של לואי ז'אדו למשל, שיש לי זיכרונות נעימים מהיינות שלו, או כל יקב אחר מהאזור ההוא שהוא אזור היין האהוב עלי מכולם. אני אוהב יינות בורגון ואני רוצה לחשוב שגם דן אהב אותם. יש בהם שילוב חד פעמי של עצב ושמחה. אדמה ורוח. אבל ברור לי שזה יכול וצריך להיות  כל יין. יין ששותים ביחד. גם אם לבד.

לחייך דן דאור. לזכרך.

משתה לאדם בודד

 

המשתה של אפלטון עלול להוליד בנו את הרעיון, ששיחת חכמים על נושאים שברומו של עולם היא עיקרו של משתה, ולא היא. משתה זה לשתות זה לשתות, ככתוב במסכת כתובות, דף ח: " נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו, רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים."

ממשתה ראשונים שערך אברהם אבינו בהיגמל בנו יצחק, ועד המשתה של יום תחיית המתים ועד בכלל. וכיוון שרק מעטים זכו לשתות שתן כוהנים שאכלו סומה (כפי שעשו, כנראה, המאמינים בתקופת הודות), ב"לשתות" אנחנו מבינים בדרך כלל "לשתות אלכוהול". ולא לשתות אלכוהול כתחליף לשתיית מים או גזוז, אלא לשתות אלכוהול כתחליף לעישון חשיש או לאכילת פטריות-הזיה.

כך על כל פנים אצל המשכילים הסינים באלפיים השנים האחרונות: אלכוהול כדרך המהירה והבטוחה למצב התודעה האלטרנטיבי, שבו אנחנו מתעלים אל מעבר להבחנות הטורדניות שמעסיקות אותנו בחיי היומיום. את האלכוהול שלהם (ג'יו) הם קיבלו בדרך כלל מהתססת מיני דגנים, דוחן, חיטה, אורז, ולא מענבים, אבל בתרגום כתבתי כמקובל, "יין".

טאו צ'יין (427-365 ), משכיל שפרש מוקדם מן השירות הציבורי לחיים של איכר ומשורר, הוא ראשון משוררי השכרות המפכחת: היו כמובן שירי יין עוד לפניו, אבל דומה שטאו צ'יין,  בשפתו הישירה, בשכלו הישר, ביחסו הסטואי לעולם ובמוצקות של אישיותו, הוא שמסמל יותר מכל את הפילוסוף הנוסק מן הכוס, הספל, הצלוחית, הכד וכו' אל ההארה.

טאו צ'יין

 

שיר 14 מתוך 20 שירי יין

 

ידידים משכבר מכבדים את נטיית לבי

מביאים איתם יין בבואם לביקור

מפזרים קש, יושבים מתחת לאורן

כמה כוסות וכולנו שוב שיכורים

זקנים נכנסים איש לדברי רעהו

מוזגים מהכד בלי תור ובלי סדר

איני ער לידיעה שיש לי "אני"

ומנין אדע שלדברים יש ערך

ריחוף רחוק, הכל נשמט מאיתנו

היין הזה יש בו טעם עמוק

(מקור ותרגום : דן דאור. מתוך 'משתה לאדם בודד', הוצאת חרגול- עם עובד, 2010)

 

קטגוריות:: Featuredחיליקיין

אודות הכותב:

RSSתגובות (24)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נדב פרץ:

    חיליק. דן דאור היה משורר נפלא ומתרגם אדיר . אני מתאבל על משוררים טובים שמתו והפוסט שלך מעלה בי מחשבה נוגה שכן יש לי לא מעט חברים משוררים מעולים שהם בחיים אך עוד אשתה לזכרם (או שהם לזכרי..)
    בורגון טוב וחמצמץ היא בחירה נפלאה כמו כל הבחירות שלך ואני מצטרף אליך בהרמת כוס גדולה לזכרו של דן דאור .
    לחייך חיליק.

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, David Dudi Califa. David Dudi Califa said: פוסט חדש בבייגלה: יין עם חבר מת http://goo.gl/fb/aSgFH [...]

  3. מאת שי אבידן:

    מאוד נוגע ללב…וכתוב ברוב כישרון…וכנראה היה לדאור איזו אינטואיציה בקשר אליך…גם אני זכיתי להכירו מעט…אצל בן דוד של דן…ש"יקה קראו לו…וגר בשייך מוניס והרבה הילולות שתייה היו בחצר ביתו….

  4. מאת אבי פלדשטיין:

    חיליק

    דן דאור היה איש נפלא ועולם שלם. זכיתי להיות מיודד איתו וגם לשתות איתו בתקופה מסויימת. דברים יותר מרוכזים. אם יינות בורגון, אז רק לאחר זיקוק. אחר כך נפרדו הדרכים. כששמעתי שאינו, נצבט ליבי קשות.
    לפני חודשים אחדים פנה אלי בחור, שירש מסבו אוסף ייינות מדהים (כן, יש כאלה), בעיקר הגדה השמאלית. אבל היה שם גם קרטון של בן עמי 86. זה אחד הבן-עמיים הנפלאים של פעם, מן הראשונים שיצא לי להכיר, זמן רב לפני שיכולתי לשער שאי פעם אתקין את יינות סגל. חלקתי עם דן את הגילוי, ולא מעט ארגזים מן היין הזה הגיעו לרשותו. במחירים מצחיקים ביחס לימינו אלה.
    קבעתי עם הבחור היורש בחנות יין ו"נאלצתי" לטעום מוטון ולאטור בדרך לבן-עמי 86 ההוא. היין היה עדיין טוב! זו כוס היין שאני הרמתי לזכרו של דני דאור.

    • מאת חיליק:

      א אבי,
      א אחרי שדיברנו בטלפון ועודדת אותי להגיב לתגובה אז הנה אני
      כותב. אבל מה לכתוב. לכתוב שוב שאני מתגעגע לאדם שבקושי
      הכרתי. שאני שמח על החברות המחודשת עם גבי. אני מתגעגע למה
      שעוד לא קרה. ולשתייה טובה איתך. אחרי הכל אנחנו עדיין חיים
      אז הנה שוב, עוד כוסית של בן עמי לזכרו של דן ולחיי החיים
      ן וכל מה שיפה בהם

      • מאת חיליק:

        אני כנראה לא טוב בתגובות לכתבות. יצאו לי אותיות מיותרות

        • מאת אבי פלדשטיין:

          אתה XXX בתגובות. תראה איזה טקסט יצא לך ואיזה אותיות בתגובה :)אז ככה זה: כשאתה שותה עם בן אדם, אתה לא חושב שיום אחד תשתה לזכרו. והשתיה הזו לזכר גם מסרבת את עצמה לדעת. ואחרי הכל אנחנו בינתיים בחיים. אז יאללה, השבוע, קרחאנה, בן עמי 86 כבר אין אז נשאר רק מארק דה בורגון ומעלה, לא לוקחים שבויים. כמו שיין לבן ויין אדום שואפים ברבות השנים אל אותו הצבע, חום, כך גם אהבות נכזבות וחברים מתים שואפים אל אותו מקום, הריצפה. על נהרות השישקו, שם ישבנו, בזוכרנו.

  5. מאת מיכל:

    זה יפה הקישור המפתיע הזה בין זן ושיכרות שבסוף.
    ויפה הרשימה הזו והכנות המפתיעה שבה.
    ויפה האדם שביקשת לזכור ולהרים איתו עוד כוסית.
    יפה.

  6. מאת גוני:

    חיליק, נשבעתי שאין בי רגש געגוע, כי הרי רק העכשיו קיים והקרוב בלב, כאילו קרוב הוא בכל מקרה. אבל, מה שכתבת הזכיר שיש אנשים שאם אינם נמצאים, כאילו חסר איבר ושאם לא אחליף איתם מילה, כאילו נפער פגם במנהגו של יום. צריך כל יום לשתות איתם ולצחוק או להחליף דמעה. יש שיגידו שלקיתי בגעגוע ואולי אתה הדבקת אותי במחלה. מקסים, תודה וחוץ מזה, יש פה עוד עניין- (בחזקת "וישנה גם סיבה רביעית", לסקלי).

    • מאת חיליק:

      אפשר להתגעגע לפעמים. ואת זה אומר מי שלא באמת יודע איך. תודה על מה שכתבת. מקווה להיות ראוי

  7. מאת מירה:

    חיליק , אמן מילים יקר שכמוך. שוב הצלחת לרגש אותי ולהזיל דמעה או שתיים, בעיקר בסיום, במילים הכל כך נוגעות ללב על היין. לא הכרתי את דן דאור אישית, אבל לאחר הכתבה שלך, אם היה בחיים, הייתי בטח שמחה להצטרף אליך או אל אבי פעם כדי לזכות להכירו.
    מישהו פעם אמר לי שאדם אינו מת באמת כל עוד זכרונו, מעשיו, ספריו, נמצאים עמנו, בתוכנו. אך מכיוון שאני אופטימית ללא תקנה פשוט אמשיך לשמוח להצטרף אליך ואל אבי לשתייה מפעם לפעם וליהנות מאלה שחיים לא רק בזכרוננו.
    אוהבת אותך על הכתבה הנפלאה שלך.

  8. מאת אבי פלדשטיין:

    עוד הקשר כאן שבא לי להרביץ לעצמי שלא תפסתי מיד. מדובר הרי ביין של ז'אדו, "פור קריי אאוט לאוד"!
    ולז'אדו יש יינן, מה זה יינן, לארדייה הגדול! הילד הרע של בורגון, שעושה הכל ההיפך. חותך את המאלולאקטית ללבנים, מרבה בעץ דווקא בשנים חלשות, ומה לא. לארדייה הוא היינן שאמר כי נדמה לו שלאחרונה רובוטים החלו לייצר יין. שיש יינות שהוא לא בטוח שהטכנוקראט שייצר אותם טרח כלל לטעום אותם לפני הביקבוק, או שהסתפק בסימון של V ליד כל סעיף במירשם.
    לארדייה אחראי גם למישפט שלפעמים בארץ מייחסים בטעות לי: "אני מעדיף לעשות יין רע מאשר לעשות עוד יין משעמם". פעם אחת צטטתי אותו ומאז זה נדבק. לכבוד גדול הוא לי, אבל לארדייה הוא המקור.
    ואת מי כל זה מזכיר? ומי דרכו הייתה מחוץ לקופסא וסביבתו הייתה כה לא שגרתית? ולמי היה כל כך מתאים לאהוב יין שעשה אדם כזה? ואידך זיל גמור.

    • מאת חיליק:

      נו אבי, עוד כמה תגובות כאלה ואני מעביר לך את המדור. אני זוכר ממך את כל הסיפורים האלה על לארדייה ומקווה שדן אכן הכיר את יינותיו ואהב אותם. יש לי הרגשה שכן. אני יודע שאתה אוהב אותם ואני כמובן מאד מאד אוהב אותם

      • מאת אבי פלדשטיין:

        חיליק, אני אחזור לכתוב אם אתה תחזור לבשל (דיל השנה לפודיז בארץ. אפילו אם לא מתראים אני תדיר פוגש חבר/ה יקרים שאומרים לי "קיבלתי מחיליק מתכון לזה, קיבלתי מתכון לההוא, לבכות…". בעצמי קיבלתי ממך כמה). וההתכתבות הזו צריכה להסתיים, אחרת במקום ללכת לשתות לדני בשישקו, נמשיך לשבת פה כמו שני נאדות מקלדת. יש לך במקרה מתכון טוב לאיקרא? (חחח, עכשיו סיבכתי אותך עם בוזנח וחוטינר).

  9. מאת ליאור:

    חיליק היקר.מרגש ועושה חשק(גם לחזור לספריו וגם לבורגון).לפלדשטיין:יש לי מתכון רומני נהדר(הדוב המיוזע גם יאהב).ועוד חיליק,מה לגבי שף אורח? כל עוד אני מגובס

  10. מאת עטרה:

    נהדר. שיתפתי גם בפייסבוק.
    מזדהה עם כל מלה.

  11. מאת רועי קפלן:

    חיליק יקירי. עשית לי חשק להשתכר איתך. נכון אני חי, אבל תרגע, זה לא הולך להיות המצב עוד הרבה זמן. אז יאללה, בוא נקבע איזה ערב השתכרות עם הרבה פילוסופיה בגרוש וחצי.

  12. מרגש יחיאל משהוא בחלק מהכתיבה נשמע שירה,נזכרתי שדאור היגיע לרבינוביץ לאכול כי ידע טעם טוב וזכר,אדם שזוכר טעמים, כשקאראתי התחשק לי יין המילים שלך אפשרו לי לחשוב עליו להיזכר בנדיבות ובצניעות שלו.

  13. מאת עופר שור:

    חיליק, לרגע התבלבלתי וחשבתי שאני כותב את המילים ולא אתה, אבל הקרדיט כולו שלך. ריגשת אותי עד דמעות ממש. תודה. מחכה לפוסט על הארוחה עם האנשים שלא הכרת…

  14. עכשיו התעוררתי.כמה יופי על הבוקר מרימה כוס קפה לזכרו של דן ובא לי לפתוח קצרין 2000ולשתות עם חיליק גם אני מהמפחדים מאנשים,עד שאני שותה ואז מסתבר שאני זקוקה לאנשים מאוד ואוהבת אותם בכל ליבי.אני מרמת הגולן ומוקפת ביין משובח.בוא לבקר ,עם חבריך הותיקים והחדשים.

  15. מאת ג'ואנג דזה:

    מי הצלם?

השארת תגובה