שני שיפודי שומן כבש ישמחו לבב אנוש

הגזרות הכלכליות, מחירי הדלק המאמירים ושכר הלימוד אותו אני משלם בחוסר חשק לאוניברסיטה הבריחוני לאילת. ממש כמו אבותינו ירדתי מצריימה לשבור שבר ונעצרתי בעיר הדרומית מדי. מיד כשהגעתי נעשתה לי קבלת פנים חמה במיוחד ומסיבה שנמשכה חודש. במהלך המסיבה פיניתי מגשים עמוסי צלחות שבהן נערמו שלדי דגים שהביטו בי כל הדרך אל פח האשפה בעיניים מיואשות.

שאר התענוגות כללו מזיגת כוהל רע לעובדות בנקים שנמצאות הרחק, הרחק ממשפחותיהן והרשו לעצמן לדבר אל המלצר – ברמן במשפטים רעים ומיניים שהיו מביכים גם את הבהמה הגסה ביותר בפלוגה מסייעת שלא ירדה מן הקו במשך חודש.

על האוכל בבתי המלון הישראליים לא אדבר הרבה. אינני מוצא את המטאפורות המתאימות ואני מוצא עצמי בתוך שתיקה ממושכת ועצובה: אנקדוטה מעניינת לגביי הקינוחים הכשרים היא שהרגשתי שאני והמנות האחרונות חד הם. במשך חודש לבשתי מדיי פוליאסטר שעקצו בי בלי רחמים והקינוחים שאכלתי דומני שהיו עשויים אותו חומר בדיוק. קינוחים שנהנו מחסותן של התעשיות הפטרוכימיות של מדינת ישראל. אוי! כמה נורא האוכל שם!

מה כבר אפשר לכתוב על אוכל עשוי אבקות מרק ואבקות בשר ואבקת ירקות ואבקת שריפה? מאכלים שנרקחו מאותיות לטיניות בתוספת מספרים ארוכים הם אינם אוכל אמיתי. זהו מזון תיאורטי לחלוטין שמבטיח הכל ואינו מקיים דבר וחצי דבר. "הכל כלול " זו אכן סיסמא יפה ומרוקנת מכל ערך וכמו האוכל בבתי המלון, חסרת טעם לחלוטין.

מצאתי את עצמי, כמו בהזדמנויות אחרות בחיי, סטודנט ניצחי שכמוני, עובד שלוש עשרה שעות ביום עם הפסקות חטופות. בסוף היום זחלתי מעלה בגרם מדרגות מעופש כשהשקיות הכהות תחת עיניי מושכות אותי מטה, מטה עד ההתרסקות הסופית על המיטה הצרה. אילת הורידה ממני ארבעה קילוגרמים והותירה אותי עם שרירים כואבים, אוזניים מצלצלות וידיים שרופות ופצועות מעבודה בתנאים שלנו. תנאי שיעבוד ורדיפה.

חזרתי אל באר שבע אחרי הפוגה קצרה בבית הוריי. אימי,הטובה בבני האדם, מרחה אותי במשחות כשבמשך שלושה ימים לא הפסקתי לישון. כמה הייתה טובה ההרגשה לחזור ללבוש בגדים יפים ולנעול שוב את מגפיי העור שלי שאני אוהב כל כך. אט, אט התחלתי להרגיש שוב כבן אנוש לאחר חודש שהגוף והנפש נמצאים במצב מתמיד של חוסר סיפוק.

דעו לכם כי עולמי באופן כללי הוא עולם נטול אלוהים. אני מכיר בזכות של כל אדם לבחור לו חבר דמיוני איתו  הוא יוכל לדבר ולהתייעץ ועליו הוא יוכל לכעוס וממנו להתאכזב. נוח כשיש חבר דמיוני ונוח כשיש לך אלוהים. לי אין.
חברים דמיוניים יש לי דווקא למפרע. לרוב הם נחמדים והמלקוח שהם דורשים איננו כולל השתתחויות, צומות וסיגופים. אני אפילו חושב שהם בעדי ברוב המקרים. הם שונאים כשאני מאמלל את עצמי ומייסר את עצמי בשוטים ובעקרבים ובעבודת פרך במלונות אילת.

אחד מחבריי הדימיוניים הוא נטורופת מיוחד מאוד. בניגוד לנטורופתים שגוזרים על כל עם ישראל תסחיטי עשבים נגד קאנדידות ושורשים חלוטים נגד פסוריאזיס פועל הנטורופת שבי נגד הנגד והוא בעד הבעד.

לאחר שיחה ממושכת (העוברים והשבים לשווא מחפשים את הבלוטות' כשאני מדבר אל עצמי ברחוב) בה קבל במו פיו הדמיוני על מצב רוחי המדורדר, שלח אותי הנטורופת לאכול שיפודים של שומן כבש צלוי. מצבי אכן הצדיק תרופה חזקה שכזאת. כיסיתי עצמי במעיל עבה, הידקתי צעיף צמר סרוג אל צווארי ועליתי על קו 450 מבאר שבע לרהט.

רהט כבר שנים מהווה את מגרש המשחקים שלי. היא עולה, כמה מפתיע, רק כשאנשים רעים העושים פרנסתם ימים כלילות בהמאסת החיים בארץ הזאת מעלים אותה על נס הפשע והקנאות הדתית. אנשים רעים אלו נמצאים משני צידי המתרס והם זקוקים לקוטב המגנטי שלהם על מנת להפריח ססמאות הייקו שמאחוריהן אין מיליגרם של אמת וכמו שיר הייקו טוב הן השתקפות קלושה מאוד של המציאות.

רהט היא עיר ערבית שרוב רובה של תושביה טרודים בפרנסתם ונאבקים כמוני וכמוכם במחירי הדלק העולים ובצמיחה במשק שלא הגיעה אלי וגם לא אליהם. זה נכון שיש עבריינות ברהט ובדרום הבדואי וגם יש למעלה מעשרה אחוזים אבטלה, אבל מה אם השאר? מה עם כל אלה שכן עובדים ומנסים לגמור איכשהו את החודש?

הם הפכו להיות שקופים כמו כל מה שמשדר נורמליות ושגרה. שגרה, אושר ונורמליות מייצרים אייטמים קטנים מאוד במציאות התקשורתית בה אנו מתבוססים. פרשנים ותחקירנים אוהבים סיפורים על העדר נורמליות. הו! תנו להם סטיות, גניבות רכבים, ניצול מיני והריסות בתים והם יחגגו עליהם באורגיה תקשורתית מימין ומשמאל. אני אוהב נורמליות. נורמליות מעניינת אותי הרבה יותר.

מהלכה של הנסיעה מנתק אותך בבת אחת מהרכבות העמידריות של שכונה ד' והמדבר נחשף מבעד לזגוגיות האוטובוס. בהתקרבי לרהט מתחלפות גבעות הקירטון בגבעות לס רכות, מכוסות בעשב קלוש של תחילת פברואר ומשובצות באלפי שקיות ניילון צבעוניות.

עשרות צריחי מסגדים מסמנים את קו הרקיע של רהט ומהם עלו דרשותיהם של אימאמים, פעם בצעקות הסטריות שמיישרות את החוטאים ופעם בטון מרגיע  ומבטיח את העולם הבא לצידו של נביאם בגן העדן.
ירדתי ברחוב הראשי של רהט כמאתיים מטרים לפני המרכז המסחרי במרכזה של העיר. המקום איננו מצויין בשילוט בעברית אולם קשה לפספס את המבנה הוורוד שארובה ארוכה מקטירה קטורת כחלחלה אל הרחוב הראשי בריח שאי אפשר לטעות בו. הריח הנפלא ביותר בעולם הוא ריחו של בשר כבש הנצלה על פחמים טבעיות.

כמו יתוש המתעופף אל נורת הקווארץ נכנסתי אל האיטליז הורוד. המוכרים באיטליז, אנשים מתוקים ומסבירי פנים, צפו בעניין רב בהפגנות במצריים ששודרו ללא הפוגה באל ג'זירה בעודם מפשיטים בשר טלה וכבש ורודים ומבריקים מן העצמות הגדולות בסכיני בשר גדולים.

האיטליז המופלא הזה מוכר בשר כבש חף מכל תעודת כשרות ועל כן זול באופן משמעותי מקצבי באר שבע המצטיינים בהפשטת הלקוח ממאותיו בעבור בדל בשר כבש שעמד ימים מספר במקררים שלהם.

רציתי לצלם אותם אך הם העדיפו לא להצטלם וחייכו אליי חיוך נבוך, אף על פי שאני בריה נחמדה בדרך כלל ובעלת יכולת שכנוע אינני אוהב להביך אנשים טובים. בכניסה לאיטליז הורוד והנקי בנוי מתקן צלייה גדול עמוס בפחמים מלובנות. הלקוח יכול לקנות את הבשר בו הוא חושק והמוכרים יחתכוהו לקוביות גדולות וישפדוהו על שיפודי מתכת גדולים. לאחר מלאכה זאת יונחו שיפודי בשר הכבש מעל הפחמים המלובנים וישחררו את הריח המובהק שמסוגל לטמטם אותי באופן גמור ומוחלט.

"מה אתה רוצה לאכול?", שאל אותי ח'מזה הקצב. לא תאמינו כמה החלטי הייתי. " אתה רוצה צלעות?" לא ולא, עניתי. אותם שניות הרגש והתשוקה מעוצמת הריח שעמד באיטליז הנהדר הזה כמו הובילו אותי אל התשובה הנכונה. הרגשתי שאני מתחיל לחזור אל עצמי. "אני רוצה שני שיפודים של שומן כבש , שני שיפודים של כבד כבש ושלושה שיפודים של קבב!" ח'מזה לא התבלבל והציע ליצור פסיפס שיפודי של שומן הכבש עם כבד הכבש. "זה רעיון טוב!" חייכתי לכיוונו והנהנתי בראשי לכיוונו של ח'מזה הדקיק והמעושן.

במהירות וביעילות הבשרים נחתכו, שופדו וניצלו על מתקן הפחמים הגדול. על שולחני נחתו צלחת חומוס קנוי, שגרתי וחביב כמו גם כמה פיתות טריות, גדולות וטובות. יחד עם זו ועם זאת נצטרפה צלחת של אחד מן המעדנים הנפלאים בעולם. עגבניה אדומה קלוייה על גריל הפחמים שבשרה החם והעסיסי נפרם אל פנים הקערה יחד עם לימון ופטרוזיליה טרייה ובשרנית.

אלו היו הברק שלפני רעם הבשר הצלוי. בזה אחר זה הגיעו הבשרים המשופדים והצלויים. למעט הקבב המתובל באגרסיביות שדווקא אהבתי (הוא נעשה מבשר כבש בוגר יחסית בעל עוצמת טעם כזאת שהתבלינים החמיאו לו מאוד ,מאוד) טובלו שיפודי השומן והכבד במלח דק ובפלפל שחור גרוס בלבד. עליהם הונח פלפל ירוק  וחריף שהונח אף הוא מעל הפחמים.

הפלפל היה כנראה הפרי שלקח את החריפות מכל שאר הפלפלים על השיח בחממה והוא הבטיח גם קיים את החוקיות שארגנתיה על פי פראפרזה שחוקה של אנטון צ'כוב: " פלפל חריף שבוער במערכה ראשונה ישרוף במערכה חמישית ". במקרה הנ"ל הוא המשיך ושרף בשאר המערכות וליווה אותי משך כל יום השישי הקדוש. ראו הוזהרתם!

תחילה הנחתי בפי פלח כבד ופלח שומן כבש קירבתי את לסתותיי זו אל זו כששומן הכבש משמש כחוצץ חסר סיכויים כנגד תיאבון ותשוקה שנעצרו להם כחודש תמים. עם התקרבותן של הלסתות שלי זו אל זו נלחץ הבשר ושחרר בבת אחת מתוך רקמת החלב הצלוייה נחשול של שומן כבש מותך וחם שפקח את עיניי בפתאומיות מהירה ולאחר מכן עצם אותן בתענוג גדול השמור אך ורק לרגעים נדירים של אושר מן הסוג הזה. היה זה אושר שטעמו טעם בסיסי, חזק וחסר בושה ועקבות.

אני גמרתי להתבייש, שאחרים ייתביישו להם! המשכתי להעלות אל תוך תהומות חיכי שוב ושוב ובסדר משתנה את קוביות הבשר הנפלאות ואכלתיהן בזו אחר זו באצבעותיי החשופות. את הקבב הסרתי מהשיפוד, הפעם במזלג וליפפתיו בפיתה עם העגבניות השרופות ועם הפטרוזיליה והפלפל. היה זה אקט מעניין שגרם לי לגנוח בתענוג ולהזעה מוגברת בכל חלקי גופי מחריפות הפלפל שכבר דיברתי עליה.

אכלתי שוב ושוב מן הפיתות והקבב עד ששבעתי לגמרי. פניתי אל הקצבים העסוקים שהמואזין קרא להם. רציתי לשלם. שילמתי עבור גחלת האל הזאת ארבעים שקלים בלבד. הייתה זו ארוחה שמעבר להיותה משביעה והגונה היא החזירה בי שמחת חיים שנסתלקה בי באילת. הייתה זו תזכורת משמחת לעובדה הבסיסית שאוכל טוב וטרי והגון מסוגל להשיב חיים ולנחם גם את המיוסרים ביותר.

את רהט המשמחת עזבתי בחיוך גדול ובהרהורים בקשר לעניינים שאינם נוגעים לי לרוב כלל וכלל. הידיעה שעדיין יש מקומות שהגזענות, הרדידות ורדיפת הבצע לא הגיעה אליהם ממשיכה לצקת אופטימיות אל תוך חיי. כן. החיים לא פשוטים ולא קלים אך כל עוד ישנם מקומות שיש בהם מוזיקה טובה, ספרים, אנשים נחמדים ושומן כבש צלוי הם שווים כל רגע וכל סבל וכל מאמץ.

ולכל מי שהמיר את אהבת החיים שבו לאהבת הבצע והזדכה על הסארקזם והאירוניה לא לפני שהחליפן בציניות אני והנטורופת הדמיוני שבי גוזרים עליו מרשם של שומן כבש צלוי על פחמים. תרופה נאה ביותר.

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץנדב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (20)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נתי:

    קח אותי נדב,תן לי להיות החבר הדמיוני שלך.רהט הנה אני בא

  2. מאת יוני:

    פשוט מקסים, מקסים, מקסים!

  3. מאת אילן תלמוד:

    כשרון משפחתי אתם

  4. מאת קרנהשפע:

    בחיאת, זו רשימה על שישליק או פנטזיית מין?

  5. מאת veredgy:

    Food Porno- זה מה שזה
    וזה נאמר ללא שמץ של ביקורת

  6. מאת נדב פרץ:

    בצדק ניתן להאשים אותי בכל מיני סטיות . עולם הפנטזיות המיניות שלי איננו קשור,לא במישרין ולא בעקיפין לכבשים או למוצריהן.
    מעניין שאני משתדל לא לכתוב על ביקורת אלא יותר לעסוק בסיפור על אוכל ועל מסעדות ,אני מניח שזו בחירה שלי לכתוב חוויה שהיא מתפייטת וסובייקטיבית מאשר ביקורת עניינית וקונקרטית . זה הסגנון שאני בוחר בו בדרך כלל. בסיפור ריאליסטי ישנו יסוד – מנגנון שמופעל על ידי המחבר שכונה על ידי תאורטיקנים רוסיים בתחילת המאה העשרים "הזרה" – דהיינו לקיחת אלמנט טריוויאלי ויומיומי כמו למשל : שישליק או זבל ולהפכו על ידי מניפולציה ספרותית למשהו מעט אחר כמו דימוי ,מטאפורה ,מטונימיה וכו'.
    לא התכוונתי לתיאור אירוטי אבל טקסט ופרשנותו פתוחים המה לכל אדם. מחמיא לי שמופעלת על הקטע הקצר הזה פריזמה פרשנית סובייקטיבית … ואם לנקוט ,להבדיל , בשפה עניינית וקונקרטית אז אני יכול לאשר שה"שישליק" ברהט הוא נפלא ואחלה – רוצו לקנות !

  7. מאת אדם:

    באיטליז הזה מוכרים גם בשר בקר?

    אני עברתי לבאר שבע בתחילת הסמסטר הקודם ואני כל הזמן מחפש מקומות מעניינים, לא רק לאכול בהם אלא גם לקנות מצרכים.

  8. מאת נדב פרץ:

    אני לא נתקלתי במקררים שם בבשר בקר . היתרון של האיטליז הוא שהעדרים ,שנמצאים כמו כל הצאן בנגב תחת פיקוח וטרינרי הדוק, הם של המשפחה ולכן הוא זול באופן יחסי . הם לא מגדלים בקר ועל כן במידה ויש שם בשר בקר הוא ייקנה מתנובה , מחירו יהיה מתווך על ידי התאגיד ומחירו יאמיר . האמן לי אדם שאם כבר רהט אז כבש.

  9. מאת כבש צלוי:

    זה נראה טעים, אם כי בשר כבש לא מומלץ בתדירות גבוהה בשל השומנים הרבים שהוא מכיל, אך את הטעם האלוהי שלו קשה להוציא מנקבוביות הלשון, גם במסעדות שהייתי בהם בירדן ובשטחי הרשות ניתן לבחור את הבשר במקום ולבקש שיעשו לך אותו, יש מקומות שישמחו גם אם תביא להם את הבשר מאטליז שכן, שיתוף פעולה זה שומר על הטריות של האוכל, חבל שהשיפודיות בארץ לא עובדות כך.

  10. מאת נדב פרץ:

    כבש צלוי שלי, מילותיך כדורבנות ! כמו שכבר כתבתי – הנטורופת שלי גוזר עליי כבש במצבי חירום בלבד .
    היפה ברהט שהיא משרתת לקוחות שטעמם מתכתב עם דהרייה , בית לחם וחאן יונס . מילים כדורבנות ! לא יכולת לנסח זאת מדוייק יותר.

  11. מאת dorit:

    נדב יקר,
    אכן כתיבה על אוכל על ידי מי שאוהב אוכל הינה חושנית. כיף לך שיש לך את היכולת לחוש כך, כיף לכולנו שיש לך כשרון כתיבה שכזה וכיף לזו שאיתך או שתהיה איתך. כי מי שמתענג ככה על אוכל, מתענג על כל תענוגות הגוף בהתמסרות ובפיוטיות שכזו. ישר כוח!

  12. מאת נעה זני:

    נו, ועכשיו מה?חמש שלושים ושמונה אחה"צ אני קוראת ופי מתמלא ריר ,ילדה חולה אחת במיטתה שניים בדרך הביתה ואני כולי חולמת על שומן כבש מטפטף משיפוד.לעזזל ,הפרדס חנה הזו צחיחה כמו הנגב ואף יותר כשמדובר באוכל טוב.

  13. מאת טלי:

    היי נדב יא צ'רמר.
    אני ממש ממש אוהבת את הקונספט הזה של איטליז ולידו מנגל דולק, ראיתי את זה במרוקו וגם בירדן. חבל שאצלנו זה לא ממש ככה. ולגבי רהט- בהחלט ראוי לבדוק את המקום הזה, עשית חשק…

  14. מאת עופר:

    כרגיל כתבת נהדר ועשית חשק לבקר שם… אל תשוב למלונות אילת לעבודה כמו שעשית, יש לך ביטוי הרבה יותר טוב בבלוגים כאלה אני מרשה לעצמי להגיד…

  15. מאת חנה תדהר:

    ישבתי קראתי ייררתי והכולסטרול אמר יאלללההה באמ'שך זה ממש מול, נו… אני מתחנן. אז נכנעתי לתחנונים וחגגו כאן. שובב.

השארת תגובה