שלום עם הסורים תמורת פול

בדרך כלל אני משתדלת להתעלם ממה שנקרא המצב. מותרות שהחלטתי להרשות לעצמי כדי לא להשתגע, אבל אירועי הזמן האחרון הדירו שינה מעיני. המהפכה במצרים ופרשיית הקרקעות של הרמטכ"ל הביאו אותי לאי שקט. הנה מיליוני שכנים שיוצאים לרחובות ולא בגלל שהתחיל הסייל בזארה  והנה צה"ל שעומד עתה בלי פרזנטור לעונה הקרובה. איפה אמצא מזור לנפשי כשהמזרח התיכון לוהט ואיך תירגע הבטן הרוחשת?

רק פתרון אחד נראה באופק המדיני, לשבת עם הסורים. לא, לא למשא ומתן, לחומוס. עכשיו, שיהיה ברור, עד לפני כמה שנים לא חיבבתי חומוס. בכלל, אינני מחבבת את כל המאכלים שאוכלים בידיים והם נתונים בלחמנייה, פיתה או לאפה ובדרך כלל משרים אחריהם תרדמה ורצון עז למקלחת. אם אלוהים היה רוצה שנאכל בידיים הוא לא היה בורא לנו סכין ומזלג. לא הבנתי מדוע העם היושב בציון טוען שמשחה בצבעי בז' היא סלע קיומו. בז' הוא מקסימום צבע של תקרה.

כשהגעתי למקום העבודה הנוכחי שלי, ראיתי שהקולגות יוצאים בצהריים רעבים וקלי צעד ומדלגים לעבר כרם התימנים וחוזרים מנומנמים ונפוחי בטן אך מאושרים. הבחנתי בהם בחזרתם בוהים במקלדת ומעמידים פנים שהם שקועים בעבודה. שמתי לב שאחרי המסע אל כרם התימנים ובחזרה לוקים חבריי למסדרון בהתקפות שיעול פתאומיות גם באמצע הקיץ ומדי פעם מגבירים את המוזיקה שברדיו במשרד בעוצמה לשנייה ארוכה ואז שוב מנמיכים את הווליום.

לא הבנתי את הטקס הזה אבל חשבתי שזה בטח מהמנהגים שמספרים לך עליהם רק אחרי שקנית את אמונך בחברה. לא העזתי לשאול מאיפה הם חוזרים חרישיים ובאיזו מין מדיטציה הם משתתפים באמצע יום העבודה והמשכתי לאכול את הסלט שלי בשקט בצד. יום אחד זה קרה, שאלו אותי  בשקט אם אני באה לחומוס בכרם. התרגשות מהולה בחרדה עטפה אותי. חומוס ב 12:00?  אבל הסכמתי, סוף סוף מזמינים אותי. אסור לסרב.

הם הלכו מכווני מטרה, יודעים בדיוק מה הם רוצים ולאן צריך להגיע ואמרו שצריך להזדרז שלא ייגמר הפול. חשבתי שאוכלים חומוס, אמרתי בלב. פסענו בשקט ובמהירות כמו יחידת קומנדו בין בתיו הנמוכים של הכרם. חלקם צבועים צהוב, חמרה, תכלת וחום, גפן משתרגת ממרפסת, פסיפס מודבק על ריק וכמה גברים יושבים סביב שולחן ומשחקים דמקה על אחת מהמדרכות הצרות. בכמה מטרים ספורים מרוכזות מסעדות רבות המגישות מרק רגל, מרק ביז, לחוח, סלוף ותבשילים חמים על פתיליות.

קיוויתי שאנחנו נתיישב באחת מהן ואמצא מה לאכול אבל לא העזתי להציע. חלפנו על פני כל חלונות הניחוחות הנישאים לראווה והגענו לרחוב מל"ן. נעצרנו במקום שאם לא תסתכלו היטב, אתם עשויים לחלוף על פניו כי ייראה לכם כמו כניסה למכבסה או למאפייה. ישבו שם כעשרים איש על שולחנות קטנים, פשוטים וצפופים ובערך שלושים עמדו בתור.

טוב, אמר אחד מהנחמדים שבקולגות, ככה זה אצל הסורים, אמרתי לכם שהיינו צריכים לצאת קודם. הסורים! הסורים? עד שסוף סוף יצאתי לחולל בכרמי התימנים אני מוצאת שם סורים? לפני שהספקתי לסקור בראש את מאזן הכוחות הבין-ערבי שאליו נקלעתי התפנה מקום. הושיבו אותנו ליד כמה זרים ואני חיכיתי לראות מה כולם מזמינים. כולם אמרו בשקט כמו מנטרה סודית "חומוס-פול-ביצה". אני התאמנתי בלב וכשהגיע תורי להזמין חזרתי על הסיסמה.

המלצר המיומן רשם בפנים חתומות. כל חבריי שתקו. בכלל, די שקט פה יחסית לחומוסיה קטנה כל כך. מישהו בשולחן ליד ניסה להסתחבק עם המלצר וזה נתן בו מבט אטום כל כך, עד שהבחור חזר לנבור בצלחת החומוס שלו ושתק.

"הוא בטח חדש" מלמל שכני לשולחן. עוד לפני שהגיעו המנות הניחו על השולחן פיתות, בצל חתוך לחתיכות גדולות ופלפל חריף. אחרי דקות ספורות הגיעו המנות. צלחות לא גדולות שבתוכן חומוס ועליו מעין ממרח פול בכמון מבושל וחמים וחתיכות דקות של ביצה קשה. פטרוזיליה מפוזרת פה ושם וטחינה משלימה את המנה במרכז הצלחת.

לא אתפייט פה על האיזון הנכון שיש במנה הזו ולא על אופי החומוס העדין או האוורירי. לא צברתי בחיי הרבה נקודות חומוס להשוואה. אתם מדברים פה עם בחורה שמסרבת לנגב ולא תפסה את התנועה הזו. במקרה הטוב אני מורחת את הפיתה בחומוס בסכין ובמקרה הרע מתעלמת מהפיתות ומהמבטים המזלזלים של הגברים בסביבה ואוכלת את המנה במזלג. אני רק יודעת להגיד שהיה לי טעים, טעים מאוד אפילו ושכלפי חוץ המשכתי להגיד שאני סולדת מחומוס אבל משהו נשבר בי בפנים.

אחר כך חזרנו למשרד. עכשיו כבר התפזרה המחלקה וכל אחד ניסה בשארית כוחותיו להגיע לשולחנו. אחד נשר בדרך על ספסל, אחר נרדם בעמידה במעבר החצייה ושלישי שלף פיתה מהכיס והתחיל למחות בה את הזיעה מהמצח ולנפנף בה כדי להשיב על עצמו קצת רוח. אני דידיתי לאטי וחשבתי שלא לזה התכוונו כשהמליצו לבנות ישראל למצוא את אהובן בכרם. מצד שני, הייתי ממליצה ליצחק תשובה לבדוק שם את עניין מצבורי הגזים.

באותו היום התיישבתי על הכיסא ולא קמתי יותר עד הערב הבטן שלי לעומת זאת, דווקא עשתה לי שיחת נפש כדי להזכיר לי שדיברנו כבר על עניין אכילת הקטניות. פתאום גם לי התחשק מדי פעם לשמוע שיר ברדיו לרגע או שנתקפתי במבטים מהורהרים ונוגים ושרתי בקול רם. מיד לאחר ההתפרצויות האלה הייתה שותפתי למשרד מסתכלת בי במבט מודאג ונחנק, פותחת את החלון ומרססת על עצמה ובחלל החדר קצת דאודורנט מבלי להגיד מילה. אני הסתכלתי נכוחה במבט זכאי.

הדבר האמיתי

ובכן, כמו שכבר ציינתי, מאורעות התקופה הביאו אותי לחזור אל רחוב מל"ן 28. אם החומוס בדמשק לא נראה באופק, לפחות אבוא אני לשגרירים העוינים בכרם להרגיש את הלך הרוח. רצה סדר היום במשרד והגעתי אל הכרם ב 13:00. הלכתי לבד, עדיין לא מוכנה להודות ברבים שנכנעתי למזרח התיכון ונפלתי בקסמיו המכבידים כל כך.

מאחד הקירות ניבטו אלי פנים גבריות בוטחות ומרגיעות. בספריי שחור ובקווים מועטים ריסס מישהו את פרצופו של גבי אשכנזי עד לכומתה ומתחת כתב באותיות משבלונה "אין עוד מלבדו". סימן לי שהייתי צריכה לבוא. מבטו של גבי, כמו המונה ליזה של הפרברים, ליווה אותי  עד לחומוס. ידעתי שצה"ל מאחורי. להפתעתי היה מיד מקום פנוי לשבת בחומוס.

'קומפלט', כבר אמרתי מיומנת תוך כדי הישיבה, כמו אחת שמבקשת את הרגיל שלה על הבר. אין פול, אמר המלצר הסורי.  חזון המזרח התיכון החדש קרס מול עיני אבל בשם החלום נשארתי לשבת בהכנעה, בכל זאת- הסורים. פתאום לזה שישב בשולחן משמאלי הוגשה מנת קומפלט. התגברתי על הפחד. החלטתי שאני חייבת לדבר כדי להשיג את השלווה שלי והטחתי בסורי המלצר את האשמה. אל הסורי הישרתי מבט והוא השפיל מבטו. הוא נשבע לי 'נשמה, הוא לקח מנה שנשארה משולחן אחר של מישהו שלא אכל'.

כפי שנוהגים מול טיעוני דמשק, הבטתי בו בחשדנות. חיכיתי שהמלצר יתרחק ופיתחתי שיחה ידידותית עם היושב משמאלי. החמאתי לו על הצלחתו בהשגת הקומפלט האחרון במסעדה. הוא אמר שלקח צלחת משולחן אחר. המשא ומתן החשאי בינינו הביא לשקט בגזרה ולרגיעה ביחסים ביני לבין הסורים. חזר לי האמון. קולו של קריין החדשות  בקע מאיזה חלון ודיווח שיש יורש חדש לאשכנזי ושעידן מובארכ תם. המלצר חמור הסבר ניגש אלי ובידו כף מלאה בפול. הנה, קחי, גירדתי לך קצת מהסיר. חייכתי, הוא זעף בחזרה. כנראה שרק ככה עושים פה שלום.

הסורים

מל"ן 28
כרם התימנים תל אביב

מהבוקר עד שנגמר החומוס. הפול נגמר עוד לפניו.

אין טלפון ואין מצלמות.


להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

קטגוריות:: אוכלים בחוץגוניחומוס על

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (17)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ד"ר סעדיה:

    גוני היקרה,
    תרשי לקרוא לך גוני, כן. אגב, איך באמת קוראים לך ? למה שברור לי שזה לא גוני. גם כשהלכנו יחד לקוסם ידעתי שזה שם בדוי. וזה שאת מספרת שאת חצי הודית חצי פולניה זה גם כמובן בדוי. את הרי נראית כמו פארה פוסט.
    ובכן, פארה,סליחה גוני, היקרה, בתור יו"ר איגוד הפלאפלוגים אני לא ממש מוסמך להתערב לך בעניני חומוס, זה הרי איגוד מתחרה כפי שאולי אפילו אנטישמית כמוך יכולה להבין. מצד שני גם אצלנו, איך אסביר לך בעדינות, משתמשים בחומוס. ולא רק במשחה שמורחים בפיתה, אצלנו זה לא באמת חומוס, וגם הטחינה עשויה מ4 קילו קמח וכוס טחינה אמיתית. בקיצור, אני לא יודע איך תקבלי את הידיעה הקשה הזו , אבל פלאפל עושים מחומוס.
    או מפול.
    את בסדר? את עדיין שם…?
    ובכן גוני היקרה, אני קורא בעניין רב את מסע החזרה בתשובה שלך אל חיק היהדות וחשבתי אולי להכיר לך חבר שלי. אפרם פישל אמנם נשוי, אב ל16 וסבא לעשרה למרות גילו הצעיר, אבל לפי דעתי בשביל להציל נשמה יהודית טועה הוא יעשה חריגה. מה שטוב להוא משכונת התקווה יכול להתאים גם בקריית מטסדורף. אישה שנייה זה אחלה. אצלנו בתימן זה הלך חזק. מה את אומרת.
    ניפגש בקוסם לסגור את הפרטים,בסדר, עיוני ?
    ובבניין ציון ננוחם
    הדוקטור

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, David Dudi Califa. David Dudi Califa said: פוסט חדש בבייגלה: שלום עם הסורים תמורת פול http://goo.gl/fb/zccFW [...]

  3. מאת נעמה פלד:

    מצאתי את תאומת החומוס שלי. גם אני לא חזקה בניגובים ואוכלת את החומוס שלי עם מזלג, אוי לבושתו של אבי, שהקפיד לקחת אותי בכל שבת לחליל.

    והכתיבה – נהדרת!

    • מאת גוני:

      עכשיו, כשיצאתי פה מהארון באהבה לחומוס, אני יכולה להגיד שאני קצת מקנאה בך על שאכלת בחליל ותודה על המחמאה.

  4. מאת Birdy:

    Don't like Homus, but like the article

  5. מאת דלד הא:

    פוסט ג(א)וני, שיחוק רציני.

    קחי אותי גוני, לחומוס סורי!!!

  6. מאת אילן תלמוד:

    פול בכלל נפוץ יותר במצרים. הפלאפל שם נעשה מפול ("טעמייה")

  7. מאת עמי:

    הפול / חומוס של מטר מטר בואדי ניסנאס בחיפה.
    מעולה מעולה מעולה.
    נסו ותהנו.

  8. מאת Shoshi:

    תנסו את רוני פול ביפו – גם מאד טעים ואוירה נחמדה. אפשר לשבת גם בחוץ ואפשר להגיע גם עם הכלב. מומלץ ביותר ביום שישי!
    בתיאבון

  9. מאת מלכי שוע:

    רבותיי וגבירותיי – מהפך
    (שם, שם)

    נאה כותב נאה מנגב.

  10. מאת מאיה א.:

    א. סבתא שלי הסורית תמיד טענה שאסור לסמוך על הסורים ושאין מה לדבר עם אסד.
    ב. החלום שלי היה לנסוע ברכבת העמק לדמשק ולנגב שם חומוס עם סבא וסבתא שלי.
    ג. אמא של גבי אשכנזי היא סורית. פרטים עסיסיים שמורים אצלי במערכת.

    • מאת גוני:

      כבת העמק וודאי גם את ראית את השלטים ליד בית שאן שטוענים שרכבת העמק בדרך. מרגש לא? ואני שואלת – מתי כבר יעשו רכבת מתל אביב לעפולה ואוכל לנטוש את שירותי צוות האוויר של מוניות השרות. בקרוב נתפוס רכבת לילה לעמאן. תעלי בטבריה?

  11. מאת שם בדוי:

    נקרעתי. התפקעתי מצחוק. עלי והחמיסי

  12. מאת זהר:

    לפני שאלך,רצוני לעוץ לך עצה מועילה מאוד:כך תזכרי אותי וגם תודי לי.זו עצה יקרה מפז ואני מוכן לגלות אותה גם אם לא תתני לי זהובים בעבורה.
    חומוס "בהדונס" הראשון והמקורי בר"ג אצל עמי(אם הוא עדיין קיים)האחד והיחיד אין מלבדו.
    אהבתי ובשלב הנפיחות דאגתי.

  13. מאת נ.ב:

    כיף לקרוא אותך…מעלה חיוך בכל פעם מחדש

  14. מאת גוני:

    זהר יקר, זו תגובה שמחייבת מענה. לאן אתה הולך? אתה אחד מששת קוראיי המובחרים. אתה חייב להישאר ולו רק בשבילי ובעניין הדאגות שלך, כל קשר בין הנכתב למציאות מקרי בהחלט ובעניין רמת גן – איפה זה?. אחת שנופחת.

  15. מאת נדב פרץ:

    מצחיק. הייתי עד לשיחה מבעיתה של שני מסטרנטים לפילוסופיה שהשוו חומוס לפילוסופיה ונתנו דעתם בקול רם! אוי לבושתם ,גוני,אוי לבושתם! שהתפלספות על חומוס מעוררת השראה היא. אני אוהב פילוסופיה ואני אוהב חומוס אך השילוב מזכיר לי משכב בהמה וכידוע אני אוהב משכב ואוהב בהמות.
    העיסוק האובססיבי של הישראלים בחומוס שלהם הוא אבסורדי בעיניי ומהווה את האינדיקציה בזיהוי ההבדל בין פילוסוף למתפלסף. רשומה יפהפיה .

השארת תגובה