סושיאל קלאב – הקירות זוכרים הכל

"אני לא יכול ללכת לשם" אמר לנו זהר החתיך "בגלל דיטה והצ'ולנט שלה. אה, וגם הקבבים" הוא נזכר בערגה. "הייתי הולך לשם עם חברים בשישי בצהרים, וזה המקום היחיד שאכלתי בו חמין חוץ מאצל אמא שלי. אז עכשיו ממש קשה לי ללכת לשם…" המשיך החתיך להעלות זכרונות וריר בפינו.

"זהר" אני אומרת לו "הקירות זוכרים הכל".

קבלו וידוי. במשך תקופה ארוכה דחיתי את רעיון הארוחה בסושיאל קלאב. גם לי, כמו לחתיך, יש יותר מדי זכרונות מישיבה על הבר עם גברים שאהבתי לרגע, או לקצת יותר ומקבבים וצ'ולנט מופלא שכנראה אוהב לנצח.

למוריד הגשם אין שום סנטימנטים למקום והוא בכלל לא מכיר את דיטה, ואחרי שהוא הוריד גשם במשך כל היום, הוא החליט שצריך גם לאכול, אז הוא הוריד הזמנה למסעדה. אני נמרחתי כמיטב יכולתי על הספה ועשיתי קולות של לא מרגישה טוב, אבל זה לא עזר. מוריד הגשם היה רעב והודיע לי שזה לא הזמן להיתחלות וששום פתק מההורים לא יעזור פה.

אבל אלוהים נמצא לעיתים בעזרם של העצלנים והסרבנים. כשיצאנו החוצה גילינו שהמעלית לא עובדת.

"נרד ברגל?" הציע מוריד הגשם הנחוש.

"נראה לך?" נבחתי עליו "אני לא מוכנה לדפוק את הברכיים בירידה של עשרים קומות! בוריס לא מרשה לי!" שלפתי את הענק הרוסי, כי רק הוא מצליח להפחיד את מוריד הגשם.

מה עושה עלמה במצוקה שתקועה בקומה ה-16 ללא מעלית? כותבת סטטוס בפייסבוק, אלא מה?

"אנחנו בקומה ה-16 ואין מעלית. אין סיכוי שאני יורדת את כל המדרגות האלה ברגל ודופקת את הברכיים. מעדיפה לקפוץ מהמרפסת"

אין כמו סטטוס מצוקתי לעורר את העם היושב בפייסבוק שהכיל את כאבי בדרכו המיוחדת ועודד אותי כמובן לקפוץ מהמרפסת. מישהי אפילו שלחה לי מסר ממש מרגיע בפרטי:

"הידעת שלצוותי ההצלה של מדינת ישראל אין דרך להגיע לקומות הגבוהות ולחלץ אזרחים תקועים?"

נעים לדעת. זו ההזדמנות להודות לה על השיתוף ולהציע לעצמי לרכוש מצנח רחיפה ולהתחיל להתאמן בקפיצה חופשית אומנותית מהמרפסת.

בעוד אני מתעסקת בשטויות תינוקיות, מוריד הגשם הוריד כמה צעקות על הועדה המארגנת של הבית הזה ואלו הורידו צ'יק צ'ק מעלית מתפקדת. לא היתה שם הצדקה להיתחלות מחודשת מפני שנצפתי מתקשקשת בחיוניות יתרה בפייסבוק. חבל שאני לא עיקבית.

הרפתקאות המעלית והגשם השוטף שהיה בחוץ פתחו לנו את התיאבון. הגענו לסושיאל קלאב רעבים מאד מאד. אנשים יפים ישבו ליד השולחנות ועל הבר, היתה מוסיקה טובה ומלצר חמוד וחיוני לקח אותנו לשולחן, בחדר צדדי, שם נוכל להחזיק ידיים ולצלם כמה שבא לנו.

"איך קוראים לך?" שאל מוריד הגשם את המתוק שטיפל בנו "שימי" אמר החיוך, ואני רק חשבתי שאמא שלו בטח מבסוטית טילים מהילד שיצא לה ושהיא עשתה עבודה טובה. ממש.

"שימי. אנחנו רעבים" הודיע מוריד הגשם לחיוך "ממש ממש רעבים!" מוריד הגשם בדק שהוא מובן ושלא יהיו טעויות ושהאוכל לא יבוא אחרי שנתיים.

עיינו בתפריט ורצינו הכל. כשרעבים זה מצב מסוכן כי בלי להרגיש מזמינים הכל. וכך עשינו, כרגיל, בהפרזה.

שנינו מתים על מנות ראשונות ולכן הזמנו ארבע מהן.

שלישית קוקי סאן ז'ק נתונות בצדפות עם חמאת אסקרגו ירוקה (48 ש"ח), מלאת שום ונהדרת הגיעה לשולחן. תוך דקה כבר רבנו ביננו על הסקאלופ השלישית, ואני ניצחתי כי אני בת וצריך לוותר לי. את רוטב החמאה לגמתי ישר מהצדפה. אנחנו בחדר פרטי ולמרות שהקירות זוכרים הכל, הם גם בטח יזכרו כמה טעים לי.

יותר טוב מאוייסטרס

ספרינג רול סלמון, ויניגרט סויה ויוזו (59 ש"ח) הוא מפגש מענין וטעים של מקסיקו עם המזרח הרחוק. בחוץ רול עשוי בצק אורז עם רוטב מתקתק וסלט גפרורי ומרענן ובפנים גוואקמולה וסלמון. כייף של מנה עטורה זהב טוביקו שחור ומתפצפץ בפה. מנה לחזור אליה.

סושייה רעננה במעטפה

לזכר הקבבים של דיטה, הרמנו זוג קבבוני שרימפס ברוטב יוגורט (48 ש"ח). קציצות הקבב היו שמנמנות, עסיסיות וצלויות בדיוק במידה. לשנינו נמרח חיוך של "שחקנו אותה!" ששמור למקומות עם פוטנציאל חזרה.

זה קבאב!

סלט הדייגים (48 ש"ח) או סנדוויץ' טוניסאי אלטרנטיבי, היה בעיניי החוליה החלשה של הארוחה. היו בו שני מרכיבים שאני ממש, אבל ממש לא אוהבת. הראשון הוא ביצים חצי קשות. אני לא חסידה גדולה של ביצים, ובטח לא חצי עשויות. ומימי הצבא אני גם לא אוהבת כמון, אולי בגלל הנטיה הטבעית של הטבחים הצבאיים להוסיף את התבלין הזה באלימות ובנדיבות לכל מנה באשר היא, יחד עם כמויות נדיבות של שמן. ליקטתי את תפוחי האדמה הסגולים והטעימים ואת דגי האנשובי הטריים והייתי מבסוטית לגמרי.

סנדוויץ' טוניסאי בתפזורת

מוריד הגשם שלי דווקא אהב. ממתי הוא אוהב דגים כבושים?

שימי, המלצר החיוני והרגיש, ששם לב שאני מתקשה עם סלט הדגים עליו המליץ בחום, הנחית לנו על השולחן מנת פיצוי, מתוך הספיישלים, מבלי שנבקש. "את זה אתם חייבים לנסות!" הוא השאיר אותנו עם חיוך ועם מנה שענתה לשם "סלט חורפי". בצלחת נחו ירקות שורש צלויים – גזרים, תפוחי אדמה מזן ראטה, ארטישוק ירושלמי, שומר, בצלצלים ולבבות ארטישוק. על כל אלה נחה כמות נדיבה של גזיזי פקורינו. טעים, טעים, טעים. מנה עשויה בפשטות, בדיוק ובתשומת לב.

מנה מעולה - סלט חורפי

היינו כבר ממש שבעים. יכולנו להזמין קינוח ולחזור הביתה, אבל העיניים הגדולות שלנו שוב סיבכו אותנו בצרות וגרמו לנו להזמין שתי מנות עיקריות.

אני שקמתי בבוקר עם תשוקה בלתי מוסברת לניוקי, התעקשתי על מנת ניוקי עם פטריות (74 ש"ח) שהיתה גדולה ומלאה בפטריות טריות, פרמז'ן וניוקי ענניים ונפלאים באמת. שמחתי שלא לקחתי מנת בשר, כי לא הייתי עומדת בזה. את הניוקי חיסלתי בגבורה, כי לא משאירים כאלה עננים מתוקים בצלחת. זה יכול להעליב את השף.

ענני ניוקי ופטריות

מוריד הגשם זכה בשלושה כיסוני רביולי גדולים, עם בצק מצוין ומילוי עשיר ונדיב של שרימפס, טובלים ברוטב ביסק סרטנים (88 ש"ח). מנה מצוינת, בדיוק במידה. לא מכבידה, נדיבה ומועמדת מצויינת לעיקרית שלי בפעם הבאה שאבוא לסושיאל קלאב. אם אין לכם את הקיבולת שלנו, קחו אותה למנה ראשונה ותחלקו אותה. אל תשכחו לברך אותי.

כל האהבות שלי במעטפה

מוריד הגשם שהוא גבר-גבר ובחיים לא תתפסו אותו עם קוקטייל ביד, פתאום התרכך ונענה לשימי ששידל אותו לנסות את הסנגריה הלבנה שהיא קוקטייל הדגל של המקום, הזמין על המקום עוד אחד ואמר: "פתאום אני כן אוהב קוקטיילים". טעמתי גם. זהירות הלבנה הזו ממכרת.

הוא גם צילם את האהבה החדשה שלו

כן. אני יודעת שכאן אמורים להסתיים שידורינו, זו הסצינה שבה מוריד הגשם צריך לשלם את החשבון ולקחת אותי שק קמח לאורך שדירת הפיקוסים הגשומה. אבל… חייבים לקנח!

ולכן, ללא מילים, קבלו שלש יפיפיות, מתוקות וטעימות טעימות. אם אתם חייבים לבחור באחת, לכו על הסאנשיין שוקולד. קינוח שדומה בטעמו לסניקרס. בוטנים, גלידה, שוקולד. איזה רע יכול לצמוח מזה חוץ מהתמכרות וחוסר יכולת להכנס לג'ינס שלכם?

קרים צ'יז קייק כמו שצריך

טירמיסו בצנצנת

משו טוב

סושיאל קלאב עם המטבח של שף מיכאל גרטופסקי הוא מקום תוסס, מגניב וצעיר, וגם אם אתם לא כאלה בימים כתיקונם, שם בחברת האלכוהול המשובח, הנשים היפות של תל אביב, נערי הזהב, הקירות שזוכרים הכל והאוכל הטוב, הלב שלכם ישיר בלופ "זה סימן שאתה צעיר…".

סושיאל קלאב

רוטשילד 45
תל אביב
טלפון: 03-5601114

ביקורים נוספים

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת הילי לביא:

    נשמע טוב,,,, התמונות מעוררות את כל החושים,,
    בייגלך,,, סומכת עליכם שתארגנו לנו שם סבב שבשבילו יהיה לי שווה לבוא מהצפון הרחוק,,

    • מאת joe shmoe:

      סושיאל קלאב: עובדים עלינו בעיניים
      יום שישי 12 בנובמבר 2010 03:00 מאת: שגיא כהן, גלריה
      "סושיאל קלאב" מצדיקה את הדימוי הרע שדבק בבועה התל-אביבית

  2. מאת ירון:

    האם כל אחד יכול להצטרף לסבב שלכם או שזה מוגבל לחברים מהמעגל הפרטי? הייתי מעוניין להצטרף עם אישתי לסבב. היא חברה בבייגלה בפייסבוק.
    בתודה

  3. מאת shimon:

    החמין של דיתה עדיין בזיכרון שלי וטעמו לא ישכח במהרה.
    האם החבר'ה הצעירים מגישים חמין או שנטשו את המסורת היהודית לטובת ההמבורגר והשרימפס?

  4. מאת אמיר צ'ייט:

    וואו
    נשמע מעוללה
    אבל בחיי צריך משכנתא בשביל ארוחה כזו

  5. מאת איבי:

    הייתי שם ואכן הניוקי מעולים :)

  6. מאת טלי ל:

    הכל נראה נהדר!!! למרות הגעגועים שגם לי יש לדיטה עשיתם לי חשק אדיר לנסות להיות צעירה מגניבה. תבורכו על הבלוג הזה! בלוג החיים הטובים!

  7. מאת סמדי:

    כל פעם אחרי פוסט כזה אני מזילה כן ….
    דימעה על כל פעם שאני מכריזה על יום דיאטה
    דימעה על זה שאני תכיף הורסת אותו
    וריר על התמונות הנהדרות למרות שאני לא אוכלת חצי מימה שצולם
    אבל זה ניראה מטריף …..אוף איתך :)))))

    יפתי תבורכי על כל מילה ואות
    בכל הטוב שבעולם כולו
    נשיקות גם למוריד הגשם

  8. מאת משה בפיתה:

    אוי, אתם מקסימים. באמת. איזה כיף שאתם קיימים. בראוו. כפיים. תיסלם. מד'ברים.

  9. מאת נירה יגל:

    הי-
    מעריצה קבועה שלכם- אוהבת את הכתיבה, את הבחירות המזילות ריר ופותחות לב וקיבה..
    מ ק ס י ם-
    לאחרונה עברתם שינויים, יצאתם מהמטבח והתחלתם לכתוב ולהמליץ הרבה על מסעדות וקידום שפים נפלאים. יש הרגשה שהבלוג הפך לפרסומון ולקידום מקומות, יש לציין נהדרים, מן הראוי למען גילוי נאות לציין בכתיבה או בדרך כלשהי אם המאמר/ההמלצה/התמונות המרהיבות נכתבות מטעם המקום- ואתם נהנים מהזמנה ותורמים למקום או נהנים כאחד האדם. תמשיכו לכתוב- תענוג גדול.

    • הי נירה

      לא עברנו שינויים. ככה זה אצלנו, בתקופות, לפעמים הרבה בבית ומבשלים, ולפעמים במצב רוח של יציאות. לא, אנחנו מעולם לא היינו ולא נהיה פרסומון או יחצנון למסעדות. אנו הולכים כדי להינות, תמיד כדי להינות. וכותבים על כך. את התמונות תמיד אנחנו מצלמים, ועל האוכל אנחנו תמיד משלמים.

  10. מאת נ.צ:

    נעמה ודודי הנפלאים וגם זהר החתיך, בדיוק מתחת לבית שלי בנווה צדק דיטה מבשלת כבר כמעט שנתיים את האוכל שלה כולל הצ'ולנט והקבבים הידועים. על שני אלו לא אוכל להמליץ מנסיון אישי כי מדובר בשני מאכלים שאני לא משתגעת עליהם, אבל דיטה זו דיטה. המקום נקרא דיטושקה הוא נמצא בשבזי והוא שכונתי ומקסים. ובנוגע להערה שקיבלתם שם למעלה, אין לי שום קשר עסקי למקום, אני סתם שכנה. שבת שלום.

השארת תגובה