איזה טעם יש למן? כי יסופר לא יאומן!

"ילדים, אתם יודעים איזה טעם יש למן?" שאלה אותנו נירה, המורה שלנו לתורה ונתנה לנו שיעורי בית לנסות לתאר את טעם המן וגם להעזר בהורים. אני, שאף פעם לא הייתי חרוצה גדולה ודי שנאתי להכין שעורי בית, שמחתי שכגרגרנית סוף סוף נותנים לי להתבטא ובחריצות שלא נראתה כמותה במחוזותי ניגשתי למלאכת התיאור. אחרי מחשבה הגעתי למסקנה החד משמעית שלמן שירד על בני ישראל במדבר היה טעם של שוקולד לבן במקרה הטוב וטעם של מרציפן במקרה המצוין.

אבא שלי, פעם עירקי, תמיד עירקי, אמר שסירים של טבית נחתו לעם ישראל על הראש. המן זה האורז הרך והשלו זה העוף הממולא. גם האופציה הזו נראתה לי לא רעה וכמעט הצטערתי שאני בת הדור שלא ידע את פרעה, כי טבית אני מוכנה לאכול כל יום, כל היום.

בדרך כלל בתחילת השיעור, כשבדקו את שיעורי הבית, השתדלתי להצניע את נוכחותי בכתה עד כמה שניתן ולכדרר את גופי הארוך לכדי כדורון קטן ולא מורגש, במיוחד אם לא הספקתי להעתיק ממישהו שיעורים בהפסקה. אבל הפעם, בשיעור של נירה, הצבעתי חזק. אתם בטח יודעים מה זה "להצביע חזק". מותחים טוב טוב את כל הגוף, כמעט בעמידה על השולחן ואם האצבע שלך מאיימת להוציא למורה את העין, זה סימן להצבעה חזקה. ממש רציתי שהיא תבחר בי ובתשובותיי המעמיקות והמושקעות.

אבל נירה בחרה בכל מיני ילדים אחרים שאמרו שלמן שירד לבני ישראל על הראש היה טעם של במבה, ביסלי ומרשמלו ורק כשהילה בר, שהיתה הילדה הכי יפה בכתה וגם התלמידה הכי טובה אמרה שלמן יש טעם של פופקורן, נמרח חיוך רחב על פניה של נירה. "קלעת לדעת גדולים!" היא היללה אותה וליטפה לה את הראש הזהוב. אחר כך נירה שלפה מתיק הסקאי הבורדו שלה שקית ניילון עם פופקורן ואמרה להילה לחלק לכל ילד שלושה, אבל אנחנו במקום לשבת במקומות התנפלנו להלה על השקית, זו נקרעה ואנחנו כמו ילדים שאין להם בתיק סנדוויץ' וקלמטינה, אספנו את הפופקורנים מהריצפה ואכלנו בלי בעיות.

נירה כעסה מאד ואמרה שבקצב הזה היא לא תביא לנו אף פעם "דברים טובים" ושלפה מהתיק שלה קופסת פלסטיק עם עוף מכובס ואמרה שזה די דומה לשלו, כי בשנות השמונים בארץ לא היו שלוים ואף שף לא קישט את המנות שלו עם ביצי שלו חיות.

חזרתי הביתה די מאוכזבת מהתזונה במדבר. לא היה סיכוי שהייתי שורדת את העוף המכובס של נירה וגם פופקורן מהריצפה זה לא להיט. חבל שנירה לא התייעצה איתנו יותר לפני שהחליטה על דעת עצמה מה בני ישראל אכלו במדבר, כי במחברת של ענבר בובליל היה כתוב שהמן הוא בעצם קוסקוס, שזו אופציה לא רעה בכלל, במיוחד אם הוא בא עם טאג'ין עוף.

מצרים בוערת, המומיה של תות מתהפכת בקיברה, האחים המוסלמים שולטיםםםם!!!1, יש עננים של גשם ושל מלחמה בחלונות ובטלוויזיה ואני חושבת על טעם המן. כי יסופר לא יאומן!

ברדיו היו רק חדשות מבעסות וכל הפרשנים הזהירו שההתקוממויות האלה ממש לא טובות ליהודים, אז העברתי לשירים עבריים, כי פה בארץ כנען, לא נהוג לצאת לרחובות גם כשמעלים את מחירי הדלק, גם כשאין כסף לגמור את החודש וגם הרמטכ"ל גונב והנשיא אונס. אף פרעה לא יוציא אותנו מהמזגן.

במקום לצאת לרחוב עם שלטים ולהרוס את הפן בגשם ובמקום לכתוב עוד סטטוס שלא יזיז כלום בפייסבוק, החלטתי להוריד על עצמי מן ולהכין עוגיות, כאלה שהייתי שמחה שינחתו לי על הראש משום מקום. מחזקות ומשמחות לבב אנוש.

אם היו זורקים לי אותן על הראש במדבר הייתי מבסוטית

[print_this]

עוגיות שיבולת שועל, שוקולד לבן, חמוציות ופקאן סיני (או בקיצור טעם המן)

חומרים:

200 גרם חמאה רכה

1/2 כוס סוכר לבן

כוס סוכר חום בהיר

2 ביצים

כפית גרידת תפוז

כפית תמצית וניל

כוס וחצי קמח תופח

1/2 כוס קמח מלא

2 וחצי כוסות שיבולת שועל (אני השתמשתי בעדינה)

כפית אבקת סודה לשתיה

כף סירופ תירס בהיר

כוס פקאן סיני קצוץ

100 גרם שוקולד לבן קצוץ

כוס חמוציות

אופן ההכנה:

1. במערבל הקציפו את החמאה עם הסוכר הלבן והסוכר החום עד שמתקבלת תערובת אוורירית. מוסיפים את הביצים וממשיכים להקציף עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה.

2. מוסיפים את גרידת התפוז, תמצית הווניל, סירופ התירס, הקמח ואת שיבולת השועל ומערבלים היטב.

3. מוסיפים את הפקאנים, השוקולד והחמוציות, מערבלים עוד קצת ומניחים לחצי שעה במקרר, בקערה מכוסה בניילון נצמד.

4. צרים כדורים בגודל של כדור פינג פונג בערך. מניחים בתבנית מצופה בנייר אפיה במרווחים של חמישה ס"מ. העוגיות מתפשטות, אל תצופפו אותן.

5. אופים בחום 160 מעלות עד שהעוגיות מזהיבות (בערך רבע שעה- 20 דקות).

7. מאחסנים בקופסא סגורה.

[/print_this]

ועכשיו בתמונה

מבליעים את הביצים

שוקולד לבן משובח

איזה דואט מנצח - שוקולד לבן ופקאן סיני

 

קניתי חמוציות משגעות בשוק לוינסקי, לא נכניס?

 

הבצק טעים טעים

מתחילות לאבד צורה

מי רוצה עוגיה?

נסיימה בזמר, כמובן. שימו לב לשנה וחישבו מה קרה בעולם באותה שנה.


להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: כללינעמה פלדעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. ואני כל כך רציתי שתכיני עוגיות טחינה עם חלבה (כי זה מה שבא לי אתמול)…
    את כותבת כל כך יפה, קולעת לי ישר בצנטרום של הלב והאמת היא שהזכרת לי נשכחות, גם בכורתי שאלה אותי בזמנו איזה טעם יש למן ואני כאוהבת פחמימות מושבעת וחסידה של ארץ המגף, עניתי לה ככה בנונשלנטיות – "אין לי ספק שהיו אלו חתיכות פוקאצ'ה" ואם תשאלי אותה היא תאמר לך מבלי להניד עפעף – מן זה חתיכות של פוקאצ'ה.
    העוגיות שלך נראות משובחות.

    מגי

    • מאת נעמה פלד:

      פוקצ'ה זה לגמרי רעיון טוב במדבר. במיוחד אם היא באה עם איזה שמן זית ושומים אפויים בצד. מה יש? קצת פינוק אחרי יום הליכה.
      נדמה לי שלטעם המן כל אחד מכניס את התשוקות ואת הבית שלו.
      תודה, אהובה.

  2. מאת רננות:

    כמה שאת כותבת נפלא ומענין נעמה ואיך שכבר בכתה ב' המוח היוצר שלך עבד כה יפה .
    העוגיות נראות ונשמעות נפלא – וסירופ תירס באם חסר לי יקרה משהו
    באם יוחלף בסירופ מייפל או שזה בכלל לא ?

  3. מאת איל שמיר:

    איזו ילדה מתוקה את היית. טוב, את עדיין. :-)

    אם מקבלים את התיאוריה המדעית שהמן היה משהו צמחי או הפרשה של כנימות שחיות על הצמחים-
    אז מן צריך להיות עמילני – סוכרי , משהו כמו מטרנה ממותקת. אוכל מתאים לעם-תינוק…

    ואם אני זוכר נכון – אכן קראו לפופקורן "מן אמריקאי" כשרק הגיע לכאן.
    אחרכך ניסו לקרוא לו בעברית "תירסה". לא הצליח לנו להתמודד עם השם האמריקאי.
    וגם לא הצליח לנו להתמודד עם החבילות הגועליות של שומן-מוקשה וגרעינים במעטפה למיקרו,
    שעולות פי 20 מאותה הכמות של פופקורן , טעימות פחות ובריאות הרבה הרבה פחות.

    ועל מה שמוכרים לנו בקולנוע אני לא רוצה להרחיב את הדיבור…

    הכי טוב בבית. אפשר במיקרו, בקערה גדולה מזכוכית (רצוי קורנינג) , שכבה אחת בלבד של
    גרעינים, עם כף שמן, או בלי. הכי טוב עם כף גהי. מכסים, שמים על מקסימום ונשארים להקשיב.
    כשהפיצוצים כמעט מפסיקים – להוציא ומהר לגרד גבינה קשה מעל, שתספיק להינמס.
    מתאים גם לסרטי אקשן וגם לסרטי בנות :-)
    (לקומדיות – אבקת סוכר וקינמון.)

  4. מאת תמר:

    משום מה גם לי זכור שחשבתי שטעמו של המן הוא כמו פופקורן..
    או אולי זה זכור לי כי זה מה שהמורה סיפרה בכתה?
    מי יודע?? הייתי בכתה ב' לפני 40 שנה…
    ואת העוגיות – בארוררר שאנסה!

    • מאת נעמה פלד:

      בבית ספר לא לומדים שום דבר חשוב כנראה, ומעצבים לנו את הטעם איום ונורא. למה לא מספרים שהמן היה למשל קוויאר שחור או פטיפורים?

  5. חחח אני כל כך אוהבת איך שאת כותבת!!
    מגי כיוונה לאותו מקום שאני כילדה תמיד חשבתי –
    שמן שנחת מן השמיים היישר על ראשים חשופים לפחות היה
    מזון משביע, הלחם העגול והמגרה של מרקו למשל…..
    פוסט מקסים כמו תמיד והעוגיות נראות נהדר (שילוב מצויין!),
    נשיקות!

  6. מאת ענת:

    נראות טוב….!!!
    אני יכולה לוותר על סירופ תירס או להחליף במשהו אחר?
    אפשר להחליף לשוקולד מריר על מנת שיהיו פרווה?
    תודה!

    • מאת נעמה פלד:

      אפשר גם בלי סירופ תירס, אבל כדאי לנסות ולמצוא אותו בחנויות לאפיה כי אני משתמשת בו הרבה במתכונים שלי.
      יש שוקולד פרווה, אפשר להחליף את השוקולד החלבי.

  7. מאת אופירה:

    נקראות נהדרות העגיות! והכתיבה… ממממ
    במה אפשר להחליף את השוקלד הלבן? (משהו לא שוקלדי בבקשה)

  8. מאת סמדי:

    וואי סבתא שלי אלופת הטבית הייתה
    אין שבת שבאנו ולא הייה טבית
    אמא שלי אף פעם לא למדה ככה זה היא היתה הכי קטנה
    ונשלחה לקיבוץ ……אוף איתך הזכרת לי טעם נשכח

    למן יש טעם של גלידת וניל עם רום לבן כי בני ישראל
    הלכו בסוטל סביב עצמם 40 שנה במדבר

    תבורכי נעמה על כל אות ומילה
    בכל הטוב שבעולם כולו

  9. מאת חן:

    בילדותי הייתי גרגרנית לא קטנה (לא שמשהו השתנה מאז :) וכאשר הגננת שלי סיפרה לנו את סיפור מצריים וכמובן על הפלא הזה שנקרא מן, היא אמרה שטעם המן היה בעצם כל מה שרצית שהוא יהיה כלומר כל יום הוא יכל להיות משהו אחר לפי החשק שלך ולכל אחד הוא הרגיש כמאכל אחר. בעיניי זה היה פשוט הדבר הכי נפלא בעולם ולא הצלחתי להבין למה בני ישראל הבכיינים התגעגעו כל הזמן לסיר הבשר, כשיש להם כזה פלא לאכול כל יום.
    כל כך כיף לצלול לעולמות שלך שתמיד מתחברים פנימה לזיכרונות האישיים שלי שנשכחו תודה לך :)

  10. מאת ליז:

    נעמה יקרה
    השעה אחת וחצי בלילה, לא מצליחה לישון מצב רוח לא משהו,
    יושבת מול המחשב מחפשת עוגיות שיבולת שועל,
    גוגל, רחלי מבשלת, הופה מגיעה לאתר בייגלה, שואלת מה זה ?
    הממ נחמד כן, ואז קוראת מה שאת כותבת,
    ראו פלאים קוראת , צוחקת מחייכת, אפילו קצאת שוכחכת מהבאסה,
    טוב לעצם העינין, את מדהימה מלאה בתוכן,
    פעם הייתי מכורה לתוכנית הבוקר של אלכס אנסקי, הייתי שומעת אותו ונמסה נמסה, בתפילה האישית שלי הייתי אומרת או אלוהים
    שאלכס לא יגמר לעולם,נראה לי שרכשת לך כרגע מעריצה,
    המשיכי המשיכי המשיכי לגרום לאנשים לחייך והעולם יחייך אליך תמיד, המון בריאות

  11. מאת סיד:

    משום מה לי זה תמיד היה בדמיון כמו "שערות סבתא" אבל לבן (לא ורוד). משהו אורירי שנמס בפה….

השארת תגובה