יום הולדת בלי ביסלי גריל ועם קצרין 2003, במקום

אני שונא ימי הולדת.

את כולם.

אפילו את של עצמי.

עכשיו מן הסתם תאמרו שזה דווקא לא ממש מוזר, אחרי הכל לא מעט אנשים שונאים את יום ההולדת שלהם, זה המפגיש אותם לפחות פעם בשנה, בעל כורחם, עם לוח השנה.

יכול להיות. אבל לא לוח השנה הוא זה המטריד אותי.  יותר נכון יהיה לומר שלוח השנה מטריד אותי בכל יום ואינני זקוק ליום הולדתי בכדי להיזכר בעובדה שאני מתפורר. מה שאתם קוראים מזדקן, והאופטימיים שבכם מכנים בודאי מתבגר. יש אפילו כמה טמבלים שבטוחים שהאפקט המכוער הזה יכול להיות מלווה לפעמים באיזה סוג של בונוס שבו הטובים שבנו מחכימים.

שטויות. איך אמר הספר הזקן לספרית הצעירה בסרט הצרפתי הישן, יחסית, והנהדר 'בעלה של הספרית' – 'לא נהיים חכמים יותר כשמזדקנים. מי שהיה טיפש יהיה עכשיו טיפש זקן, זה הכל.'

אז לא, זה לא זה. אני  היסטרי והיפוכונדר הרבה יותר מדי מכדי להתחיל לדאוג רק פעם בשנה.

אני פשוט שונא את הטקס. את כל הטררם שמסביב. גם אם הוא צנוע או כמעט לא קיים. לא נהנה שמכרכרים סביבי ובטח שלא מוכן לכרכר סביב אחרים.

אבל לפעמים אין ברירה.

למשל כשיש לך ילדים.

הכי אני שונא ימי הולדת של ילדים.

כן, אפילו של הילדים שלי. בעצם את שלהם אני הכי שונא.

אז נכון, גם דרעק כמוני מתרגש כל שנה מחדש לראות את ילדיו גדלים בעוד שנה וגם לקנות להם מתנות זה כיף גדול. לחבק ולנשק אותם בבוקר מתחת לבלונים כל עוד הם עדיין מרשים לי. או להכין להם כל הלילה עוגת שוקולד לחגיגה הצנועה בגן או בבית הספר. אבל מה בין זה ובין הידיעה שבעוד כמה שבועות,ימים, שעות, דקות, יכנסו שוב לביתך שלושים-ארבעים איש שאתה לא סובל – מה לעשות שהבכור נולד בחורף ואי אפשר לחגוג לו בגינה – ולכמה שעות יגזלו ממך את הדבר היחידי שבשבילו נולד הבית. שקט.

הם יסתובבו לך בבית, הקטנים שבהם יעשו פוגרום שייקח ימים לסדר, וזה אחרי שלקח ימים להביא את הבית למצב ייצוגי, הגדולים יטרפו בחדווה את הבורקס והחומוס מיפו, הבירות מהסופרמרקט, היין ששמרת עליו שנים, הערק הלבנוני והוויסקי סינגל מאלט הסקוטי, הדגים המלוחים משוק לוינסקי, הלחמים ממאפיית לחמים והעוגות שאפית עם אשתך כל הלילה. שהרי לא איש כמוני, לא משנה כמה אני בעצם שונא את אורחי, לפחות כשהם מגיעים במקבצים של יותר מזוג, ייתן להם את ההזדמנות לרכל אחר כך בבית שהשף המהולל בדימוס אירח אותם עם מיץ פטל, בייגלך וביסלי גריל.

ביסלי גריל הוא הנחמה היחידה שלי בימי הולדת של ילדים אחרים. אני חולה על ביסלי גריל. אבל בגילי ובעיקר במצבי, זה נראה לי קצת בעייתי לתקוע חבילה כזו בדרך הביתה מהסופר ואחר כך להתלונן על בדיקות דם שנויות במחלוקת. אם כבר, אני מעדיף לחרב לעצמי את הבריאות עם סחורה איכותית קצת יותר. גבינות של באשר, בשר ממו ומו ואלכוהול מאיפה שאפשר.

ביסלי גריל הוא גם הדרך היחידה שאני מכיר שבה אפשר לעבור בשלום יומולדת של ילדים אחרים. ביסלי ובירה.

משום שימי הולדת של ילדים אחרים זו מכה גדולה פי כמה.  אתה אמנם לא צריך להכין כלום, אבל המשפחה שאתה צריך לסבול היא אפילו לא שלך. עם שלך כבר למדת איך להתמודד – הרבה וודקה.

והילדים, ובכן ילדים זה כידוע כמו פלוצים – רק שלך לא מסריחים.

בימי ההולדת של אנה, הבת של טלי ויוסף חברי הטוב ביותר (כן-כן, החצי השני בצמד יאשה ויוסף. את יאשה 'ירשתי' מיוסף לפני עשרים שנה כשיוסף נסע לניו-יורק ו'הפקיד' אצלי את יאשה לארוחות ערב שבועיות ) אין ביסלי גריל.

טלי ויוסף אוכלים קינואה ומאש וטחינה אתיופית אורגנית. אמנם הם למדו, ממני, שכדאי להביא בורקס מאלי ומסבחה  מאבו חסן בכדי להפוך יומולדת של ילדים למשהו שגם מבוגרים יכולים לצלוח בשלום, אבל ביסלי גריל אין. וגם לא גולדסטאר. מקסימום איזה בקבוק יין ייצוגי לטובת השתיינים הכבדים. אני זאת אומרת.

מה רבה אם כן היתה תדהמתי, שלא לומר חרדתי, כשגיליתי ביום הולדתה האחרון של אנה המתוקה, שלא רק שלא יהיה ביסלי גריל, אפילו היין הייצוגי יהיה הפעם בעיה.

קצרין 2003.

אל תטעו. למרות מה שהסברתי כאן בפעם הקודמת על חיבתי המוזרה ליינות פשוטים מאד, אולי פשוטים מדי לטעמם של כמה, ובכן בימי הולדת אני מוכן לעשות הנחות ולשתות גם יינות סבירים כמו קצרין 2003 של רמת הגולן. 1250 שקל במבצע.

הבעיה מתחילה כשאתה מגלה שבבקבוק הזה צריכים להתחלק עוד 15 מבוגרים.

בשלב הזה אני כמובן מתפלל שכל המבוגרים הללו הם אנשים מנומסים, ואולי אפילו בריאותנים – יש מילה כזאת עכשיו-  בדיוק כמו יוסף וטלי , והם יסתפקו בשלוק אחד סמלי של 'לחיים'. ואולי, רק אולי, אולי הם בכלל לא שותים. מה שישאיר לי את רוב הבקבוק.

לא בגלל שזה קצרין 2003. בגלל שאני חייב לשתות משהו בכדי לצלוח את היומולדת הזה. כל יומולדת.

ויש גם בעיה נוספת. אני מכיר טוב מאד את הבקבוק הזה ולכן אני כלל לא בטוח שהוא יהיה אפילו טעים. זה הרי הבקבוק שנתתי ליוסף במתנה בדיוק לפני שנה ליום הולדתו החמישים.

ואני יודע מה הוא עשה בקיץ האחרון. וגם בזה שלפניו. שכב אצלי במגירת התחתונים. 45 מעלות בצל. אמנם קצרין הוא יין חסון, גם בגיל שבע,  אבל בכל זאת, ראיתי כבר יינות חסונים ממנו שלא שרדו את גולאג התחתונים שלי.

עכשיו יהיו בוודאי כאלה שירימו גבה, או שתיים, על העובדה שיוסף בוחר להקריב את הקצרין שקיבל ממני במתנה דווקא  לטובת החותנת שלו, יחד עם כל הגיסים החדשים שקיבל במתנה עם אשתו הטרייה יחסית, לידי כולם הרי טריים בעניין הזה. ועוד בכוסות חד פעמיות.

מי מרים גבה.

אני למשל.

למען האמת, אפילו יוסף לא היה בטוח שאקבל זאת בעין יפה.  עובדה, הוא טרח לברר את זה איתי בערב שלאחר המסיבה שבגינה הציבורית.

האמת היא שברגע הראשון קצת נדהמתי. היין הישראלי הגדול מכולם, או לפחות אחד היקרים שבהם, מוקרב לטובת מישפוחה שהיא אפילו לא שלי. אני למשל לא הייתי חולק את הבקבוק הזה אפילו עם המישפוחה הפרטית שלי, זו שמעבר לאשתי היקרה. אבל זו אולי לא דוגמא טובה. אני הרי מעולם לא הבאתי שום דבר שעולה יותר ממאה שקל לארוחות יום שישי אצל הורי.

בשביל מה? האחים שלי ממילא שותים את היין שאני מביא בכוסות של קפה. שזה עוד בסדר, אני הרי מספר לכם פה על קצרין בכוסות חד פעמיות, אבל הבעיה מתחילה בזה שהם מורידים את היין בלי לשים לב אליו בכלל ובשלוקים כל כך גדולים שאם זאת היתה אורנג'דה היו להם גרעפסים ענקיים אחר כך. ואחד מהם בטח גם יסביר לי שבעצם רמת הגולן זה שטח כבוש. אבא שלי לעומתם סתם מזדעזע מהעובדה שיש יינות שעולים 400 שקל ושמישהו באמת מוכן לשלם את מחירם. לך תסביר לו  שקיבלתי אותם במתנה.

אז בהתחלה גם אני שיחקתי אותה נאד והזדעזעתי.  בשקט כמובן. הלכתי להתחבא מתחת לעץ רחוק. אבל את זה אני הרי עושה תמיד, כך שלא בטוח שמישהו ייחס את זה למשהו שמעבר למיזנטרופיה המפורסמת הרגילה שלי.

אבל אחר כך, אחרי ששתיתי כמו חזיר, בכוס חד פעמית מפלסטיק, שליש מהבקבוק שהיה מיועד לחמישה עשר מבוגרים, טוב, בטח לא היה להם איכפת, אחר כך הבנתי שבלי לשים לב, בעל כורחי, הפכתי גם אני לפלצן יין, לפחות לרגע. אני שתמיד נואם ונוהם מתחת לכל עץ רענן, ועל כל דלפק בר בעיר, טוב לפחות בשניים שאני אוהב, שמה שחשוב ביין הוא עם מי אתה שותה אותו, נפלתי קורבן למלכודת קלאסית לפלצני יין.

הרי יוסף יקירי החליט לפתוח את הבקבוק היקר במאורע הכי חשוב לו. יותר מיום הולדתו הפרטי או מאיזה ערב רומנטי עם טלי. אז הם ממילא בטח שותים תה ואוכלים מאש אורגני .הוא הלך על יום ההולדת של הילדה שלה חיכה כמעט חצי מאה בשביל לפתוח בו את הקצרין. מה יש בחיים יותר מזה. הוא כיבד את היין, ולא להפך, בכבוד הגדול מכולם, להיות המשקה החגיגי איתו ישיקו כוסות במאורע המשמח הזה.

פתאום, ממעמקי שנאת האדם שלי, למדתי משהו על יין, ועל החיים. ואתם יודעים מה, היין היה נהדר. כן, בכוס חד פעמית.

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

קטגוריות:: חיליקייןכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת טלי:

    פעם ראשונה בחיים שמעניין אותי לקרוא על יין.

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, David Dudi Califa. David Dudi Califa said: פוסט חדש בבייגלה: יום הולדת בלי ביסלי גריל ועם קצרין 2003, במקום http://goo.gl/fb/bcFht [...]

  3. מאת איל שמיר:

    כלכך הרבה אהבת-אדם מוצנעת ב"שנאת-האדם" שלך, אתה כמו הכלאה בלתי אפשרית
    של רון מייברג ואמא תרזה :-))

    כיף לקרוא

  4. מאת רוחמה המברשת:

    אחח, חיליק, אני מחזיקה את היד הלב ונאנחת בזמן שאני מקלידה ביד השנייה. כל כך עשית לי להתגעגע. גם יוני שלי אוהב ביסלי, אבל ביסלי בצל. כשהיה ילד, הוא היה משחק בלשים את הביסלי על האצבע כמו בחתונה ולהוריד, לשים ולהוריד. כמה שיותר מסריח, ככה הוא אוהב את זה יותר. ככה זה גם עם האנשובי. פעם הוא הזמין אותי אליו לארוחת ערב והגיש לי אנשובי מקופסת שימורים. אני כל כך נעלבתי, כמעט בכיתי ואמרתי לו בשקט באוזן שאם זה מה אשתו הכלבתא מגישה לו לאכול ולי, אמא שלו, הוא צריך להעיף אותה לכל הרוחות. בהתחלה הוא אמר לי "אמא, את לא מבינה, זו גורמה". גורמה בתוכעס שלי. אני לא באתי אליהם יותר. אחר כך הוא כבר הבין, הוריד את הטבעת והעיף את ההיא, איך קראו לה, שם כזה של עציץ ועכשיו הוא אוכל רק צ'ולנט של אמא. מאז הכאבים ברגל הקרושה עברו לי כמעט בכלל. הזכרת לי, עם הכוס הזו מפלסטיק, באמת בושה, אבל נחמד. חברים נחמדים יש לך וגם אתה נחמד. אני אמסור ליוני שיגיש גם בכוסות פלסטיק. אולי תנסו אנשובי מקופסה אצלכם שם, יש כמה אידיוטים שחושבים שזה גורמה.

  5. מאת ayelet kravrzki:

    אלי הביתה לא נכנסים היינות של יקבי רמת הגולן, בכלל יינות פלצניים לא במקררי

  6. מאת דני ססלר:

    2003, שהיא שנת גרושי, אכן היתה שנה טובה מאד.
    יחד עם זאת חיליק, מאד מעניין אותי לדעת, למה(!) לדעתך היין הזה כל כך טוב.

  7. מאת בת שבע:

    אוהבת את היין של רמת הגולן ואת הגישה שלך שהיא ללא פלצנות מיותרת ותמיד עם סיפור מעניין שמתלווה.

  8. אני חשבתי שהביטוי הוא "ילדים זה כמו נאדים – כל אחד אוהב רק את שלו", אבל מניח שגם הגירסה שלך תופסת… :)

    אחלה טור. זכורות מסצינת הסיום של "דרכים צדדיות" עולים וצפים.

  9. מאת גוני:

    טקסט נפלא, מי שרואה פה אהבת אדם צודק, אבל אכן אהבת אדם, מקסימום עשרה, לא יותר. מדוד ומדויק ובבחירה מוקפדת, ממש כמו בחירת המילים. כך צריך, לא יותר. אהבה ממוקדת ומנומקת. כל אחד ראוי וכל מילה מונחת במקומה. ובאשר לי, תן לי קצת אוכן טושן, שים קצת קרח ואני מסודרת. תודה, חיליק, טוב שבאת.

  10. מאת צ'כנה:

    אהבתי. ד"ש בבית.

  11. תודה שנגעת. נשיקות מטליה.

השארת תגובה