מרסיי, את שומעת? בתל אביב יש בויאבז

בשבוע שעבר, בבוקר היום שהיתה לנו הזמנה לארוחת ערב ברוקח 73, רימה אולברה הופיעה לי בפייסבוק והזכירה לי ששכחתי שהתחייבתי לשפוט בערב בתחרות בויאבזים שהיא ארגנה באיזה בר בתל אביב. האמת שזה לא ממש התאים לי, אני לא מת על תחרויות ועוד יותר לא על תחרויות אוכל.  גם איך בדיוק אתה אמור לשפוט איזה בויאבז טוב יותר? הרי כל אחד מהבויאבזים שאכלתי בשלושים השנים האחרונות היה שונה מחברו. אומרים שבמרסיי אין שתי דירות עם אותו בויאבז, אז לך תעליב שף שהתאמץ ונענה לרימה. דווקא כן בא לי לאכול בויאבז בערב, אבל את זה של אייל לביא.

אבל לא יכולתי לסרב לרימה. פשוט אי אפשר לסרב לרימה אולברה. לפני חודש וקצת סיפרתי לה על יום המרק שאנחנו מארגנים. תחילה היא התבאסה כי לא תוכל לקחת חלק בגלל שהיא נוסעת לפריז באותו יום, אבל אחרי כמה שעות היא כבר חזרה אלי עם פתרון. "יום לפני יום המרק אני הולכת להפוך את הבית שלי לסופ קיטצ'ן ולהזמין את כל החברים". שכחתי לספר שלרימה יש הרבה חברים והבית שלה נראה יותר כמו מטבח של מסעדה מאשר בית.

במשך יום שלם היא מכרה לחברים את המרק הכי טעים שאכלתי ביום המרק (ואכלתי המון) ב 25 ש"ח לצלחת, גבתה מהם עוד 5 שקלים על כוס קאווה וסגרה 3000 ש"ח, אותם העבירה לעמותת לשובע לפני שהמריאה. צריך רק להגיד לרימה את הצ'  של צדקה והיא כבר שם עם הסירים שלה. אז מי אני שלא אבטל את רוקח בשבילה?

אפילו לא ידעתי מה יהיה שם או מי מתחרה. זה הספיק לי שרימה אמרה שזה בשביל צדקה ושהמנצח יחליט לאיזו עמותה להעביר את הכסף. אז ביטלתי את רוקח, נטשתי את סו-אלן עם כאב בטן והלכתי למלא את שלי במרק דגים.

הפנים הראשונות שראיתי כשנכנסתי לבר היו של מאיר אדוני. 'וואללה, זה רציני' אמרתי לעצמי 'אם היא ארגנה את אדוני כשופט אז אני צריך להתחיל להתנהג בהתאם'. התחבקנו. 'מה אתה עושה פה?' שאלתי. "רימה התקשרה וביקשה אז הבאתי סיר מרק". 'וואלה' אמרתי לעצמי 'באמת אי אפשר לסרב לרימה'.

רימה הביאה לשם גם יובל רוזנן מפומפידו, אלון גונן איש הענבים, נועם מג'וז ולוז, יונתן מהמנזר וגרי כץ מפאפא'ס. הקיצור, החבר'ה השקיעו כל אחד בסיר הענק שלו הרבה שעות עבודה, חומרי גלם משובחים (אין קיצורי דרך בבויאבז) והרבה הרבה כשרון. אז הזמנתי מיד שני שוטים של וודקה  בשביל הריכוז ונעלתי את נעלי השופט שלי.

לא היינו אמורים לדעת מי בישל את המרק שהוגש לנו בצלחת עם מספר, אבל על מרק מספר 2 התנוססה חתימתו של מאיר אדוני. מי חוץ ממנו יכול להגיע לבר קטן בתל אביב עם יצירה כזו. לפי נהמות ההנאה שחבר השופטים לא הצליח להשתיק, נראה שהתחרות הוכרעה  כשחמישה מרקים עדיין לא נטעמו. הצרפתים יגידו על זה ces’t la vie. אבל אין מה לעשות, המרק של מאיר היה מושלם. לא בדיוק בויאבז, אבל שמיימי בטעמו.

 

מרק הדגים של מאיר אדוני נשפט בתאווה גדולה. צילום: קארה פלטינומברג

כשמרק מספר 7 הגיע לטעימה כל השופטים הרגישו כבר כדגים באקוואריום. הייתי צריך להכריח את עצמי לטעום. כף אחת ממנו הספיקה כדי לזהות גאונות. אם המרק של מאיר היה יותר ביסקי בטעמו עם ברנדי ושמנת, מספר 7 צעק "אני בויאבז, לא סתם בויאבז אלא פושטק עם ביצים ממרסיי. תזהרו ממני".

אחרי שנתתי לו ציון 5 מתוך 5, זחלתי לרימה וביקשתי מתכון. "'תשכח מזה" היא ענתה "אף אחד לא יעשה את זה בבית. שלושה ימים אני עובדת על הסיר הזה".

 

שף רימה אולברה. איזה מזל יש לנו שהיא אוהבת את תל אביב

אחרי שבוע בדיוק ישבתי על המרפסת של רוקח 73 מתענג על מלבורו אדומה אחרי הבויאבז של אייל לביא כשפתאום שמעתי קול באס במבטא רוסי: "בויאבז כזה לא אכלתי בשום מקום מחוץ למרסיי". הרמתי את הראש, תוהה איך בוריס שילמן התפלח לי למסעדה מבלי שאבחין בו. "אתה צודק" אמרתי לגבר האלגנטי, שהדליק סיגריה לעצמו. לא, אני לא אטריח אותו בסיפורים על שני מרקים נהדרים לא פחות שטעמתי לפני שבוע. ואני גם לא מוסמך להחליט מי מהשלושה טוב יותר.

 

הבויאבז של אייל לביא. גאווה ליהודים.

 

 

נתתי לאלכס, חברי החדש, להפליג בסיפורים על מרקי דגים שהוא טועם בכל פינה בעולם, אליה הוא מגיע כדי לצנתר עורקים של אנשים שעישנו יותר מידי, ואיך שאף פעם, חוץ מברוקח 73, הוא לא מצליח לשחזר את הטעם המופלא שטעם פעם במרסיי. אחר כך דיברנו קצת על גולף וחזרנו לשולחנות שלנו כחברים. גולף ואוכל, אין דבק טוב יותר בין בני אדם.

נחזור להתחלה. איך שהתיישבנו ברוקח 73 התאהבתי במקום. לא יומרני, בלי פוזה עם אוכל טוב ועם חניה. תנו לי את זה כל יום ולא תמצאו אותי בשום מקום אחר. זה היה לפני שאייל לביא הגיע לשולחן כדי לקשקש קצת איתנו. לא יומרני, בלי פוזה ועם אוכל טוב. אמרתי את זה כבר?

אבל לא רק בויאבז היה ברוקח. הבויאבז הגיע אחרי הרבה מנות מצויינות.

קחו למשל את ספל ביסק הסרטנים. אני רוצה לגלות לכם סוד. כשסו אלן רוצה להתחנף אלי היא אומרת שהביסק שבישלתי לה יותר טעים מזה של מול-ים ושל שילה. ברוקח היא לקחה את זה קצת רחוק מידי ואיבדה את כל האמינות כשאמרה מול אילן תלמוד, שחגג איתנו, ששלי יותר טעים מזה של אייל לביא. מופרך, נכון? בואו נראה איך סו-אלן יוצאת מהפלונטר הזה (:

***

"יוצאת מהפלונטר" עאלק. מוריד הגשם לא יודע שמכל דבר אני יוצאת באלגנטיות. ומהשטות הזו אני יוצאת בקפיצה, מה שנקרא "ספורט אלגנט". את נותנת לגבר שלך מחמאה, והוא במקום להגיד תודה ובמקום לשמוח מאד שלא הקמת מהומת אלוהים על זה שריח הסרטנים דבק בקירות ובחדר המדרגות, בודק לך את המחמאה בציציות, כאילו היה רוכל שבודק בשיניים אם הפנינה מזוייפת.

האמת שהביסק של אייל לביא היה מעולה שבמעולים. היה בו משהו קרמלי שלא טעמתי בביסקים האחרים, וממש בא לי לקחת בחזרה את המחמאה שנתתי למוריד הגשם החצוף. אבל אני הבטחתי ספורט אלגנט, לא?

אז הנה לכם, אני זורקת פה כפפה. נראה מי ירים אותה.

תחרות ביסק סרטנים! טובי הביסקאים יתחרו על ליבי ואני, ללא מורא וללא משוא פנים, אטעם, אמצמץ ואקבע אחת ולתמיד מי הוא מלך מלכי הביסקים. הולך? יופי! מתי?

אספרסו סרטנים מושלם

 

 

אם תסמכו על מוריד הגשם שיתאר לכם את הארוחה ברוקח, תשמעו רק על הבויאבז. הוא כבר כמה ימים מדבר רק עליו ומספר אודותיו לכל מי שרק מוכן לשמוע. אז טוב שאני כאן, כדי לספר לכם מה היה לפני ואחרי.

פתחנו בסביצ'ה מוסר עם עגבניות, צ'ילי, בצל, כוסברה ולבנה נהדרת. רענן, טרי ומצוין (58 ש"ח). מי שאוהב דגים ללא בישול וטיגון, יאהב מאד מאד את עדינות המנה הזו. אילן בטח הצטער מאד שהסתערנו על המנה שהוא בחר.

 

 

 

סביצ'ה מוסר רעננה

בגלל שאנחנו מאמינים שאומנותו של שף נמדדת בעיקר במנות הראשונות שלו, הפרזנו והזמנו עוד שלש מנות ראשונות, בשם האומנות, כמובן.

מנת מולים ברוטב רוקפור ועירית (54 ש"ח), עדינה ומלאה רוטב שמבקש טבילה בבגט. מוריד הגשם גונן על המנה הזו בשתי זרועותיו החסונות, כמו ילד שלא רוצה שיעתיקו ממנו את התשובות במבחן. בתחבולות שליתי כמה מהן אל הצלחת שלי והמולים היו שווים את הסיכון. בפעם הבאה אדאג שהצלחת הזו תשב לידי.

 

מולים ברוטב רוקפור

את החיות הרועות באחו יצגו נקניקיות מרגז חריפות מבשר בקר וטלה (48 ש"ח) שהוגשו על פרוסת לחם קלויה עם סלסת עגבניות בשמן זית כוסברה ונענע. הבנים התענגו, אני שמרתי אמונים לים והתלבשתי על קלאמרי קריספי (48 ש"ח) ברוטב פלפלים ורוי. מה יכול להיות רע?

 

גם המרגז הזה הוא גאווה ליהודים

שלמות. אין עוד מנת קלמרי כזו בישראל.

 

מוריד הגשם ואני חלקנו מנת בויאבז שמספיקה בקלות לשניים רעבים. היו שם חצאי סרטנים, מולים, קלמארי, שרימפסים גדולים וקטנים, זעפרן, פסטיס ועגבניות. הוא הוגש עם לחם קלוי ורוטב רוי פלילי וסודי שאייל לא מוכן להסגיר את סודותיו. מוריד הגשם התמקד בנוזלים ואני מצצתי ופיצחתי את הסרטנים.

שתדעו, אני בכלל לא מתה על בויאבז, לא בצרפת וגם לא פה ואני הרבה יותר בכיוון של ביסק ודומיו. אבל בגלל אהבתי למוריד הגשם הסכמתי לחלוק איתו את המנה. לא סבלתי, אני מודה. פירות הים והדגים שבו היו מעולים ולגמרי סיפקו את תאבוני, אבל בפעם הבאה אני לא מסתפקת בספלון ביסק והולכת על המנה השלמה. שיהיה ברור. אהבה, אהבה, אבל עד כאן!

 

עוד פעם. אבל מבט למעלה

אילן, שהבין שלחלוק איתנו מנה זה ממש קרב סכינים, התמקד בנתח פלמידה רך שהונח על ארטישוק ירושלמי. טעמתי. עדין ומצוין ונותן כבוד למרכיבים.

 

פירמידה של פלמידה

 

 

אני יודעת שאתם כבר ממש שבעים, אבל אני רק התחלתי. "רוצים קינוחים?" שאלה שרון, המלצרית. הבנים התחילו לגמגם ואני הבנתי שטוב לא יצא מהמילמול הזה ושהנה באה שעתי היפה בה אני צריכה לקחת את המושכות לידיים ולהנהיג.

סימנתי לשרון להתמקד בי ולא לשים לב לשני הרכיכות שתפסו את כרסם בידיים, מבקשים שמישהו יפנה אותם הישר למחלקת יולדות.

שימו לב מה הזמנתי ואיזו מנהיגה אני כשאני רוצה להיות:

 

קדאיף עם מסקרפונה ותותים

 

 

 

מרקיז שוקולד על עוגית שקדים מרציפנית עם גלידת פירות יער בשביל הבריאות

 

 

טירמיסו מעולה שבמעולים

 

ואם כל זה לא מספיק…

ברולה עם פילו שקדים, אגס שיכור בבלסמי וקליפות תפוזים

 

 

אתם גאים בי? גם אני. אכלתי הכל, עם מעט מאד עזרה מידידיי, מוריד הגשם ואילן. הם לא היו חייבים להושיט יד או מזלג, יכולתי לגבור על כל הטוב הזה לבד, אבל נתתי להם להרגיש גברים שעוזרים לעלמה ענוגה במצוקה.

כל הקינוחים היו מעולים, אבל אל תוותרו בשום פנים ואופן על הטירמיסו ועל הברולה. הלשון אומרת שירה כשהיא פוגשת בהם.

אייל לביא יודע מה הוא עושה בדגת הים, בחיות המרעה, בלחמי המחמצת ובקינוחים. אנחנו לא הראשונים שיוצאים ממנו מבסוטים וזו לא הפעם האחרונה שלנו, יש לי עוד ביסק שהשארתי מאחור.


קטגוריות:: אוכלים בחוץדודי כליפאכללימסעדותמרקיםנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (15)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אילן תלמוד:

    היות ואני היחידי שטעמתי את 8 המרקים (בתחרת וברוקח), אני מאשר. המרחק בין מאיר אדוני לרימה אוליביירה היה של מילימטרים. . רוקח 73 היא מסוג המסעדות המותיר זכרון נעים לתקופה. אמינה, הנאה חושנית מכל מנה, אוירה נעימה ושירות מוקפד. אייל לביא הוא שף עם גישה של פשטות גאונית ויצירתיות נקיה.
    באשר לביסק הסרטנים, סו אלן מאוהבת. היא חשודה בהטיה מובנת. תנו למדען להחליט החלטה אובייקטיבית.

  2. אתם חמודים!!!
    איך אני אוהבת כשאתם כותבים שניכם את הפוסט. לחוד וביחד. פשוט מושלם ♥
    מודה ששנים חלמתי על בויאבז במרסיי אבל עד שהגעתי לעיר כבר פיתחתי אלרגיה לשרימפס ומצאתי עצמי מאוד נזהרת. כמה טעימות מהמרק של בנזוגי לארוחה עשו שמות בגופי..

    הארוחה נשמעת נפלאה והמקום קסום. תיאור הקינוחים (והצילום שלהם) מעורר תאבון גם אצל אדישת מתוקים שכמוני.

  3. שמעתי על המסעדה טובות אבל לא הזדמן לי ללכת ולהתרשם בעצמי… ועכשיו בזכותכם אקח את אישתי לרגל יום הנישואין שלנו, אי אפשר לעמוד בפני התיאורים המגרים.

  4. מאת דינה:

    נרקומנית של ביסק סרטנים, וזה של אייל לביא (עם כל הכבוד למוריד הגשם) הוא הקריסטל שבהם.
    גם זה של פיש לא קוטל קנים.
    כנראה ששם נחגוג את ארבעת ימי ההולדת של הזכרים שלי בימים הקרובים.

  5. מאת דודו:

    אייל לביא ומאיר אדוני הם השפים הכי מוכשרים והכי צנועים בישראל. נקודה.

  6. מאת איילת:

    חגגתי שם את יום הולדתי האחרון והיה מופלא. ממליצה בחום על הים יבשה – פילה מיניון עם שרימפס קריסטל וסרטנים…גן עדן

  7. מאת טלי:

    האם מתוכנן שם סבב?
    אנא עדכנו עשיתם לי חשק.

  8. מאת רמי:

    בייגלה יקרים
    האם מישהו מכיר בקום בארץ בו ניתן לאכול צ'אודר כהלכה ? (הילכות ניו אינגלנד).

  9. [...] This post was mentioned on Twitter by Chef Rima Olvera, בייגלה. בייגלה said: לא צריך לטוס עד לצרפת כדי לאכול בויאבז מצוין. אנחנו מצאנו מרק מופלא אצל אייל לביא ברוקח 73. לקרוא על בטן מלאה מאד http://fb.me/B8nvniRz [...]

  10. מאת צמח בר:

    טוב, נו, נלך לשם, נראה איך יהיה….

    :-))))))

  11. מאת אניטה:

    כתבה מצוינת ומסעדה מעולה אבל…..
    טרמיסו הטוב בעיר נמצא במסעדה קטנטונת ולא מיוחצנת שנקראת מל ומישל ויש שם גם מנת קלמרי שלפי טעמי טובה משל רוקח ואני לקוחה טובה של אייל.

  12. מאת WinWin8:

    אייל לביא הוא אכן וללא ספק אחד השפים המוכשרים והייצרתיים בארצנו. אצלי, עוד מזמן פסטיס המיתולוגית הוא בחמישיה הפותחת.
    המסעדות שלו הם הכי קרוב שאפשר לגעת בצרפת.

השארת תגובה