אצל היינן המופרע של סגל אף אדום לא רגיל

 

'יאשה הוא מעמד חברתי בפני עצמו.'

המון זמן לא הייתי בסטודיו של יאשה.

יאשה הוא אחד משני חבריי הטובים ביותר. לפחות רשמית.

באופן קצת יותר טכני אנחנו כמעט ולא נפגשים. לפחות מאז שנולדו לי הילדים וחזרתי לצפון תל אביב. יאשה טוען שאין לו ויזה למקומות כאלה אבל אני יודע היטב שבשביל בחורים עם קצת יותר חזה, או בקיצור בחורות, הוא מוכן לעשות חריגה.

אף פעם לא התכוונתי להתחרות בנשים בחייו של יאשה. מי שמכיר אותו יודע שזה גם לא ממש אפשרי. כי אם יאשה הוא מעמד חברתי, או כלכלי, או שניהם, בפני עצמם, מעמד שלא ממש אפשר להבין או להיות חלק ממנו, הרי שניסיון להתחרות במקומן של הנשים בחייו של אחד הגברים הכי שרמנטיים שאי פעם התהלכו בעיר העברית הראשונה הוא כבר ממש פתטיות לשמה.

אלא מאי, אחרי 10 שנים של פגישות חד או דו שנתיות, ובזמן האחרון אפילו קצת פחות מזה, אפילו חרא כמוני מתחיל להתגעגע. בטח כשמדובר במישהו כמו יאשה שהוא לא רק שרמנט אמיתי אלא גם איש השיחה הכי מבריק שתפגשו בימי חייכם, במיוחד אם אתם אוהבים או מוכנים להסתפק בשיחה חד כיוונית. אני למדתי ואני אוהב. מכיוון שגם אחרי שלוש שעות של נאום בלתי פוסק, רצף אסוציאטיבי אין סופי ומצחיק להפליא, תמיד ישלוף יאשה בסוף איזו שורת מחץ שתהיה קשורה דווקא אליך, זאת אומרת אלי, ויפיל אותך אפיים ארצה ביכולת האבחנה שלו לגבי הדברים הבאמת חשובים בחייך, חיים שבשלוש השעות הקודמות נדמה היה לך שהם בכלל לא מעניינים אותו.

וכך יצא שאחרי שנה וחצי רצופות בהן לא התראיינו, מצאתי תירוץ מופלא ואפילו השתמשתי בו. הסברתי ליאשה שדניאל רוצה מטוס.

יאשה, יאמר לזכותו, אף פעם לא מסרב לילדים שלי, במיוחד כשהוא מבין שזו לא בקשה אלא פקודה. הילד רוצה מטוס, הילד יקבל מטוס.

תבוא ביום חמישי אחרי הצהרים כשבאים אלי חברים, אז יהיה לי זמן, אמר יאשה. הגיוני.

בחמש וחצי אחרי הצהרים התייצבנו אם כן, דניאל בן החמש וחצי ואנוכי, אבא שלו, בסטודיו של יאשה. שום דבר לא השתנה כאן. אותו כאוס מסודר להפליא בסטודיו לציור שנראה תמיד כמו אחרי התקפה של קמיקזה יפניים ובכל זאת יוצאות ממנו יצירות מופת.

לפני שהתפנה לבניית המטוס לדניאל, שאל יאשה אם אני רוצה קצת יין.

למרות שאני מנסה להפסיק, לסרב בנימוס אף פעם לא ידעתי. פולני. לא ליין ולמען האמת גם לא להרבה דברים אחרים שהייתי אמור לדחות על הסף. לראייה אביא את דף בדיקות הדם האחרון שלי. לא עכשיו, תירגעו. אנחנו עוד לא מכירים, אתם ואני.

בטח, עניתי.

יאשה פתח את המקרר ובתוכו התגלו שתי שורות של בקבוקי יין נטולי תוויות ערומות זו על זו.

סגל רגיל? שאלתי.

איך אתה יודע? התפלא היאשה.

אולי כי כבר הסברת לי אלף פעם איך אתה מוריד את התוויות במים חמים וככה זה נראה כאילו הבאת איזה יין סודי מיקב פרטי או משהו דומה, גיחכתי בהנאה.

אולי זה המקום להסביר מדוע יאשה הוא מעמד בפני עצמו.

מעבר לנשים המופלאות, הציורים הנהדרים, הסטודיו החד פעמי ובעיקר החוכמה הבלתי נדלית של האיש שידע שהוא גאון מאז ומעולם, וכוסאוחתו, הוא אכן כזה, ביקור אצל יאשה לעולם לא ייגמר בלי איזה ויסקי טוב , אספרסו תוצרת בית וכוס יין. גם אם המקרר ריק, ובדרך כלל היצור הזערורי שמתחת לכיור הוא אכן כזה, יין תמיד יהיה בו. וויסקי בארון. וקפה על הכיריים במקינטות הישנות והשחורות משנים.

גם כשאין ליאשה גרוש על התחת, וזה קורה לפעמים, יין אדום וויסקי טוב תמיד יהיו לו.

יאשה לא  מוריד לסגל הרגיל את התוויות מפני שהוא מתבייש ביין שהוא שותה. ממש לא. הוא עושה זאת מפני שיש לו חוש אסתטי בלתי רגיל ונדיר, אפילו בהשוואה לציירים. לא לכל צייר טוב יש גם חוש אסתטי. יאשה לא רק מצייר נהדר. הוא יודע להתלבש, לעמוד, ללכת ופעם אפילו ידע להתאגרף. מן הסתם הוא עוד יודע, רק נזהר. בפעם הראשונה בה נפגשנו, בבר המנוח ברומטר לפני 20 שנה, המשפט הראשון ששמעתי מהאיש הגבוה הזה היה: 'הייתי הולך מכות בכיף עכשיו.'

ולכן הוא גם מוריד את התוויות לסגל הרגיל.

אני דווקא מחבב אותן. אבל לי אף פעם לא היה חוש אסתטי.

יאשה מזג את היין לכוסות קפה וכולנו – תמיד יש עוד חמישה אנשים לפחות בסטודיו ואף פעם לא תבין מהיכן בדיוק הם הגיעו – עשינו לחיים.

גם הבחירה בכוסות 'רגילות' לטובת יין אינה מקרית כמובן. ככה בדיוק צריך לשתות את היין הזה. כוסות יין מקריסטל תעשנה לו רק רע.

סגל אדום רגיל הוא היין הכי טוב בישראל.

זאת כמובן אם גם אתם, כמוני, אוהבים לשתות ולא רק לדבר אחר כך על מה ששתיתם.

אל תבינו אותי לא נכון. יש בישראל יינות מצוינים. אם אמשיך לכתוב כאן גם בעתיד – אין לדעת מה ילד יום ומה יעולל לי עוד הכבד שלי – תשמעו אותי בוודאי מתפייט על כך שקצרין של רמת הגולן הוא יין גדול באמת, כרם קאיומי של יקבי כרמל הוא בומבה של דבר וכל יין שאסף פז מיקב ויתקין יוציא מתחת ידיו הוא טעימת חובה. ואתם יודעים מה, גם מה שהוא רוקח ב'דיי ג'וב' שלו ביקבי בנימינה הוא הבטחה גדולה שכבר עכשיו מתקיימת. ויכולתי להמשיך כך עוד ועוד לעוד כמה עשרות יינות ואולי אפילו מאות יינות ישראלים. ישראל כבר מזמן לא מייצרת רק יין פטישים נחות ודוחה. ממש לא. לראייה יציג לכם כמעט כל יקב רציני את שלל הפרסים והתעודות שזכה בהם בשנים האחרונות.

אלא שאני כאמור אוהב לשתות יין, לא לטעום אותו ובטח שלא לדבר עליו.

ומי שאוהב לשתות יין רוצה יותר מכוס אחת. ואז, לפחות אם הוא חזיר כמוני וגם לא ממש אוהב מים שעושים כידוע חלודה בבטן, יקשה עליו מאד להתמודד, לפחות מהכוס השנייה ואילך, עם כל מפלצות התהילה עמוסות הפרי והעץ המיוצרות כאן. שזה בעברית מדוברת, העברית שלי, יינות נורא מתוקים. גם אם הם מוגדרים רשמית יינות יבשים.

אף אחד כאן לא אשם בכלום. ישראל היא מדינה חמה מאד, על קצהו הדרומי ביותר של אזור גידול היין העולמי, לפחות זה שבחצי הכדור הצפוני, ולכן איננה יכולה, גם אם היתה רוצה, לייצר יינות אדומים, או לבנים, חמצמצים, כמו שאני מעדיף ואוהב. אף קיאנטי או בורגון לא יצמחו כאן לעולם, ואנחנו כאמור ממש לא אשמים. זה מזג האוויר, זה שעוד מעט עוד יגרום לנו להתגעגע למה שהיה כאן עד לא מזמן. חם זאת אומרת. כי לפי העשור האחרון הולך להיות כאן חם הרבה יותר בשנים הקרובות, ולא רק בגלל הגרעין האיראני.

ולכן, מה שנותר לחובבי יין אמיתיים, שתיינים בעברית, הוא לרדת ברמה. לחפש יינות זולים כל כך עד ששום יקב שפוי בדעתו לא ישקיע זמן ביישונם בחביות עץ, מה שעולה הרבה כסף וגם שיוסיף להם בהכרח עוד נדבכים בלתי נסבלים של עומק, רצינות, איכות ו…מה לעשות, מתיקות.

אני, אם עוד לא הבנתם, בן אדם נרגן וחמוץ וכך גם אני אוהב את היין שלי. חרא קטן.

והסגל הרגיל הוא בדיוק כזה. לפחות במונחים מקומיים. חרא קטן. יין פשוט, צנוע, חמוץ – טוב, יחסית- וגם, וזה לא פחות חשוב כשאתה שותה ברצינות, זול.

זו חוכמה קטנה מאד, אם יש לך כסף לפחות, לטעון בתוקף שקצרין או יער יתיר או קסטל גראנד וין הם יינות ענקיים. הם אכן כאלה. קסטל אגב הוא מקרה נדיר של יין גדול ויקר שהייתי חותם עליו כל יום. זאת כמובן אם מספר חשבון הבנק שלי היה מסתיים בספרות אחרות מאלו שהוא מסתיים בהן כיום. אלו של שרי אריסון, נניח. אנחנו גרים אמנם באותה שכונה אבל היא במגדלים ואני בשיכון הישן. חפשו אותי במדריך.

אז בינתיים, עד ששרי תאמץ אותי או לפחות אלי בן זקן, אני מסתפק בסגל הרגיל.

מסתפק בכיף.

כי אבי פלדשטיין, היינן המופרע של סגל זה שנות דור, יודע מה שלא הרבה ייננים בארץ יודעים לעשות. לייצר יין זול שמכבד את עצמו ואת צרכניו. אבי הוא היינן הכי יוצא דופן בישראל. אולי בגלל שבדיוק כמו יאשה חברי, הוא קודם כל אדם יוצא דופן ורק אחר כך יינן. או צייר. או פקיד שומה. צריך כנראה להיות גם משהו לפני שנהיים מישהו.

יוצא דופן - אבי פלדשטיין

ולפעמים, כמו במקרה של הסגל האדום הרגיל, אין גם שום צורך להיות מישהו. מספיק משהו.

יין אדום למשל. רגיל.

לחיים יאשה, אולי בכל זאת ניפגש קצת יותר. אני הרי כל כך אוהב אותך, אתה יודע. וגם דניאל ואיתמר וענת.


להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

קטגוריות:: חיליקייןכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, David Dudi Califa. David Dudi Califa said: http://beygale.co.il/?p=9903 הרבה זמן חיפשנו כותב יין בייגלי. בלי עפיצות, טעם של דומדמניות עור ונעליים. מצאנו את חיליק גורפינקל. שיחקנו אותה [...]

  2. מאת תמר:

    חיליק.. איזה פוסט מקסים. מתה על יאשה. הוא בטח לא זוכר אותי אבל הוא עשה לבן שלי יצירה של אובליקס , זה החבר של אסטריקס הגאלי. וגם אבי גאון..לא חשבתי להסתכל על סגל אדום כמו שאתה מציע..

  3. מאת אילן תלמוד:

    זוכר את אבי פלדשטיין כברמן מיומן ב"שופטים" של איציק, לפני מליון שנה

  4. מאת איל שמיר:

    ואני לתומי חשבתי שמדובר בסיפור על היינן של סגל, שהוא שתוי תמיד,
    ולכן יש לו אף אדום. לא רגיל. :-0

  5. מאת רחל ארז:

    קודם כל פוסט מקסים.
    אחר כך, סוף סוף התייחסות לנושא כל כך חשוב (למי שיין חשוב לו…) : למה צריך להוציא 50 ש"ח מינימום על יין נורמלי לשתיה שגרתית ?
    נדיר למצוא יינות נעימים וקלילים – לא מתוקים ולא תוססים חס וחלילה – במחיר הגיוני, וחבל שכך.
    זו הסיבה שאנחנו ממשיכים לשכנע את אבא שלי לייצר יין ביקב הפרטי שלו, כדי שאנחנו הילדים נרכוש את כל מה שאפשר ממנו גם כי היין מעולה, וגם כי המחיר שפוי ! אז עד שיבוקבקו החביות שבדרך – תודה לסגל !

  6. מאת טליק:

    וואלה,אבי פלדשטיין היה ברמן על בשופטים בשנות השמונים העליזות אצל איציק ואיתן

  7. מאת רוחמה המברשת:

    חיליק הזה כותב משהו משהו, טוב שהבאתם אותו. מצחיק, מוכשר ומדליק, ממש כמו הבן שלי יוני. אם הוא גם פורט על מנדולינה כמו יוני שלי, אני מאמצת אותו. יוני שלי גם מת על יין סגל, ממש תאומים והוא וגורפינקל. אני לפעמים אומרת לו שיוציא כבר את הבקבוק מהפה ויתחיל לעשן איזה סיגר או משהו, רק שיפסיק לשתות כבר, זה לא טוב לו לכבד ואני מודאגת. אבל איזה יופי חיליק והיאשה הזה ממש חתיך, הוא פנוי עכשיו? אני אלמנה. תודה לכם, נעמה ודודי, שהבאתם את הגורפינקל הזה. איזה שם משפחה יפה. מתאים לי.

  8. מאת קרלה:

    אין לי פייסבוק אבל איי לייקד איט אניווי… אחלה סיפור. שם האתר היווה השראה?…..

  9. מאת אבי הלוי:

    הפשטת אותנו במערומנו, חיליק. מעתה, בכל פעם שנשתה יין 'גדול' ניזכר ברגיל של סגל ונרגיש פראיירים…

  10. מאת ד"ר סעדיה:

    זה הולך טוב גם אם פלאפל, הסגל הזה?

  11. מאת משה בפיתה:

    אם סגל – תקנה את כל מה שיותא אצלם בסדרה של "מרום גליל" הסינגלים.
    14 חודש בחביות עץ, קברנה, מרלו וסירה- כל אחד לבד.

    42 ש"ח בחנויות ואפשר יותר בזול לקראת חגים.

    תמורה הכי טובה לכסף שיש היום ביראל. הרבה פרי, מלא עץ, יין שבועט (בעיקר הקברנה) בפה.

    יין מופרע. הגדרה יפה. יין פנטסטי במחיר פנטסטי.

    http://www.segalwines.co.il/DesktopModules/ProductDetails.aspx?ItemID=90&mid=449&tabid=127

    • מאת שתיינית אנינת טעם:

      לכבוד מר פיתה:
      כנראה ששמך עושה עימך צדק, לא ביין עניינך, מר פיתה.עדיף שתחזור למאפיה. יין סינגל של מרום גליל הוא ללא ספק אחד היינות היותר מזוויעים שקיימים.
      בעודי כותבת מילים אלו אני מנסה שוב לשתות אותו והוא אכן בועט לי בפה, הגדרה מאוד מדוייקת.
      יתרה מכך, הגעתי לפוסט המסויים הזה בעקבות חיפוש של שמו של מי שחתום יין זה והעז לשקר לי באופן כה בוטה על גבי התווית לגבי טיבו של היין.
      במקרותינו נאמר "יין ישמח לבב אנוש" אך במקרה זה היין מכביד על ליבי, אולי כשנאמר " ויכבד לב פרעה" כאשר סרב לשלח את בני ישראל ממצרים, כנראה שהוא לגם יין זה או כאשר מי הנילוס הפכו לאדומים, הדבר נבע משפיכת היין לנהר על ידי המוני המוטעים.
      אני חוזרת לרקאנטי.

  12. מאת גדי שטרנבך:

    מילה של יינן – אדום יבש של סגל – אחלה יין.
    נידמה לי שאבי פלדשטיין לא המציא אותו. כבר בסוף שנות השבעים, או לכל המאוחר בתחילת שנות השמונים, בגלגולו הקודם, שבאמת נקרא "אדום רגיל" (שם הרבה יותר מוצלח), כיכב היין הזה בטיולי הטרקינג, שהייתי מארגן ומדריך אז בסיני וזכה לשבחים מכל טועמיו (שרובם היו תיירים מארצות אירופה).
    באותה גישה, דהיינו: טעים, פשוט (בניגוד למורכב), טרי מאוד, פירותי מאוד, וזול, אנחנו עושים מידי שנה 'יין חדש' (NOUVO) בשם "עמק האלה". היין משמש כיין הבית במסעדה שלנו וגם ניתן לקנות אותו ב'תפזורת', (כלומר, הקונה מביא כלי, אנחנו ממלאים) אצלנו ביקב. כולכם מוזמנים לבוא ולנסות.

  13. מאת דני מובשוביץ:

    ומה עם הוויסקי???

השארת תגובה