דיאנא – הליידי הראשונה של נצרת

אהבתנו לנצרת היפה , היא לא סוד. לא צריך לשכנע אותנו הרבה להגיע לשם ואנחנו לא משחקים איתה משחקים מקדימים. לא מדובר בקשר חד פעמי, אחרי הכל, מדובר בקשר רציני ומושקע. נצרת זו עיר לחתונה.

"התגעגענו" אומרת לי סאלי בטלפון "אולי תבואו לנצרת בשישי?" היא מציעה ואני מסכימה ישר, יודעת שמוריד הגשם יתלהב וגם המכונית כבר יודעת את הדרך בעצמה, בלי להתייעץ עם הג'י פי אס.

כמו שאנחנו שמחים להגיע לנצרת כך אנחנו שמחים תמיד לפגוש את סאלי ומריאן. שתי נשות החיל שיזמו והקימו את שוק הכריסמס בנצרת. הן כל כך מקסימות יחד וכל כך קרובות ועם זאת, שונות זו מזו מאד ולכל אחת מהן דרך שונה אל הלב.

סאלי בעלת תלתלי הזהב, היא האש וזיקוקי הדינור. קשה שלא להדלק ולהדבק בהתלהבות כשהיא מנסה לרתום אותך לרעיון חדש ויש רצון מתמיד להתחמם לאורה. מריאן היפה וחלקת השיער היא המים שבכוחם לחצוב הרים, בשקט שלה, באופקיה הרחבים, בטעמה הטוב ובנינוחות שלה. כשאנחנו נפגשות אני מצטערת שאנחנו לא שכנות, עם כל השוני, יש ביננו כל כך הרבה נקודות חיבור. תמיד מעניין לי איתן, אני תמיד יוצאת עם רעיונות חדשים וחיוך. אז עכשיו אתם בטח מבינים למה אנחנו אף פעם לא אומרים "לא" לליידיס האלה.

מריאן מימין וסאלי משמאל איתנו אתמול ברפאל

אחרי יום הסתובבות בשוק וביקור אצל ג'וליה ומעיינות הטחינה המרפאים של אל ארז, נחתנו בדיאנא. את דיאנא והקבאבים שלה אנחנו מכירים שנים והיה בנו צער שדוחול החליט לשנות מיקום ולעבור למסעדה מרווחת ומודרנית יותר. אולי זה טיפשי, אבל אנחנו לא אוהבים שמשנים לנו דברים ונורא קשה לנו להתרגל למקומות חדשים. אנחנו תמיד חושדים שעם שינוי התפאורה והמיקום משתנה גם הטעם ושהקירות שומרים את זכרון הטעם הישן. לכן היינו מעט חשדנים באשר למסעדה החדשה.

לפני שנספר לכם מה אכלנו, נגיד ששמחנו לטעות ואם היה לנו כובע היינו אוכלים אותו בהכנעה. מגיע לנו! רומנטיקנים חסרי תקנה שכמונו.

מריאן וסאלי חיכו לנו בחדר הפרטי, יחד עם אחותה הצעירה של סאלי ואמה היפה. ברור היה שהן בנות בית אצל דוחול ושטוב שלא אכלנו שום דבר מהבוקר כי הסלטים התחילו לזרום והיתה תחושה שזרם המנות לא יפסק בקרוב.

היו שם זיתים משגעים, טחינה מעולה, כדור ירוק ורענן של טאבולה, סלטי ירקות, לבנה בשלולית שמן זית, עלעלי זעתר ועוד ועוד. היה גם "הסלט של סאלי", שמאד קשה לתארו, אבל בלתי אפשרי להשאיר משהו ממנו בצלחת. חומוס דליל מאד, לימוני, עם גרגרים, בצל ופיתות מטוגנות.

זיתים זיתים

לאבנה קטיפתית בראשון המסיק

כדור של טאבולה

אפשר לטבוע בסלט של סאלי

"למה הסלט של סאלי?" אנחנו שואלים "כי בכל פעם שאני מגיעה לכאן, מביאים לי את המנה הזו ישר, בלי שאצטרך לבקש. כאן יודעים בדיוק מה אני אוהבת לאכול…". בת בית או לא בת בית?

אם זה לא סלט טרי, אין דבר כזה סלט טרי

אחר כך הגיעו פלאפלים מטוגנים, קובות קטנטנות מטוגנות וחומוס משגע עם קוביות בשר כבש. הכל טעים, הכל טרי והכל הוכן באהבה ובתשומת לב, כמו שמכינים אוכל למישהו שהוא בן בית. לא היו שם הרעות החולות הפושות במסעדות המזרחיות בעת האחרונה. על השולחן לא עלו תירסים מקופסא, פטריות משומרות, צ'יפסים קפואים וגם לא כרוב במיונז. הכל אוטנטי והכל שייך.

פלאפל של דוחול

החומוס של דוחול

מלצר נושא מגש גדול מכוסה בפיתה בשרנית נכנס לחדר. "אי אפשר בלי הקבאבים של דוחול!" אמא של סאלי מודיעה לנו. "באמת אי אפשר" כל אחד מאיתנו נושא תפילה חרישית לכרס שלו ומבקש ממנה להתנהג יפה ולהכיל הכל. שלא יגידו עלינו שסתם יצא לנו שם של אנשים שגומרים הכל מהצלחת.

הקבאבים מעולים, המג'דרה שלידה מצויינת. אנחנו גומרים הכל מהצלחת ותוהים אם בא כבר תור הקינוח.

אין דברים כאלו

"עשינו לך הפתעה" מריאן וסאלי מחייכות אליי "הזמנו לך צוואר!". פעם, כשרק נפגשנו סיפרתי להן כמה אני אוהבת צוואר ממולא ושזו מנת התאאוה שלי. אולי בגלל שהיא מזכירה לי טבית, אולי כי היא מכילה את כל מה שאני אוהבת – אורז, כבש, שומן ובהרת ואולי בכלל לא צריך לחפש סיבות.

צוואר של נפרטיטי

הייתי מלאה עד אפס מקום ולכן החלטתי לשלוף את הקיבה הנוספת, זו השמורה לקינוחים. "תחשבי שהצוואר הזה הוא קינוח ותתחרעי!" פקדתי על עצמי. זה לא היה קשה, כי הצוואר של דוחול ראוי לנשיקות. אכלתי כאילו אין מחר וידעתי שאצטער על כל גרגר אורז שישאר מאחור ועל כל פיסת שומן קריספית שתשאר מיותמת. "באפריקה יש ילדים רעבים, תאכלי גם בשבילם" עודדתי את עצמי ליתר בטחון ולקחתי לעצמי מנה שניה ושלישית.

דיווח מהשטח: אני מזילה ריר על המקלדת

"מלאכת מחשבת" לחשתי למוריד הגשם המאושר, שגם הסכימו לו לעשן ליד השולחן, גם היה מוקף בכל כך הרבה נשים יפות וגם אכל אוכל שראוי לעלות על שולחן של מלכים. "לגמרי, חייבים לעשות פה מפגש" הוא חייך אליי חיוך מואר בחזרה "זה אושר שאסור לשמור רק לעצמך".

אחר כך הגיעה כנאפה נהדרת. כזו שעושים במקום. אבל מה? אני כבר מסרתי את החזקה על הקיבה השמורה לקינוחים לצוואר הממולא ולא היה לי מקום אפילו לפיסטוק. אוי לבושה!

הכנאפה המלכותית

"אל תדאגי, נעמה. כמו שהשארת את הלובסטר ברומא מאחור וחזרת לנקום, כך תחזרי לנקום גם בכנאפה הזהובה הזו. יום נקם ושילם בוא יבוא!" הבטחתי לעצמי ועד למפגש הסבב של בייגלה אצל דוחול אני מגדלת קיבה נוספת-נוספת. בי נשבעתי!

ים של דמעות

חזרנו הביתה ממולאים עד אפס מקום בכל טוב, כמו הצוואר שאכלנו ועם אהבה גדולה לנצרת, לאוכל שלה, לאנשיה ולחברות הנפלאות שלנו, לסאלי ולמריאן הלהבה והמעין.

אבל לא הסכמנו לעזוב לפני שדוחול הסכים לסגור את המסעדה באחד מימי שישי הקרובים למען הסבב של בייגלה. וכך יהיה ממש בקרוב. חאפלה עם מוסיקה ואוכל שמיימי. אם אתם רוצים לעלות איתנו שוב לנצרת ולפגוש את סאלי ומריאן והחברים שלהן, ודאו שאתם חברים בקבוצת הסבב של בייגלה בפייסבוק.

כיוון שברור לנו שלא יהיה מקום לכולם, מומלץ להיות רשומים גם על רשימת הדיוור של הסבב ולקבל את העדכון ראשונים. זה פשוט, כל אשר עליכם לעשות זה לשלוח מייל לכתובת הזו  hasevev@gmail.com

 


עוד ביקורים בדיאנא:

קטגוריות:: אוכלים בחוץאנשים עם בייגלהכללימסעדותמקומות שאהבנונעמה פלדנצרת

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    מסעדה מעולה

  2. מאת אילן שחר:

    דיאנה של דוחול היא מסעדה מעולה
    אשמח להצטרף לארוחה יחד איתכם. מתי ואיך קובעים?

  3. כמו שאומרים ביפנית מדוברת – וואי וואי! :)
    אוהבת מאוד את המסעדה הזו על כל טעמיה ומאכליה…

    תודה לפוסט מהמם וטעים!
    דפי

  4. מאת מרקוביץ':

    מה שאני מאוד אוהב בבלוג שלכם, זה השיוויון המוחלט בין כל סוגי המסעדות והאוכל.
    כלומר, כתיבה על מול ים נעזרת בדיוק באותם קריטריונים כמו הכתיבה על הסנדוויץ' הטוניסאי (כשדיאנא באמצע). זה פשוט תלוי כמה היה לכם טעים, כמה היה לכם נעים, וכמה אהבה, השקעה ותשומת לב השקיע בעל הבית באוכל שהוא מגיש לכם.
    וכמובן, התשוקה חסרת הפשרות שלכם לאוכל.
    איזה יופי :)

    • מאת לא מכירה שם אף אחד אז אולי בגלל זה:

      אותי מעניין כמה היה עולה לאדם פשוט מן הרחוב כל הארוחה המפוארת הזו.
      איכשהו בכל הפעמים שאכלנו בדיאנה, ואכלנו שם לא מעט, יצאנו בתחושה שעושים עלינו קופה.
      אוכל שלא מתרומם במחירים גבוהים מדי.
      אולי זה שונה כשמגיעים עם מישהו מוכר,
      אנחנו בכל מקרה נשבענו שלא נחזור.

  5. מאת עלמה:

    מסעדה מדהימה. גם אם מוותרים לגמרי על מנות הבשר. ויש סלט נפלא עם כל מיני תותים, וקינוח מטורף כזה שהוא בין הקרם-ברולה לפודינג לסחלב.. מממ

  6. מאת איבי:

    נקרא ונראה מעולה.
    הפלאפל נראה סוף סוף סוף !

  7. ווואווו נראה טעין ומעולההההה מה בנות אהבתם אההה??

  8. מאת כבש צלוי:

    האוכל אולי טוב אך המסעדה ידועה שהיא יקרה ומתאימה לתיירים, אני ממליץ לכם לבקר במסעדות העממיות של נצרת, גם זול וגם טעים להפליא, במיוחד החומוסיות המפורמסות.

  9. מאת האחות הגדולה:

    מודה ומתוודה שלמרות הקרבה שלי (אני מהגליל), לא יצא לי לאכול בדיאנה. את השבחים שמעתי גם על האוכל וגם על "המחירים" בדיאה. אני רוצה להמליץ על מסעדה נוספת בנצרת ששמה Y.M.C.A. אכלתי שם לפני כשבועיים והתענגתי על כל ביס. גם טעימה, גם נעימה, גם נקיה… "הכל כלול". שווה לנסות.

  10. מאת שי-לי אורבך:

    עם כל הכבוד לדיאנה אני ובן זוגי נוהגים לפקוד את נצרת היפיפיה בכל עונות השנה, ואין סיבה לקחת משכנתא ואנחנו אוכלים מול מגרש הכדורגל ונהנים משרות טעם ומחיר שווה לכל נפש מומלץ ביותר.

השארת תגובה