סימני קריאה: פרדס הלימונים האבוד של סבא

ט"ו בשבט הגיע, חג לחיתוכיות

את שירלי נמש אני תמיד מדמיינת כתמתמה כמשמש, אני עוקבת אחרי מעלליה וקונדסי המיקסר שלה באדיקות כבר הרבה מאד שנים, עוד מימי תפוז העליזים.

כשקראתי את הרשומה של שירלי על חיתוכיות המשמש והרוזמרין חשבתי על המשפט הנפלא של נעמי שמר "עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים".

לא טעמתי את העוגיות של המנומשת, אבל אני יודעת שיש להם טעם של שמשות אביביות. חג שמח!

עיצמו עיניים, השמש כבר בפנים

ארוחת שחיתות לשעת לילה מאוחרת

אם דחוף לכם לקבל את עיטור העוז הנחשק של הרמטכ"ל פורמלג, כבו את כל האורות בבית, הדליקו מנורה מאיקאה ובשלו את הסקלופיני והרביולי שלה.

הצילומים נפלאים, הכתיבה נהדרת והמתכונים – תענוג! אל תגידו שלא כיבדתי.

זכרונות אהבה מקוצ'ינה תמר

סלופי ג'ו כולל שירות!

רוני טגנסקי, העונה גם לשם "הצהובה", היא אחת האופות המוכשרות שאני מכירה (ואני מכירה!). אם אתם צריכים עוגת רושם שתפיל את האורחים שלכם מהכסא, דברו עם הצהובה והיא כבר תאפה לכם מחמאות. בשבוע שעבר קיטרנו על השירות הלקוי שקיבלנו בהאדסון בראסרי שלא הסכימו להגיש לנו את הסלופי הנחשק לשולחן.

מה עשתה רוני? הכינה בעצמה סלופי משגע ועכשיו אנחנו לא צריכים טובות מאף אחד ויכולים להכין אותו בבית בעצמנו ולאכול אותו איפה שבא לנו, אפילו במיטה.

הסלופי ג'ו של טגנסקי פתרונות קולינרים

פרדס הלימונים האבוד של סבא

את החומרים מהם מורכבות המילים של תו זמיר אני מכירה היטב. אני אוהבת את בחירות המילים והשירים שלה ובעיקר את ההקשרים והאסוציאציות. קראתי את פוסט הנהדר שלה כמה פעמים וליטפתי כל אות:

"כשעברנו ליד הפרדס העמוס והבלתי מטופל של הלימון של סבא שלי, קפצנו לקטוף לימונים.בינתיים חשבתי כמה פרי עוד יכול להניב פרדס שטופל טוב אי שם בעבר, ואיזה סוג של פירות צומחים בו עכשיו, והיה לי קצת עצוב  על הפרדס הזה ועל עוד הרבה דברים שנטעו כאן בארץ, אנשים חדורי חזון, נכונות ועבודה קשה. אנשים שהאמינו שהם יכולים לברוא כאן מציאות…"

קריאת חובה!


אהבנו – לא אהבנו השבוע

לא אהבנו

לא את איקאה ולא את הקופאית שטיפלה בנו. זה בסדר להיות בסדר עם הסביבה ולדאוג לעתיד כדור הארץ. אנחנו בעד. אבל שמנו לב שאנחנו לא הלקוחות היחידים שמתבאסים בכל פעם שאנחנו צריכים לשלם על השקיות שלכם. יהיה נחמד אם לפחות תודיעו שאת הכסף ממכירת השקיות אתם תורמים לאיזו מטרה נעלה. נראה לנו שהקהל יקבל את הגזירה ביותר בהבנה.

אבל ממש לא אהבנו את הקופאית שאמרה לנו כשלא היינו ממש מבסוטים בגלל זה שאת הכסף אנחנו יכולים לשמור לתרופות.


אהבנו

גילינו פינת חמד מקסימה, מול הים וחזרנו אליה שלש פעמים במהלך השבוע האחרון. מדובר ב"טורטוגה" (צב בספרדית), הטפאס בר החדש של הירזינים, ששוכן בצמוד לשוק האיכרים בנמל תל אביב.

יש קסם מיוחד במיקום וממש לא מתחשק לזוז משם ברגע שכבשת כסא. אפשר לשבת שם בבוקר ולשתות קפה או לאכול ארוחת בוקר, או להתחרדן בשמש הנעימה של הצהריים, לאכול טפאסים, בקטנה או מנות יותר רציניות ולחשוב מחשבות חיוביות, כי משום מה רחש הגלים מגרש את כל הג'יפה הרחק מחופי המחשבה.

 

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: כללינעמה פלדסימני קריאה

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (7)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גילה:

    היי נעמה,איזה כיף של סיכום שבועי.תודה גדולה.נהניתי במיוחד מהכתיבה הפיוטית של תו זמיר.באמת קריאת חובה.רציתי לרשום את עצמי לעידכונים בבלוג המקסים שלה ולא מצאתי איך.האם תוכלי לכוון אותי?תודה.

  2. רעיון כל כך יפה להתייחס ולהעלות אור על בלוגרים ובלוגים,אני יכולה להעיד על כך שממש תענוג שחברים מפרגנים ומתייחסים לעבודתך.
    ובנוסף הביקורת השבועית מאוד עניינית ומעניינת.
    סופשבוע נפלא!

  3. מאת advash:

    ניסיתי להכנס לרשומה על פרדס הלימונים האבוד של סבא והוא מוביל לעמוד שגיאה…

  4. תודה רבה בייגלכים יקרים!

  5. מאת ניצה הוכמן:

    כרגיל נהניתי לקרוא את סיכומי השבוע שלכם ואין לי אלא להסכים עם כל מילה ולספר על לחמניות השום המהוללות של שירלי נמש,מי שלא הכין את לחמניות השום הרכות שלה לא יודע מה הוא מפסיד.האורחים שלנו נהינו מכל ביס ומ ה ר י ח…..ולגבי הטפאס בר שצמוד לשוק האיכרים הוא תמיד עמוס לעייפה בימי שישי ואנחנו לא מוצאים מקום לשבת.כנראה צריך להגיע באמצע השבוע. ושוב תודה לכם וסופ"ש נעים!

השארת תגובה