בראוניז מושחתים וטעמו האבוד של הספלנדיד

האושר הוא פשע מושלם

אני לא זוכרת באיזה גיל התחיל לזרום לי שוקולד בורידים, נדמה לי שהוא היה שם תמיד. העדות הראשונה לחיבתי לחום-חום הזה היא בתמונה ישנה, בשחור לבן. אני תינוקת בת חצי שנה, עגולה וקרחת מאד, שרועה על פולקעותיה השמנות של סבתא ליליאן ואוחזת ביד ריבוע "ספלנדיד" כהה. לחיי מרוחות בשוקולד ויש לי מבט אלכסוני של חטא. "זרעי הפורענות" קראה אמא שלי לתמונה הזו ונראה שמאז אני והחטא הכהה לא נפרדנו.

"עִלית" היא קראה למפעל באהבה, במבטא עירקי כבד. ביאליק, שהגה את השם, ביקש לתת למפעל שם עם צליל אוניברסלי, שנשמע טוב גם באנגלית, אבל מפיה, עם הסילוף המצחיק, הוא נשמע הכי יפה. "עִלית"!

מפעל השוקולד היה כל חייה והיא קבעה את מעונה קרוב לשעריו. נאמנה למקום שהוציא אותה מהמעברה, פירנס את שלושת יתומיה והעלה לחם על שולחנה. אף פעם לא קנתה שוקולד מתוצרת אחרת וגם כשנסעה לבקר את בניה באמריקה הרחוקה, הביאה להם במזוודות את בשורת השוקולד הארצישראלית המתוקה.

סבתא שלי עבדה ב"עלית" כשעוד היה לרמת גן ריח של שוקולד ובבית היה לה שוקולד בכל מקום. כנכדיה, היינו ילדים ברי מזל. היא היתה מביאה לנו "שוקולדים ערומים" בחבילות, ללא העטיפה, טריים הישר מפס היצור והיינו הראשונים לאכול פסק זמן, כשעוד היה לו טעם מדהים וכשביס ממנו היה באמת משהו שיכול היה לעצור את העולם לכמה דקות. אחר כך, בגלל קניבליזציה, כנראה, ובגלל שאף אחד לא רצה לקנות אף חטיף שוקולד אחר, שינתה עלית את הרכב הפסק זמן והעולם המשיך להסתובב כרגיל, גם כשהוסיפו לו טעם חלווה, בוטנים או תפוזים.

וספלנדיד, זוכרים את הספלנדיד? "זה ביוקר" היתה משדלת אותי סבתא ליליאן ואני, ילדה קטנה וטיפשה הודעתי לה שאני מעדיפה שוקולד חלב או לבן. אחר כך היא נגמרה וגם טעמו של הספלנדיד, המריר, המשובח והחו"לי נמחה מן העולם וגם היא וגם הספלנדיד יושבים לי איפשהו בזכרון ואני מקווה שאף פעם לא ישכח טעמם וריחם. היא במרקם גברדין ובריח שוקולד, בהרט ונפטלין וספלנדיד במרקמו הקשה ובטעמו העשיר, ששומרים כמה דקות על הלשון ומחכים שימס.

כשאני עוברת בצומת עלית אני מפנה את מבטי אל עבר המגדל הגבוה שצמח מולו. אני לא רוצה לראות את השופלים שחופרים בקירותיו, כי אני לא רוצה שסבתא ליליאן תדע שכבר אין עלית ואין קירות בצבע שמנת ושסמל העין הישן נעלם. היא בטח רואה מלמעלה, אבל אני לא רוצה להיות נושאת הבשורה המרה.

לאהבתי לשוקולד יש מחיר. כבד. שיניי המתוקות ביקרו בשבוע שעבר יחד עם גופי ועם נישמתי שכמעט פרחה לה, אצל רופא השיניים. אני שונאת רופא שיניים. שונאת לפתוח את הפה ולהתבייש בממצאים המביכים. "אני פחדנית!" אני מזהירה אותו מראש "כדאי לתת לי חמש עשרה זריקות כי אני מרגישה הכל" אני משקרת והרופא מביט בי במבט סלחני, כי שפנפנות כמוני הוא רואה כל יום, כל היום.

האמת שמדובר ברופא מצוין שתורתו וקידוחיו אומנותו. היא היה סבלן ומכיל והכאיב לי כזית. רק מה? הוא חשב שארצה לראות את תהליך הטיפול במסך שניצב מולי. נחרדתי. "אפשר להעביר לבית האח הגדול?" שאלתי, פוערת את הפה באופן פוטוגני, מכסה את השן הקוצצת עם הלשון. "אין לנו ערוץ 20" הוא כיבה את הטלוויזיה. אז שכבתי לי בשקט, וויתרתי על הפיקוח ושקעתי לי במחשבות על שמלות ועוגות ועשיתי פרצוף מפוחד רק כשהוא התחיל את הקידוח, למען הסדר הטוב. שלא יחשוב שאני מבלה פה.

בדרך חזרה הביתה, רציתי מאד להשבע לעצמי שלא אגע יותר בשום דבר מתוק ושמהיום אצרוך רק גזרים, בשר, כדורי סידן וגבינות כחושות. הבטחות צריך להבטיח.

אבל שם, על כסא רופא השיניים, נזכרתי בבראוניס מושחתים במיוחד, שלא עשיתי כבר המון זמן.

את המתכון לשחיתות הזו נתנה לי אליזט. אשה גדולה וצבעונית שפגשתי בהונג קונג. היא פיזרה את ילדיה בקינים זרים וגרה לה בבית פרטי, שעננת גראס מתוקה ריחפה מעליו תמיד. אליזט גרה לה בבית החלומות שלה עם כל מי שמוכן היה לאהוב אותה. בדרך כלל מי שהסכים לאהוב אותה היו סטודנטים צעירים, מלוכסני עיניים, רזים, קטנים ויפים מאד. הבריטי, שנחרד מהמפגש שלי עם מניפת הצבעים המהלכת והמעושנת הזו, שלדעתו הכניסה לי רק רעיונות רעים לראש, קרא למאהבים של אליזט "ויברטורים" בשל גודלה ובשל קוטנם.

הבטחתי לו שלא אתראה איתה ולא אקח ממנה אף דוגמא. אבל בימים הארוכים שנסע לחו"ל, הייתי מטיילת איתה ברחובות מבוקר עד ערב. אוכלת מה שבא לי במסעדות הכי שוות בלי שאורשה לשלם, מסתובבת בחורים הכי מרתקים של העיר ומרגישה חופשיה כפרפר.

במקור הבראוניס האלה הכילו חומרים שגרמו לי לדבר שטויות, לצחוק נורא, לבכות, להבין כל מיני דברים ממש חשובים על עצמי, להשאר לישון בחדרים המכושפים של אליזט יומיים תמימים ולא לענות לבריטי המודאג לטלפונים. חסכתי לכם את הטובין הללו במתכון הזה, תאכלו סרטים במקומות אחרים.

אליזט מתה לפני כמה שנים מאוכל, בדידות וסמים. סבתא ליליאן מתה לפני המון שנים מזקנה, עודף שוקולדים ובדידות. את שתיהן אהבתי ושתיהן צבעו את חיי בצבעים מיוחדים וזרעו בי זרעי פורענות ברוחב יד. המתכון הזה לזכרן.

חתיכת אושר מזוקק

[print_this]

בראוניס משהו ספלנדיד

(תבנית מלבנית 27 על 33)

חומרים:

300 גרם שוקולד מריר מעולה ומלא עד גדותיו מוצקי קקאו

250 גרם חמאה

כוס סוכר לבן

1/2 כוס סוכר חום בהיר

כפית תמצית וניל

כוס קטנה של אספרסו קר

4 ביצים

2 וחצי כוסות קמח

כוס פקאנים שבורים קלויים

אופן ההכנה:

1. קולים את הפקאנים במחבת יבשה וכשהם מתקררים קוצצים או שוברים אותם.

2. מניחים מחבת על האש ובה מים עד חצי העומק. כאשר המים רותחים מכניסים לתוכה קערה חסינה ובתוכה ממיסים את השוקולד והחמאה, תוך כדי ערבוב מתמיד עד לקבלת תערובת חלקה.

3. מעבירים לקערת המיקסר את תערובת השוקולד.

4. מכניסים לקערה את הסוכר ומערבלים. מוסיפים את באספרסו, הוניל ואת הביצים אחת אחרי השניה.

5. מוסיפים את הקמח, מערבלים מעט ומכניסים את הפקאנים.

6. אופים בחום בינוני-נמוך במרכז התנור עד שהבראוניז מקבלים קרום קשה אך המרכז לא יציב. לא צריך ליבש אותם.

7. אם רוצים להיות ממש מושחתים מחליפים את הפקאנים בדובדבנים מיובשים שהושרו כמה שעות בשרי או ברנדי. פלילי!

[/print_this]

ממיסים שוקולד וחמאה יחדיו

מתוק. קרמי.

המיקסר בפעולה

מתאפקים לא לקק הכל מהקערה

מקשטים בפקאנים

הגיע הזמן לפרצלציה

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי ושהיו אפילו שמטרפיות שלא הביאו בחורים הביתה ולא חיטטו בארונות:

 

קטגוריות:: הרהוריםכללימתוקיםנעמה פלדעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (42)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אילן תלמוד:

    נעמה, טרמיסו, בראוניס, את הורגת אותי ברכות !

  2. מאת דנה:

    נשמע מאוד, אבל מאוד טעים ומושחת.
    בשמחה הייתי מקצצת את כמות השוקולד למאה וחמישים גרם, ואת החמאה למאה וחמישים.. כמו כן-כוס אחת של קמח מספיקה בהחלט, לעניות דעתי. גם עם הקיצוצים הניכרים-הטעם והמרקם הייחודי לבראוניז לא יפגעו כהוא זה..

  3. מאת צמח בר:

    העיסה הזו לא הייתה מצליחה להגיע לתבנית האפיה…היא הייתה אוזלת הרבה לפני כן.

    מסתבר שסבתא ליליאן שלך ואני היינו שכנות.
    עד היום אני זוכרת בגעגועים איך זה להתעורר לריח השוקולד החם העמוק הנוטף המלא והמלטטף שאין בלתו וכין כדוגמתו!

  4. מאת חדוה:

    אלוהים!! באמת שחיתות לשמה!!!! איזה כיף!

  5. גם אצלי השוקולד שבדם בא מסבתא שלי.
    היא זו שלימדה אותי, בתור ילדה קטנה עד מאוד, לאכול רק מריר.
    איתה הייתי יושבת על כוסית ליקר (דובדבנים או קפה) ושוקולד מיובא עם ציור של סוס על העטיפה בגיל שבו ליקר זה ממש ממש לא משהו שאמור לקרות…
    והספלנדיד… הכי דומה לשוקולד שוויצרי. זה מה שסבתא שלי אמרה עליו.

    כשאת כותבת בגעגוע, את כותבת הכי יפה.

  6. [...] This post was mentioned on Twitter by David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: הנה המתכון (והסיפור) של הבראוניז הכי חוקיים ויחד עם זה הכי פליליים http://fb.me/xWuHEUuC [...]

  7. מאת שושי אברס:

    שטפת אותי בריח השוקולד שאפף אותי ואת כל שכונת ילדותי בראמת גן(במילעיל..)גם אם טיילתי בהמון מקומות בעולם וחויתי שוקולדיפ טובים כמו כמו גודייבה או שפרינגלי בשוויץ-דבר לא יישווה לשוקולד של עלית.

  8. מאת כנרת:

    אני לא מאמינה שסבתא שלך עבדה בעלית, נערה בת מזל שכמוך.

    ועל אף שיהיה לי קשה לוותר ולו למגש אחד על מתכון הבראוניז הפרטי שלי, בכל זאת גזרתי ושמרתי; אבל לא את המתכון, אלא את המשפט: הבטחות צריך להבטיח.

    מדיחה לדברי עבירה שכמותך.

  9. מאת קרנהשפע:

    כמה סוגים של שוקולד היו אז…שוקולד חלב, שוקולד חלב עלית, עלית – שוקולד חלב, ושוקולד -עלית – חלב…ואו…

    מזכיר לי ארוחה אי שם בילדותי אצל בן-עזרא, שאלנו "יש קינוח?" והוא אמר , "בטח, מה שתרצו" וכשכל אחד סיים לשפוך את מאוויו כטוב ליבו בשמן של הטיגון, בזו אחר זו הגיעו כוסות של תה לשולחן. זה הקינוח שהיה…

    אבל את הבראוניז אני אנסה להכין מחר…כהלכתו (ואת הקיזוזים שיעשו הפולנים)

  10. מאת איבי:

    נראה מעולה + +
    שאלה, אם אין לי מכונת אספרסו, במה אפשר להחליף את זה ? ומה הכמות המדויקת.
    תודה רבה

  11. מאת גילה:

    אוי איזה נוסטלגיה.אצלנו בבית היו מביאים בונבוניירה ,חחח,איזה מילה עתיקה,של ספלנדיד ,רק לאנשים שמבינים בשוקולד והם אהובים באמת.לאחרים פשוט היו נותנים בונבוניירה ששכבה בארון וקיבלו פעם מאיזה דודה לא חשובה .יש משהו בסיפורי הילדות שלך שאני כל כך מזדהה איתו .בהתחלה זה עושה לי צחוק ואחר כך בכי של געגועים.

  12. מאת CooknBake:

    נכדה ברת מזל שכמותך! להיות נכדה של סבתא שגרה ליד עלית ועובדת במקום הכי מתוק שאפשר זה הכי הכי!
    גם הסבתא שלי היתה מחלקת לנו ספלנדיד והם בהחלט זכורים לטובה!

    ובראוניס זו אחת העוגות האהובות עלי! אבל מאז שהצמוד גילה שאסור לו שוקולד הפסקתי להכין!
    ממממ…. חייבת תיקון….

  13. מאת אביב:

    נשמח גם למתכון המורחב…

  14. מאת מיה:

    מקסים ! גם סבי העירקי עבד בעלית . ממש נוסטלגיה !

  15. מאת טובה:

    נעמה,
    מרגשת שאת, מיוחדת שאת… כל יום מפתיעה
    גרמת למוחי לדקלם תוך כדי קריאה את המילים מתוך "הכבש השישה עשר". הכתיבה שלך, הרגשות שאת חושפת ופורטת למילים, גורמים לי להרגיש את החוויה, להיות שם ממש; להריח יחד איתך, להתגעגע יחד איתך… כתיבה מופלאה, ותודה על המתכון המושחת – יש מצב שיהיו לך בקרוב עוד כמה שותפים לחטא… ((:

  16. מאת Roni Tagansky:

    מממממממממ זה מזמין ביס

  17. מאת אמיתי:

    האם רק לי חסר שוקולד ג'מייקה? שוקולד ממולא בקרם בטעם רום? האם עוד מישהו זוכר את השוקולד הזה?

    • מאת עלמה:

      שוקולד ממולא בקרם טעם רום?

      • בטח זוכר את ג'מייקה. וגם את נוגה, חטיף הפסבדו שוקולד/נוגט הראשון שאכלתי בחיים. אבא שלי הביא לי מהמילואים והיה לזה טעם גן עדן

        • מאת משכית:

          הי, עכשיו ממש טעם של ילדות חוזר וגל של געגוע לאבא שחוזר שזוף ומאובק מחודש מילואים ומיד אחרי הטיפוס על הידיים החזקות החפירה בצ'ימידן בחיפוש אחרי הג'מייקה וסוכריות הדרג'ה והנוגה…החלוקה שווה בשווה לי ולאחי ואחריו הבילוש אחרי אחי המחביא את שללו…אין ספק ששום "גודייבה" וקוט דור" לא יכולים לרגש כמו טעמו של געגוע וטעם של ילדות וטעם של אבא שכאילו ישנו אבל איננו.

    • מאת סמדי:

      וואי עד היום ממחפשת תחליף לגמיקה

    • מאת טובה:

      וואוווו שוקולד ג'מייקה!
      רק עכשיו ברור לי למה אני מסתובבת בחוצות העולם ותמיד תמיד מחפשת את הממולא רום. פעם אחת מצאתי אחד כזה שווה במיוחד בחנות ממתקים בבני-ברק [רבי-עקיבא פינת הרב שך] – שוקולד תוצרת חוץ. לאחרונה כבר לא היה )):
      אני אפילו לא זוכרת את הפירמה שלו – אם יזדמן לי להכנס לחנות הזו שוב, אברר.

    • מאת הילה:

      גם אני מתגעגעת לשוקולד ג'מייקה וטורינו….אחחח איזה טעם אלוהי

  18. כל כך יפה את כותבת, תענוג והבראוניז נפלאים גם.

    מגי

  19. מאת יואב:

    איזה יופי של געגוע!
    גם אני זוכר את הבונבוניירה של ספלנדיד וכמובן שאין על המריר (סליחה אבל שוקולד לבן הוא לא שוקולד) .
    שירם של "הכבש הששה עשר" תיאר נכון את מה שלא הספקתי להריח אלא רק בסן פרנסיסקו לא רחוק מהמפעל של הרשי…מסוג הדברים שבסרטים המצוירים מתארים כשובל ריח אליו אתה נדבק והולך אחריו כמסומם.אז מה עם שוקולד לא בריא לך.
    גם אני שילמתי מחיר כבד ועד היום לא סובל רופאי שיניים (אני בטוח שיש כמה נחמדים מאוד) אבל מה לעשות אין אין אין כמו המר-מתוק הזה(דומה לעיתים לחיים).
    ניתן להחליף את האספרסו (מחוסר במכונה) בליקר קפה טוב מאיטליה?

  20. מאת הילה:

    אויש- כמה נפלאה את כשאת כותבת!
    ת ע נ ו ג

  21. מאת סמדי:

    תקשבי,תראי,תשמעי ,וואו מושחתת שכמותך
    המילים שלך גרמו לי לדמעות שמחה שוקולד אצלי
    מתקשר לשמחה ……..כי רק בחגים וימי הולדת קנו לנו שוקולד
    ופסק זמן שנים הייתי מאוהבת בבחור שרץ שם על המסך בחור שחום
    וחסון וואו …..אני יכין מן הסתם את הגירסה הפלילת ויעלים מעיני הבחור שלי והבנות
    ככה שרק לי יהיה והרבה

    תבורכי יפה שלי
    על כל אות ומילה
    בכול הטוב שבעולם

  22. מאת ניצה הוכמן:

    בתור אחת שגרה פעם ברחוב המתמיד ברמת גן שנמצא בסמיכות לבית חרושת עלית,אני בהחלט מבינה ללבך.בכל בקר שהתעוררנו ויצאנו מהבית היה אופף אותנו הריח המשכר הזה של השוקולד. והייתה לנו חברה שעבדה כטועמת בעלית.תפקידה היה לטעום ולאשר .במשךהזמן היא הייתה טועמת ויורקת…כי כמה אפשר לטעום?מה שכן היא נהגה להביא לנו קופסא של קילו שוקולד בכל פעם.השוקולד היה ממולא בצימוקים והיה פשו ט נפלא…..

  23. מאת חמדה:

    וואו,
    הכנתי היום את הבראוני'ס….
    יש רק בעיה אחת – צריך להכין את מד"א לעזרה
    פשוט להתעלף עליהם
    תודה

  24. אויש, זה נראה כל כך מגרה! אין על בראוניז שוקולש חמים, עם איזה כדור גלידת וניל בצד ואספרסו חזק וקצר.

  25. מאת RACHEL:

    וואי וואי וואי..הלכה הדיאטה בזה הרגע..
    עלית..זכרונות ילדות..הריח שעטף את הבית ספר הקרוב .והסיור בפנים..השוקולדים שחכינו לכם כל שבת..הרוזמרי שעבר אתי כל יום בהריון..ואגב חזר לחנויות…
    אוך..עכשיו חייבתתתתתת להכין את הבראוניז..
    נראה יאמיייי.

  26. מאת טעימלי:

    מסקרנים אותי עכשיו שני דברים בטירוף…..
    א. כמה חום צריך להוסיף על החום חום הזה אם כן….
    ו- ב. מה היה בפסק זמן לפני ששינו לו את ההרכב, מעניין מה היה הטעם שלו… :)

  27. מאת נירה עצמון:

    1 טירמיסו מנסיון רב כדאי לותר על החלב שמדלל את המסקרפונה באיטליה 70% שומן בניגוד לשלנו 40% שומן
    2 בראוניס =כדאי לדייק זהו המתכון של לחם ארז נמצא במלואו בספר האוסף המתוק של על השולחן
    תודה

  28. מאת אלונה:

    הכתיבה שלך נהדרת!! סיפור מרתק! נהנתי מאוד לקרוא!! ותודה על הצילומים הברורים של תהליך ההכנה!

  29. מאת רחל:

    בי וגם אימי. אני כילדה הצטרפתי אליו לא פעם להביא את ה"סחורה" לעלית. ואז היינו מתכבדים במתוק המתוק הזה.לכשבגרנו, אחותי הייתה מכינה אותם ואני הייתי מביאה לעלית. עולם קסום של ריחות שוקלוד וממתקים. ומחסן אריזות (שם לרוב ביקרתי)גם עבורי עלית זה זכרונות. ובמיוחד ספלנדיד. זוכרים את האריזה הישנה שלהם ? כמו קופסאת גפרורים שפותחים אותה בציצית משי, אדומה למריר וכחולה לחלב ? ובכן אבי ז"ל היה זה שמכין את אותן ציציות, אחת אחת עבודת יד , אצלנו בבית קראו לזה "פישקולים", וכולנו נרתמנו למשימה : חֵֵבל דק מתוח מצד אחד במשקוף הדלת ומצד שני קשור לכסא, ועליו היו מפזזים להם אותם פומפונים עליזים, תחת ידיהן המאומנות של א צבעוני ומפתה…. אכן זכרונות ילדות מתוקים.

  30. מאת פועה אילוביץ:

    הו ג'מייקה ג'מייקה, טעם של ילדות, היה ואיננו עוד. אולי נעלה בפייסבוק פטיציה ל"עלית" תוחזר הג'מייקה לאלתר?! ובעקבותיה הרוזמרי והטורינו!
    אגב, מה הכוונה כוס קטנה אספרסו? זה האספרסו קצר שקונים בבית קפה או הכפול?

  31. מאת גי:

    שלום ותודה על המתכון! האם ניתן להכין את הבראוניז גם כעוגה עגולה עם אותן כמויות וזמן אפייה? תודה!!

השארת תגובה