ספידי גונזלס – פוסט מהיר על פייסטה מקסיקנה

מתלהב שכמוני. לפני שבוע ראיתי תמונה מגרה של קסאדיה בבלוג אוכל אמריקאי יפהפה וישר הכנסתי את עצמי לצרה. "ביום שבת אני מכין לכם קסאדיות" הודעתי לילדים שלי מבלי שיהיה לי מושג מאיפה אני משיג טורטיות ומבלי שאי פעם הכנתי אותן. מה הבעייה חשבתי לעצמי, זה כמו להכין טוסט רק על מחבת.

האמת שכן, זה ממש קל וגם מאד ורסטילי. מגוון הקסאדיות שתוכלו להכין הוא אין סופי. למעשה אפשר להכניס לקסאדיה כל מה שהולך עם גבינה. היא יכולה להיות בשרית, חלבית או צמחונית. אני הלכתי על קסאדיית שרימפס ברוטב צ'יפוטלה ובצל ירוק. למה דווקא בצל ירוק? כי זה מה שזכרתי שאוהבים במקסיקו.

למקסיקו הגעתי לפני מיליון שנה עם חבר בשם איתמר. ומאז לא שבתי. גם עקבותיו של איתמר אבדו לי. מקסיקו של סוף שנות השבעים היתה ענייה, מאד ענייה. ובגלל שמטבח של עניים חייב להיות עשיר ביצירתיות נשארתי מאז עם מטען געגועים של טעמים, ריחות ופנים שמחות. הכל היה זול אז, ואותנטי. את אהבתם של המחיקנוס לבצל ירוק זכרתי  מהבי טייק (ביף סטייק) שאכלנו כל יום בצהרים עבור דולר אחד בודד, נתחי בקר על פלנצ'ה עם חלופינו והמון בצל ירוק . אכלנו גם המון שעועית מטוגנת וגם המון אבוקדו.

אני זוכר גם שאיתמר ואני היינו מחכים לשעות עגולות כדי ללכת ברחוב ולשאול אנשים מה השעה. סיקס אוקלופ, סבן אוקלופ ניין אוקלופ הם היו עונים ואנחנו היינו נשכבים מצחוק. כן, תמיד היה לנו בהישג יד גם בקבוק טקילה עטוף בשקית חומה.

טורטיות מקסיקניות אמיתיות, חקרתי ומצאתי, מייצרים בשני מקומות בארץ בכרמיאל ובחולון. דוד קליינמן הקים בכרמיאל את מפעל לה בוניטה שמוכר בעיקר לשוק המוסדי אך גם לבודדים דרך קרובת משפחת ברעננה. ובחולון יש את חנות המפעל של טרס פזוס של איתמר דוידוב הזכור לטובה מפיטנגו. נסענו לחולון וקנינו לא רק טורטיות לחצי שנה אלא גם סלסה ומחית צ'יפוטלה שנראתה לי כמו אריסה של מקסיקנים, חריפה ומבטיחה. והכי חשוב, הצטיידנו בשקית של קילו של הנאצ'וס הכי טעימים בעולם.

הילדים הודיעו שיגיעו בטו אוקלופ ואת כל מה שתראו כאן הכנתי בפחות משעה. (כן, גם את הבראוניז סו-אלן תקתקה, אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד)

קסאדיה עם שרימפס חריפים ובצל ירוק

 

פירות ים, בשרים, ירקות. הכל הולך בתוך קסאדיה

צריך:

1 קילו ברוטו שרימפס טריים (נותר בערך חצי מזה אחרי הקילוף, אני הכנתי ציר שרימפס מהראשים והקליפות)

4 צרורות של בצל ירוק

גבינה מגוררת (אני השתמשתי בעמק ומוצרלה אך גם כאן יצירתיות משתלמת)

3 כפות מחית צ'יפוטלה

קצת מלח

לעבודה

שוטפים את הבצל היטב וקוצצים לחתיכות באורך של כ 5 סנטימטר גם מהירוק

משחימים במחבת עם מעט שמן זית וממליחים לפי הטעם

 

מוי גוסטו

שומרים בצד

את השרימפס הקלופים עוטפים במחית הצ'יפוטלה.

מטגנים עם מעט שמן זית במחבת לוהטת. דקה על צד אחד, הופכים לעוד דקה, מערבבים קצת וזהו.

 

לא לייבש אותם, חבל

שופכים את תוכן המחבת על קרש חיתוך.

וקוצצים ככה

 

להתאפק בבקשה. ממש טעים אבל לא לאכול עדיין

מלאכת ההרכבה

מחממים מחבת טפלון עם מעט שמן, מניחים טורטייה במרכז ומתחילים לבנות קסאדיה. מפזרים בצל ירוק ושרימפס קצוצים. אחרי כמה נסיונות הבנתי שכדאי לרכז את המטען במרכז הטורטייה.

 

מפוזר מידי, כדאי יותר למרכז את הגודיז

מוסיפים את הגבינה. היא תותך ותדביק את הכל יחד.

שמים את המכסה

 

זה בסדר ללחוץ ביד בתחילה. אחרי כן להשתמש בכף שטוחה

 

הופכים, ממשיכים ללחוץ ולהדביק. כשמוכן מוציאים לקרש חיתוך וחותכים לארבעה רבעים.

זה פשוט אדיר. קריספי וממכר.

אבל איך אפשר לעשות את כל זה בלי גוואקמולה?

השווקים מלאים עכשיו באבוקדו מזן האס, הזן המשובח ביותר.

האס, שמנוני ועם מרקם קטיפתי

בשביל גוואקמולה תקני, כמו זה שאני מגניב מידי פעם לסו-אלן כשהיא צופה באח הגדול כדי לקבל ממנה מבט אוהב, צריך את המצרכים הבאים:

8 אבוקדו מסוג האס

8 עגבניות שרי – לקח לי הרבה זמן להגיע לפרופורציה הנכונה, עגבניית שרי לכל אבוקדו.

בצל לבן, או בצל ירוק עם ראש בומביל.

צרור כוסברה

פלפל ירוק חריף לפי הטעם

פרחי מלח אטלנטי

זהו. אני מת על לימון ועוד יותר על ליים, אבל לא תצליחו לשכנע אותי שהגוואקמולה ייצא יותר טעים עם לימון או ליים. פשוט לא צריך אותו כאן, תסמכו עלי בעניין הזה, יש לי קילומטראז' ממש גדול של גוואקמולה.

 

בצל בומביל

לקצוץ יפה

את האבוקדו עצמו אני לעולם לא מועך, רק קוצץ בסכין. גוואקמולה זה לא משחה. את העגבניות קוצצים דק.

 

לעולם לא למעוך, רק לקצוץ

עכשיו מגיע הטריק, בשביל גוואקמולה טוב חייבים מכתש ועלי מאבן. נכון שאפשר בלי ושגם אני מתעצל לפעמים ורק מערבב את המרכיבים. אבל הכתישה של הכוסברה יחד עם הבצל והפלפל חריף יוצרת משחה המצפה את פיסות האבוקדו ונותנת טעם עמוק ומורכב יותר.

 

המשחה

ההרכבה

לערבב את קוביות האבוקדו עם קיצוצי הכוסברה, הבצל והעגבניות לכל זה להוסיף את המשחה מהמכתש ופרחי מלח אטלנטי (או סתם מלח), לערבב עוד ולהגיש עם נאצ'וס.

האמא של כל הגוואקומולות יחד עם הנאצ'וס של איתמר דוידוב

 

 

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: אוכל צמחונידודי כליפאכלליסלטיםפירות יםשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (14)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    בפעם האחרונה כשהייתי ילדה נסענו למקסיקו ובדרך החוצה עצרו אותנו בגבול, ואבא שלי בילה
    שלושה ימים שם בבית הסוהר :))) אוכל מקסיקני זה האבסלוט פייבוריט שלי

  2. חולה מת….בגללכם מחפש מה לאכול…..מגרה וכתוב מעולה :-)

  3. מממ נראה מגרה. בהחלט הדרך הנכונה להכין קסדיה. אפשר לגוון עם טורטיה מתירס במקום טורטיה מקמח, או טורטיה מקמח מלא של טרז פזוס.

  4. מאת מיכל:

    מהמם!!! כתוב נפלא ועושה חשק להתחיל את מלאכת הבישול.

  5. [...] This post was mentioned on Twitter by naama peled and בייגלה. בייגלה said: אתמול, במקום לישון סייסטה, הייתה אצלנו פייסטה מקסיקנית עם גווקאמולי וקאסדיות מדהימות. נשמע מסובך אבל בפועל – קלי… http://fb.me/MC6jAkrq [...]

  6. מאת passioneta:

    נראה כיף גדול

  7. מאת גלית:

    א-ל-י-פ-ו-ת!

  8. מאת גילה:

    אותי דווקא מסקרנת העוגה הבוצית הזו.

  9. מאת נדב פרץ:

    אם איתמר דוידוב אומר…בא לי על גוואקמולה ועל זר כוסברה ברגע זה.

  10. מאת נרקיס:

    דודי- מוכן לאמץ אותי? תכין לי מה שאתה רוצה….
    התמכרתי לאתר שלכם…

  11. [...] מקסיקני וקסאדייה במיוחד.. את האשמה אני חבה אך ורק לדודי מבייגלה שהטריף את חושיי בארוחה המקסיקנית שהוא הכין טו היז [...]

  12. מאת טלי:

    איזה פוסט מטורף. מעורר את כל בלוטות הטעם
    וגם את הזכרון מצ'ימיצ'נגה המיתולוגית

    הכי בא לי – שמישהו יכין לי :)

  13. מאת דני:

    חולני כמה שהמתכון נראה מגרה…

  14. מאת ה:

    נראה אדיר !

השארת תגובה