איפה לעזאזל נמצא הקוסקוס של סרוסי?

"הו דרך מצדה, הו דרך ללא דרך! אם כאן כדאי לחיות – היכן כדאי למות? בעיר ללא סיבה אף הסטוריה לא נכתבת. שברת לי את הלב, עכשיו אני עוזב!" ( דוד פרץ , מתוך "דרך מצדה" ).

לפני חודשיים, לאחר שלוש שנים סוערות למדי בבירת הנגב הכרעתי לאחר אי אלו שיקולים לכאן ולכאן שאני עוזב את באר שבע לטובת מגורים בחוות בודדים. אל ההונאה העצמית נתווספו עוד כהנה וכהנה התפתלויות : "..אני מושבניק. ראשי בעיר אך ליבי באספסת הירוקה…" ומעל כולן בולטת ומזהירה לה הממרה שאני מהרהר בה ומתבייש : "מיציתי את העיר…". לאחר כשבוע בגלות כרמים הגיע לבקרני שותפי היקר, הלא הוא הפסנתרן איתי בלטר. הוא ושרונה רעייתו הביטו בי וראו בפניי את מכאוביי הגלות. איתי כיווץ את גביניי גבותיו עד שלאורך מצחו הופיע החריץ הטטרי המאפיין. הוא שיגר בי מבט מתוך עיניו המתלכסנות ברגעים כאלו של תוכחה וירה בי את המשפט: "מה יש לך לחפש פה? חזור לבאר שבע ! אתה סובל. חזור אל באר שבע !".

אל באר שבע נאספתי כמו כלב לפני ארבע שנים כמעט. ברחתי אליה מן החיים שהיו לי במושב שהיה ביתי ואותו לא העזתי מעולם לעזוב. העיר הזאת אירגנה אותי מחדש והפכה אותי לאדם מאושר במונחים היחסיים ממילא של אושר. בבאר שבע פגשתי את צחי גולדברג מעשן הזמן, את איתי בלטר שותפי היקר ליצירה ואת דויד פרץ הגיטריסט בעל מגע הקסם בגיטרה. אלו הפכו להיות חבריי והם פתחו בפניי את ליבם הטוב, מחשבתם העמוקה ואת ביתם שהיה לביתי ברגעים של צער ובדידות אינסופיים וברגעים של שמחה פזורת נפש. הם ריפאו את נפשי המחובטת והכירו בכישרונותיי וביכולותיי אחרי עשרים ושבע שנות כשלון ותסכול. באר שבע היא הגורם המארגן של חיי בה גיליתי עד כמה מתוק טעמה של ידידות ושל יצירה .

באר שבע החזירה אותי בכוחה הממגנט וחזרתי לחכך בה לחי בלתי מגולחת עם שחר ולנשק את קורקבנה וירכיה עם לילה. אני אוהב אותה.

והינה אני צועד לי ברחובות העיר העות'מנית של באר שבע . אותו פלח עירוני אשר זוכר מתוך טיח מתקלף על אבני גזית ישנות את הטורקים והשייחים הבדואים ששוכנו ביהלום האימפריאליסטי בלב המדבר והוא זוכר את פרשיו האוסטרליים של פילדמרשל אלנבי והוא זוכר את חיות נגב שכבשו את העיר מהכוחות המצרים במחיר איום של אבדות . הוא זוכר גם את גלי העלייה והוא זוכר גם אותי ואת שכמותי, השמנים, הדחויים והמפוצעים לשעבר שהרוויחו כאן חיים חדשים ששווה לחיותם ושווה להצילם.

האקספוזיציה המיותרת בהחלט לא נועדה אלא לעורר בכם את השאלה החשובה בהחלט, אני מודה : "טוב מה יש לאכול כאן?"

שאלתם? עניתי! אני הולך לאכול אוכל טוניסאי אצל סרוסי . אני פונה מן המדרחוב של שדרות קרן קיימת לישראל אל רחוב החלוץ המתעקל החוצה את העיר העתיקה כחיוך גדול הנחצה באוטובוסים רעשניים. שעת צהריים אפרפרה זו מגבירה את קצב הליכתי ומנחיתה אל הקרקע את עקבות מגפיי ברעש גדול ובמקצב.

על פניי חולף בליל אנושי של גברים בוכריים דוברי רוסית, נערות בדואיות צחקניות הנצמדות זו לזו כשהן ארוזות בג'ילבאב רחב וראשן נתון במנדיל צבעוני וגם..איך לא בעיר הזאת ? סטודנטיות מכונסות בעצמן בעלות יופי צעיר ומבטיח.

סרוסי הוא בית קפה ומסעדה ותיקה מאוד בבאר שבע. הקלישאה הנחבטת תכנהו :"מוסד". מוסד שבימי שלישי ורביעי מגישים בו מנת קוסקוס קומפלט שעליה ארחיב מיד. מיד כשנכנסים אל סרוסי עולה אד משכר של לפת מתבשלת אשר לא משאיר מקום לספק. יש כאן קוסקוס עם מרק! זה מה שאוכלים כאן בעיר העתיקה.

על השולחנות ממצמצים להם עצמות עוף מפוצחות כל אותם בעלי מלאכה עסוקים אשר מוצאים להם פרנסה יפה בעמל רב ובמיסוי עירוני בלתי סביר. זהו עולם אנאלוגי טרם השדרוג להיי ספיד ג'י אס אם. נגרים המנסרים סיבית למדפים לצד סוכני ירקות מן השוק ושלטים. ציבור סועדים עמלני, רחב גרם וסדוק פנים המעגל את המחיר לטובתו ולא לטובתך שהרי הלקוח בעולמו תמיד צודק, יפלו הדברים כאשר יפלו.

אני מורה לסרוסי להגיש לי קוסקוס קומפלט. תחילה, עליכם לזכור זאת! מגיעות צלוחיות צבעוניות עליהן משובבי חיך ומקפיצי לשון. ביחד ולחוד נחרקו תחת לסתותיי כרובית, גזר וטבעות פלפל חריף ירוק שהוחמצו מעט בלימון והומלחו לכדי פריכות מסעירה. שניה מגיעה הדלעת (צ'ירשי) שהולהטה באריסה חריפה ובשום. סרוסי לא הותיר אצלי ברירה ושיגר אלי חצי ליטר גולדסטאר מן החבית כסיוע חוץ ומחווה הומניטארית בכיבוי השריפה שהשתוללה בפי גם בזכות מרמומה מהממת של פלפלים ברמת חריפות משתנה שנקלו על אש גלוייה, נקצצו יחד עם לימון ושמן ושימחו את ליבי.

הו אז הגיעה קערה של עננת קוסקוס צחורה ולצידה קערת מרק ירקות טוניסאי כתום שהפריחה ניחוחות לפת מבושלת וסלרי ( "שתלטן שכמוך "…עלאק ).

מתוך הרכבת האווירית של סרוסי לא בוששו לבוא כרע עוף רכה ונימוחה שבושלה במרק הלפת והסלרי וקציצת בולט ברוטב עגבניות עדין ומאופק. הבולט היא קציצה העשוייה בשר עגל רך שנלוש ביחד עם זרים גדולים של כוסברה, פטרוזיליה, שום והרבה שמיר. שמחה וששון !


פצצת טעמים: "מופים וחופים הכו בתופים!". אותו הרגע ממש קם בי היצר להאביד ולאבד הכל והחילותי בעירבוב הסלטים, הבולט, העוף והמרק בתוך הקוסקוס עד אשר הרגשתי שמתרחש בתוך פי איחוד הסטורי של ג'ימי הנדריקס וכוכבי וודסטוק בתוספת ג'ימי פייג' ואולי גם פיט טאונסנד ואריק קלפטון. מה אומר לכם? חויית הקוסקוס של סרוסי היא רוקנ'רול: "מופים וחופים הכו בתופים!" חזרתי ושרתי לי. אולי הקוסקוס והבולט גרמו לי להרגיש ביאליק לשניה. מי יודע ? כבר הייתי בגולדסטאר השניה שלי.

אל השולחן הגיעה מלכת המטבח הטוניסאי: הפקיילה. אח, אח ,אח ! תבשיל שטני זה עשוי כמויות מנגולד שטוגן עד כדי צבע שחור כמעט. אליו נתווספו שום, גרגירי חומוס רכים ובשר שריר שהסמיך את הפקיילה והפכה לחוויית טעם ומרקמים. רוקנרול! קוסקוס ורוקנרול! פעם ראשונה בחיי שאוכל גרם לי להרגיש כמו מיק ג'אגר. קמתי והתחלתי לעכס בישבני אולם אוכלי המסעדה פסקו מכרסומיהם ומצמוציהם והעיפו בי מבטים נבוכים. שמרתי על פרופורציה ואיפוק מסויים אולי גם בהשפעתה הממתנת של הפקיילה וקציצית הקוקלה שכידוע מעבירים את הנפש לריחוף ירקרק – שחרחר אך את הגוף הם ממסמרים למקום. פקיילה היא מאכל כבד. כבד מאוד.

משהו בדבר הבשר בסרוסי. אני נזהר מלאכול במסעדות רבות כי תמיד הבשר יוצא מן הסיר כאשר הוא בפאות חיתוך חדות – דבר המעיד על כך שהבשר בילה בפריזר. אצל סרוסי העוף והבשר בפקיילה ובקציצות היה רך , נכנע למזלג ומתמסר לשיניים. אין כאן ספק כלל וכלל: הבשר והאוכל בסרוסי הם פסגת הטריות וללא שמץ של אבקת מרק כימיקלית וצורבת פיות.

גמרתי יפה מן הצלחת לא לפני ששילמתי: מנה הגונה, משביעה וטובה של קוסקוס עם כל התוספות תעלה לכם 50 שקלים חדשים. על חצי גולדסטאר טרייה מאוד תשלמו כעשרים שקלים. גולדסטאר ביחד עם האוכל של סרוסי היא המלצה חמה. סימכו על נדב בעניינים כאלה .

באר שבע. אוכל טוב, אהבה והרבה מוזיקה טובה ומילים יפות המגיחות עליכם מכל עבר וזה רק שעה וקצת נסיעה .
בואו לבקר רק אל תשכחו להודיע לי, אני אוהב ביקורים וניתן לאתר אותי די בקלות בפייסבוק.

נשיקות של פקיילה וצ'ירשי .

נדב פרץ.

לינק להרשמה לעדכונים במייל לפוסטים חדשים בבייגלה

 

 

קטגוריות:: אוכלים בחוץארוחה עסקיתכללינדב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (25)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נעמה פלד:

    נדבי, אתה עילוי!
    אתה מחבר מילים זו לזו כל כך יפה. טוב לבאר שבע שיש בה אנשים כמוך שאוהבים אותך כל כך.

  2. מאת גסטרו:

    ולהבדיל אני ממליצה לך לסעוד במסעדת ריגנבלום (מסעדה. קפה. בית. כך נדמה הם מכנים עצמם)
    אף אני נהניתי מהפואטיקה , חבל שלא הכרתי את סרוסי בשנות השמונים את התגוררתי בעיר …

  3. מאת חגית:

    כמה נעים לראות שיש עוד אנשים שלא מצליחים לכתוב לעזאזל !
    הפעם הצלחתי !

  4. מאת נילי:

    סליחה, אבל קוראים לזה בקיילה ולא פייקלה. יש הסעה לבאר שבע?

  5. מאת Roni Tagansky:

    אתה פשוט ענק, כמעט גרמתי לי לארוז מזוודה ולעבור לבאר שבע
    אני דודה גאה :)

  6. מאת יוני:

    אוי אוי אוי בקיילה אהובתי!
    ואיזו כתיבה מחוספסת ורכה ותופסת בקישקעס

  7. מאת Gilli Dei:

    היינו יושבים אצלו כל יום שישי בבוקר
    ההיי-לייט אצלו היה מאכל שנקרא "עקאד" ויודעי דבר מעדיפים שלא לקרוא לילד בשמו ופשוט להתענג מהמאכל.

    חמותי שתחיה היתה מכינה את זה, אבל כבר קשה להשיג.

    בפעם הבאה שאתה שם בשישי, בקש עקאד ותאכל את זה עם לחם טרי.

    אחרי שתאכל תשאל את רוני (בעל המקום) מה אכלת…((:

    טעים בצורה פלילית.

  8. מאת יעל מוזס:

    אח, איזו באר שבע זאת ואיזה אוכל ביתי עם נשמה יש שם,
    לא יודעת למה כל השנים חשבתי שבקיילה זה טריפוליטאי, עכשיו אני מבינה שזה טוניסאי
    אבל זה ט ע י ם ברמות מטורפת….

  9. מאת נדב פרץ:

    גילי! מובן שטעמתי ומובן שעם הלחם מהמאפייה של הבוכרי מליד.. התעזרי בסבלנות על העקאד אכתוב בהזדמנות וגם אתן מתכון של הסמיך הסמיך הזה…שששששששש… כרגע נמתיק סוד ולא נגלה.

  10. מאת אביב סרוסי.:

    נדב
    ברגעים אלה ממש אבא שלי (רוני , בעל המסעדה ) סיים לקרוא בהתרגשות ובגאווה את הכתבה.נשמח לארח אותך בשנית ומקווים שתיהנה מהאוכל הביתי האותנטי והטעים.
    בשם אבי – תודה !

    גילי
    כמוך גם אנחנו לא מספרים לאף אחד מה יש בעקאד – ככה כולם מרוצים :) !
    שבוע טוב

  11. מאת נדב פרץ:

    תודה אביב! במסעדה של אביך יש אוכל טעים ומרגש. אל תספרו! יש סודות שצריכים להשאר .
    שבוע מעולה.

  12. מאת שרונה:

    נדב, איזה כיף הכתיבה שלך, איזה כיף לשמוע לגלות ולשתף מקומות של אוכל אתך,
    איזה כייף לגלות ולאהוב את באר שבע אתך!
    תמשיך ככה, תמשיך לגלות לאנשים את האוכל המענג המרגש והיפה שיש מתחת לפני השטח
    ואני בטוחה שלא חסרים עוד מקומות בארץ (ואולי עוד כמה בב"ש?) שמחכים לך שתגלה לנו אותם.

    (יודע שחיסלתי לאיתי את הקוסקוס? וואי עלי וואי על כרסי, וואי על בעלי שלא זכה לטעום…. צריך לפצות אותו בהקדם על הפשע הזה… מי אמר פה טעים באופן פלילי?…)

    • מאת נדב פרץ:

      צריך,באופן כללי , לפצות את איתי ואותי על יום רביעי האחרון… אולי קבלת שבת בסרוסי מתישהו? זו אפשרות נאה! תודה על המחמאה.

  13. מאת ג'ן:

    הי גם אני גרה בחוות בודדים! ואפילו ליד באר שבע..
    לא מכירה את המקום בכל אופן … אבל זה הגיוני כי אני לא כל כך אוכלת קוסקוס..
    התבודדות נעימה :)

  14. מאת רותם:

    הרסת לי את הבריאות ועשית לי גם אושר קטן על שאני גרה בב"ש ובדיוק צהריים :)

  15. מאת משה:

    איזה כתבה מקסימה מחממת את הלב

    ועושה חשק להגיע לבאר שבע אפילו ממטולה

    כל הכבוד!!!!!!!!!

  16. מאת זאב פרידמן:

    מה הכתובת ?

השארת תגובה