ילד נוטה ללון. נזיד בשר ושעועית של ערב חורפי בפונדק דרכים

יש רגעים שאני אף פעם לא אשכח. אני יודע את זה כשהם קורים, אני מרגיש אותם נצרבים בזכרון.

"אתה יודע, זה שמצאת את התשוקה שלך כל כך משמח אותי" אמרתי ליואל שלי לפני כחצי שנה. היינו לבד בבית בקיסריה וצפנו לנו בשקט על הגב בבריכה, כל אחד מסתכל על השמש שלו.

"אבא, אני לא מצאתי אותה, היא מצאה אותי". שמעתי אותו מסדר לי בשמונה מילים שקט והבטחה שהכל יהיה בסדר.

עוד רגע הוא נוסע לי לארבע שנים ואני יודע ששום דבר לא יהיה כמו שהיה. 'ייתכן שהוא בכלל לא יחזור' אני אומר לעצמי בלילות האחרונים לפני שאני נרדם 'יתכן, וכל הסיכויים גם, שהוא ימצא את עתידו באמריקה, ואז איך נהיה?' אני שואל את עצמי.

אני זוכר ראיון שקראתי לפני שנים ב'ואניטי פייר' עם אומה תורמן, בו היא תיארה את אמונתם של ההורים הבודהיסטים שלה המדמה הורים לבעלי פונדק דרכים והילדים הם עוברי האורח שמשתמשים בפונדק ובמה שהוא מציע לפני שהם ממשיכים בדרכם. והנה אני בפונדק שלי בוחן את הנוסע וחושב לעצמי 'הוא מוכן להמשך המסע, ברך אותו לשלום'.

האמת שידעתי שיואל מוכן למסע כבר לפני שנה כשבילינו ביחד שבוע שלם בשיחות על המדרכות של ניו יורק, אחד מול השני במסעדות ובחושך בחדר המלון לפני שנרדמנו. דיברנו המון, על הכל, וגם סיפקתי לו כל מיני עצות אחרונות. מכולן, אני זוכר עכשיו, רק אחת.

אל תפחד. לא חשוב מה, תחיה בלי פחד. הפחד משתק, הוא מעוות את המציאות ומבטל את היכולת שלך להגשים את עצמך ברמות הכי בסיסיות. פרוש כנפיים, עוף  ותידע שאני תמיד שם בשבילך. אל תפחד מכלום, בטוח שלא מכשלון.

"אבא, אני לא מצאתי אותה, היא מצאה אותי". במילים הפשוטות האלו יואל החזיר אותי לרגע בו הבנתי אני לפני חצי יובל בצרפת שהתשוקה שלי עצמי מצאה אותי בצורת דלת שנפתחה. ולידיעה שלא חשוב המחיר, כשהדלת הזו נפתחת אתה חייב לעבור דרכה.

מפת הדרכים של החיים של יואל

עכשיו יואל בביקור מולדת אחרי הסמסטר הראשון בניו יורק. הוא עבד קשה כמו שאף פעם לא עבד בחייו (ככה זה כשהתשוקה שלך מוצאת אותך) והוא הראשון בכיתה שלו (כן, אני משוויץ) ומגיע לו קצת להתחמם בשמש החורפית שלנו. והערב הוא בא עם דנה שלו אלינו לארוחת ערב.

חשבתי שהכי מתאים שאאכיל אותו בתבשיל החורפי שבישלתי לפני כמה ימים לג'ונו, שעדיין, לשמחתי הרבה, מתגורר אצלנו  בפונדק הדרכים.

נזיד בשר ושעועית ביין אדום

נזיד בשר ושעועית ביין

מצרכים לסיר משמעותי

קילו בקר (שריר או פולי) חתוך לקוביות

חצי קילו שעועית לבנה אחרי שהושרתה לילה במים קרים

שליש כוס שמן זית

כמה תפוחי אדמה פרוסים

שני גזרים

4 שיני שום

2 בצלים פרוסים גס

מיכל רסק עגבניות

2 כוסות יין אדום

3 כפות עמוסות בפפריקה מתוקה (אין בעיה להחליף חלק החריפה)

כף סוכר

2 עלי דפנה

מלח ופלפל

"מה זה הנתח הזה?" שאלתי את סלאח אבו חילווה. "פולי" הוא ענה

כך עשיתי

חיממתי סיר כבד ונתתי לפפריקה להפתח בשמן

הוספתי את שיני השום לכשתי דקות תוך כדי ערבוב

צרבתי ואטמתי את קוביות הבשר מכל הכיוונים והוצאתי אותן מהסיר למנוחה קצרה בחוץ.

הוספתי את הבצל והסוכר לסיר וערבבתי כחמש דקות תוך גירוד קרקעית הסיר בכף  עץ ובעזרת  מהיין. לאחר מכן הוספתי את הגזר ואת רסק העגבניות.

החזרתי את קוביות הבשר לסיר הלוהט, הוספתי את שארית היין וצמצמתי תוך כדי ערבוב.

לאחר שרוב היין צומצם הוספתי את תפוחי האדמה, השעועית ומילאתי את הסיר במיים רותחים. הוספתי גם עלי דפנה ומלח ופלפל.

הבאתי את זה לרתיחה, טעמתי ותיקנתי תיבול עם מלח ופלפל, סגרתי את הסיר והעברתי לאש קטנה לארבע שעות. מידי פעם באתי לראות מה נשמע ולבחוש. הריח בבית היה מטמטם.

פתחתי את הסיר וזה מה שראיתי

אפשר עם אורז לבן, אפשר עם באגט ואפשר סתם ככה

לפני הרבה הרבה שנים השבעתי את יואל ואת ג'ונו שאף פעם לא נפסיק להתחבק. כן, ראיתי את הנולד ואת הנטייה של מתבגרים לסלוד ממגע גופני עם ההורים שלהם, בייחוד כשיש עוד אנשים בסביבה, וסידרתי לעצמי תחנת דלק בלתי מתכלה. כן, שום דבר לא ממלא אותי באנרגיה יותר מהחיבוק שלהם.

אני ממליץ לכם על סידור דומה עם הילדים שלכם, כי עצם המחשבה על החיבוק כבר ממלאה אותי בשמחה.

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: FeaturedMuttiבשרדודי כליפאכללימרקיםמתכוניםרסק עגבניותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (31)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סמדי:

    תבורך דודי יקירי
    ההסכם הזה עם המתבגרים אמצתי בחום יש לי מתבגרות
    עדין אנחנו מתחבקות אבל ניראה לי שהזמן יעבור מהר כי ככה
    זה דרכו של זמן …..

    והאוכל כמו תמיד התמונות האילו שלכם הורסות לי את המקלדת
    ולפעמים אפילו אין לי אייך לנגב :)))))

    תבורך יקירי על כל אות ומילה

  2. מאת noya alon:

    אוף…גרמת לי לבכות…דמעות של געגוע של אהבה של רצון לחבק אותך ולהגיד לך שיש לך זכות גדולה בבריאה כנראה…אתה אבא נפלא ומרגש ומרגיש ומעורר אהבה…
    אני יושבת לי במשרד בעיר אפורה במזרח סין…קוראת אותך ובוכה והעובדים הסינים מסביבי מנסים להבין… לך תסביר להם על אבא שאומר על ילדיו… 'הוא מוכן להמשך המסע, ברך אותו לשלום'…
    והמשפט הזה על הפחד…"אל תפחד. לא חשוב מה, תחיה בלי פחד. הפחד משתק, הוא מעוות את המציאות ומבטל את היכולת שלך להגשים את עצמך ברמות הכי בסיסיות. פרוש כנפיים, עוף ותידע שאני תמיד שם בשבילך. אל תפחד מכלום, בטוח שלא מכשלון." מישו יכול לתרגם לי אותו לסינית.???
    תודה
    תודה
    תודה ועוד

  3. מאת צמח בר:

    אל תפחד. לא חשוב מה, תחיה בלי פחד. הפחד משתק, הוא מעוות את המציאות ומבטל את היכולת שלך להגשים את עצמך ברמות הכי בסיסיות. פרוש כנפיים, עוף ותידע שאני תמיד שם בשבילך. אל תפחד מכלום, בטוח שלא מכשלון.

    אהבתי!

  4. מאת אילן תלמוד:

    שתזכה להרבה נחת, אהבה והנאוץ מכל אוהביך !

  5. מאת אילן תלמוד:

    * הנאות

  6. דודי, תודה רבה על הפוסט העצוב משמחה.

    ש.

  7. מאת דנה:

    איזה פוסט מקסים ומרגש. ואיזה כיף לך ולבנים שיש לכם אחד את השני. בתור פחדנית ידועה (בחיי) אשתדל לאמץ את המשפט שלך. העבודה של יואל מקסימה ומקורית וכמו שאתה יודע – "דנה" זה יופי של שם. אנחנו מחוייבות למצויינות (-:

  8. מאת עדו:

    מה כבר אפשר לאחללך? רק שימשיכו לבוא לפונדק שלך עוד הרבה שנים ושלא יפסיקו לחבק.

    אה – וגם – שלא תפסיק לבשל.

    עוד הרבה שנים מלאות ונהדרות.

  9. אהבתי את המשפט שלך בנושא "אל תפחד", אני בדיוק עכשיו בתקופה של לשחרר את בכורתי, לא קל לי, לגמרי לא, אך ברכתי אותה ואני יודעת שהיא תעשה את הדבר הנכון לה.
    ריגשת אותי מאוד.
    התבשיל כמובן נראה משובח.

    מגי

  10. מאת Roni Tagansky:

    כל כך יפה ומרגש כתבת
    והתבשיל נראה מצויין

  11. מאת מאיה:

    דודי,

    המשפט שלך לגבי התמודדות עם הפחד גרם לי לדמעות התרגשות. ברשותך אאמץ אותו גם לעצמי,
    אני מרגישה בו צורך בימים אלו.
    האוכל נראה נפלא בתמונות ואני בטוחה שהריח והטעם עוד יותר.
    אחלה דיל של חיבוקים יש לכם :-)

  12. מאת נטלי:

    הבכת אותי דמעות של חמלה ופחד, אתה מכיר את השיר השנוא עלי "עוף גוזל"? זה בדיוק ההרגשה שיש לי כשאני קוראת את הרשומה העצובה / שמחה / מרגשת שלך.
    הגדול שלי רק בן 16 וכבר שוחר,רק לראות אותו עולה על מדים בבוקר לצאת לבי"ס, מעלה לי דמעות בעיניים, קשה, קשה להחזיק בהם בגיל הזה וגם קשה לשחרר, ואין כמו אוכל טוב שיבטא את הרגשות האלה – ובעיקר קדרות מהבילות של חורף.

    מאחלת לכם עוד חיים ארוכים של חיבוקים(למרות שאתם גברים/בנים מסוקסים וקשוחים)

    יה מרגש אחד

  13. מאת לאה:

    דודי היקר
    על הפחד, ההגשמה ופרישת הכנפיים נכתב רבות, גם בשירים.
    אני דווקא מבקשת לאמץ את משנתם של ההורים הבודהיסטים,
    כל כך לא מתאים לאמא פולניה כמוני….
    אני בשלבים בתהליכי גמילה מהגוזלים והמשפט הזה כל כך מחזק אותי

    תודה

  14. מאת אילת:

    כרגיל, מדויק ומרגש!!!
    כיף לקרוא, כתמיד

  15. מאת גילה:

    דודי יקר,ככל שאני מכירה אותך ואת נעמה שלך יותר ,אני מבינה יותר למה היא מכנה אותך מוריד הגשם.אתה פשוט ממטיר גשמי אהבה על כל מי שנמצא סביבך.כל כך מזדהה עימך.חיבוק מהבנים שלי הם התרופה,הדלק ,הכול בשבילי.בלי זה המשמעות של כל מה שאני עושה מתגמדת.אני מאחלת לך שתמיד תקבל מלא חיבוקים מאנשים שאוהבים אותך .אתה אדם עם נשמה יתרה.תודה על הפוסט המרגש.יש דברים ששווה לעמול בשבילם.

  16. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, בייגלה. בייגלה said: על נזיד הבשר שבישלתי לג'ונו ויואל. ועל מה שאני חושב על שחרור ילדים מהקן http://fb.me/O1eeCmzf [...]

  17. מאת איריס:

    דודי.
    הפוסט מקסים ומרגש.אתה כותב נפלא.
    נראה לי שאאמץ גם את הגישה וגם את המתכון שנראה טעים ומרגיש לי
    כמו ריח של בית חם.
    איריס

  18. מאת יוספה גל:

    דודי … כמה לב יש לך וכמה כאבא אתה יודע שהנכס הכי ממנף ומתמרץ הוא הילדים..
    וכמה אתה מרגש ….שתהייה לכם שנה של הרבה אהבה וחיבוקים ובתאבון

  19. מאת יוספה גל:

    דודי … כמה לב יש לך וכמה כאבא אתה יודע שהנכס הכי ממנף ומתמרץ הוא הילדים..
    וכמה אתה מרגש ….שתהייה לכם שנה של הרבה אהבה וחיבוקים ובתאבון

  20. פוסט משגע, פורט על נימי הרגש, במיוחד כשברקע מוסיקה מלחחת עיניים…
    לי יש הסכם כתוב וחתום עם התאומים שלי, משנת 2004 עת היו גוזלים בני 8, שהם מתחייבים לתת לאמא סיגל לחבק ולנשק אותם בכל עת ובכל מקום ולא משנה בני כמה הם יהיו… זה עדיין עובד.
    בהצלחה לבן היקר ושנה אזרחית טובה ויפה לכולם.

  21. מאת גלית:

    לא חשבתי על זה כך. על פונדק דרכים בהקשר של הילדים שלנו. אבל זה נכון. וזה נפלא כמו שזה. תודה לך.

  22. מאת ליאת:

    ואווווו איזה תמונות
    לא ההיתי מתנגדת לצלחת כזאת ביום חורף
    אימצתי את המתכון

  23. מאת אסתי:

    כמה יפה אתה כותב, כמה יפה אתה חושב ומרגיש !!
    חבל שאבא שלי לא הכיר את ההסכם הזה(ועוד הסכמים כגון אלו…) עכשיו מאוחר, מאוחר מאוד…….

  24. מאת מומלצי הבלוגוספירה:

    דודי יקר,
    שוב אתה עושה לי את זה.
    יש משהו במתכון הזה שמעמיס על בלוטות הרוק את כל זכרונותיו.
    הטעם יוקד מבעד למסך.

    מומלץ אצלי בפנאי
    ואנסה בהחלט גם אני.

    :)

  25. מאת חגית:

    אמא תמיד אמרה כך (על כל תגובה שלנו כששפטנו אותה על פרצי רגש שלה כשנסענו, טיילנו וכו'): "כשתהיו הורים, תבינו". היום אני מבינה. מבינה אמנם רק שנה וחודשיים, אך זה זמן לא מבוטל, בכדי להבין את אמרה. גרמת לי לדמוע, דמעות שונות מאלו שהיו לי, לו קראתי אותך לפני אותם שנה וחודשיים. דרך צלחה לבינך ודרך צלחה לכם בקשר הזה שיהיה לכם "פרום אה לונג דיסטנס", שבטוחני רק ילך וישתבח.

  26. מאת אביה:

    שאלה -
    ברוב הפעמים שבישלתי עם יין , לא אהבתי את הטעם של המאכל (גם כשהשתמשתי ביין איכותי).
    מבקשת לדעת למה זה קורה ודווקא לי?! או שלא רק לי….!!!!

  27. מאת חמוטל:

    תמיד קוראת, כמעט אף פעם לא מגיבה…
    הפעם תפסת לי את הקישקע יותר מתמיד…
    ריגשת מאוד!
    אתה אבא (ואני שונאת להשתמש במילה הכל כך משומשת מדי הזאת, אבל כן, אתה כזה:) נדיר!

  28. מאת Lori:

    I loved this!! Winter has finally hit us here in Canada and this stew is out of this world…..thank you for this recipe!!!

  29. מאת משכית:

    מרגש, אין לי ספק שלחיבוקים שלך ולסיר שכזה תמיד תהיה כמיהה ןלא משנה באיזה נקודה על הגלובוס חיים הגוזלים. ישר כח!

  30. מאת אלה:

    ריגשת אותי. דימוי הפונדק יאומץ. הוא מרגיש לי כל כך נכון ומתאים. והתבשיל – בשבת הקרובה. תודה על המילים, על הרגשות ועל המתנה שאתה נותן לנו.

השארת תגובה