פלאפל גבאי – מלך המרקים הנדירים

אף פעם לא הבנתי מה העניין בפלאפל. כדור חום ויבש במרבץ לחם יבש עוד יותר שהמקומיים קוראים לו פיתה. בלי הטחינה, הלא היא השכינה הנוזלית  בהתגלמותה הגולמית, הדבר הזה היה בלתי אכיל. יש עניין אחד עם טחינה, והוא שכרגע הכרזתי עליה חרם קרקע-קרקע וסכסוך עבודה בשל היותה מהווה סכנה לציבור. בתפקיד הציבור במקרה הזה מכהנות הירכיים.

אני כל כך אוהבת טחינה עד שלפני כמה שבועות, כשקיבלתי את חשבון המים שלי, התקשרתי לחברה שאחראית על גביית המים בתל אביב, מי אביבים, וביקשתי מהם להמיר את המים בטחינה גולמית. לי לא אכפת להתקלח בה, הסברתי לנציג שרות הלקוחות  בהיגיון, וכך אחסוך למדינת ישראל מים, אעודד עלייה מאתיופיה של גרגרי הסומסום ואצור שלום במזרח התיכון בהרחבת התפוקה של מפעלי היונה והקרוואן בשכם.

במקום להכריז עלי כמועמדת כמעט וודאית לפרס ישראל, הפקיד חסר הסבלנות והמעוף רק אמר שאין שום סיכוי שהוא מבטל לי את החיוב על תעריף שתיים ושלא סתם קוראים לחברה מי הביבים, על שום טעמם ומקור השאיבה של המים ששותים תושבי גוש דן ושאם אמשיך להפיץ את רעיונותיי המסוכנים הוא כבר ידאג שנציג של החברה יבוא היישר אלי לאמבטיה ויארגן לי סתימה חד צדדית.

אבל לא על אהובתי הטחינה באתי לדבר כאן, הזיכרון הטרי עוד כואב, האהבה כרגע לא מרפה מגופי ותאמינו לי שניסיתי הכול כדי להיפרד, מה לא עשיתי. ספורט, שכנוע עצמי לטרנספר מרצון, תוכנית התנתקות חד צדדית, אפילו ריסוס של מסיר שומנים על האזור פגוע  הטחינה לא עזר, כך שהוצאתי לה צו הרחקה מהבית לעת עתה והפרידה קשה לשתינו.

קיבלתי דיווח מבסטיונרים בשוק הכרמל שמפעל היונה הכריז על פשיטת רגל והקראוון התחיל לחלטר עם פולים משומרים. אתם רואים, אני לא יכולה להפסיק לדבר עליה. מעניין שכל מה שעושים מסומסום הוא כל כך הרבה יותר מוצלח ממוצרי החומוס. כולל המשחה הזאת, שיש כאלה שמקדשים אותה והולכים מכות טוקבקיסטיות על החומוסייה המוצלחת בארץ ונשבעים בשמו של בעל חומוסייה זה או אחר ומתפללים לגרגירים שמצטיינים רק בלהפוך את הקיבה למרבץ גז שאלה של תשובה פראיירים על ידו.

אם זה היה תלוי בי, היו פה רק טחיניות. נו, די! ביקשתי שלא להזכיר לי את הטחינה, התחננתי. אחד מבניה החורגים של הקטנייה  הידועה בשם חמצה הוא הפלאפל. הוא זכה רק למעמד משני לעומת החומוס. הוא המוני יותר ומקודש פחות ומתחרה חזק מאוד עם אחיו בתחום האכילה הלא אסתטית. מאחד ניגרים נוזלים על הסנטר ומהם בטפטוף דק אך נחוש מהצוואר וממנו בזחילה נחושה אל החולצה ומבשמים את אזור החזה ואילו את השני מנגבים במגע כמעט בלתי אמצעי ולהשלמת החוויה המעודנת אף נוגסים בבצל חי.

פלאפל תקני

פעם דווקא אהבתי פלאפל, הייתי אז ילדה ונערה, המקום היה עפולה ופלאפל גולני התחרה בפלאפל הנשיא במי מקפיץ את הכדורים יותר גבוה בדרכם לפיתה ומנגן בינתיים עם המלקחיים על כלי הנירוסטה של הסלטים החופשיים. בעפולה עד היום מתגאים ששם הומצאה תנועת הסלטים החופשיים. השמועות במושב סיפרו שהאיש הכי עשיר אצלנו, שכמו כל הסיפורים על עשירים היה גם קמצן, היה מבקש רק חצי מנה, מעמיס הררי סלטים, אוכל את ההר עד גובה גדות הפיתה וחוזר חלילה. לא פלא שהוא נשאר עשיר וביחס ישר לכך גם השמין ואילו אנחנו המשכנו להזמין מנה שלמה ולהישאר תפרנים.

לאכול בפלאפל גולני היה אז סמל סטטוס. לא הסכמנו לעולם לאכול בהנשיא. כשגולן, במלעיל, מהנשיא התארח מקפיץ כדורים אצל דודו טופז בטלוויזיה, זה היה שברון לב.  בין שני הדוכנים, ברחוב הידוע בכינויו 'מול המשטרה' עמדה מאפייה ששימשה כחיץ. החוצה אותה דינו דין בוגד. עד היום קיימים שני דוכני הפלאפל ועד היום אף אחד בעפולה לא יודע איך קוראים לרחוב הראשי בה שלו רק שתי נקודות ציון חשובות: ליד הפיצה ומול המשטרה. פעם חציתי את הגבול והייתי מול הפלאפל, בתוך תחנת המשטרה.

לא, לא הסתבכתי בפלילים, פשוט היה לי מקרה חירום שהצריך שימוש בשירותים החשאיים. אבל זה היה מזמן, כשהמסעדה הכי טובה באזור הייתה הפגודה  בטבריה ולצאת לאכול היה אירוע של פעם בשנה שמתלבשים בשבילו חגיגי ומדברים עליו ומעלים זיכרונות עד לשנה הבאה. מאז עמדתי על דעתי ועל לשוני וגם הצצתי לעולם הכושר והבריאות ונפגעתי ומשמעותי מזה, יצאתי מהמזווה. כלומר, כשאדם חי ביישוב קטן ונטול אפשרויות הוא מיישר קו עם הפיתה ואף מוסיף עמבה. כשאדם פורץ את הכבלים שכבלו אותו לקרקע, הוא מרשה לעצמו לממש את כל אהבותיו בקול רם.

אני גוני ואני שונאת פלאפל וגם בלי חומוס אוכל להמשיך את שארית חיי בשלווה.איך זה? כבר כמה שנים לא נגעתי בפלאפל ואין בי שמץ געגוע. הפלאפל היחיד שאני אוהבת הוא בכלל מרק. אם לא היו פה שישה חודשי סאונה טבעית, הייתי מוכנה לחיות ממרק ובתוכו. לשייט לי על הגב הודפת גריסים וחתיכות בקר ולהתגלש על שרימפס חלקלק היישר לכריות פוף רכות של דים סאם. איך שמזדמן שמץ ענן אל השמיים, אני פוצחת בעונת המרקים.

רצה הגורל ונקלעתי לכתוב באתר שיוזם את יום המרק. רציתי אני, כמו תמיד, לא לבשל. בוא לפלאפל, אמרתי לשף במיל' לקראת ארוחת צהריים. את? פלאפל?, הוא זקף גבה בתמיהה ונתן בי מבט חסר אמון. הוא בכלל טוען שאני עוכרת ישראל ושדעותיי הקולינריות עומדות בסתירה להצהרת הנאמנות. כן, נו לפלאפל לאכול מרק.

הוא נרגע. לרגע חשב שהוא כבר לא מכיר אותי והוא טיפוס שלא צריך זעזועים. כבר חורף שני שאני חוזרת לפלאפל גבאי ברחוב בוגרשוב. כל כך קרוב לעבודה, כל כך זול ומשביע ומחמם. תמיד הומה בפלאפל והשירות תמיד אדיב, חייכני ושכונתי.נדמה לי ששמעתי שיש בין המון האנשים צובאים על המקום גם כמה כאלה שמזמינים פלאפל, אבל מעולם לא ראיתי אותם.

מרקים נדירים אצל גבאי

בתפריט שעל הקיר תמצאו מילים כמו דבושייה, היא שקשוקה המוגשת בתוך צלחת חומוס ודנדוש, מרק גריסים ושעועית שכל מי שרק תוהה על פשרו מקבל ממנו צלוחית לטעימה. כל סועד מקבל כמות נדיבה של לחם אחיד וסלטים חופשי. אחחח, אם הקמצן של המושב היה יודע הוא היה עובר לגור פה.

גבאי הוא מסוג המקומות האלה שבהם מושיבים אותך לשולחן עם כל דכפין ושאפשר למצוא בו ערבוביה נאה של טיפוסי מרכז תל אביב אופנתיים, פועלים ועוברי אורח בסיבוב קניות או בהפסקת צהריים מהמשרד. מפות שעווה משובצות באדום ובלבן האופיינית לתמונות פיקניק בחורשות באירופה פרוסות על השולחנות הארוכים המונחים על המדרכה ברחוב הסואן. על דלת החדרון הקטנטן של המסעדה כתוב חדר vip  ובו התיישבנו.

מלך המרקים הנדירים, כפי שמכריז שלט בקדמת דוכן המכירה וגאוות המקום הוא מרק החרירה, משי בערבית, שקיבל את שמו על שום מרקמו החלקלק. מרק מרוקאי שבו עדשים, גרגירי חומוס ואטריות. יש גם מרק שעועית, מרק אפונה, מרק עגבניות  ומרק ירקות, כולם צמחוניים ומתחלפים מדי יום. השף הזמין את החרירה המלכותי ואני את הדנדוש כי הוא נושא את שמה של מישהי שאני מאוד אוהבת.

מרק חרירה

שנינו איתרנו מיד את הבעיה היחידה ופה טמון הכמון – הנדיבות בתבלין הזה שמסתיר מעט את הטעמים וחבל, כי בכל כף מרק עולה שלל דיג מוצלח ומלא שמחה, כמו להשקיף במיקרוסקופ על תא  בגוף. בצל, חיטה, שעועית חומה, שעועית לבנה, חומוס, גריסים, אטריות והכול ברוחב לב ויד המעידים על אהבת אדם. אך גם אחרי גשמי הכמון האלה, המרק טעים, מחמם וממלא ושווה כמעט לכל נפש. אפילו השף במיל' אכל, זיהה את אבקת המרק ונהנה, ואף מילה על הפלאפל.

פלאפל גבאי, 20 ₪ למרק, בוגרשוב 25 תל אביב, .

קטגוריות:: אוכלים בחוץארוחה עסקיתגוניכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (20)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    בגללך אני יורדת עכשיו לקנות מנה

  2. מאת פלורנס:

    מרק חרירה הוא המרק של יום כיפור
    לא מסוגלת לשתות אותו בשום פנים ואופן גם בצאת הצום
    לא מצליחה להבין את אלה שאוכלים אותו דרך קבע

    • מאת גוני:

      אני אף פעם לא אכלתי אותו ביום כיפור, אולי לכן אין לי טראומה.

    • מאת משה:

      אני חושב שפלאפל גבאי הוא פשוט פלאפל לא מהעולם הזה.
      אני חושב שהוא עושה ריסוס שמן על הכדורים ולא טובל אותם בשמן עמוק כמו המתחרים שלו, מה שגורם לפלאפל לא להיות מוצף בשמן אלא מעודן.

      ובקשר למרק חרירה. מי אוכל את זה בכלל.

  3. מאת bloom:

    מי את גוני היימס?? הכתיבה שלך כל כך מרגשת!!! לא מאמינה שקראתי כל כך בשקיקה פוסט על טחינה ומרק….

  4. מאת סמך הא גימל:

    נו, נו. מהממת כרגיל. חבל שאפשר לדרג רק חמישה כוכבים,הייתי מוסיפה עוד כמה

  5. מאת עינת:

    אני חייבת לטעום את המרק חרירה!!!
    ובאופן כללי להכיר את המקום מקרוב.
    את כותבת כ"כ יפה ומעניין!!

  6. מאת ד"ר סעדיה:

    לא מבין למה את מדברת ככה על פלאפל וחומוס. אבל מילא, כשמישהו כותב כל כך יפה, הכל נסלח. טוב, כמעט. המשיכי בדרכך זו והצליחי. ואולי, אולי, בסוף גם תאהבי פלאפל

    • מאת גוני:

      ד"ר, אשמח לפגוש את הפלאפל, את האחד, שישנה את דעתי. בעניין החומוס – האמת שהתחלתי להתרכך בקצוות, ותודה רבה, ואולי, אולי בסוף אני אוהב.

  7. ד"ר סעדיה שולטטט. שווה גם לחטוף דו"ח בשבילו

  8. מאת דנדוש:

    אוהבת אותך בחזרה, מאוד מאוד. בלי הרבה כמון.

    • מאת גוני:

      לייק לייק לייק.

      • מאת אילה:

        אוהבת את שתיכן. האחות הגדולה שלכן שולחת לי ואני רווית נחת מהטלנט.
        אך… גולני מול המשטרה, הפגודה בטבריה כמו גם חדר האוכל בעין חרוד מאוחד.
        ניחוח נעורים שחלפו לעד…

  9. מאת תמי:

    גוני, מקסים כתמיד!
    עשית לי חשק לרדת על מרק. גם אני מחכה לחורף כדי לפתוח את עונת המרקים, רק שהשנה זה לא החורף מבושש….נו מילא, נאכל מרק ונזיע.
    המשיכי לשתף אותנו בחוויותך מעוררות התאבון והמתובלות בהומור (ולא בכמון!)

  10. מאת Pas:

    כבר לא כל כך טעים ולא כל כך נקי, כניראה שההצלחה עולה לראש

  11. מאת רוני:

    הכתבה מעולה, אבל השרות במיסעדה מזעזע, עבדו אליך

השארת תגובה