מי פנוי בלוינסקי?

יש לי שני חברים שחיים לפי הפילוסופיה אני חולה משמע אני קיים. טוב, אם הם יקראו את זה הם ייעלבו שטענתי שהם חיים, ובכן, חיים בקושי, בדרך לסוף, בסדר עכשיו?. דומה שאם לא מתרגשת עליהם איזו מחלה משונה אחת לשבוע, אין להם זכות קיום בעולם הזה.

למזלי, הם בעלי הומור אדיר כך שאפשר לצחוק איתם על המיתות המשונות שהם עומדים ללקות בהם אוטוטו, כל רגע, רק לא תסתכלו לכיוונם לשנייה והלך הכבד, עלה הכולסטרול, יצאה הכתף והסוכר הגיע לקו האדום העליון. אחד מהם סופג השראה רוחנית מפרשת השבוע שאותה הוא קורא בניוזלטר ששולחת קופת החולים שלו.

זה התגלה כמאגר בלתי נדלה של בעיות בריאות שידידי מתייק אצלו בזיכרון ומחכה לתזמון הנכון כדי ללקות בהן. התזמון הנכון הוא בדיוק כשנמאס לו ובעיקר לסביבה לשמוע על עלילות הגבורה והסבל של המפגע הבריאותי האחרון. הוא נותן לכל מי שרק מוכן לשמוע ובעיקר לאלה שאין להם ברירה, פסק זמן וכעבור כמה ימים, כשנראה לו שהתגעגענו, הוא חוזר בראש מורכן ומספר בדכדוך ובקול רפה על הרכש החדש בתחום הפרמקולוגיה.

פעם הוא היה שוכח להסוות והיה בא בהתלהבות רבה ובעליצות מנפנף בתוצאות איזה מחקר חדש שמוכיח שהנה, הנה סוף סוף זה קורה והוא באמת הולך למות. אחר כך הוא הבין שיש כאן בעיית אמינות ולקח כמה שיעורי משחק בסטודיו של ניסן נתיב ובצפייה בטלנובלות לטיניות.

השני פשוט זורק חץ באפלה וכמו מאמא תרזה של הפחדים הוא מאמץ כל אחד מסבלות העולם משפעת החזירים, תקיפה של נגיף נדיר באנדים, מומים שקורים רק בנישואי קרובים ועד האיום האיראני וכולם קשורים אליו ומשפיעים עליו ישירות. הוא הסניף הישראלי של כל אסון. הוא מיד מבשר לי שהתגלו אצלו סימפטומים מדאיגים והנה הוא כבר רץ כשור צעיר לבדיקת הדם הבאה כשהוא מחובר למשאף וקטטר שרוך אחריו.

ביום הולדת האחרון הבאתי לו מבחנות שסילקתי מהמרפאה שלי וראיתי את הלחלוחית בעיניו. הצרה היא שהחברים האלה הם גם חברים אחד של השני ולפעמים אחד מגלה לי על מחלה חדשה שנתגלתה אצלו ומשביע אותי שאשמור בסוד כדי שהשני לא יעתיק ממנו או יפציע בסכנה קיומית מוחשית ואקזוטית משלו.

אני רוצה ליפול לקלישאה ולהגיד שבסוף הם יקברו את כולנו, אבל אני חוששת שאולי הם יקראו את הטקסט הזה, יפגעו מאוד וינתקו אתי את הקשר. לפעמים נראה לי שאם לא אחלה באיזו מחלה נדירה לא יחשיבו אותי בחבורה לאחת מן המניין, אבל אז אני מתחרטת כשהם מסתכלים עלי בזלזול. אני יודעת שבסתר לבם הם מפחדים שאם גם אני אחלה לא יהיה מי שיקשיב להם.

מכיוון שתמיד שאפתי להתקבל למועדון שלא רצה לקבל אותי זימנתי במיוחד בדיקת דם  ונקלעתי לתור בקופת חולים בצפון הישן של ת"א בשעת בוקר שלפני העבודה. אוכלוסייה קשישה חיכתה ביחד אתי על הספסלים. כולם שיחקו במין חידון ידע כללי של קופות חולים שלא הכרתי עד אז ושאלו איזה מספר את/ה ומי עכשיו בתור והתלוננו על  משך הבדיקה של האחרים ועל כוח האדם במרפאה ועשו תחרות מי לוקח יותר תרופות ולמי יותר כואב.

הייתה שם זקנה אחת שעונה על מקל, קמלה למראה, שנראה לי שאיימה על התור שלי וזממה להיכנס לפני. כל זמן ההמתנה היא הייתה מאוד חולנית ולדעתי זכתה בקוקטייל כדורים חופשי על חשבון הקופה. אל תדאגי, הרגעתי את עצמי, ברגע שיגיע תורך את תקומי בצעד צעיר וקליל ופשוט תשיגי אותה בהליכה. ככה נרגעתי ולא דמיינתי מחשבות רעות שאסור לדמיין על זקנים.

ברגע שדלת האחות רק החלה לחרוק והידית הסתובבה, הזקנה הזו ניתרה בקפיצה שלא הייתה מביישת את קיאנו ריבס במטריקס ועם המקל, נחתה אל מול פרצופה העייף של האחות ולא עזר לי שטענתי שהייתי קודם, היא כבר הייתה שם, תשושה וחולה שוב.

במקרה אחר, כשכבר למדתי את הכללים של החידון הזה שמשחקים בתור ובאתי מוכנה, מישהי  בגיל הזהב ביקשה להיכנס לפניי. כמובן שסירבתי, עכשיו כבר קראתי את כל תקנון המשחק ולא נתתי שיפילו אותי רק כי אני פישרית. היה לי גם תירוץ מצוין, אמרתי לה שאני ממהרת לעבודה. ומה את חושבת, היא אמרה, גם אני ממהרת לעבודה. לדעתי בפעם האחרונה שבה היא עבדה  היא עדרה בטוריה שכם אל שכם עם א.ד גורדון.

אחר כך חשבתי שיכול להיות שלשכת האבטלה משלמת לה ולחבריה כדי שיאכלסו תורים בארץ והיא עוד צריכה להספיק ולדפוק תור גם בקופת חולים זמנהוף.  ככה הבנתי שאני לא מתאימה לג'וב החולני הזה והתפקיד שלי בשלישייה הוא להיות בריאה, להקשיב לטרוניות ולנחור לעומתם בבוז ולהתפקע מצחוק. בעצם אנחנו הדאנג'ן, מועדון סאדו מאזו שכולם יוצאים ממנו מסופקים.

השבוע נזכרתי בהם כשקפצתי לשוק לוניסקי. לוינסקי הוא שוק התבלינים של תל אביב וכולם יודעים שמצויים בו תבלינים טריים ונדירים ומיני פיצוחים ופירות יבשים ויש לו את האפיל השמור לשווקים ובמיוחד לכאלה שטומנים בשקיהם את ניחוחות העולם.

לא בגלל הריחות העזים נזכרתי ברעיי, דווקא בתחום הזה הם מקפידים, אלא בשל בעל דוכן עשבי תיבול וצמחי תה שכדי לגבור על הדוכנים השכנים הזהים לו במרכולתם העניק לצמחים סגולות מרפא, שאפילו הם לא ידעו שהם כאלה. חליטת שושנים מונעת נשירת שיערות, מרווה נגד עצבים וזוטה לבנה מחזקת את הזיכרון לזוטות. חשבתי לקנות בעבורם צרור של עשבייה, איש איש ותחלואיו ולהפכם לאסירי תודה, אבל טלפון אחד מהחולה המדומה הזכיר לי עם מי יש לי עסק.

פחות מלוחמה כימית והוא לא בעניין. ובכן, מכיוון שכבר שכחתי את הסיבה שלשמה הגעתי לשוק, קניתי לי זוטה והמשכתי לתעות בו אל הנקודות שלחלק מהאנשים הן חבויות מהעין או מהתודעה. מכיוון שכבר הייתה שעת צהריים, תקף אותי רעב. חשבתי היכן אוכל. מצד אחד יש כאן את בורקס פנסו המיתולוגי ומצד שני את ניסו – הדרבי התורכי.

אצל פנסו. כדאי להוריד את זה עם כוס איירן קרה

קברניטי המדינה אולי מחרימים את תורכיה וגם שוקלים לבקש סליחה, אבל כשמדובר במשט של ממולאים שעושה את דרכו ההומניטרית אל קיבתי, אני נוטשת כל שריד של רגש פטריוטי שהיה לי אי שם בעבר. ניגשתי לניסו, מסעדה תורכית מצוחצחת ומבהיקה בלב השוק. ניסו נעים ההליכות מכין כאן שלל ממולאים מצוינים. לדעתי אין ירק שניסו לא יכול למלא. יש גם קציצות פראסה, בשר וקבב ומיני תבשילים במחיר הוגן.

ניסו הטורקי

יסכים אתי כל בר דעת שאחרי ארוחה כה מלבבת, אדם ראוי לו שיבוא לפיו קינוח, אבל השוק מושך לנבירות ומגרה את בלוטות הסקרנות והריר. תמיד אני מתפתה לקנות פה מוצרים ולהניח שהם יהפכו מעצמם לתבשילים בבית. מרי פופינס ומעדניות כמו יום טוב אחראיות לפנטזיה הזו.

מעדניית יום טוב היא כמו הארון שממנו נכנסים לארץ נרניה. למראית עין מדובר בארון קטן, צפוף וצר מלהכיל וכשנכנסים מגלים עולם שלם של אוצרות שלא הכרתם ובא לכם לבזוז. הסב שעל שמו קרויה המעדנייה, יום טוב לוי, היה בעליה של מעדנייה עוד באיסטנבול. בשנות ה- 60 של המאה ה-20 הוא הגיע לשוק לוינסקי וכיום ממשיכים את העסק בניו ונכדיו.

\

מעדנים רבים הם מייבאים מטורקיה כמו מבחר החלבות המהמם שאם היה לי בית משלי הייתי מחליפה בהן את השיש במטבח ומלקקת אותו כל היום. את המרציפן, הריבות הנקניק התורכי – הסוּג'וּק  והדגים הכבושים הם מכינים בעצמם.

בתעצומות נפש לא נשברתי והמשכתי למחוז חפצי ולמקור געגועי המתוקים. פה כבר אין ספקות. בלקן זה כאן והמתוק הכי טעים בעיר, כמו הרבה דברים טובים אחרים, מסתתר בשקט ובאין רואה במקום שאין ממנו ציפיות, שאינו יפה לעין וממתין ליודעי הח"ן שייקחוהו.

קונדיטוריה אלברט נחבאת לה ומי שלא מכיר יכול בקלות לפספס. צריך לדעת לפקוח עיניים. אין לה לא הוד ולא הדר עד שטועמים. אלברט הכין כאן מיני תרגימה ממתכונים שהביא מסלוניקי ובנו ממשיך אותו לפי המידות והמשקלות המסורתיות ובמידת הדיוק הנדרשת מקונדיטור קפדן היודע את מלאכתו שנמשכת מזה דורות בין אבל לבנו. יש  בקלאוות, בסבוסות ומעמולים, נשיקות מרנג ומעדני תפוזים וחבושים  אבל המומחיות הגדולה היא בשקדים.

המרציפנים שלהם שובי לשון ולב אבל המאווה הנסתר ששווה את משקלו בזהב הן עוגיות המרוּצי'נוֹס, עוגיות שקדים פשוטות למראה, שפעם היו מכינים אותן רק לכבוד הפסח אך כעת אפשר להשיג אותן כל השנה. העוגיות האלה כאילו תופסות ומבינות את מהות השקד המרירה מתוקה. את האוצר הזה אפשר להחביא מעצמכם במקפיא ולשמור לכל השנה ובכל פעם כשקצת קר בלב להיזכר ולהוציא, לשים על הלשון, אפילו לא לנגוס ולתת לנשמת השקדים הזו להתמוסס לכם ישר אל הנפש.

אחרי שטמנתי בתיק את קופסת העוגיות, כי לא רציתי לגלות לעצמי שרכשתי אותן, יצאתי סהרורית מעצם המחשבה על האיפוק. תכונה שאינה בולטת באישיותי. העוגיות כמו זהרו לי מתוך התיק ושלחו זרועות ריח עדין להדיח אותי שאקח אחת לפה. בעודי מביטה השמיימה בניסיון להסיח את הדעת בסיגוף, צעק מישהו "מניאק" , "שתוק יא אידיוט".

זהו, הנה הקרקע. חלפו המחשבות מן העוגיות. הגעתי אל היכל התהילה, אל האקס-טריטוריה הכי מצחיקה בעיר. הבר של מתי. את ההתרחשות שם אי אפשר להשוות לשום דבר אחר ואי ודימוי ורצף של מילים שיעמוד כאן לרשותי. מקום קטן, שלא לומר כוך, המזכיר ערבוב בין בית מרזח במזרח אירופה של לפני מלחמת העולם השנייה לבין פרק מושחז במיוחד בסיינפלד.

לא הרבה ידוע על מתתיהו לנדשטייין שהבר שלו נוסד ב 1935 ושהיווה השראה לספר של חיים גורי אבל מה שידוע מספיק. יש לו ברז בירה אחד, היד שמוזגת את הגולדסטאר הכי טובה בעיר, קצת חמוצים לחם שחור וגפילטע פיש וארסנל של קללות שלא יבש לעולם. מי צריך יותר. משעות הבוקר יושבים כאן לקוחות, קבועים ברובם, שותים ומקללים את בעל הבית והוא מקלל אותם.

הלקוחות שאינם קבועים יכולים רק לקנא שאינם חלק מהצגה. יש רק חוק אחד, לא מקללים נשים, מה שלא מנע ממתי להסות את אחד השתיינים כשנכנסתי "יא אידיוט אל תקלל, יש פה גברת" ובאותה נשימה לספר לי בדיחה ב "תסלחי לי, אבל  הייתה זונה אחת…"

עכשיו כבר הבנתי למה נזכרתי בשני החברים האלה במקום של צחוק ושל ריפוי.מוקדש באהבה.

.

מסעדת ניסו
לוינסקי 47
03-5187356

בורקס פנסו
לוינסקי 43

מעדניית יום טוב
לוינסקי 43
03-6813730

קונדיטוריה אלברט
מטלון 36
03-6823863

הבר של מתי
מטלון 41

כל יום ישנן הזדמנויות לעשות דבר טוב, כזה שישנה למישהו אחר את העתיד, או לפחות ישנה יום בחייו ויהפוך אותו מרעב לשבע.

ביום המרק זה פשוט. כל הכסף מהמרק שתבחרו היום מהתפריטים במאות מסעדות, ברים
ובתי קפה ברחבי הארץ, יתרם לטובת האנשים הרעבים שמאכילה עמותת לשובע.

אתם נהנים פעמיים, פעם אחת אוכלים את המרקים הנפלאים שנעשו באהבה ועל הדרך
זוכים לתת גם למישהו אחר, שאין ידו משגת לקנות לעצמו מרק או ארוחה חמה. לא תקפצו
על ההזדמנות לחמם גם את הבטן וגם את הלב?

לפרטים ולרשימת המסעדות המשתתפות

הרשימה עדייו פתוחה ואנו מחכים בעיקר למסעדות מהפריפריה. שלחו לנו מייל ואתם בפנים!

yomhamarak@gmail.com

בתיאבון ותודה!

קטגוריות:: אוכלים בחוץגוניכללי

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (26)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    עשית לי חשק לקפוץ לשוק

  2. מאת נעמה פלד:

    אני רק צריכה לשמוע מרציפנים, ואני מיד נכונה לקרב.
    קונדיטורית אלברט, היא איי קאם!

  3. מאת מיכל:

    בכל פעם שאני בארץ אני מבטיחה לעצמי להגיע ללוינסקי ואף פעם לא מספיקה. עכשיו ממש גרמת לי להצטער על כך שדווקא על זה ויתרתי מתוך שלל העיסוקים.

  4. מאת דנה:

    להיות בלוינסקי ולא ללכת לחיים רפאל – טעות גדולה. פנסו – כבר שנים לא מה שהיה. הבורקסים מקרטעים ולא שווים את הקלוריות. (בבורקסים אני מבינה [-: ). אצל אלברט – המעמולים הכי אדירים בעולם. יש גם בזה – עוגיות מרנג רכות ש"מודבקות" בקרם מתוק. שמים בפריזר ואח"כ בפה. מתוק עד זרא – לחובבי הז'אנר בלבד.

    • מאת גוני:

      הי דנה, יש שלב שבו הקיבה והטקסט צרים מלהכיל וחוץ מזה, צריך לשמור כמה תגליות והרפתקאות למי שעוד לא מכיר :)

    • מאת דלית:

      שלום דנה,
      שמי דלית מנהלת מעדניית "החלבן".
      במעדניה קיימים גבינות, סלטים, חמוצים ודגים מעושנים באיכות מאוד גבוהה ובמיחרים מאוד סבירים.
      אשמח אם תבואי לבקר אותנו.
      מבטיחה לך שלא תתאכזבי:)

      "מעדניית החלבן" רחוב לוינסקי 48 פינת חלוצים ( צמוד ל"פרג") טלפון :036828020

  5. גוני, מקסים לקרוא. ועשית לי חשק עז ללכת ללוינסקי.
    ועל מתי המקלל רבות שמעתי, אבל תמיד כשאני מגיעה לשם, יאכשהו המקום כל-כך לא מזמין.
    כנראה שחייבים לנסות.

  6. מאת אילן תלמוד:

    מידי פעם, אני וחברים מבלים בלוינסקי וסביבותיה בילוי של צהרים ארוך ובכל המקומות הנזכרים.
    תמיד תענוג !

  7. מאת רותי רוזנבלום:

    אחד המקומות האהובים עלי בתל אביב זה שוק לוינסקי.
    בכל פעם שיש לי מצב רוח סגרירי- אני שם לצד הריחות המשכרים והמראות המלבבים של ערמות התבלינים והיבשים למינהן.
    ואני מסכימה לחלוטין עם דנה- אי אפשר בלי ביקור אצל חיים רפאל

    • מאת דלית:

      שלום רותי,
      שמי דלית מנהלת מעדניית "החלבן".
      במעדניה קיימים גבינות, סלטים, חמוצים ודגים מעושנים באיכות מאוד גבוהה ובמיחרים מאוד סבירים.
      אשמח אם תבואי לבקר אותנו.
      מבטיחה לך שלא תתאכזבי:)

      "מעדניית החלבן" רחוב לוינסקי 48 פינת חלוצים ( צמוד ל"פרג") טלפון :036828020

  8. מאת איבי:

    מסכימה לגמרי על מעדניית יום טוב.
    קניתי אצלם לאחרונה וגם אצל רפאל ואין מה להשוות, יום טוב היו הרבה יותר מוצלחים.

    וברור שנזמין מרק לעבודה ב – 21/12 :)

  9. מאת נדב פרץ:

    מצחיק..אתמול בלילה בלטר ואני עשינו סיבוב בחמארות של לווינסקי ושל דרום תל אביב אחרי ההופעה. דווקא הרבה קילולים והשמצת נשים התעופפו להם באוויר הקר והמעושן הזה של דרום תל אביב …מרק לא אכלנו אבל טעמנו מטיאס נחמד וגבינה צפתית של המאירי עם ירקות חתוכים מסודרים סביבם ככתר חוכמה ,בינה ודעת בתוספת כבד קצוץ מבוצל היטב . חרשו,חרשו.

    • מאת גוני:

      ,תודה. הייתם במסיבה של יום טוב? אתם קיללתם גם?

      • מאת נדב פרץ:

        קיללנו ובעיקר נשים ..מיזוגניה זה אנחנו. אני פותח עכשיו קבוצת קריאה רדיקלית של קריאה שובניסטית.

        • מאת גוני:

          פעם גירשו אותי מסלון מזל כשהגעתי לערב קריאה פמיניסטית שחברה העבירה כשארטיק בידי. זה היה בערב יום השואה. בעוד היושב בקבלה , אדם רזה עד שאין לו בכלל פרופיל, ניקר בוטנים לא קלויים משקית, הוא גירש יהודיה תמה לרחוב. טבעונות זה מוות.

    • מאת LADY G:

      טוב, הלוואי ותפלו לבור של שומן, כמו אצל מוטל בן פייסי. זה מה שמגיע לשני חוטאים כמוכם.

  10. מאת סמדי:

    יוכלה לשבע לך שאני מכירה אחד מהחברים "החולים" האלה
    יש לי אח קטן כזה שכל פעם מת מחדש

    אחחחחחח שוק לוינסקי מטריף אותי כל פעם הריחות שלו (ואני סתומה כבר זמן מה)
    חייבת לחזור בקרוב לשם

    תודה גוני אהבתי
    תבורכי

  11. מאת מיכל:

    אהבתי מאד לקרוא את מה שכתבת , ובעיקר א י ך שכתבת,
    תענוג אמיתי לקרוא !!!
    שפה נהדרת והומור משובח.
    יאללה, מתי הספר ?

    • מאת גוני:

      תודה לך מיכל, מחמם את הלב. קטונתי מספר, קטונתי. ככה זה כשאת קוראת בה בעת את בולגקוב ואת המינגווי, שיתוק בשתי הידיים המקלידות את חוטפת.

  12. מאת סמך הא גימל:

    הזמנו. שבעה מטר חלבה מעורבת במקום מצפה אפור במטבח.
    אין עלייך

    • מאת גוני:

      מעולה, אם את צריכה, אני מכירה מישהי ממוצא הודי שתלקק לך את השיש. גוני זו צורת הנקבה של ג'ונסון כמו שבטח ניחשת. תודה לך סמך.

  13. מאת יאיר:

    יפה כתב, גוני.. כשהתאומים רוצים – המלים פשוט פורצות מעצמן מהמקלדת..

  14. מאת שיעורי משחק:

    יפה אהבתי את כל הצבעים, כל המעדניות בדום תל אביב זה נהדר כי אני גר לא רחוק

השארת תגובה