הצגה יומית במול ים – אושר של טעמים

והימים הם ימי החנוכה והשריפה הגדולה. נתניהו הבטיח יום אבל, מטוסי יוון חגו בשמיים ואנטיוכוס מעולם לא נראה חברותי כל כך, קרוב ומחבק כמו סוף העולם. היתה לנו פגישה בנמל תל אביב ועל רציפיו השתולל גם חופש החנוכה. מסביבנו חגו ילדים על אופניים ומסביבם חגו אמהות בטייץ, טלפון נייד, תיק ובו כל הבית וגלידה נוזלת שהגוזל לא סיים וחבל לזרוק.

"רוצה צהריים במול ים?" מוריד הגשם הגשים לי משאלה שחלמתי אותה כבר המון זמן. את "מול ים" אני מכירה שנים. מבחוץ. קראתי אודותיה, עלעלתי בתמונות בעיתונים, בלעתי ביקורות של בלוגרים בצהרי היום, חולמת על לובסטר שלוק ואוייסטרים על הקרח ובפועל נוגסת בקרקר עם גבינה חצי אחוז ואוכלת את הלב.

"מול ים!" קרקרתי וקיפצתי "רוצה! רוצה! הכי רוצה!" חיבקתי את מוריד הגשם שלי, האיש שאני הכי אוהבת בעולם והצטערתי ששוב אני חמושה בג'ינס הניצחיים שלי ולא התלבשתי חגיגי. תמיד נדמה לי שבמקומות כאלה אוכלים רק אנשים ממש ממש חשובים, כאלה משכמם ומעלה, לכן נכנסתי על קצות אצבעות, מקווה שאף אחד לא יבחין במגפיים הלא מצוחצחים שלי, שעל חרטום השמאלי נחה לה טיפת גלידת פונצ' בננה, ששייכת לילד שלפני דקותיים דהר לי בין הרגליים, לא רואה אותי ממטר וגם לא שוהה לצעקות שלי "היי ילד, מי נתן לך רישיון?".

בתוך "מול ים" אף אחד לא יודע שאין בית ספר היום ואין כניסה לחופשת החנוכה ולתרועת הפסטיגלים. יש שם מוסיקה חרישית, מלצרים בלבן וצלילים עדינדינים של מזלגות, סכינים והשקת כוסות. ששש… שקט, כמו בספריה.

מוריד הגשם אמר שלום לחצי מבאי המסעדה וגם לחץ ידיים, ואני רק ישבתי לי באופן תרבותי בכסא שלי, מקפלת רגליים אחורה, שלא יראו את הכתם הורוד, של הפונצ' בננה.

"מה תרצו?" שאלה אותנו מלצרית רצינית שידעה את כל התפריט בעל פה וגם את מה שלא בתפריט. "עיסקית ב-150 שקל" אמרתי אני בהתרגשות, כאילו שהיא מוכרת בקיוסק ואני קונה ארטיק בשקל ועשרה. "את העיסקית שלנו" חזרה אחרי המלצרית בטון תרבותי. חיוך. וגם "אני אתן לכם עוד רגע לקרוא" סבלני וגם "אלה הלחמים שלנו, עם איולי שום, חמאה וקרם חצילים על בסיס שמן זית". אין מה להגיד, לחם וחמאה זה הריטלין החדש. אני הרבה יותר מרוכזת כשאני אוכלת לחם עם שליחטה של חמאה והרבה יותר מבינה את החומר הנלמד ואת מה שנכתב באותיות הקטנות של תפריט.

הריטלין החדש שלי

מוריד הגשם בחר בקרפצ'יו ילו-טייל ופירות ים. מנה מרהיבה של פרוסות ילו-טייל שנראות כמו שריוני צבים רכים שתחתם זוחלים שרימפסים וקלמארי עם קוביות פלפל קלוי ופלחי עגבניות צהובות ואדומות. הצבים הרכים שוטטו בשלולית שמן זית ולימון ונזללו תוך דקות ספורות מרגע הגעתם לשולחן.

פרס לעיצוב מגיע למנה הזו

אני התלבטתי בבחירת המנה הראשונה שלי. רציתי הכל הכל וידעתי שמותר לי רק מנה אחת.

למרות שליבי נוהה אחרי כל מנה המשלבת סקלופס והצדפה הזו היא הממתק החביב עליי, ויתרתי על מנת צדפות סקלופס עם תפוחי פינק ליידי בקציפת טימין ודבש. בצער החזרתי למלצרית את התפריט, מוסרת לה בהיסוס את בחירתי האחראית ואמיצה.

"אני אקח את דג הקוד" אמרתי לה בשקט והיא הבטיחה לי שלא אצטער. יש בדג הזה משהו שתמיד מחזיר אותי אליו. אולי אלו הגעגועים לפיש אנד צ'יפס טוב, עטוף בנייר עיתון, מלווה בביצה כבושה, אפונה ירוקה מעוכה, צ'יפס שמנוני, בירה חמה והגה בצד ימין. ואולי זה בשרו הלבן, הרך, שלא פגש שפכים דוברי עברית ולא שתה את מימיה המעתירים של עזה.

לשולחן הגיעה מנה חתיכית. תמירה ועוטה מצנפת ירוקה, רעננה.

פרוסה עבה, צחורה ויפה של דג קוד נחה על פונדו פטריות חמים, מקושטת קוביות עגבניות ומשתכשת לה בכייף בבריכת רוטב יין לבן ועירית. ביצירה כזו לא נעים לנעוץ מזלג, לכן צילמתי אותה מכל הכיוונים בטרם תלך בדרך כל דג בשרני ולבן. טעים, טעים, טעים.

מלכת היופי, ללא כל ספק

"השף שלנו שלח לך את זה" הניחה המלצרית מנה נוספת "אמרתי לו שקשה היה לך לבחור" היא חייכה אליי שוב והניחה מנה מקציפה של סקלופס על השולחן. הייתי מאושרת! זה כמו לבחור בוילון מספר אחת, להנות ממה שמסתתר מאחוריו מלא החופן ואז לקבל הצצה למה שהסתתר מאחורי וילון מספר שתיים, ולנגוס גם בו.

"החיים שלי קציפת טימין ודבש" חשבתי לעצמי תוך מצמוץ תפוח ואודם שני של סלק. מנת הסקלופס היתה נפלאה והצטלמה הרבה פחות טוב ממה שהיא נטעמת ובכל זאת, אם הייתי צריכה לבחור בין מנת הקוד למנת הסקלופס, הייתי בוחרת במנת הקוד שהיתה בלתי נשכחת.

קוקי סן ז'אק עם פינק ליידי וסלק

בשולחן לידנו ישבו שלש נערות צעירות עם כרטיסי אשראי מוזהבים ותמונות של אבא'לה בארנק, הן צחקקו, שתו יין, דיברו צרפתית והקישו בחוזקה על ביצת סוכר צבעונית, מנופחת ומשגעת ובתוכה קציפת הפתעות. רציתי גם, את הביצה וגם להיות קצת כמוהן. בת 16 מלאת דאגות קיומיות והחלטות הרות גורל, כמו איזה ג'ינס ללבוש ולתת או לא לתת לפני כתה יוד. הגעת העיקריות קטעה את הרצונות שלי. אני אהיה בת 16 עם ביצת פברז'ה ואבא עשיר בהזדמנות אחרת.

"את מרגישה הרבה יותר מדי נוח במקום הזה" נזפתי בעצמי ואספתי שוב את רגלי שהתפזרו בינתיים לכל הכיוונים וחשפו לעין כל את כתם הגלידה ואת חופש החנוכה שבועט בחוץ.

אני קיבלתי בוסתן של פירות וירקות. הפירות באו מן הים והירקות מגן הירק. לנגוסטין, סקאלופ ושרימפס עם ירקות גינה, תפוחי אדמה סגולים, פטריות שימג'י וקציפת סרטנים. מנה יפת תואר ויפת מראה. לנגוסטינים זו התעסקות. הם טעימים. מאד. אבל בשרם מועט ואני תמיד מתפתה להזמינם במסעדות ומתחרטת. השרימפס היו נפלאים וכך גם הצדפות והדבר היחיד שלא ליקקתי עד תומו מהצלחת היה הרוטב. הוא היה מהזן הירוק, כנראה כיאה לגינת ירק ולא כיאה לחובבת שמנת וצירים מסוגי. בראש אני יודעת שמדובר במנה טובה, אבל הלב נהה אחר המנה של מוריד הגשם, בר המזל שיודע לעשות בחירות מצויינות.

מבט מקרוב על הבוסתן שלי

מוריד הגשם קיבל את המנה המוצדקת והטעימה ביותר. שרימפס בציר לובסטר. מה יכול להיות רע? שרימפס קריסטל בשרניים שיושבים בחברותא עם פטריות, זוקיני, קרם תפוחי אדמה ורוטב לובסטר מתקתק ועשיר. קיראו כמה פעמים את המרכיבים, הסתכלו על המנה מקרוב ותוכלו להבין בעצמכם – רע לא יכול לצאת מזה, רק טוב. טוב מאד מאד!

עם זה אי אפשר ליפול

ועוד מבט מקרוב

ועכשיו הגיע תור העיקריות. כן. אני יודעת שהעיקריות מאחורינו, אבל עבורי, תמיד, החלק העיקרי והמשמח של הארוחה הוא זמן הקינוח. מוריד הגשם העלה כמה קולות חירחור וקיטור ועל כן המלצרית המעשית פנתה אליי, יודעת בחושיה החדים שאצלי היא תמצא כר נרחב לפעולה. ככה אני, משת"פית.

ביצת פברז'ה? ברולה מקדמיה? אולי צלחת פטיפורים או מקרונים? בחירה קשה. הפור נפל על קרפ סוזט. "זו מנה לא גדולה" הרגיעה אותנו המלצרית ואני התבאסתי.

לשולחן הגיעו שתי מנות. קרפ סוזט שהונח על צינור בצק ממולא קצפת ולידו גלידת גרנד מרנייר ולדר פטל אדום (55 ש"ח). מנה מר-הי-בה! שמחתי כשלשולחן הגיעו חברים חדשים של מוריד הגשם, זה גרם לו להתעסק בהם ולהניח לי להקטין את המנה למימדים שתצדיק את הגדרתה של המלצרית "זו מנה לא גדולה". זה קרה תוך דקות, אפשר לסמוך עליי בכל מה שקשור בהצרת היקפים של מנות אחרונות ומתוקים.

אושר

אם כל זה לא מספיק השתלטתי לגמרי בכוחות עצמי, בגבורה גם על צלחת מקרונים בה פינקה אותנו המלצרית. פטל, לימון, פיסטוק, שוקולד, תפוז… הכל הולך. ואת כולם אכלתי לגמרי בעצמי, כמו כבאי שעומד לבד מול האש ויודע שעכשיו הכל תלוי בו.

השארתי מאחור את מקרון הלימון. זכר לשחיתות שהתחוללה פה (וגם כי אני לקינוחי לימון לא חברים טובים).

הייתי מאושרת. יצאתי בדילוגים קלילים החוצה, מבסוטית כאילו שהרגע נגעתי בטל מוסרי או קיבלתי חתימה מאלירז שדה (מי?).

על הצגה יומית במול ים שילמנו 480 ש"ח כולל טיפ, שתיה וכוס יין לבן. תרבותית, חכמה, שקטה, טעימה ולא מאד מאד יקרה.

חמישה מקרונים בסולם סו-אלן.

מול ים
נמל תל אביב
טלפון:  03-5469920

 

קטגוריות:: אוכלים בחוץארוחה עסקיתכללימסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (28)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אילן תלמוד:

    אוי. חגיגה לעינים ! על המקרונים אוותר, בשביל לרצות את הדיאטיקנית. אבל לא על שום דבר אחר !

  2. מאת דורון 78:

    תאווה לעיניים ולחך.. מסעדה ברמה אחרת. שנים של מצוינות. ודווקא הביצה היא השוס שהפסדתם! הקינוח המורכב ביותר (והטעים) שאכלנו…

  3. מאת רוני:

    מסעדה מדהימה – שף מדהים (יורם המלך!!) – אמנם דואגת ללכת לשם רק פעם או פעמיים בשנה, אבל כבר שנים דואגת לפינוק הזה, ותמיד תמיד מושלם וטעים… נעמה, אחלה פוסט!

  4. מאת רוני:

    את כל כך מצחיקה
    ועל המנות אין מילים, כרגיל מול ים שומרת על סטנדרטים ראויים

  5. מאת (jokerit) שרית:

    נשמעת ונראית ארוחה מדליקה ומספקת , 470 ש"ח ל-2 או 3 אנשים ??? תלוי .

    • מאת נעמה פלד:

      לשני אנשים.
      יש לציין כי העיסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית. לאדם הממוצע, שאין לו עיניים גדולות כשלנו, זה מספיק עד מעל לראש.

  6. מאת ayelet kravrzki:

    ההנאה בקריאה כמעט שווה להנאה באכילה

  7. [...] This post was mentioned on Twitter by David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: אם יש לכם פנאי בצהרי היום, אל מול הים הסוער, מול ים היא אופציה מעולה לארוחת צהריים עיסקית חגיגית, עם מישהו… http://fb.me/K2HvEFKr [...]

  8. מאת חלי:

    אני מתעלפת. זה לא אנושי, אני במשרד ובדיוק הכנתי לי מנה חמה (אבוי לבושה), ובעודי תוהה על מרכיבי "המנה החמה", אני קוראת את מה שכתבת. נעמה, אני לא עומדת בזה. גם אני כבר שנים חולמת על מול ים, אולי החלום יתממש…..

  9. מאת יוכבד פרידמן:

    מעולם לא הייתי במול – ים, אך אחרי הצילומים והתיאורים שלך, אלך לשם על בטוח כשאהיה בתל – אביב!! תודה

  10. מאת ג'סיקה:

    כרגיל, עונג צרוף!!
    ארוחת אלוהית באוירת ספרייה מעונבת, ברקע מוסיקת מלאכים.
    ובבטן חגיגה של טעמים ומרקמים.
    תמשיכו להנות ולהתענג………….
    מול ים, איזה מקום שמיימי.
    ג'סיקה

  11. מאת גסטרו:

    ואנחנו שאכלנו שם בלי להכיר אף אחד, קבלנו מנות די בינוניות שגרמו לנו להצטער שבאנו (פעם זו היתה ה מסעדה לעיסקיות ) ולא שבנו. תודה על הדיווח המצולם כה יפה.

  12. מאת איריס:

    הרגת אותי נעמונת עם התמונות (ששוות אלף מילים) והכתיבה המדהימה שלך… גם אני ישבתי במול ים ונהנתי מאוד מאוד אפילו, אבל לקרוא אותך זו כבר חוויה אחרת… ישבנו באותה מסעדה אמנם לא באותה ארוחה, והחוויה אחרת.
    כישרונך בכתיבה, אך בעיקר הכשרון הזה להנות ולחיות את החיים מעצים כל חוויה למימדים אחרים יקירה…

  13. היצלחת לתת לי את ההרגשה כאילו גם אני היתי שם…ללא ספק כאילו גם אני היתי שם…
    ללא ספק 5 מקרונים בסולם שלי גם :-)

  14. מאת תמנע קורץ:

    איילת הוציאה לי את המילים מהפה :-)
    אני קוראת את הקטע תוך כדי נשנוש פופ-קורן חמאתי עם הזאבון ובדמיון חושבת על דברים אחרים טבולים בחמאה….. :-) עונג צרוף!

  15. נעמה יקירתי, גירית לי את כל בלוטות הטעם… בהזדמנות הראשונה לוקחת
    איתי שבוי ל"מול הים". לא תהיה לו ברירה… נכון?!
    הכל נראה יאמי דלישס לאללה! :)

  16. מאת אמיתי:

    לא מתחברת לקינוחי לימון? הרגת אותי.
    כנראה שלא אכלת את הנכונים.
    לי יש ברזומה כ17(!!!) מתכונים שונים רק לפאי לימון, בלי להזכיר את כל שאר הסוגים הלימוניים האחרים שקיימים ברזומה המתוקים.
    אין כמו קינוחי לימון מתוק-חמצמץ-וקצת-מריר כדי לאזן ארוחה טובה. הלאה פצצות השוקולד! הסירו את יציקות הגבינה והחלמונים מעלי! הבו קינוחי לימון:
    פאי לימון עם פירות יער על בסיס שמנת מתוקה וביצים
    פאי לימון ולבנדר
    פאי לימון עם צלפון של לימונים שקופים
    פאי לימון ולבנדר
    פאי של עשבים לימוניים

    שאמשיך?

    • מאת נעמה פלד:

      לא. קשה לשכנע אותי בענין. זו שנאה בת שנים.
      אגב, אני גם לא הרוגה על קינוחי שוקולד כהים, אני הרבה יותר בכיוון של ברולה.

  17. מאת טל:

    גם לי יש רק חוויות טובות מהמקום הזה. כשעוד עבדתי פעם בהייטק, חגגנו שם שני ימי הולדת לחברים מהעבודה. ככה, באמצע היום יצאו לעיסקית שלהם כל המחלקה שלי. היה מדהים.
    אני מקווה שלא הייתם היום… (אם לא יצא לך לראות את הגל שפרץ לתוך המסעדה ושטף כמה סועדים)

  18. מאת אתי אלבכרי:

    נראה נפלא לגמרי . נראה גם טעים מאוד ומגרה..
    אבל תהיו לי בריאים, אולי אני חיה בעולם אחר אבל עיסקית ב-470 ש"ח באמצע היום ומוגדר אצלכם לא יקר? איפה אני חיה בדיוק?

  19. מאת Gilli Dei:

    יש!!! חשבתי שרק אני לא בעניין של קינוחי לימון, ואפילו הרגשתי קצת אאוט-סיידרית.
    טוב תשמעי אין הרבה מה להגיד…המנות נראות סופר מזמינות לטעימה.
    רואים שהעברתם זמן איכות שם (:

  20. מאת איל שמיר:

    גם אני תמיד הייתי בטוח שמישהו פתאום יגיד לי "הי ילד, מה אתה עושה פה" בכל מיני
    סיטואציות, עד שקלטתי שמה שמעניין את כל האנשים המאיימים האלה
    זה אם יש לי כרטיס אשראי בכיס.
    כן, ממש כמו בפרסומות של כרטיסי אשראי מוזהבים שפותחים דלתות,
    מצחיק איך הפרסומות האלה משכנעות – לא אותי, הלקוח – אלא את המוכרים עצמם!
    אם יש לך כסף את יכולה לבוא בלי עניבה ועם ג'ינס, ויהיה בסדר.

    ואגב – הג'ינס הנצחיים שלך יושבים עליך כלכך טוב, יקירתי, למה להסתיר אותך עם כל מיני
    שמלות חגיגיות?…

    ולגבי קינוחי הלימון – טוב מאוד שיש משהו שאת לא אוהבת.
    תחשבי כמה התלבטויות (וקלוריות) חסכת במשך השנים. :-)

  21. מאת ענתוש:

    מצנפת ירוקה ופונץ בננה זה ענק. מוזר לקרוא את הפוסט הזה ולדעת איזה מהומה מתרחשת והתרחשה שם רק היום. הכתם על המגף הזכיר לי שהיתי מסתובבת בהרודס בלונדון עם מעיל ארוך לבן מצמר אנגלי משובח אבל מתחת היתי לבושה רק בפ'יגמת טרנינג חמימה ונעימה כזו עם ציורי דובונים .( נו…קר בלונדון בחורף… ) פוסעת לי בראש זקוף בין נשות מליארדרים כוותים ומתפללת שלא יגבירו את החימום אחרת אני בצרות. נעמה את אלופת האלופות כל פוסט זו יצירה.

השארת תגובה